בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה, שהמשיבה, ניופאן בע"מ (להלן – המשיבה או ניופאן), מפרה את הוראות סעיף 30 לחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, תשע"ב – 2012 (להלן - חוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני או החוק) תוך גרימת נזק כספי ללקוחותיה וכן, נזק סביבתי לכלל הציבור (להלן – בקשת האישור).
רקע
החוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני נחקק ב- 26 ליולי 2012 (ס"ח תשע"ב, מס' 2372) ונכנס לתוקף ביום 1.3.2014. החוק קובע הסדרים לעניין טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני כדי לעודד שימוש חוזר, כדי לצמצם את כמות הפסולת הנוצרת ממנו ולהקטין את ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות השליליות שלו. בהתאם, החוק מטיל אחריות מורחבת על יצרנים ויבואנים למחזר פסולת ציוד וסוללות בהתאם ליעדי מיחזור שנתיים שנקבעו בחוק. כמו כן, החוק מטיל אחריות על משווקים של ציוד אלקטרוני וסוללות לקבל מלקוחותיהם פסולת ציוד אלקטרוני וסוללות מהמגזר הביתי, ללא עלות, בעת המכירה או האספקה של המוצר החדש שנרכש על ידם.
בקשת האישור מבוססת על נסיבות עניינם של המבקשים, שרכשו בחנות המשיבה מסך טלוויזיה ונדרשו לשלם למוביל מטעמה של המשיבה, שהביא את מסך הטלוויזיה החדש, סך של 50 ₪ עבור פינוי המסך הישן.
על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה, שהיא יבואנית ומשווקת כהגדרתם בחוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני, פועלת בניגוד לחובותיה על פי החוק: היא אינה מיידעת את ציבור לקוחותיה בדבר זכותם למסור ציוד אלקטרוני ומסרבת לאסוף מהם, ללא תשלום ובכלל, פסולת ציוד אלקטרוני דומה לציוד שמכרה להם.
תמצית טענות המבקשים
המשיבה אינה מיידעת את לקוחותיה בדבר זכותם למסור למשיבה פסולת ציוד אלקטרוני וסוללות, ללא עלות, בעת מכירה או אספקה של מוצר חדש שנרכש על ידם. המשיבה אף מסרבת לאסוף ללא תשלום ובכלל, פסולת ציוד אלקטרוני דומה לציוד שמכרה. בהתנהלות זו, מפרה המשיבה את חובותיה כמשווקת וגורמת ללקוחותיה לשלם עבור פינוי פסולת ציוד אלקטרוני. זאת, בניגוד לסעיף 30 לחוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני.
כתוצאה מהתנהלותה הבלתי חוקית של המשיבה, פסולת ציוד אלקטרוני מפונה ללא כל השגחה ולא נאספת באופן מסודר, אלא באופן פיראטי. כתוצאה מכך, נחשפים המבקשים וכלל הציבור לנזקים חמורים לבריאותם. מעבר לנזק הכספי שנגרם ללקוחות המשיבה, שנאלצים לשלם עבור פינוי פסולת ציוד אלקטרוני, הפסולת המפונה "באופן פיראטי" מועברת בדרכים שאינן מוסדרות בחוק, תוך גרימת זיהום ופגיעה בסביבה.
התנהלות המשיבה אינה מתייחסת למקרה בודד כזה או אחר דוגמת המבקשים וחזקה, שקיימת קבוצה שלמה של לקוחות שנפגעו. המשיבה וגורמים מטעמה מנצלים את המודעות הציבורית הנמוכה לזכות לפינוי של פסולת ציוד אלקטרוני ישן, ללא עלות. אי-יידוע הלקוחות בדבר הזכאות להחזיר פסולת ציוד אלקטרוני, בין אם באתר האינטרנט של המשיבה ובין אם בסניפי המשיבה, אינו מתייחס ללקוח ספציפי. מוכרני המשיבה, אינם מודעים לזכותם של לקוחות לפינוי הציוד האלקטרוני הישן, ללא עלות, ומסבירים ללקוחות שיש לשלם בעבור הפינוי. הנהגים והמובילים מטעם המשיבה מתפרנסים מגביית תשלום מלקוחות המשיבה עבור פינוי של פסולת הציוד האלקטרוני הישן.
הגדרת הקבוצה המיוצגת כוללת את כל לקוחות המשיבה, אשר מיום כניסתו של החוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני לתוקף, ועד לסיום ההליכים בתובענה דנא, נאלצו או היו עלולים להידרש לשלם עבור פינוי מוצרים אלקטרוניים, בניגוד לחוק ובניגוד לחובתה של המשיבה על פי חוק.
המבקשים טוענים, שהתנהלות המשיבה מקימה להם מספר עילות תביעה ובכלל זה עילה של הפרת חובה חקוקה על פי החוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני, עוולת הרשלנות; הפרת חובת תום הלב.
המבקשים עותרים לקבלת צו עשה, המורה למשיבה לפעול בהתאם להוראות הדין וכן, לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו מעצם התשלום עבור פינוי הציוד הישן.
המבקשים אומדים את הנזק הקבוצתי בסך של 15,312,500 ₪.
תמצית טענות המשיבה
ענייננו בתובענה ייצוגית "תפורה", שנועדה להביא להתעשרות שלא כדין של המבקשים על חשבון המשיבה, בדרך של גמול ושכר טרחה. אין מדובר בתובענה שנועדה לקדם את אינטרס הציבור כלל, שאחרת היה בידי המבקשים לנקוט בדרכים יעילות יותר ובכלל זה פניה מוקדמת, תוך חיסכון זמן שיפוטי ועלויות משפט.
בקשת האישור היא דוגמה לשיטת פעולה של באי כוח המבקשים בהגשת תובענות ייצוגיות בנסיבות דומות. התנהלות המבקשים מעידה, שאין מדובר בתובעים תמימים אשר הוטעו על ידי המשיבה, כי אם בתובעים מתוחכמים (שלא יכולים לייצג קבוצה), אשר ידעו על החוק לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני ועל זכותם שמסך הטלוויזיה הישן יפונה מביתם ללא עלות, עוד בטרם סופק להם המסך החדש. המבקשים בחרו לשלם סכום כסף למוביל, ללא כל מחאה או התנגדות על מנת להקנות לעצמם "כרטיס כניסה" להגשת התובענה הייצוגית נגד המשיבה.
בקשת האישור נסמכת על אמירות כוללניות והיסקים חסרי בסיס, ראיות שאינן קבילות (תמלילים ותמונות שלא ידוע מי כתבם או צילמן, שאין מי שיעיד על אמינותם או אמיתותם), שאין בהן כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על המבקשים.
בקשת האישור אינה עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות). התובענה אינה נכנסת לגדר פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שכן אין עסקינן בתובענה נגד עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן). המבקשים יצרו בעצמם בכוונת מכוון ובבחינת "הטמנת מלכודת למשיבה" את מצב הדברים אשר איפשר להם כביכול להגיש את בקשת האישור. בנסיבות אלה, המבקשים אינם "צרכן" או "לקוח" ואין להם זכות עמידה בפני בית המשפט בגדר פרט 1 לתוספת השנייה. כמו כן, התובענה אינה באה בגדרי פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו תובענה בקשר ל"מפגע סביבתי" נגד "גורם המפגע". לטענת המשיבה, מפגע סביבתי קיים כאשר נוצר זיהום בפועל ולא חשש תיאורטי ובלתי מבוסס. נוסף על כך, גורם המפגע הוא מי שמשליך בפועל פסולת אלקטרונית ולא בוחר לפנותה כדין. בנסיבות המתארות בבקשת האישור, לא חלה על המשיבה כל אחריות ואף אם נדרש תשלום שלא כדין בגין פינוי פסולת ציוד אלקטרוני, המשיבה כמשווקת אינה גורמת מפגע, שכן היא מפנה את הפסולת כדין ולא נטען אחרת. גביית התשלום כשלעצמה אינה גורם למפגע.