דב יעקובוביץ נ' מי הרצליה בע"מ

התובעים המייצגים, ה"ה דב יעקובוביץ, עומר ביטון ואדם ביטון, הגישו לבית משפט זה תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית נגד הנתבעת, מי הרצליה בע"מ, וזאת בעקבות תקלה שארעה במכון לטיהור שפכים שבאחריותה. כתוצאה מהתקלה האמורה, שארעה ביום 8.3.13, הוזרם ביוב לים בהרצליה במשך מספר ימים. בעקבות זאת נסגרו חופי הרחצה, ונמנעה מהציבור הגישה לחוף (בשל הריח), ולים עצמו, בשל הזיהום.

בשלב הראשון טענה הנתבעת, כי התקלה לא נגרמה בשל רשלנותה, וכן כי הזרימה ביוב לים על פי היתר שניתן לה כדין מהמשרד להגנת הסביבה. לאחר שנשמעה עדותה של מהנדסת מחוז ת"א לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, והוגשו דוחות היועמ"ש מהם עלה כי אכן הוזרם ביוב מסונן לים, שלא על פי ההיתר, אושרה התובענה כתובענה ייצוגית.

לאחר אישור התובענה כייצוגית, ניהלו הצדדים מו"מ בניסיון להגיע להסדר פשרה שייתר את המשך ההליך. ביום 6.11.16 הגישו הצדדים הסדר פשרה לאישור בית המשפט לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). בעקבות הערות בית המשפט והסתייגויות היועמ"ש, גובש הסדר פשרה במתווה חדש, אשר הוגש לאישור בית המשפט ביום 5.11.17. ביום 27.12.17 הורתי על אישור ההסדר.

כל שנותר להכריע בו במסגרת החלטתי הנוכחית הוא בגמול לתובעים המייצגים ובשכר הטרחה לבא כוחם, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

1. רקע הדברים וההליכים

ביום 8.3.13 הודיעה עיריית הרצליה, באמצעות אתר האינטרנט שלה, כי: "הרחצה בים אסורה עד להודעה חדשה בשל זיהום. עדכונים נוספים ימסרו בהמשך". התובעים המייצגים, ה"ה דב יעקובוביץ, עומר ביטון ואדם ביטון, תושבי העיר הרצליה, אשר מגדירים עצמם כגולשי גלים ואנשי ים המבלים חלק משעות הפנאי שלהם בים, פנו לנציגי העירייה ואז התבשרו, כך לטענתם, כי כתוצאה מתקלה במערכת הביוב של העיר, המנוהלת ומטופלת על ידי הנתבעת, מי הרצליה בע"מ, מוזרם כל הביוב של העיר אל הים.

ביום 14.3.13 הגישו התובעים המייצגים בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסך 27,000,000 ₪ כנגד עיריית הרצליה, בה טענו, כי השפכים שהוזרמו לים ביום 8.3.13, או בסמוך לכך, מנעו מהם – כמו גם ממתרחצים, גולשים, שייטים, ספורטאים, חובבי טבע ותושבי המרכז – לטייל, להתאמן ולנפוש בחוף הים, וכי הזרמת השפכים לים מקורה ברשלנותה של העירייה. נטען, כי גם במועד הגשת הבקשה הביוב עודנו ממשיך לזרום ולזהם את הים ואת חופי הרצליה, תוך שהוא גורם לצחנת ביוב חריפה.

לאחר שבקשת האישור תוקנה, העירייה נמחקה מהבקשה והנתבעת באה במקומה כמשיבה, טענה הנתבעת, כי אמנם התגלתה תקלה באחת מהבריכות שבמכון לטיהור שפכים שבאחריותה. אולם, התקלה, שהתגלתה ביום 8.3.13, תוקנה כבר ביום 13.3.13, כאשר לאורך כל האירוע הוזרמו לעומק הים מי קולחין (מי שפכים מטוהרים), בהתאם להיתר הזרמה לים שניתן לנתבעת כדין מהמשרד להגנת הסביבה. מכאן, כך נטען, שלא הוזרם ביוב לים, חוף הים לא זוהם, וגם אם הוזרם ביוב לים, הרי שהוא הוזרם כדין.

מאחר שבקשת האישור התבססה, רובה ככולה, על הודעת משרד הבריאות שפורסמה באתר האינטרנט של עיריית הרצליה, שלפיה הרחצה בים אסורה בשל זיהום, קבעתי כי יש צורך שהמדינה תבהיר מדוע נסגר חוף הים, האם הדבר קשור לנתבעת ומהן הבדיקות שנעשו, ככל שנעשו, לעניין זה. בהתאם להחלטתי, הגיש היועמ"ש את עמדתו, בה הבהיר, כי אכן ארעה תקלה חמורה במכון לטיהור שפכים הרצליה, שבעטיה הוזרמו לים מי קולחין לא מטוהרים בספיקה של 20,000 מ"ר קוב ליממה, באיכות שאינה עומדת בתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), תש"ע-2010. לתגובת היועמ"ש צורפו, בין היתר, דו"ח אירוע תקלה מיום 14.3.13 אשר הוגש למשרד הבריאות ולמשרד להגנת הסביבה מטעם הנתבעת, וכן סיכום מבירור שנערך לנתבעת ביום 18.4.13 על ידי משרד הבריאות בעקבות האירוע. יש להדגיש, כי אף לא אחד מבין המסמכים האמורים צורף לתגובת הנתבעת לבקשת האישור.