ת"א 61898-03-17 קלוטי נ' אלג'ועבה ואח'

במסגרת תביעה לצו קבוע הוגשה הבקשה שלפני למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים ומי מטעמם לבצע כל פעולות בנייה או חפירה שייגרמו להצרת רוחב רחוב סולטאן קוטוז הממוקם בשכונת בית חנינא בירושלים (להלן: הרחוב).

בתיהם של הצדדים ממוקמים זה מול זה מעבר לשני צדי הרחוב. רוחבו של הרחוב, למעט החלק בו נטועים עצים, הוא כ-3 מטרים. בצד הרחוב בו ממוקם ביתם של המשיבים אין מדרכה והרחוב גובל בגדרות חצרות הבתים. המשיבים מתכננים לבנות מדרכה שרוחבה 1.8 מטר בשטח הסמוך לגדר ביתם (להלן: השטח) והם החלו בהכנות לכך על ידי סימונו. בניית המדרכה תצר את רוחב הרחוב לכדי 1.2 מטר. לטענת המבקש בניית המדרכה תשנה את המצב הקיים מזה כארבעים שנה ותחסום את הגישה לביתו למעבר כלי רכב.

המשיבים טוענים מצדם כי השטח הוא בבעלותם והם זכאים לבנות עליו מדרכה על פי היתר המצוי בידם. לטענתם, המבקש הוא זה שפלש לרחוב וסיפח חלק ממנו לחצרו. אלמלא עשה כן, הרי שלא היה בבניית המדרכה כדי לחסום מעבר כלי רכב ברחוב. המשיבים מצביעים על כך שחצרו של המבקש "בולטת" החוצה לכיוון הרחוב יחסית ליתר הבתים בצד בו ממוקם ביתו, אשר נסוגו לאחור והתיישרו לפי קו הבנייה המותר. המשיבים מוסיפים וטוענים כי קיימות דרכים נוספות המובילות לביתו של המשיב, מלבד המעבר דרך הרחוב.

בדיון בבקשה לסעד זמני לא ביקשו הצדדים לחקור את הצדדים והסתפקו בסיכומים בעל פה. בדיון ניתן לצדדים היתר להגיש ראיות נוספות מטעמם לצורך תמיכה בטענותיהם הקנייניות והתכנוניות. הצדדים הגישו מסמכים נוספים וויתרו על קיום דיון נוסף עקב הגשתם. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שמעתי את סיכומי הצדדים ובחנתי את המסמכים שהוגשו מצאתי כי יש לקבל את הבקשה שכן מתקיימות בענייננו אמות המידה המצדיקות מתן סעד זמני כבר בשלב זה של ההליך.

זכות לכאורה – אין מחלוקת בין הצדדים כי בניית המדרכה המתוכננת על ידי המשיבים תצר את רוחב הרחוב באופן שייחסם למעבר כלי רכב. המשיבים גם לא חלקו על כך שהרחוב מצוי במצבו הנוכחי, מזה שנים רבות. כאמור, לטענתם השטח בבעלותם ובידם היתר לבניית המדרכה. הם תמכו טענותיהם בתשריט של מודד מוסמך הנספח להיתר הבניה, אשר קווי הבניין סומנו על גבו על ידי העירייה; בהיתר בנייה שהוצא ביום 2.7.06 המתיר להם, לטענתם, לבנות מדרכה בשטח שמעבר לגדר חצרם ובתצהירו של מר סאמי עווד אללה, המטפל מטעמם בהליכי הרישוי והתכנון. המשיבים גם הגישו תמונה ממנה ניתן להתרשם כי הבית הסמוך למבקש (חלקה 271) מוקם בתוואי הרחוב ואילו חצרו של המבקש בולטת לתוך הכביש. המבקש מצדו הגיש מסמכים המוכיחים את זכויותיו בביתו אולם לא ניתן ללמוד מהם האם אכן חצרו פולשת לרחוב. כן הגיש תשריט אשר הוצא לטענתו על ידי מודד, אשר לפיו הרחוב משתרע עד לגדר ביתם של המשיבים.

נוכח התמונות והמסמכים שהוצגו על ידי המשיבים, אומר בזהירות הראויה כי אין לשלול את טענתם לפיה המבקש פלש לשטח הרחוב. התשריט שהוגש על ידי המבקש נעדר ערך ראייתי. חרף האמור, אני סבורה כי עלה בידי המבקש להראות כי קיימת שאלה רצינית הראויה לדיון. זאת, שכן קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי זכותם הקניינית של המשיבים בשטח. המשיבים לא תמכו את טענתם לגבי זכותם הקניינית בשטח במסמכים כלשהם ומכל מקום למבקש טענה נוספת במישור הקנייני, בדבר זיקת הנאה בו. דין טענות אלה להתברר לגופן במסגרת ההליך. גם לגבי זכותם התכנונית של המשיבים קיימות סוגיות הטעונות ליבון. רישיון הבנייה אשר לטענת המשיבים מקנה להם היתר לבנות מדרכה בשטח הוענק להם ביום 2.7.06. על גב ההיתר נרשם: "הופסקה העבודה לתקופה העולה על שנה, בטל ההיתר". קשה להלום כי במשך 11 שנה נבנה הבית ללא הפסקה העולה על שנה ואף המשיבים הסכימו כי ניתן לצאת מנקודת הנחה שההיתר טעון חידוש, אם כי לדידם מדובר בעניין טכני. בהעדרו של היתר בנייה תקף, נוכח המחלוקת בדבר זכותם הקניינית של המשיבים בשטח ובשים לב לכך כי בניית מדרכה תשנה באופן משמעותי את המצב הקיים ברחוב מזה שנים רבות, עלה בידי המבקש להוכיח עילה תביעה לכאורית.

מאזן הנוחות – לטענת המבקש הצרת הרחוב תחסום את הדרך לביתו. המשיבים מצדם טוענים כי ניתן להגיע לביתו של המבקש בדרכים נוספות. גם אם כך הדבר, הצרת הרחוב תמנע מהמבקש גישה לחזית ביתו. לעומת זאת, המשיבים השתהו במשך שנים ארוכות בבניית המדרכה ועל פני הדברים לא ייגרם להם נזק עקב עיכוב הבנייה עד לבירור התובענה. במצב זה נוטה מאזן הנוחות, ולו באופן גבולי, לטובת המבקש.

נוכח מסקנתי לגבי עילת התביעה הלכאורית של המבקש ולמסקנתי בנוגע למאזן הנוחות, מקבילית הכוחות נוטה לכיוון המבקש ולקבלת הבקשה לסעד זמני. עם זאת, טענות המשיבים לפיהן המבקש הוא זה שפלש לשטח הרחוב ולא הם, תובאנה בחשבון בקביעת סכום הערבות.