ת"צ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
31629-04-15
13/08/2017
|
בפני השופט:
יגאל גריל- שופט בכיר
|
- נגד - |
התובעת:
הלנה דורפמן עו"ד דוד מזרחי
|
הנתבעת:
מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ יהודה רסלר עו"ד יהודה רסלר
|
פסק דין |
א.התובעת, גב' הלנה דורפמן, הגישה תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד הנתבעת, חברת מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ, המפעילה רשת מרכולים.
עניינה של התובענה ובקשת האישור הוא: מכירת מוצרי מאפה בסניפי הנתבעת באריזות שנארזו מראש, שנטען כי אינן תואמות להוראות תקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון), התשנ"ג-1992 [להלן: "תקנות בריאות הציבור"], ותקן ישראלי 1181, חלק 1 העוסק ב"מוצרי מאפה עמידים: ביסקוויטים, עוגיות וקרקרים", שכן מוצרי המאפה הנ"ל נמכרים באריזות שלאחר פתיחתן הראשונה ניתן להחזירן למצבן המקורי מבלי שהפתיחה תהא ניכרת, כך שצרכן אינו יכול להבחין כי אריזת המוצר נפתחה בעבר.
עוד נטען בתובענה ובבקשת האישור, שייתכן והלקוחות הרוכשים את מוצרי המאפה הנ"ל, רכשו מוצר שקודם לכן נגעו בו לקוחות אחרים, או שהוצאה חלק מתכולתו, וכן עלולים מוצרי מאפה אלה לאבד מטריותם.
ב.נטען בתובענה ובבקשת האישור, כי לתובעת ולצרכנים נוספים אחרים נגרם נזק, שכן התובעת נאלצה להשליך לאשפה מוצר אחד מתוך שני מוצרים שרכשה, וזאת מחשש לפגיעה בהיגיינת המוצר ומחשש לפגיעה בבריאותה, דבר המהווה נזק ממוני.
כמו כן נטען, שנגרם נזק בלתי ממוני בשל פגיעה בהנאת התובעת מן המוצר עקב פגיעה בנוחות ובאוטונומיה שלה, ובכך שנוכח הפרת הוראות הדין בדבר אריזת המוצרים, המוצרים מאבדים מטריותם, ובכך נפגעת יכולתם של התובעת ושל צרכנים אחרים ליהנות ממוצרים אלה בצורה מושלמת.
התובעת העריכה את נזקה האישי, כמו גם את נזקם של כל אחד מחברי הקבוצה, בסכום של 15 ₪ (10 ₪ בגין השבת הסכום ששולם בגין רכישת המוצר, ו-5 ₪ כפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה).
התובעת העריכה את נזקם של כלל הצרכנים בסכום של 2,850,000 ₪.
ג.כמו כן, עתרה התובעת למתן סעד הצהרתי הקובע, כי הנתבעת הפרה את הוראות הדין לעניין איכות אריזתם של מוצרי מאפה ועוגיות, הנמכרים בסניפיה כמוצרים ארוזים מראש, וכן עתרה התובעת למתן צו עשה, המורה לנתבעת לפעול בהתאם להוראות הדין לגבי אריזותיהם של המוצרים הנ"ל.
ד.מנגד טענה הנתבעת, כי על-ידי ב"כ התובעת הוגשו בחודש מאי 2014 שש תובענות ייצוגיות באותו נושא – אריזות עוגיות שלטענתוֹ אינן עומדות בתנאי התקן, דבר המצביע, לטענת הנתבעת, על כך שאין המדובר בצרכנים שגילו פגם באריזה, כי אם בניסיון לייצר עילת תביעה, משיקולי גמול ושכר טרחה, דבר שהינו פסול, כיוון שאת זכות התביעה יש לרכוש בתום לב.
עוד טענה הנתבעת, שספק אם מי מלקוחותיה נתן דעתו לאפשרות התיאורטית של פתיחת האריזה בדרך "עקלקלה וקשה במיוחד" על מנת לשלוף משם את אחת העוגיות, וכי ברוב המקרים בהם יבקש לקוח להכניס את ידו אל אריזת המוצר, הדבר יגרום לקריעת סרט הנייר. לפיכך טענה הנתבעת, כי לא קיימת קבוצת תובעים, מה עוד שלא הוּכח נזקם של חברי הקבוצה הנטענת, ואף לא הוּצג על ידי התובעת מנגנון להערכת גובה הנזק.
בנוסף טענה הנתבעת, שמטרת תקנות בריאות הציבור – אינה למנוע גניבת עוגיה, שכן הגדרת "אריזה סגורה" נוקטת בלשון "פתיחתה", דהיינו פתיחה מלאה של המכסה, ולפיכך האריזה עונה לדרישת התקנות במידה וסרט הנייר, המודבק על גבי האריזה, נקרע בעת ניסיון לפתוח את האריזה.