מדינת ישראל נ' מ'

בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 22.3.17 הורה על החזרת התיק לבית משפט זה לצורך שמיעת ראיות נוספות (ע"פ 1850/16). הכרעת הדין ניתנה על ידי כב' השופט הבכיר א. כהן בבית משפט בתיק זה, ואולם, בשל פרישתו של כב' השופט א' כהן הועבר התיק לטיפולי ביום 26.3.17. כעת לאחר שמיעת עדות עד הגנה ועיון בראיות הנוספות, עומדת לפתחי השאלה, האם יש להותיר את הכרעת הדין על כנה או שמא הראיות הנוספות, יש בהן כדי לשנות את הכרעת הדין. בקליפת אגוז אפרט את גלגוליו של תיק זה להלן.

ביום 10.3.15 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של חבלה חמורה בבן משפחה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן החוק) בצירוף סעיף 335(א1) לחוק ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 לחוק בצירוף סעיף 382(א)(2) לחוק.

מכתב האישום עולה שהנאשם (שהינו נתין זר) נשוי למתלוננת, ולהם תינוק יליד חודש דצמבר 2014 (להלן התינוק). בכתב האישום, יוחסו לנאשם שלושה אירועים בהם הפעיל אלימות כלפי התינוק:

• ביום 3.3.15, בסביבות השעה 16:00, בזמן שהיה התינוק במשמורתו, יצר הנאשם קשר טלפוני עם המתלוננת ואמר לה, שהתינוק צורח ולא מפסיק לבכות, וכי אם ימשיך כך, יסטור לו. בהמשך, משלא חדל התינוק לבכות, הכה אותו הנאשם בפניו, באזור עין שמאל. כתוצאה ממעשה זה, נגרמה לקטין המטומה סביב עין שמאל, בגינה הוא נזקק לטיפול רפואי.

   

• במועד שאינו ידוע במדויק, הרים הנאשם את התינוק וטלטל אותו בחוזקה.

   

• כשבוע עובר ליום 5.3.15, חבל הנאשם בקטין וגרם לו לשבר בירך הדיסטלית מימין ושבר בטיביה הפרוקסימלית משמאל.