דלאשה נ' עיריית נצרת ואח'

1.הנתבעת 1 היא עיריית נצרת (להלן: העירייה); הנתבעת 2 היא חברה אשר מבצעת עבורה גביה (להלן: חברת הגביה); הנתבעים 3 ו-4 הם גובי מס. בתביעה זו טוענת התובעת כי העירייה ושלוחיה הפעילו נגדה הליכי גבייה מינהליים בגין דו"ח חניה שהתיישן, תוך הסתמכות שלא כדין על חזקת ההמצאה; וכי הטילו על חשבון הבנק שלה עיקול למרות שהיא כבר שילמה את החוב.

התיישנות

2. טענת התובעת לפיה מדובר בחוב שהתיישן, דינה להידחות. התובעת עצמה הפנתה לכך שנקבע ב-בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נב(2) 542, 548 (1998), כי משלוח דרישת תשלום לכתובת מגוריו או למקום עסקו העיקרי של החייב בתוך התקופה שקדמה להתיישנות הקנס, מקימה חזקה בדבר איפוס מרוץ ההתיישנות (פס' 21(ה) לכתב התביעה). העיריה וחברת הגביה הגישו פירוט של הודעות שנשלחו לתובעת, תחילה בדואר רשום ובהמשך בדואר רגיל, בתדירות של יותר מפעם בשנה, ועד 25.3.2014. קרי – באופן אשר אכן "איפס" שוב ושוב את מירוץ ההתיישנות בת שלוש השנים (סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 וסעיף 24(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), כך שגם במועדי ביצוע הליכי הגביה מושא ענייננו, בשנים 2014 ו-2015, טרם חלפה תקופת התיישנות העונש בקנס. כן הגישו העיריה וחברת הגביה העתק של מעטפת ההודעה הראשונה שנשלחה לתובעת ביום 7.4.2009 בדואר רשום, אשר חזרה בסימן "לא נדרש" (נ/1). ב"כ התובעת ביקש כי תוצג המעטפה המקורית; העדה מטעם העיריה וחברת הגביה העידה כי הצילום של המעטפה הוא שנשמר במערכת (ע' 13 ש' 13-14). בנסיבות, מדובר בראיה הטובה ביותר. התובעת עמתה את עדת העיריה וחברת הגביה עם פלט מאתר המרשתת של הדואר לפיו "אין נתונים" בענין דבר דואר זה (ת/7). נוכח עדות עדת העירייה וחברת הגביה לפיה הדואר שומר מידע בענין דואר רשום למשך שנה וחצי בלבד (ע' 13 ש' 5-6), ונוכח החותמת והרישומים בצילום המעטפה המעידים על משלוח לתובעת והחזרת דבר הדואר בסימן "לא נדרש", לא מצאתי כי התובעת הפריכה את הראיות בענין משלוח הודעה בדואר רשום כנטען.

הליכי גביה מינהליים על בסיס חזקת ההמצאה

3.התובעת טוענת כאמור כי אסור היה לעירייה להפעיל אמצעי גבייה מינהליים על בסיס חזקת ההמצאה לפי סעיפים 237(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 וסעיף 12ב לפקודת המסים (גביה). דא עקא, בית המשפט העליון (כבוד השופט ע' פוגלמן בהסכמת חבריו כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור וכבוד השופטת ד' ברק ארז) קבע ההיפך ב-רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם, פס' 21 (11.6.2013). הטענה לפיה אסור היה להפעיל אמצעי גביה על בסיס חזקת ההמצאה, נדחית.

ביצוע עיקולים ללא בסיס בדין

4.טענת התובעת לפיה עיקול הוטל בחשבון הבנק שלה ללא בסיס בדין, דינה להתקבל. התובעת טענה כי ביום 11.11.2014 הגיעו מעקלים לביתה על מנת לבצע עיקול מיטלטלין, ובמעמד זה נאלצה היא לשלם את מלוא החוב. לטענתה, לאחר תשלום החוב, ביום 19.3.2015, הוטל על חשבון הבנק שלה עיקול בגין החוב (פס' 15-16 לכתב התביעה, המפנה להעתק צו עיקול מיום 19.3.2015 שצורף לכתב התביעה (מסמך הנושא תאריך 16.4.2015)).

5.מכתב ההגנה מטעם העירייה וחברת הגביה עלה כי טענת התובעת לפיה הגיעו מעקלים לביתה ביום 11.11.2014 ולפיה באותו מעמד נגבה החוב במלואו, לא היתה במחלוקת של ממש (פס' 14 לכתב ההגנה מטעם הנתבעות 1 ו-2). העיריה וחברת הגביה טענו בסיכומים כי לא הוכח התשלום, אולם התובעת ממילא הטתה מול נתבעות אלה את מאזן ההסתברויות והוכיחה כי היא העבירה לידי המעקלים תשלום. בדו"ח העיקול, אשר צורף על ידי העיריה וחברת הגביה לכתב הגנתן (כנספח ז'), רשום "החוב שולם במלואו סך 1340 ₪ (200 ₪ מזומן + 2 צ'קים מרכנתיל 570X2 30/1/15)".

6.נגד הנתבע 3, גובה המס דוד ועקנין, החתום על-פי הנחזה על דו"ח העיקול הנזכר, ניתן פסק דין בהעדר הגנה (ובקשת רשות ערעור שהגיש נדחתה ב-רע"א 55489-06-17 ועקנין נ' דלאשה (3.7.2017)). הנתבע 4, גובה המס חי מצליח, אשר העביר את טופס הליך העיקול שבנדון לידי מר ועקנין, טען כי העתק דו"ח העיקול שצורף לכתב ההגנה של העירייה וחברת הגביה (הנתבעות 1 ו-2) מהווה העתק של דו"ח העיקול ולא של הקבלה בגין תשלום. לטענתו, יש ודו"ח עיקול מודבק במקרקעין, וכל אחד היה יכול למלא בדיעבד את הפרטים אשר מופיעים על גביו כיום, בענין התשלום (ע' 20 ש' 1-3). אני דוחה את טענתו של מר מצליח. כאמור, גם לשיטת העירייה וחברת הגביה בכתב ההגנה התובעת כנראה שילמה את החוב בעת ביצוע העיקול לפי דו"ח העיקול. התובעת הצביעה על תדפיסי חשבון בנק ובהם צילום של שני שיקים בעלי מספרי שיקים עוקבים על סך 570 ₪, של אחיה דלאשה מאמון, אחד עם זמן פרעון 30.12.2014 ואחד עם זמן פרעון 30.1.2015; כן הצביעה על דפי חשבון המצביעים על כך ששני השיקים נפרעו (ת/1). נציגת העיריה וחברת הגביה אמרה בדיון כי האמינו לתובעת כאשר מסרה כי שילמה (ע' 17 ש' 12). ועוד: בכתב הגנתו, מר מצליח התייחס לחתימתו של מר ועקנין על הדו"ח ולא טען שם כי התוכן מעל החתימה מזויף. ועל כל אלה: בדו"ח העיקול ישנן חלופות לסימון, לרבות "החוב נגבה במלואו" ו"בוצע חלקי (הצמדה לדלת)". החלופה המסומנת הוא "החוב נגבה במלואו", וחלופת "בוצע חלקי (הצמדה לדלת)" – אינה מסומנת. מכאן שטענתו של מר מצליח בענין מילוי מלל בענין תשלום החוב, בדיעבד, בטופס שהודבק לבית החייב בידי גובה מס מבלי שבוצעה גביה, אינה מתיישבת עם החלופה אשר סומנה לכאורה בידי גובה המס במקום.