בתובענה ייצוגית זו באה לידי ביטוי יכולתו של הציבור להגן על הסביבה, ולשמור על סביבה נאותה ונטולת מפגעים סביבתיים, תוך שהוא מביא להפנמת עלויות הזיהום ולכך ש"המזהם ישלם".
פסק הדין עוסק במקרה בו בשל תקלה במכון לטהור שפכים, של תאגיד המים והביוב של הרצליה – מי הרצליה, הוזרם ביוב לים בהרצליה במשך מספר ימים. בעקבות זאת נסגרו חופי הרחצה, ונמנעה מהציבור הגישה לחוף (בשל הריח), ולים עצמו, בשל הזיהום. שלושה צעירים הגישו תובענה ייצוגית כנגד מי הרצליה, בסכום של 27 מיליון שקל, בגין הנזק שנגרם, לטענתם לכ-10% מתושבי הרצליה. בשלב הראשון טען התאגיד כי התקלה לא נגרמה בשל רשלנותו, וכן כי הזרים ביוב לים על פי היתר. לאחר שנשמעה עדותה של מהנדסת במשרד הבריאות, והוגשו דוחות היועמ"ש מהם עלה כי אכן הוזרם ביוב מסונן לים, שלא על פי ההיתר, אושרה התובענה כתובענה ייצוגית.
לאחר אישור התובענה כייצוגית, ניהלו הצדדים מו"מ בניסיון להגיע להסדר פשרה שייתר את המשך ההליך. ביום 6.11.16 הגישו הצדדים הסדר פשרה לאישור בית המשפט לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). בעקבות הערות בית המשפט והסתייגויות היועץ המשפטי לממשלה, גובש הסדר פשרה במתווה חדש, והוא מונח עתה לאישורי.
1. רקע הדברים וההליכים שלעניין
על אף שעמדתי על רקע הדברים וטענות הצדדים במסגרת ההחלטה בה אישרתי לנהל את התובענה כתובענה ייצוגית, יש חשיבות לעמוד על הדברים, ולו בתמצית, במסגרת פסק הדין, כדי להבהיר את הסדר הפשרה והחשיבות באישורו.
1.1 העובדות שלעניין
ביום 8.3.13 הודיעה עיריית הרצליה, באמצעות אתר האינטרנט שלה, כי: "הרחצה בים אסורה עד להודעה חדשה בשל זיהום. עדכונים נוספים ימסרו בהמשך". התובעים המייצגים, תושבי העיר הרצליה, אשר מגדירים עצמם כגולשי גלים ואנשי ים המבלים חלק משעות הפנאי שלהם בים, פנו לנציגי העירייה ואז התבשרו, כך לטענתם, כי כתוצאה מתקלה במערכת הביוב של העיר, המנוהלת ומטופלת על ידי תאגיד המים והביוב העירוני, מוזרם כל הביוב של העיר אל הים.
ביום 14.3.13 הגישו התובעים המייצגים בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסך 27,000,000 ₪ כנגד עיריית הרצליה, בה טענו, כי השפכים שהוזרמו לים ביום 8.3.13, או בסמוך לכך, מנעו מהם – כמו גם ממתרחצים, גולשים, שייטים, ספורטאים, חובבי טבע ותושבי המרכז – לטייל, להתאמן ולנפוש בחוף הים, וכי הזרמת השפכים לים מקורה ברשלנותה של העירייה. נטען, כי גם במועד הגשת הבקשה הביוב עודנו ממשיך לזרום ולזהם את הים ואת חופי הרצליה, תוך שהוא גורם לצחנת ביוב חריפה.
לאחר שבקשת האישור תוקנה, העירייה נמחקה מהבקשה ותאגיד המים והביוב העירוני, מי הרצליה בע"מ, בא במקומה כמשיב, טען התאגיד, כי אמנם התגלתה תקלה באחת מהבריכות שבמכון לטיהור שפכים שבאחריותו. אולם, התקלה, שהתגלתה ביום 8.3.13, תוקנה כבר ביום 13.3.13, כאשר לאורך כל האירוע הוזרמו לעומק הים מי קולחין (מי שפכים מטוהרים), בהתאם להיתר הזרמה לים שניתן לתאגיד כדין מהמשרד להגנת הסביבה. מכאן, כך נטען, שלא הוזרם ביוב לים, חוף הים לא זוהם, וגם אם הוזרם ביוב לים, הרי שהוא הוזרם כדין.
מאחר שבקשת האישור התבססה, רובה ככולה, על הודעת משרד הבריאות שפורסמה באתר האינטרנט של עיריית הרצליה, שלפיה הרחצה בים אסורה בשל זיהום, קבעתי כי יש צורך שהמדינה תבהיר מדוע נסגר חוף הים, האם הדבר קשור לתאגיד המים והביוב העירוני ומהן הבדיקות שנעשו, ככל שנעשו, לעניין זה. בהתאם להחלטתי, הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו, בה הבהיר, כי אכן ארעה תקלה חמורה במכון לטיהור שפכים הרצליה, שבעטיה הוזרמו לים מי קולחין לא מטוהרים בספיקה של 20,000 מ"ר קוב ליממה, באיכות שאינה עומדת בתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), תש"ע-2010. לתגובת היועץ המשפטי לממשלה צורפו, בין היתר, דו"ח אירוע תקלה מיום 14.3.13 אשר הוגש למשרד הבריאות ולמשרד להגנת הסביבה מטעם התאגיד, וכן סיכום מבירור שנערך לתאגיד ביום 18.4.13 על ידי משרד הבריאות בעקבות האירוע. יש להדגיש, כי אף לא אחד מבין המסמכים האמורים צורף לתגובת התאגיד לבקשת האישור. לא זאת אף זאת, חרף המסקנות העולות מעמדת היועץ המשפטי לממשלה, עמד התאגיד על טענתו, כי לא הוזרם ביוב לים, כי חוף הים לא זוהם, וכי גם אם הוזרם ביוב לים, הרי שהוא הוזרם כדין.