ת"צ 8660-02-14 פדלון ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בת ים ואח'

המבקשים הגישו לבית משפט זה תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, שעניינן הוא גבייה של אגרות בניה מכוח תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970, בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה", על פי הגדרתו בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב -1992, שהוא השטח שבגינו ניתן לגבות אגרות בניה.

המשיבות הודיעו על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), ועל כן דין התובענה להידחות. כל שנותר להכריע בו הוא בגמול למבקשים ובשכר הטרחה לבאי כוחם, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

1. רקע הדברים

המבקשים, כל אחד בנפרד, הגישו בקשה לקבלת היתר בניה מן המשיבות, ועדות מקומיות לתכנון ובניה. במסגרת זו, חויבו המבקשים באגרות בניה מכוח תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל – 1970 (להלן: תקנות בקשה להיתר) בעבור שטחים שונים, לרבות עבור מרפסות שאותן ביקשו להקים. זאת, אף שמרפסות חיצוניות בשטח של עד 14 מ"ר הוחרגו מהשטחים הנכללים "בשטח המותר לבניה", על פי הגדרתו בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב -1992 (להלן: תקנות אחוזי בניה), שהוא השטח שבגינו ניתן לגבות אגרות בניה, וזאת במסגרת תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים) (תיקון), תשס"ח – 2008 (בכפוף לכך ששטחן הכולל של כל המרפסות בבניין לא יעלה על 12 מ"ר כפול מספר הדירות בבניין).

ביום 15.2.14 הגישו המבקשים תובענה ובקשה לאישור התובענה כייצוגית, שבה נטען כי המשיבות גובות אגרות בניה בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה", לרבות בגין מרפסות, שטחים לא מקורים, בליטות ומעטפת כפולה, וזאת בניגוד גמור להוראות תקנות אחוזי בניה ותיקון התקנות משנת 2008. בקשת האישור נתמכה בחוות דעתו של האדריכל ישראל שאולי, אשר בחן במסגרת חוות דעתו היתרי בניה לעומת דרישות תשלום לאגרות בניה והגיע למסקנה, כי המשיבות גובות באופן שיטתי אגרות בניה בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה", לרבות בגין מרפסות (נספח 7 לבקשת האישור).

בבקשת האישור צוין, כי עוד בשנת 2008 פנה בא כוח המבקשים לאגף להנחיות ותקנות תכנון ובניה במשרד הפנים, בבקשה לקבל את עמדתו בסוגיה נשוא ענייננו. לבקשת האישור צורפה תשובת משרד הפנים לפניה האמורה, שלפיה המשיבות אינן רשאיות לגבות אגרות בניה בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה", לרבות בגין מרפסות (נספח 8). לבקשה צורפה פנייה נוספת מטעמו של בא כוח המבקשים שביקש לברר עובר להגשת בקשת האישור האם עמדת משרד הפנים נותרה בעינה, וכן תשובת משרד הפנים, לפיה לא חל שינוי בעמדת משרד הפנים (נספחים 9 ו-10 לבקשת האישור).

לבקשה גם צורפה פניה מוקדמת מטעם בא כוח המבקשים למשיבות, שבה שטחו את טענותיהם, כמפורט בבקשת האישור (נספח 6 לבקשת האישור), וכן פניה לועדות מקומיות נוספות, בהן הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה והועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (נספחים 11 ו-12 לבקשת האישור). בבקשה צוין, כי בעוד שאותן רשויות נוספות הודיעו כי הן יחדלו מהגבייה האמורה, סרבו המשיבות לחדול מהגבייה כאמור ועל כן הוגשה בקשת האישור נגד המשיבות.

את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית הגדירו המבקשים בבקשת האישור, כך:

"כל מי ששילם למשיבות בשנתיים שקדמו ליום הגשת התובענה אגרות בניה מכוח תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970.. בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה" על פי הגדרתו בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב -1992..".

במסגרת בקשת האישור התבקש בית המשפט להורות למשיבות לחדול מגביית אגרות בניה שלא כדין ולהשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו מהם ביתר, שאותם העריכו המבקשים בסך של 199,360₪ ביחס למשיבה 1; בסך של 381,696₪ ביחס למשיבה 2; בסך של 191,296₪ ביחס למשיבה 3 ובסך של 546,112₪ ביחס למשיבה 4. יש לציין, כי כל הסכומים הנ"ל מתייחסים לחיוב יתר בגין מרפסות בלבד.