שוורצמן נ' קיבוץ עין גב

התובעת מורה במקצועה, הייתה בעבר חברת קיבוץ עין גב (להלן: "הקיבוץ").

בתביעה זו עותרת התובעת לחייב את הקיבוץ בתשלום דמי העזיבה וזאת לאחר 37 שנות חברות.

טענות התובעת

התובעת הייתה חברת קיבוץ בין השנים 1973 עד שנת 2016, תחילה כחברת קיבוץ מפלסים ולאחר מכן כחברה בקיבוץ הנתבע.

בשנת 2016 הודיעה על עזיבת הקיבוץ. לטענתה, בסמוך למועד העזיבה היה על הקיבוץ לערוך לה תחשיב ולשלם לה את הכספים המגיעים לה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 6 של התוספת הראשונה לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג – 1973 (להלן:"התקנות").

הנתבע הודיע לתובעת על קיזוז זכותה התיאורטית לפנסיה מדמי העזיבה. כך שלטענת הקיבוץ, לתובעת נותרה יתרה שלילית לתשלום ולפיכך, היא אינה זכאית לכספים מהקיבוץ.

התובעת טוענת כי על פי התקנות הנ"ל, לא ניתן לקזז את כספי הפנסיה העתידיים מדמי העזיבה, כאשר דמי העזיבה נועדו להעמיד את העוזב במקום בו יכול לארגן את חייו מחוץ לקיבוץ.