לפניי בקשת התביעה לתקן בשלישית את כתב האישום, על דרך של הוספת הוראות חיקוק על פי חוק איסור מימון טרור, באישומים 1, 2 ו-4.
לטענת ב"כ המאשימה העבירות על פי חוק איסור מימון טרור לא הוספו במסגרת התיקון הקודם של כתב האישום, רק בשל טעות, על אף שהתיקון מתבסס על חומר הראיות שהיה בתיק מעת הגשת כתב האישום, מה גם שלגבי שותפיו של הנאשם תוקנו כתבי האישום, תוך הוספת עבירות אלו, זה מכבר.
עוד טענה, כי מאחר וטענתה המרכזית של ההגנה היא העדר תחולה של הדין הישראלי על המעשים המתוארים בכתב האישום, ומאחר והמחלוקת בין הצדדים היא בעיקר משפטית ולא עובדתית, הרי שהתיקון המבוקש לא יפגע בהגנת הנאשם, ותהא לו הזדמנות סבירה להתגונן.
ב"כ הנאשם התנגדו לתיקון המבוקש, תוך שהפנו להחלטתי מיום 17.5.15, במסגרתה קיבלתי חלקית את טענותיו המקדמיות של הנאשם, והוריתי למאשימה להגיש כתב אישום מתוקן שיבטא את האמור בהחלטה זו "וכן כל תיקון אחר שהיא מבקשת להכניס בו, אשר אינו קשור לסעיפים שנמחקו".
הסנגורים קבלו, בין היתר, על המועד בו התבקש תיקון כתב האישום, מספר ימים לאחר מועד ההוכחות בו היתה אמורה להסתיים שמיעת התיק (מועד שבוטל בשל מחלת התובעת), כשלדבריהם ב"כ המאשימה לא הודיעה להם במהלך השיחות שקדמו לכך על כוונתה לתקן את כתב האישום.
עוד טענו, כי מאחר והתיקון המבוקש מתייחס רק להוראות החיקוק ולא לעובדות כתב האישום, הרי שאם הבקשה תתקבל, הם ייאלצו להעלות טענות מקדמיות נוספות כגון: כתב האישום אינו מגלה עבירה, אכיפה בררנית, או העדר אישור יועמ"ש, מה שיאריך את משפטו של הנאשם שלא לצורך, כאשר מדובר במי שעצור מזה כמעט 9 חודשים, והיה אמור לסיים את משפטו.
לאור האמור, ומאחר ומדובר בתיקון מהותי, הכולל הוספת עבירות חמורות, שבחלק מהאישומים הן חמורות יותר מהעבירות המקוריות, טענו הסנגורים כי לא ניתן לומר כי תיקון כתב האישום לא יפגע בהגנתו של הנאשם, וכי בית המשפט אמור לשקול גם שיקולי צדק במסגרת החלטתו.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועל אף שבדרך כלל, טרם סיום פרשת התביעה, ייטה בית המשפט לאפשר את תיקון כתב האישום, תוך מתן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי של הצדק וגילוי האמת (ראו למשל ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי, פד"י א(1) 5, ע"פ 951/80 קניר נ. מדינת ישראל, פד"י לה(3) 505), במקרה מיוחד זה, אינני נעתרת לבקשה.
הגם שאינני מטילה ספק בדברי התובעת, כי תיקון כתב האישום לא התבקש קודם לכן, רק מחמת שגגה, נראה לי כי העתרות לבקשת התביעה בשלב זה תגרום לעינוי דין מיותר לנאשם, אשר בתחילת החודש הבא יהיה עצור 9 חודשים מיום הגשת כתב האישום.
בתיק זה, למרות צמצום המחלוקות והסכמת ההגנה להגשת רוב החומר, משפטו של הנאשם התארך יתר על המידה, מסיבות שאינן קשורות בו. וכך, לאחר שהסתיים הטיפול בטענות המקדמיות, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1.7.15 כמעט הסתיימה פרשת התביעה, נותרה שמיעת שני עדי תביעה, אשר לא התייצבו לדיון, ועל כן נדחה הדיון לסיום פרשת התביעה וההגנה ליום 17.9.15.
במועד האמור לא התקיים דיון עקב מחלת התובעת, ובשל העומס הרב ביומנו של בית המשפט, נדחה הדיון לסיום ליום 28.10.15. במאמר מוסגר יצוין, כי לאחר מכן, נעשה נסיון מצד בית המשפט להקדים את הדיון, אך הדבר לא צלח, בשל אילוצי יומן של התובעת.
במצב דברים זה, ברורה ציפייתו של הנאשם לסיים את משפטו בדיון הקרוב (לאחר שההגנה ויתרה על חקירת עד נוסף).