פ' נ' אברגיל

האם התובעת, ששמה מעותיה על קרן הצבי (במובן המילולי של הביטוי) זכאית לקבל את המעות בחזרה? זוהי השאלה הנדרשת הכרעה במחלוקת שנפלה בין הצדדים.

העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים

1.התובעת, שעלתה לארץ מצפון אפריקה במהלך שנות ה-60 למאה העשרים, נכנסה באותו העשור לבית חולים המצוי במרכז הארץ ע"מ ללדת את בתה. לאחר שנולדה הבת, לטענת התובעת בריאה לחלוטין, שהו האם והבת יחד, שלא באופן רצוף, עד למועד השחרור הצפוי. ביום השחרור, נאמר לתובעת כי בתה הלכה לבית עולמה ועל כן עליה לעזוב את בית החולים ללא הבת. בהיותה עולה חדשה שלא מכירה את מנהגי המקום, שעתה להנחיות שניתנו לה ועזבה את בית החולים מבלי שניתנה לה האפשרות להיפרד מהבת. התובעת לא הוזמנה לטקס קבורת הבת, ככל שהתקיים טקס קבורה.

מספר שנים לאחר מכן, נכנסה התובעת לבית החולים ללדת תינוק נוסף, אלא שעוד באותו היום נמסר לתובעת כי התינוק נפטר, תוך שהתובעת אינה יודעת מהו מין התינוק. אף במקרה זה התובעת לא נפרדה מהתינוק ולא הוזמנה לטקס הקבורה, ככל שהתקיים.

2.הצער, העצב והמחשבות קוננו בלבה של התובעת, כטענתה, משך השנים הרבות שחלפו. יום אחד קראה התובעת כתבה עיתונאית אודות פרשת היעלמותם של תינוקות מבין עולי תימן והבינה כי לא אך תינוקות מבין עולי תימן היו מעורבים בפרשה הלכאורית, אלא אף תינוקות שנולדו לעולים חדשים מצפון אפריקה.

על רקע תודעה זו סרה התובעת לבית החולים בו ילדה את ילדיה במטרה לברר אודות גורל הילדים, אולם בירורה לא העלה דבר פרט לאימות העובדות שנמסרו לה סמוך לאחר הלידות, דהיינו כי התינוקות הלכו לבית עולמם (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 16-17). באותו הביקור הומלץ לה, ככל הנראה על ידי גורם לא מוסמך, לפנות למיסטיקנית שתגלה לה אם ילדיה בחיים - היא הנתבעת.

3.סמוך לפני הפגישה עם הנתבעת, שהתרחשה בשנת 2016, סברה התובעת כי תעלה מיוזמתה אך את הלידה הראשונה, משהלידה השניה חסרה אסמכתאות כלשהן, לרבות תאריך הלידה. במהלך הקריאה בקלפים, ציינה הנתבעת בפני התובעת פרטים בנוגע לילדיה המצויים בחיים, פרטים שהפתיעו מאוד את התובעת. לאחר שבתה של התובעת, שהצטרפה לפגישה, ציינה בפני הנתבעת כי התובעת לא הגיעה בנוגע לילדיה שבחיים, השיבה הנתבעת "רגע רגע נגיע, את לא באת בשביל ילד אחד חטפו לך 2. ושתיהן בנות" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורה 8), ובהמשך ציינה את מקום הימצאן. ראוי לציין, כי הנתבעת מכירה את בתה של התובעת למעלה מ- 15 שנה (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 11-12).

התובעת, לטענתה, נשארה בהלם, משגילתה לראשונה כי בהריונה השני נשאה בבטנה בת, ומשלב זה ואילך האמינה לכל יתר הדברים שנאמרו לה על ידי הנתבעת. מנקודה זו מתפצלות גרסאות הצדדים.

4.לשיטת התובעת, הנתבעת התחייבה בפניה במהלך הפגישה כי בנותיה בחיים, האחת מתגוררת בצרפת והשניה בקנדה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורה 15), ושהיא תסייע בידה לאתר את הבנות ככל שתרכוש קמעות שבכוחם לאחד בין המשפחה. על בסיס מצוקתה, נוצלה על ידי הנתבעת ורכשה קמעות נוספים לפתרון סכסוכים במשפחה, למציאת עבודה לבן ולבריאות (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 24 ואילך). התובעת האמינה להבטחות הנתבעת ורכשה, בהסתמך על הבטחות הנתבעת, 3 קמעות לכל הפחות בסכום כולל של כ- 60,000 ש"ח במזומן: קרן של צבי לאיחוד המשפחה, רגל של עורב לשמירה מפני סכנות שהיו צפויות לבנה, ועין של ינשוף המגן מפני עין הרע (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 36 ואילך; עמ' 7 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).

ממועד זה ובמשך מעל לשנה, התייצבה התובעת בבית הנתבעת בתדירות גבוהה, לעיתים על בסיס יומיומי, לברר מה עם בנותיה, והנתבעת מצדה ציינה בפניה ש"צריך סבלנות, זה לא מהיום להיום" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 29 ואילך). כן הבטיחה לה הנתבעת שהיא "בודקת" ושעליה לחכות (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון, שורה 10). לבסוף, התובעת איבדה סבלנותה משהסיקה כי הנתבעת שיקרה בפניה (עמ' 11 לפרוטוקול, 11 ואילך).