בייטנר נ' נוגם תמרוקים בע"מ ואח'

1. בבקשה שלפניי בית המשפט מתבקש לאשר תובענה ייצוגית שעניינה במֵי הפֵּה Pro-Expert’‘ ו3D White Luxe’‘ של המותג ‘Oral-B’. המוצרים מיוצרים בגרמניה, ועל גב הבקבוקים היצרנית מדביקה מדבקה ובה הוראות השימוש ופרטים נוספים בלשונות שונות. בישראל הודבקה על-גבי מדבקה זו מדבקה נוספת הכתובה כולה עברית, ובהוראות השימוש נכתב:

[...]

• יש למלא את המכסה עד לקו המסומן (15 מ"ל).
• לשטוף את הפה באופן יסודי במשך 30 שניות.
• יש לירוק את הנוזל.
• מומלץ להשתמש פעמיים ביום.

[...]

המבקש, שלגרסתו בני ביתו והוא נוהגים להשתמש במוצרים הללו, קילף את המדבקה העליונה מעל אחד הבקבוקים והינֵּה נגלו לעיניו הוראות השימוש האלה של היצרנית: “[…] Fill the cap to the 15 ml mark and rinse for 60 seconds once a day[…]” (ההדגשה אינה במקור) – כלומר על-פי היצרנית יש להשתמש במוצר רק פעם ביום, למשך דקה. כך הבין המבקש שאם יפעל לפי ההוראות שניתנו לצרכנים בישראל ישתמש מדי יום בכפליים מי הפה שבהם הורתה היצרנית להשתמש, והם יאֱזלו עד מהרה. הוא הקיש שהמשיבות, אשר בראות עיניו משווקות את המוצרים בארץ, הסתירו מהצרכנים את הוראות השימוש של היצרנית וניסחו את ההוראות בעברית כדי להכפיל את הכנסותיהן ממכירתם.

עילות התביעה על-פי הבקשה הן רשלנות, תרמית והפרת חובה חקוקה, על-פי סעיפים 35, 36, 56 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתאמה, והחובות חקוקות בצו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג–1983 (להלן: צו סימון טובין); הטעיה וניצול מצוקת הצרכן, כאמור בסעיפים 2 ו-3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (יש להעיר כי נוסחו של סעיף 3 הוחלף עוד לפני שנפתח התיק); עשיית עושר ולא במשפט, לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979. המבקש עותר לצוות על המשיבות להתאים את הוראות השימוש במוצרים בעברית „[...] להוראות השימוש המקוריות של היצרן“ (סעיף 70 לבקשה), לאסור עליהן לשווקם כל עוד לא עשו כן ולהשיב לכל חבר בקבוצה מחצית מהסכום ששילם תמורתם.

2. המשיבות מבקשות לדחות את טענת המבקש כי השימוש במוצרים פעמיים ביום הוא כפול ומיותר. לתפיסתן הוא השימוש הנכון, הראוי והטוב ביותר, על סמך מחקרים מדעיים, המלצותיהם של ארגונים לבריאות השן והנחיות של רשויות בעולם. גם המאסדר בישראל, אליבא דמשיבות, לא מצא בהוראות השימוש בעברית טעם לפגם – משרד הבריאות אישר את ייבוא המוצרים ואת הפצתם מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים), התשל"ג–1973. המשיבות מוסיפות כי במערב אירופה, בצפונה ובמרכזה משוּוקים בשם אחר מי פה שנוסחתם זהה לזו של Pro-Expert, וגם הם נמכרים עם ההמלצה על שימוש פעמיים ביום. אותה המלצה נלווית למוצרים מתחרים שאפשר למצוא במקומותינו. „המלצה“ אמרנו, מאחר שהמשיבות מחדדות כי אין מדובר בהוראה מחייבת. אשר לשאלת היריבות, המשיבות טוענות כי משיבה 1 והיא בלבד מייבאת ומשווקת את המוצרים. משיבה 2 כפרה בהבחנה בינה ובין היצרנית, והדגישה כי היא חלק מהתאגיד הרב-לאומי Procter & Gamble וכי זה היה ער להמלצה בישראל. בשלב ההוכחות אף נטען כי מחלקת המחקר והפיתוח של התאגיד, שמקום מושבה בשווייץ, קבעה המלצה זו בעצמה. לבסוף המשיבות מבקשות לקבל כי העובדה שמשרד הבריאות נתן רישיון לשיווק המוצרים מקנה להן הגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין.