פלונית נ' מלון לוט ספא ים-מלח ואח'

זוהי תביעתה של התובעת לפיצויים בשל נזקי גוף שאירעו לה בעת שהתארחה במלון של הנתבעת 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2 .

התובעת, ילידת 01.07.40, התארחה במלון הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטים והחליקה ביום 30.10.16 בסמוך לבריכת גופרית שבמתחם המלון. בעקבות התאונה פונתה התובעת לבית החולים שערי צדק שם אובחנה כסובלת משבר עם תזוזה של עצם הזרוע הקריבנית (הומרוס פרוקסימלי), שבר עם תזוזה בעצם החישור הרחיקני (רדיוס דיסטאלי) וכן משברים קשים נוספים בעצמות הכתף. התובעת אושפזה למשך 8 ימים ועברה ניתוח בהרדמה מלאה לשחזור וקיבוע חלקי השברים בעצם הזרוע באמצעות פלטת קיבוע ומסמרים. לאחר האשפוז שוחררה התובעת המגובסת וניתנו לה הוראות לא להפעיל את היד כלל.

פסק הדין ינומק בתמצית בדרך החדשה שנקבעה בתקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט -2018  כך שיכלול תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ותמצית הנימוקים.

פירוט קצר של המחלוקות בין הצדדים

• חובת הזהירות של בית המלון במניעת החלקה סביב הבריכה: הצדדים נחלקו בשאלה האם הנתבעת עמדה בחובת הזהירות שלה כלפי אורחיה, השאלה התחלקה לשניים: האם סביבת בריכת הגפרית צוידה באביזרים מספיקים לשהות באופן בטיחותי והאם סביבת הבריכה תוחזקה באופן בטיחותי באופן שעובדי המקום מנעו היקוות של שלוליות בסביבת המעלית ביציאה ממתחם הספא באופן שוטף.

  • לעניין איבזור סביבת הבריכה:

    התובעת טענה כי בניגוד לחובת הזהירות החלה על הנתבעת לא הוצבו במקומות המועילים שלטי אזהרה או שטיחי גומי למניעת החלקה, למרות שמדובר במי גופרית שמנוניים. ואילו הנתבעת טענה לעניין כי ישנן במקום מרצפות נגד החלקה בעלות חיכוך גבוה, נטען כי מרצפות אלו מיועדות להתקנה במקומות רטובים.

    • לעניין אחזקת הבריכה השוטפת:

      התובעת טענה כי המקום אינו מתחוזק כראוי באופן שבו נקוות שלוליות מים שמנוניות שמסכנות את באי המלון. הנתבעת טענה כי המקום מתוחזק ומיובש בתדירות גבוהה ע"י עובדי התחזוקה. אך יש לקחת בחשבון כי משתמשים רבים עוברים במקום כשהם רטובים ועלולים לגרום להקוות שלוליות באיזור, מצב זה אינו מאפשר דרישה כי המקום יהיה יבש בכל נקודת זמן נתונה.

• אשם תורם: הנתבעת טענה לאשם תורם – וביקשה מבית המשפט לקבל את ההסבר כי התובעת לא התנגבה כראוי, לא נעלה נעלים מונעות החלקה, צעדה בחוסר זהירות ובמהירות ולפיכך נושאת באשם תורם.

  הצדדים לא חלקו על הנכות הרפואית והשכילו להגיע ביניהם למיצוע נכויות בכתף ובשורש כף היד:

  • 100% נכות זמנית למשך חודשיים

  • 50% נכות זמנית למשך חודש נוסף

  • נכות צמיתה בכתף ובשורש כף היד בשיעור 21.25% נכות מצטברת.

    שני המומחים הסכימו כי לַנֵכוּת משמעות תפקודית ליכולת התנועה והרמת המשקל של התובעת.

    הצדדים חלקו על סכום הפיצוי הנתבע לנזק בלתי ממוני ועל המשמעות התפקודית של הנזק הרפואי בתחומי העזרה של צד ג' וההוצאות הרפואיות.

     

    ממצאי בית המשפט בקשר לעובדות

    ממצאים הנוגעים לאחריות

    בית המשפט שמע את עדויות התובעת, בן זוגה, שניים מאנשי הביטחון של המלון ואיש תחזוקה. כמו כן בית המשפט עיין בתמונות ובדו"ח הפציעה שהגישו הצדדים. בסופו של יום לאור הראיות מצא בית המשפט כי יש להעדיף את גרסת התובעת בכל האמור למצב הרצפה בעת ההחלקה:

    • התנהלות התובעת ובן זוגה: בית המשפט קיבל את גרסת התובעת כי היא ובעלה השתמשו בספא ואחר התרחצו, התנגבו, לבשו חלוקים וסנדלי פלסטיק והלכו לכיוון המעלית שמובילה אל חוף הים.

    • איבזור האזור באמצעים מונעי החלקה: בית המשפט קיבל את גרסת איש התחזוקה של המלון ולפיה שטח הספא מרוצף בריצוף בעל חיכוך גבוה מדגם מיוחד ("אנטי-סליפ") אך באותה העדות מציין איש התחזוקה כי ביציאה מן הספא, בדרך אל המעליות הריצוף שונה והדבר נתמך גם בצילומים שהוגשו. חלק מן הדרך ליציאה מן הספא אמנם מרופד בשטיחונים שמיועדים לספוג לחות, אך ניתן לראות בבהירות בצילומים כי אותם מטרים מרובעים ספורים המובילים אל המעלית אינם מרוצפים בריצוף מונע החלקה, אינם מרופדים בשטיחונים ולא מותקן מעקה לתמיכת יציבות העוברים והשבים עד הכניסה למעלית. כפי שעולה מן העדויות, דווקא במקום זה החליקה התובעת ונפלה.

    • מידת רטיבות המקום בזמן הנפילה: בית המשפט שוכנע מעדויות התובעת ובן זוגה כי המקום היה רטוב במי גופרית ובוץ בטרם נפילתה של התובעת. המדובר במים בעלי מרקם שמנוני האופייניים לאזור ים המלח והסבירות להחליק בגינם הינה גבוהה. בית המשפט שוכנע כי גרסתה של התובעת מתיישבת עם שאר הראיות וסבירה יותר מן הגרסאות האחרות לפיהן היה המקום יבש ונקי לחלוטין. בית המשפט נתן אל ליבו כי הגם שהועד כי במקום יש עובדי ניקיון הדואגים ברציפות לניקיון ולבטיחות הרי שהעובד שהיה במשמרת לא הובא לעדות ולא העיד על מצב הרצפה באותו היום. אין המדובר באירוע חד או פתאומי אלא בשגרה מייגעת של השגחה על ניקיון במקום שבו יש תעבורת אנשים גבוהה, מהם שבאים מן הספא ומהם שבאים מן הים דרך המדרגות ודרך המעלית. נוכחותם של עובדי הניקיון ברורה וציודם נראה היטב בצילומים שנלקחו לאחר התאונה. מכאן שאין להעדיף את עדות איש הביטחון ואיש האחזקה כאילו מדובר באזור שהוא יבש תמיד, שכן תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות של הצורך בניקיון רציף ואמצעי הזהירות שננקטו.

      בית המשפט לא מצא כי הצילומים שצולמו על ידי בן זוגה של התובעת בטעות מהספא ולא ממקום הנפילה עבור עורך הדין מעלים או מורידים מן הבחינה הראייתית. על מקום הנפילה העידו כל העדים והוא אינו במחלוקת, וטעות שכזו אין ולא היה בה כדי להשליך על מהימנותו של בן זוגה של התובעת כעד.

      הכרעה בשאלות משפטיות הנוגעות לאחריות

      בנסיבות העניין מצא בית המשפט כי קיימות היו הן חובת זהירות מושגית והן קונקרטית של הנתבעת כלמלון כלפי אורחתו המבוגרת.

      צפיות המקרה: האוכלוסייה הבאה להינפש במלון אינה מורכבת בהכרח רק מאנשים צעירים ובריאים שכוחם במותניהם ויציבתם משובחת. המדובר במקום מרפא ידוע והאוכלוסייה הפוקדת אותו בהתאם ומכאן נגזרת גם חובת הזהירות.

      קיומה של רשלנות: בית המשפט מצא כי הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי חובת זהירות זו הופרה בשתי החלטות:

      • התקנת אמצעי בטיחות למניעת החלקה במקום מוּעֵד: החלטת הנתבעת להתייחס אחרת לשטח שלפני המעלית ולהותירו בלי אמצעי זהירות של ריצוף "אנטי סליפ" (כמו בשטח הספא הצמוד אליו) בלי שטיחים המגדילים את החיכוך (כמו בשטח המסדרון המוביל מהספא אל המעלית) ובלי מאחזי יד (כמו בשטח המדרגות והמבואה שלהן). החלטה זו מותירה את אותו שטח קטן עירום מאמצעי הזהירות ודווקא בו נפלה התובעת.

      • תחזוק מוגבר במצב בו אין אמצעי בטיחות במקום מוּעֵד: לאור העדרם של אמצעי הבטיחות היה מתבקש כי המלון יתגבר ביתר שאת את השמירה על האזור כיבש ובטוח. יתכן כי מעבר מסה של אנשים נופשים מקשה מאוד על ניקיונו וייבושו הרציפים של המקום ויתכן כי הוקצה למקום צוות בחסר כך שלא התאים לנפח התעבורה במקום. כך או כך הוכח כי התובעת נתקלה בשטח רטוב או מלוכלך או שניהם באופן שאפשר את נפילתה המצערת שגרמה לה לנזק גופני קשה.

        הקשר הסיבתי בין החלטות המלון לבין נפילתה של התובעת: בית המשפט שוכנע כי אילו הוצבו במקום אמצעים מונעי החלקה כמפורט מעלה או אילו רצפות הכניסה למעלית היו מיובשות בטיפול שרציפותו תואמת את העומס של הקהל העובר בו אזי נפילתה של התובעת הייתה נמנעת ונזקה היה נחסך ממנה.

        כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, על בעל מקרקעין, לרבות בעל מלון, מוטלת חובת זהירות כלפי המוזמנים לשטחו (ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 766; ע"א 326/88 צימרמן נ' גבריאלוב, פ"ד מו(1) 353, 356). בבדיקת אחריות מחזיק במקרקעין לנזק שנגרם יש לבחון את הגורם ואת האמצעים שננקטו על מנת למונעו. (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.6.1993). נקבע, כי לא כל נזק שניתן לצפותו, בית המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית. הפעלה ראויה של מבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. היקף חובת הזהירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ועניין וכשמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מנפילה, יש לאתר ולאפיין את הגורם הישיר והמידי להחלקה ולבחון את האמצעים שננקטו למניעת הנפילה ונזקיה. למשל כשמדובר בנזק תולדת החלקה עקב חומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, הנטייה היא לסווג את סכנת ההחלקה כ"סכנה רגילה" או "סבירה" או "צפויה" וטיב האמצעים שננקטו למניעת סכנת החלקה נגזר מטיב סכנת ההחלקה. עוד נקבע, כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה חובה מוחלטת, אף כאשר מדובר בהחלקה (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל"ז (1) 113, 120-121):

        "ההולך לבית- מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... המשחק עם כלב עשוי להישרט... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים....הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".

        אם כן, יש לבחון האם מדובר בסיכון טבעי ורגיל, או בבחינת סיכון בלתי רגיל שיש למנעו. הסיכון בעניינו, החלקה בגין רטיבות על הרצפה, אומנם נגרם כתוצאה מחומר שהינו "טבעי" בסביבות "בית מרחץ", אך קיומה של רטיבות שמנונית מסוג זה באופן תדיר וטבעי מחייבת את בעל המקרקעין להתקין ציוד למניעת החלקה, כפי שאכן הקפיד להתקין במתחם הספא אך למרבה הצער חסך את התקנתו באותו שטח קטן בואך המעלית שבו נפלה התובעת .

        אין המדובר בסיכון צפוי וטבעי שאי אפשר למנעו באמצעים סבירים כפי שתואר בפסקי הדין שהובאו על ידי הנתבעת ולעיל בעניין החלקה בבריכה או בבית מרחץ וגם לא בסיכון פתאומי שנוצר בנסיבות בלתי צפויות שלא היה ניתן לצפותן.

         

        ממצאי בית המשפט לעניין הנזק וחישוב הנזק :

        • נזק בלתי ממוני: בפסיקת ראש נזק זה שקל בית המשפט את השיקולים הבאים :

          • גילהּ של התובעת

          • הניתוחים והטיפולים הרפואיים להם נזקקה

          • היקף הנזק הגרמי והנזק לרקמות רכות אשר עלה בחוות הדעת

          • אחוז הנכות הרפואית הזמני וזמנה של נכות זו

          • אחוז הנכות הרפואית הצמיתה ואופיהּ של נכות

          • פסיקה בדבר נזק בלתי ממוני במקרים דומים

            אשר על כן מצא בית המשפט כי האיזון ההולם לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.

        • עזרה צד ג' לעבר  ולעתיד: בית המשפט מצא כי גם לאחר שנוכו שעות המט"בית שניתנו על ידי מל"ל, וגם בהתחשב עם גילה ותאונה קודמת, נותרה התובעת מוגבלת ותלוייה בעזרה צד ג' בין סיעוד על ידי עובד ובין על ידי בני משפחתה של התובעת. שיעור העזרה המוערך הנובע מן ההוכחות הוא בשיעור של 50 שעות עזרה לחודש עבור החודשיים הראשונים , 40 שעות עבור החודש השלישי ומאז-20 שעות עזרה לכל חודש לצמיתות.

          חישוב עד ליום פסק הדין:

          50*50*2+40*50*1+20*50*27=34,000

          ובתוספת ריבית ממחצית תקופה (30.07.16): 35,466  ש"ח

           

          חישוב מיום פסק הדין עד לתום תוחלת חיים (90.2 שנים, לפי לוחות תמותה של הלמ"ס): 116,000 ש"ח

          20*50*115.8795=115,880

           

        • הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: בית המשפט מצא כי הוכחו בפניו הוצאות רפואיות לעבר בשיעור הוצאות נסיעה ל-31 טיפולים (פיזיותרפיה, טיפולים כירורגיים וביקורות) עלות הנסיעה המשוערת לכל ביקור הינה 50 ₪. לעתיד יש להעריך שהתובעת תאלץ להוציא הוצאות נסיעה לחמש ביקורים נוספים לשנה הנובעים מן התאונה עד לתום תוחלת חיים.

          • מיום התאונה ועד יום פסק הדין:

            31*50=1,550 ₪

            ובתוספת ריבית ממחצית תקופה: 1,616 ש"ח

          • מיום פסק הדין ועד לתום תוחלת חיים: 29,000 ש"ח

            50*5*115.8795=28,970

        • שומת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד :  בית המשפט הביא בחשבון את ההליך ואת התנהלות הנתבעת בתוכו, ומצא כי יש לפסוק הוצאות התובעת על הרף הבינוני בשיעור של 20% מסכום הפיצוי וכן החזר אגרת בית המשפט.

           

          פסיקתה

          אשר על כן תשלמנה הנתבעות יחד ולחוד לתובעת את הסכומים הבאים :

          1. פיצויי נזיקין בסך של 256,866 ש"ח

          2 .החזר אגרה והוצאות מומחה בחישוב ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה בסך 6,137 ש"ח

          3. שכ"ט עורך דין בסך של 60,142 ₪ (הסכום כולל מע"מ)

           

          זכות ערעור- כחוק.

          ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.