פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

1.התובע, יליד 15.6.1966, הגיש תביעתו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 27.3.2012.

2.לטענתו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, ביום 27.3.2012, בשעות הערב, הוא הגיע יחד עם בתו ליום הורים בבית הספר היסודי ממלכתי קיסריה ע"ש אדמונד בנימין דה רוטשילד, נבעט כדור לעברו, הוא ניסה להימנע מפגיעת הכדור, אלא שהכדור נבעט אל בין רגליו וכתוצאה מכך "הסתרבלו" רגליו, הוא עיקם את קרסול רגל שמאל ונפל ארצה (להלן "התאונה").

ביום שלמחרת התאונה פנה התובע לטיפול בקופת החולים ואובחן כי הוא סובל מרגישות בצד שמאל של בית החזה. צילום רנטגן מיום 29.3.2012 הראה כי התובע סובל משברים בצלעות 5 ו - 6 משמאל. ביום 5.4.2012 נבדק התובע על ידי אורתופד בשל כאבים בצוואר, רגישות בצלעות וכאבים ונפיחות בכף רגל שמאל. הוא הופנה לבדיקת מיפוי עצמות שנערכה ביום 19.4.2012, אשר הדגימה קליטה בטיביה דיסטלית מימין ובקרסול שמאל, המתאימה למצב לאחר חבלה.

3.התביעה הוגשה במקור כנגד מדינת ישראל (להלן "הנתבעת"), שהיתה בכל המועדים הרלבנטיים לכתב התביעה מעבידתם ו/או מעסיקתם של עובדי בית הספר ובכלל זה, של מנהלת בית הספר ומוריו. בנוסף, נתבעו המועצה האזורית חוף כרמל ומבטחתה, כלל חברה לביטוח בע"מ. בהתאם לבקשת התובע מיום 13.9.2016, נמחקה התביעה כגד השתיים האחרונות.

אעיר עוד, כי תביעה קודמת שהגיש התובע במסגרת תיק 40986-06-13 בבית משפט השלום בחיפה נמחקה, בהתאם לפסק דינה של כבוד השופטת דגן מיום 14.12.2015. במסגרת פסק הדין נקבע, כי במדה ותוגש בעתיד תביעה חדשה, יובאו בפני בית המשפט כל המסמכים והראיות שהוגשו בתיק הנ"ל.

4.התובע טען, כי הנתבעת, באמצעות שלוחיה, סיכנו אותו, עת אפשרו לתלמידים לשחק משחקי כדור ברחבה ו\או בשטח האמור לשמש מעבר להורים אשר הגיעו לבית הספר באותו יום ל"יום ההורים" והתרשלו כלפיו.

5.הנתבעת כפרה בארוע נשוא התביעה ובטענותיו של התובע בדבר התרשלותה ולחילופין, טענה כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור משמעותי לקרות התאונה. בנוסף, כפרה הנתבעת בטענותיו של התובע באשר לנזקיו.

6.במסגרת ההליך הקודם, מונה ד"ר איל מלמד כמומחה מטעם בית המשפט. במסגרת חוות דעתו מיום 7.10.2014 קבע ד"ר מלמד, כי בעקבות התאונה נגרמו לתובע שברים בצלעות ונקע בקרסול רגל שמאל וכי נותרה לו נכות בשיעור של 3.3% בגין הפגיעה הקלה בקרסול. בנוסף, קבע ד"ר מלמד כי התובע סבל מנכויות זמניות בתקופה שלאחר התאונה.

בהתאם להודעת הצדדים מיום 14.12.2016, ד"ר מלמד מונה כמומחה מוסכם, בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ולכן, לא תוגשנה כראיות חוות דעת הצדדים.

7.אף שלא הורתי על הגשת תצהירים, הותר לצדדים, לצורך יעילות הדיון, לעשות שימוש בתצהירים שהוגשו על ידם בהליך הקודם, כבקשתם. במהלך ישיבת ההוכחות העידו התובע ומר אלי אדרי, מי שעבד במועד הרלבנטי כשומר בבית הספר. מנגד, העידה מטעם הנתבעת גב' נורית גרטנר - מנהלת בית הספר במועד התאונה. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים ובהמשך, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה ואחריות

8.כאמור, בכתב התביעה טען התובע כי ביום 27.3.2012, בשעות הערב, הגיע יחד עם בתו ליום הורים בבית הספר בו למדה אז נבעט כדור לעברו, הוא ניסה להימנע מפגיעת הכדור, אלא שהכדור נבעט אל בין רגליו וכתוצאה מכך הסתרבלו רגליו, הוא עיקם את קרסול רגל שמאל ונפל ארצה.

9.בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על גרסה זו והוסיף, כי ככל שהוא זוכר עת נבעט הכדור לעברו מישהו צעק "זהירות", הוא ניסה להימנע מפגיעת הכדור, אלא שהכדור נבעט אל בין רגליו וכתוצאה מכך "הסתרבלו" רגליו, הוא עיקם את קרסול שמאל ונפל ארצה. כתוצאה מהנפילה הוא נפגע בקרסול, בצלעות ובצוואר. עוד ציין בתצהירו, כי בסמוך לאחר התאונה, הגיעה למקום מנהלת בית הספר, גב' נורית גרטנר, והעירה בכעס לילדים "אמרתי לכם לא לשחק כדורגל כאן יותר אלא במגרש הספורט, גם בי פגעתם קודם לכן". מתצהירו של התובע עולה, כי שומר בית הספר, מר אלי אדרי ראה את התאונה, סייע לו לקום על רגליו והושיבו על כיסא שבעמדת השמירה. זמן מה לאחר מכן, תוך כדי צליעה, הגיע התובע לרכבו שחנה בקרבת מקום בחניית בית הספר ונהג לביתו.

10.במהלך עדותו בבית המשפט חזר התובע על גרסתו באשר לנסיבות התאונה. "באתי איתה ליום הורים, נכנסתי, אחרי 3 - 4 מטר שמעתי 'זהירות', התכופפתי ומצאתי את עצמי על הרצפה" (עמ' 5 שורות 8 - 9 לפרוטוקול). בדומה, מסר בהמשך כי "נבעט לעברי כדור, שמעתי את המילה "זהירות", התכופפתי ואז מצאתי את עצמי על הרצפה, 3 מטר מהכניסה. דרכתי על הכדור והתעקם לי הקרסול ונפלתי. מעדתי עם הכדור, אחר כך הבנתי שזה כדורגל. השומר הקים אותי ואיש האחזקה לקח אותי לבודקה להירגע כי הילדה התחילה לצעוק" (עמ' 6 שורות 20 - 23 לפרוטוקול). התובע הבהיר, לשאלת בית המשפט, כי הארוע ארע כ - 3 מטרים מהכניסה של השער הראשי לבית הספר, ברחבת הכניסה, לכוון הכיתות והמזכירות וכי במרחק של כ - 30 מטרים משמאל, קיים מגרש ספורט מסודר (עמ' 9, שורות 15 - 18 לפרוטוקול) .

בניגוד מוחלט לטענת הנתבעת, התובע לא מסר מספר גרסאות באשר לארוע התאונה. השמוש בביטויים "הכדור נבעט אל בין רגלי", "הכדור פגע ברגליו" (פרק האנמנזה בחוות דעתו של ד"ר מלמד) "דרכתי על הכדור" ותאור הנפילה במסמך הרפואי מיום 23.5.2012 לפיו, התובע "החליק על הכדור", מהווים כולם תיאור של אותה סיטואציה, אותן נסיבות, תוך שימוש במילים אחרות.

11.הנתבעת הדגישה, כי בעת ביקורו הראשון אצל רופא קופת החולים ביום 28.3.2012, למחרת הארוע, הוא לא הזכיר כי נפל כתוצאה מכדור בבית הספר ובמסמך הרפואי נרשם אך, כי "נפל ונחבל בבית החזה".

אכן, המסמך הרפואי מיום 28.3.2012 הינו מסמך ראשון שניתן בסמוך לאחר התאונה ולכן,

יש ליתן לו משקל ראייתי גדול יותר. אלא, שאין במסמך הנ"ל משום סתירה כלשהי של גרסת התובע לארוע התאונה. מדובר בתיאור תמציתי של סיבת פנייתו של התובע לקבלת טיפול רפואי והוא אינו סותר את תיאור הנסיבות בתצהירו, שהרי התובע אכן נפל ונחבל בבית החזה. לכל רופא או מטפל סגנון כתיבה ותיאור דברים משלו ועל אף חשיבותו של מסמך רפואי ראשון, אין לצפות כי יכלול תמיד תיאור מפורט של נסיבות הארוע שהוביל לפציעה, בשונה מתיאור תמציתי. יתירה מזאת, כפי שיופרט בהמשך, גרסתו של התובע נתמכת היטב גם בראיות אחרות.

12.הנתבעת הצביעה על כך שבביקורו הראשון אצל הרופא, לא התלונן התובע על כאבים בקרסולו השמאלי. בנסיבות העניין, אין ליתן לכך חשיבות מיוחדת. התובע עומת עם עובדה זו בחקירתו הנגדית. הוא הבהיר, ואני מקבל את הסברו בעניין זה, כי באותה עת סבל מכאבים בחזה, שהיו חזקים יותר. עיון במסמכים הרפואיים, כמו גם בחוות דעתו של ד"ר מלמד, מעלה כי כתוצאה מהתאונה סבל התובע משברים בצלעות 5 ו - 6 (בהמשך, בעקבות בדיקת מיפוי עצמות, הועלה חשד לשברים נוספים בצלעות 3, 4 ו - 9 משמאל). שברים מעין אלה (ובפרט ריבוי שברים) גורמים, מטיבם, לכאבים עזים ואך טבעי כי באותה עת ובימים שלאחר מכן, התמקד התובע בכאבים באזור החזה, אשר האפילו על הכאבים בקרסול. יתירה מזאת, בביקורו הראשון אצל אורתופד, ביום 5.4.2012, מסר התובע כי נפל ביום הורים בבית הספר בקיסריה והוא התלונן על כאבים בכף רגל שמאל. על פי המסמך הרפואי מאותו יום, אכן אובחנה נפיחות בכף הרגל. במסמך מיום 19.4.2012 נרשם, כי הממצאים בבדיקת מיפוי העצמות מתאימים למצב לאחר חבלה. המסמכים הרפואיים תומכים, אפוא, בגרסתו של התובע בדבר פגיעות בצלעות ובקרסול רגל שמאל, עקב נפילתו.

13.תמיכה נוספת בגרסתו של התובע, ניתן למצוא בעדותו של השומר אדרי. הנ"ל טען בתצהירו, כי בשעות הערב התקיים יום הורים לתלמידי בית הספר. הוא עמד מחוץ לחדר השומר בכניסה לבית הספר והסתכל לכוון הרחבה שבסמוך, בו שיחקו מספק ילדים בכדורגל. הוא ראה איך כדור נבעט ופוגע ברגליו של התובע, אשר נפל ארצה. מר אדרי טען, כי עזר לתובע לקום מהרצפה, הושיב אותו על כסא בעמדת השמירה ושאל אותו האם להזמין אמבולנס. התובע סרב, מאחר ובתו נלחצה ובכתה. עוד הוסיף מר אדרי, כי זכור לו שאחרי הארוע המנהלת העירה לילדים פעמים רבות שלא לשחק באזור הרחבה בכדור והוא ציין, כי בקרבת מקום מצוי מגרש ספורט המיועד למשחקי כדור.

מר אדרי לא נחקר בנוגע לנסיבות התאונה שתוארו על ידיו בתצהירו וגרסתו, אשר תמכה בגרסת התובע, לא נסתרה במאומה. הוא הבהיר, לבקשת ב"כ הנתבעת, כי באותו יום, לאחר התאונה, הגיעה למקום מנהלת בית הספר ואמרה לילדים "אני בקשתי מכם לא לשחק כאן כדורגל". משנטען כלפיו כי המנהלת מספרת שלא ידעה כלל על הארוע באותו יום, השיב כי הוא יודע מה שאה בעיניו וכי המנהלת ידעה על הארוע באותו יום והעירה לילדים כי בקשה מהם לא לשחק כדורגל במקום (עמ' 10, שורות 19 - 29 לפרוטוקול).

14.ניתן ללמוד מעדויותיהם של התובע ומר אדרי, כי בעת הארוע שיחקו הילדים בכדורגל בסמוך לכניסה לרחבת בית הספר, המובילה למבנה הכיתות. התובע, אשר הגיע לבית הספר עם בתו, כמו הורים רבים אחרים, לא יכול היה לצפות, כי בכניסה לבית הספר ישחקו ילדים בכדורגל וכי כדור יבעט לעברו ולכן, הופתע ולא הצליח להתחמק מהכדור שנבעט אל בין רגליו וגרם לנפילתו.

15.גב' נורית גרטנר, מנהלת בית הספר, טענה כי לא ידעה על התאונה באותו יום, אלא רק מספר ימים לאחר מכן, עת הגיע התובע לבית הספר. היא כפרה בטענה כי בסמוך לאר התאונה הגיעה למקום והעירה לילדים ששחקו שם בכדור. אין למחלוקת בעניין זה חשיבות לצורך הכרעה בתביעה. מכל מקום, ניתן היה להתרשם מעדותה, כי חלוף הזמן מאז התאונה ועד למועד עדותה, הקהה את זיכרונה בנוגע לפרטי הארוע. כך, היא טעתה בתצהירה באשר למועד הארוע, היא לא ידעה אם ביום ההורים שיחקו ברחבה ילדים (אף שטענה כי הסתובבה בבית הספר לאורך כל יום ההורים) ובהמשך, גם לא יכלה לומר בבטחה כיצד בכל זאת נודע לה דבר התאונה. היא גם לא זכרה האם ראתה את התובע באותו יום. בנוסף, התקשתה גב' גרטנר לאמוד שטחים ומרחקים בין מקום התאונה לבין מגרשי הספורט בבית הספר ובין הכניסה לבין בניין הכיתות. אומדנה בדבר הליכה של 2 דקות לצורך מעבר של כמה עשרות מטרים, לכוון המגרשים, חסר היגיון. עדותה של גב' גרטנר לא הועילה לנתבעת ומכל מקום, לא פגעה בעדותו של התובע ובגרסתו. מנגד, ניתן היה ללמוד מעדותה, כי בסמוך לרחבת הכניסה, במרחק של מספר עשרות מטרים, קיימים מגרשי ספורט, המיועדים למשחקי כדור. עוד אשרה גב' גרטנר, אף שניסתה להתחמק מתשובה ישירה, כי אזור הכניסה לבית הספר, בו ארעה התאונה, אינו מיועד למשחקי כדור (עמ' 13 ועמ' 16, שורה 32 לפרוטוקול).

16.מר אדרי הינו עד ניטראלי, אשר עובד כיום כאב הבית של בית הספר, והוא חסר אינטרס בתוצאות המשפט. הוא עשה עלי רושם טוב בעדותו וגרסתו, אשר תמכה בעדות התובע, לא נסתרה במאומה. התובע אף הוא עשה עלי רושם טוב בעדותו, הוא תאר היטב את ארוע התאונה ומקום התרחשותו, נתן הסברים משכנעים וגרסתו נתמכת בראיות נוספות. אני מקבל, אפוא, את גרסתו של התובע באשר לנסיבות הארוע, במלואה.

17.התביעה נשוא תיק זה נשענת על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968, בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות, מתעוררות שלוש שאלות. האחת - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, השנייה - האם הפר את אותה חובת זהירות והשלישית - האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. שאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים. ההיבט העקרוני, בו ניתנת תשובה לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הספציפי, בו ניתנת תשובה לשאלה, האם ביחס לניזוק פלוני ונסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113). חובת זהירות מושגית עוסקת בשאלה האם סוג המזיקים אליה משתייך המזיק, חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים, שאליו משתייך הניזוק, בגין סוג הנזק שהתרחש. התובעת, באמצעות שלוחיה, היתה בעלת השליטה והפיקוח במקרקעין בהם ארעה התאונה במהלך יום ההורים וככזו, חלה עליה חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים המבקרים במקום (ע"א 343/74 גרובנר נגד עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141); ע"א 683/77 ברוק נגד עיריית תל אביב - יפו, פ"ד לד(1) 157, ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד תנעמי, פ''ד נח(1) 1, ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נגד מימוני (14.12.2006), ע"א 1531/04 סידי נגד מלכה (19.2.2007) וע"א 145/80, לעיל).

כבעלת השליטה בבית הספר במהלך יום ההורים, חייבת היתה הנתבעת, באמצעות שלוחיה, לצפות כי ההורים והתלמידים המבקרים במקום, העושים דרכם משער הכניסה לכוון הכיתות, עלולים במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע ממעשה או מחדל שלה ולכן, היא חבה כלפיהם בחובת זהירות. הנתבעת, כמחזיקת המקרקעין ובעלת השליטה בהם, הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע, מקום בו היה עליה לצפות בנסיבות הקיימות את אירוע הנזק, והתרשלותה גרמה לתאונה בה נפגע (ע"א 7130/01, לעיל בעמ' 18, ע"א 411/73 פרחי נגד אלטמן, פ"ד כח(2) 145 וע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נגד סמרי, פ"ד מו(4) 421).

התובע, כמו הורים רבים אחרים, הוזמן על ידי בית הספר והמורים ליום הורים. מורי בית הספר היו מודעים לסכנה שבמשחק כדור בצמוד לשער הכניסה או היו צריכים לצפות אותה וכל שכן, במועד בו אמורים היו להגיע למקום עשרות הורים וילדיהם. הראיה, כי מנהלת בית הספר עצמה, אישרה כי שעה שראתה בהזדמנויות אחרות שילדים מתקרבים לאזור השער בעת משחק כדור, היא בקשה מהם לא לשחק במקום (עמ' 16, שורות 31 - 32 לפרוטוקול). במצב הדברים שנוצר, המבקרים הרבים שהגיעו לבית הספר ונכנסו מבעד לשער הכניסה, עלולים היו להפגע מכדור שיבעט לכוונם בהפתעה. היה על הצוות החינוכי לצפות התממשותו של סיכון בלתי סביר זה של פגיעת כדור תועה באחד המבקרים במקום, אשר יכנס מבעד לשער הכניסה בדרכו לכיתות, ולנקוט אמצעים להקטנת הסיכון. ניתן היה למנוע את התאונה, באמצעים פשוטים וסבירים, לו היה הצוות החינוכי אוסר באותו יום משחקי כדור בשטח הרחבה הצמוד לשער הכניסה ומנחה את השומר להפנות את הילדים לשחק במגרשי הספורט שבקרבת מקום. הנתבעת, באמצעות שלוחיה, התרשלה, שעה שלא נקטה באמצעים המתבקשים המינימליים לצורך מניעת הסיכון שבפגיעה במבקרי בית הספר, והתובע ביניהם.

בשולי נקודה זו אעיר, כי אינני מקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, כאילו היה על הצוות החינוכי לדאוג לכך שהילדים ישחקו בכדור ספוג ובכך למנוע פגיעה של העוברים במקום. ראשית, טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה. שנית, עם כל הכבוד, מדובר בדרישה מרחיקת לכת. הדרישה לכפות על ילדים לשחק אך בכדור ספוג משולה לאיסור מוחלט של משחק בכדור. כדורגל, כמו גם משחקרי כדור אחרים, משחקים עם כדור עור (עור דמוי עור) ואינני סבור כי ראוי למנוע זאת מילדים ולכפות עליהם משחק בכדור ספוג (להבדיל מהרחקתם באותו יום למגרשי הספורט המרוחקים משער הכניסה). שלישית, נוכח מנגנון התאונה, שעה שהכדור שנבעט לעברו של התובע הסתבך בין רגליו, ממילא, אין הבדל בין כדור ספוג לבין כדור אחר וסביר להניח שהתובע היה נופל בכל מקרה.

סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי התאונה ארעה עקב התרשלותה של הנתבעת.

18.אין מקום להטיל על התובע אשם תורם כלשהו לקרות התאונה, מכל סעיף 68 לפקודת הנזיקין. התובע נפגע מיד בסמוך לאחר כניסתו מבעד שער בית הספר, הוא הופתע ולא היה בידו לנקוט פעולה כלשהי שתמנע את התאונה. אני דוחה, אפוא, את טענותיה של הנתבעת בעניין זה.

מצבו הרפואי של התובע ונכותו

19.ממקום התאונה נסע התובע לביתו ובשל כאבים פנה ביום שלמחרת לקופת החולים ואובחן כסובל מרגישות בצד שמאל של בית החזה. צילום חזה שעבר התובע ביום 29.3.2012 הדגים שברים בצלעות 5 ו - 6 משמאל. ביום 5.4.2012 פנה התובע לבדיקת אורתופד בשל כאבים בקרסול שמאל. בדיקת מיפוי עצם מיום 17.4.2012 הדגימה קליטה בצלעות 3 - 6 ובצלע 9 משמאל, המתאימה לשברים, וכן קליטה בטיביה דיסטלית ובקרסול, המתאימה למצב לאחר חבלה. ביום 8.5.2012 נערכה לתובע בדיקת CT בקרסול שמאל וביום 14.8.2012 נערכה לו בדיקת MRI בקרסול, שהדגימה קונטוזיה לשדית בהיבט מדיאלי דיסטאלי של הטאלוס עם אות מוגבר בלשד העצם של שאר העצמות. רצועת ATFL לא הודגמה - כנראה קרע מלא, וקרע חלקי הודגם ברצועה הדלטואידית.

20.ד"ר איל מלמד, המומחה מטעם בית המשפט, בדק את התובע ביום 19.8.2014, כשנתיים וחצי לאחר התאונה. בפרק הדיון בחוות דעתו, קבע המומחה, כי מהצילומים, ובפרט בדיקת ה - MRI עולה, כי התובע סבל מחבלה ניכרת ומשמעותית בקרסול השמאלי, שגרמה לקרע של הרצועה החיצונית בקרסול ואף לקרע חלקי של הרצועה הפנימית. קרע של הרצועה זו הוא ביטוי לנקיעת קרסול קשה יותר, ובנסיבות העניין, מדובר בנקיעה מדרגה שלישית. עם זאת הבהיר המומחה, כי בעת בדיקתו אין עדות אובייקטיבית ברורה למגבלה משמעותית בקרסול השמאלי. קיימת חולשת שרירים, שקרוב לוודאי נובעת מחוסר שיקום מספיק, ורגישות מעל הרצועות הקרועות, שעלולה לגרום למיחושים קלים. ד"ר מלמד המליץ לתובע לפנות לשיקום באמצעות מערכת אפוסתרפיה. הוא הבהיר, כי הביטוח המושלם של קופת החולים בה חבר התובע לא מאפשר טיפול זה והוצאות הטיפול הוערכו על ידיו בסך של כ - 6000 עד 8,000 ₪.

ד"ר מלמד קבע בחוות דעתו, כי נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 3.3%, לפי סעיף 35(1)ב, מותאם, בשל מיחושים קלים בקרסול שמאל באזור שמעל הרצועות הקרועות.

בנוסף, קבע ד"ר מלמד, כי התובע היה נתון באי כושר מלא לעבודה במשך ששה שבועות לאחר התאונה. בהמשך, במשך ששה שבועות הוא סבל מנכות זמנית בשיעור של 50% ובמשך שלושה חדשים נוספים הוא סבל מנכות זמנית בשיעור של 25%. במהלך ששה חדשים שלאחר מכן, סבל התובע מנכות זמנית בשיעור של 10%.

21.ד"ר מלמד הינו מומחה מטעם בית המשפט. בתי המשפט פסקו לא אחת כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית משפט, למעט מקרים חריגים. בדרך כלל, מומחים אלה הינם אובייקטיבים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה. לפיכך, גם אם יש פה ושם טעויות או אי דיוקים, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה נגד ארז איתן ואח' (2.6.1996), ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי ואח' ות"א 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נגד כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.7.2000). מנגד, הלכה היא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון ואינו כבול בכל מקרה לממצאיו ומסקנותיו של המומחה שמונה על ידיו (ראה ע"א 558/96, 1240 חב' שיכון עובדים נגד רוזנטל חנן ואח', פ"ד נב(4) 563, 569, ע"א 136/92 ביניש - עדיאל נגד דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 128, ד"נ 20/85 בחרי נגד פדלון, פ"ד לט(4) 463). ישנם מקרים חריגים, בהם לא יקבל בית המשפט את מסקנות המומחה הרפואי שמונה על ידו. כך למשל, כאשר אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ראה ע"א 3212/03 יצחק נהרי נגד דולב חברה לביטוח בע"מ (24.11.2005), ע"א 2160/90 רז נגד לאץ, פ"ד מז(5) 170). ד"ר מלמד לא נחקר על חוות דעתו וקביעותיו לא נסתרו. לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו הרפואית של ד"ר מלמד ואני מקבל עמדתו בדבר נכויותיו הזמניות של התובע וכן, כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 3.3%. נכות זו מבטאת השפעה קלה בלבד, ויש לומר מזערית, על כושר פעולתו, עקב הפגיעה בקרסול.

22.מהראיות שהוצגו בפני, עולה כי במהלך השנים 2008 - 2011 עבד התובע כמתחזק בריכות. מאז שנת2011 ועד למועד התאונה, במשך כשנה, לא עבד התובע כלל (ראה דו"ח רציפות בעבודה של המל"ל, אשר סומן נ/2). כאמור, יש בנכותו הרפואית של התובע משום השפעה מזערית בלבד על תפקודו. התובע אינו מוגבל באופן ממשי בעבודות להן היה מורגל ואין בנכותו הרפואית השפעה ממשית על יכולתו לתפקד בעבודה.

נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה

הפסד השתכרות בעבר

23.התובע הבהיר בתצהירו, כי החל משנת 1997 ועד לחודש יוני 2006 הוא התגורר במקסיקו, שם עבד כסוכן מכירות של חברת "ארמני". עם חזרתו לארץ בשנת 2006 עבד בעבודות מזדמנות ובהמשך, מחודש פברואר 2008 ועד לחודש אפריל 2011, עבד כאיש תחזוקה של בריכות פרטיות בבתים בקיסריה. לטענתו, הוא פוטר לאחר משבר משפחתי שהקשה עליו להמשיך לעבוד וקבל דמי אבטלה במשך ששה חדשים. נטען, כי מאז ועד היום הוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה חודשית (סך של כ - 2,720 ₪). נמצא, כי עובר לתאונה עבד התובע בעבודות מזדמנות, ללא רצף תעסוקתי וכי במהלך כשנה עובר לתאונה הוא כלל לא עבד. שכרו הממוצע בעת עבודתו כאיש תחזוקה של בריכות, עמד על סך של כ - 4,985 ₪.

עוד טען הנ"ל, כי במהלך חודש פברואר 2012 הוא פנה לבעל החברה בה עבד בעבר ובקש לחזור לעבודה החל מחודש אפריל, אז מתחילה עונת הרחצה, אולם עקב התאונה לא היה בידיו לעשות כן. התובע לא הביא ראיה כלשהי שתתמוך בטענה זו. יתירה מזאת, עיון בדו"ח הרציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי (נ/2) מעלה, כי עבודתו כמתחזק בריכה היתה לאורך כל חודשי השנה, ללא קשר ל"עונת הרחצה". התובע לא הוכיח, אפוא, כי אכן אמור היה לחזור לעבודה בחודש אפריל 2012.

24.בנוסף, עיון בדו"ח הרציפות בעבודה מהמוסד לביטוח לאומי מיום 27.12.2015 מעלה, כי בניגוד לטענתו של התובע, החל מחודש דצמבר 2012 ועד לחודש אפריל 2013 הוא עבד בחברת מובילי דרור. במסגרת חקירתו הנגדית, אשר זאת התובע והבהיר, כי עבד שם כסדרן עבודה.

25.נוכח אופי פגיעתו של התובע בתאונה, סביר להניח כי בתקופה שבסמוך לאחר הארוע נבצר ממנו לעבוד, גם אם אכן התכוון לחזור למעגל העבודה. כאמור, ד"ר מלמד קבע בחוות דעתו, ואני מקבל את עמדתו בעניין זה, כי התובע היה נתון באי כושר מלא לעבודה במשך 6 שבועות לאחר התאונה. בהמשך, במשך ששה שבועות הוא סבל מנכות זמנית בשיעור של 50% ובמשך שלושה חדשים נוספים הוא סבל מנכות זמנית בשיעור של 25%. במהלך ששה חדשים שלאחר מכן, סבל התובע מנכות זמנית בשיעור של 10%. פגיעתו בתאונה לא מנעה מהתובע לחזור לעבודה, ולו חלקית, כבר לאחר שלושה חדשים לאחר התאונה ולא קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין היפלטותו ממעגל העבודה במהלך השנים האחרונות.

26.בנסיבות העניין, לאור הנתונים שהוצגו בפני, לרבות אופי פגיעתו של התובע, נכויותיו הזמניות, עברו התעסוקתי והעובדה שקבל גמלת הבטחת הכנסה, אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 14,000 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר.

הפסד השתכרות לעתיד

27.נכותו הרפואית של התובע, בשיעור נמוך של 3.3%, מבטאת השפעה קלה בלבד, ויש לומר מזערית, על כושר פעולתו ותפקודו, עקב הפגיעה בקרסול.

28.בנסיבות העניין, אני פוסק לתובע סך של גלובאלי מתון של 12,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד

29.התובע עתר לפצותו בסך גלובאלי של 10,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי בעבר ולעתיד. לטענתו, במשך כחדשיים לאחר התאונה עזרו לו בני משפחתו (הוריו ואחותו) בפעולות יומיומיות, לרבות בישול, קניות וניקיון וכן, בטיפול בבתו.

30.הפסיקה קבעה, כי משהוכח שהנפגע נזקק לעזרה מבני משפחתו בשל מצבו הרפואי וזו היתה מוצדקת וחרגה מעזרה רגילה, לא יהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחוייב לפצות את הנפגע על העזרה שקבל ממשפחתו (ראה בעניין זה ע"א 836/76 אליהו סעדה נגד משה חמדי, פ"ד לג(1), 589, 609 - 610, ע"א 2115/93 בורוקוב נגד אלעזר (12.1.1995) וע"א 5774/95 שכטר נגד כץ (19.11.1997).

נוכח אופי פגיעתו של התובע - שברים במספר צלעות ונקע קשה בקרסול שמאל, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מוגברת בתקופה הסמוכה לתאונה.

אני פוסק לתובע סך של 4,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר. אין מקום לפצות את התובע בגין עזרת צד שלישי בעתיד.

הוצאות רפואיות ונסיעות

31.התובע טען, כי עקב התאונה נגרמו לו הוצאות רבות, לרבות קרסולית סיליקון (578 ₪), תרופות, משככי כאבים ונסיעות לביקורות רפואיות ופיזיותרפיה.

32.הוצאות לעבר מהוות נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות. התובע צרף לתצהירו קבלות בסכומים זניחים בלבד. מאידך, מטבע הדברים, סביר להניח כי הוא לא שמר כל אחת מהקבלות בגין הוצאותיו עקב פגיעתו בתאונה ובפרט, קבלות בגין נסיעות. בנוסף, יש לקחת בחשבון, ולו באופן חלקי, הוצאה עתידית אפשרית של התובע בגין הטיפול השיקומי שהוצע על ידי ד"ר מלמד בחוות דעתו, אשר אינו מכוסה בסל התרופות.

33.נוכח אופי פגיעתו, הצורך בטיפולים רפואיים לאחר התאונה ונסיעות אליהם, כמו גם הוצאות עתידיות אפשריות בגין הטיפול השיקומי שהוצע על ידי ד"ר מלמד, אני פוסק לתובע סכום גלובאלי בסך של 5,000 ₪ בגין הוצאותיו, מעבר לשכרו של המומחה מטעמו וחלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט.

כאב וסבל

34.התובע יליד 1966 ועקב התאונה נגרמו לו שברים במספר צלעות ונקע בדרגה שלוש בקרסול שמאל. בנוסף, הוא נזקק לטיפולים רפואיים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה ונותרה לו נכות רפואית בשיעור של 3.3%. בנסיבות העניין, לאור אופי פגיעתו והנכות שנותרה לו, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין כאב וסבל.

35.נזקיו של התובע מסתכמים, אפוא, לסך של 55,000 ₪.

36.לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 55,000 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת התביעה, שכ"ט המומחה מטעמו, חלקו בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט (הכל בשערוך) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.