חקק משען נ' AIG חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים על סך 10,830 ₪ בגין תאונת דרכים שארעה בין רכב התובעת לרכב נתבע 2, המבוטח על ידי נתבעת 1, ביום 14.12.17 בשעה 16:30 בחניון שבפארק התעשייה ברח' החורש 4 בהוד השרון.

כמו כן, תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד התובעת בגין אותה תאונת דרכים, שהטענה היא שהתובעת היא זו שאחראית לתאונה, והתביעה שכנגד היא על סך 3,351 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה וכעולה מעדות התובעת לפניי, התובעת, אשר עובדת בהוד השרון ומחנה את רכבה בחניון המדובר, ביקשה לצאת מהחניון ולהשתלב באחד הכבישים הראשיים, בתוך החניון, המשמשים כיציאה. היא החלה בנסיעתה בין מפרצי כלי רכב חונים ומשנכנסה לכביש הגישה הראשי פגע בה רכב הנתבע, אשר הגיע מימינה והמשיך בנסיעה רצופה, במהירות מופרזת, לטענתה, ופגע בצד ימין קדמי של רכבה, כשהנזק נמשך לאורך הדופן הימנית של הרכב. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובעת הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

בכתב התביעה שכנגד ובעדות הנתבע לפניי עולה, כי לטענת הנתבע התובעת התפרצה בין שני טורי מכוניות חונות אל נתיב נסיעתו שהוא הדרך הראשית בחניון המשמשת ליציאה ממנו, מבלי שניתנה לו זכות קדימה ובכך נגרמה התאונה כתוצאה מחוסר זהירות של התובעת. נזקי רכבו של הנתבע מפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד, כשהנתבע תובע השתתפות עצמית לנזק בסך 1,450 ₪, השתתפות עצמית לירידת ערך בסך 1,401 ₪ ועוגמת נפש וטרחה בסך 500 ₪ - סה"כ 3,351 ₪.

תחילה יש להכריע בדבר האחריות לתאונה. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי בנספחים ושמעתי את עדויות הצדדים, אני קובע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של התובעת.

תקנה 64(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעת חובותיו של רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך. אין חולק כי מדובר בחניון, ושאין תמרורים המורים כיצד על המשתמש בדרך להתנהל, ואולם יש לראות בהשתלבות הכביש הצדדי עם הכביש הראשי המהווה כביש יציאה מהחניון כצומת.

אותה תקנה 64(א) קובעת כי משלא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת ומשנתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין.

אין מחלוקת כי הנתבעת ביקשה להשתלב בכביש הגישה הראשי בחניון מכביש צדדי ועל כן משהנתבע הגיע לצומת מימינה, היה עליה ליתן לנתבע זכות קדימה. ראיה לכך שתשומת לב הנתבעת לא היתה נתונה לדרך ולנעשה בה יש למצוא באמירתה הספונטנית במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע לפיה בעת נסיעתה בחניון היתה עסוקה בחגירת חגורת הבטיחות.

משכך, ומשהודתה התובעת כי תשומת לבה לא היתה נתונה לדרך ומשזכות הקדימה נתונה לנתבע, נראה שהאחריות לתאונה רובצת לפתחה של התובעת.

לא ראיתי לייחס אשם תורם לנתבע, שכן מעיון בתרשים אותו צירפה התובעת לכתב התביעה עולה כי הפגיעה ברכבה ארעה בחלקו הקדמי וכשהתובעת החלה בחציית הצומת, ולא כשרכבה נמצא באמצע הצומת או לקראת סוף החציה.