ברסאנו נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ

התובע יליד 16.6.90 נפגע בתאונת דרכים ביום 9.10.12. ד"ר י' ליטיון מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: המומחה) לבדיקת שיעור נכותו של התובע בגין התאונה. בחוות דעתו קבע המומחה כי עקב התאונה נגרמה לתובע פגיעה בברך שמאל "עם פצע חדירה לתוך הברך ופגיעה בו בפיקת הברך והן במערכת הגידים והרצועות שמסביב". ברצועת הפיקה של הברך (הרטינקולום פטלרי מדיאלי) נמצא קרע מלא. המומחה ציין כי: "הקרע המלא של הרטינקולום עלול לגרום לפריקות חוזרות של הפיקה בעת פעילויות פיזיות ו/או ספורטיביות אפילו קלות". ברצועה צולבת קדמית ובגיד הפיקה נמצאו קרעים אינטרסטיציאלים (קרעים פנימיים של הסיבים). המומחה קבע לתובע נכות בשיעור 15% בגין הפגיעה ברצועת הפיקה ורצועה צולבת קדמית לפי סעיף 48(2)(ב) (חלק יחסי) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), נכות בשיעור 10% בגין דלדול משמעותי של שריר ארבע ראשי עם פגיעה בגיד השריר וירידה קלה בכוח גס לפי סעיף 51(5)(א) לתקנות ונכות בשיעור 5% בגין צלקת מכערת לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות (במחצית).

הנתבעת הצביעה על שורה ארוכה של פגעים מהותיים אשר נפלו לטענתה בחוות דעתו של המומחה ובחקירתה אשר מצדיקים לטענתה מינוי מומחה נוסף לבחינת נכותו של התובע. בין היתר נטען על ידה כי נקבעה לתובע נכות בגין קרע ברצועה צולבת ובגין קרע בגיד ארבע ראשי למרות שעל פי ממצאי פענוח בדיקת MRI קיים קרע חלקי בלבד ברצועה צולבת ובגיד קיים רק חשד לקרע; כי הממצאים הקליניים אינם מתאימים לקביעת נכות בשיעור 15% בגין קרע של רצועת הפיקה וקרע של רצועה צולבת שכן בבדיקה נמצאה רק אי יציבות קלה מאוד של הברך; כי קיימות סתירות בעדות המומחה לגבי הנכויות שייחס לפגיעות השונות בברך; כי הממצא של דלדול שרירים הוא ביטוי קליני של הפגיעה ברצועות ומתן נכות נפרדת בגינו מהווה נכות חופפת לנכות שנקבעה בגין הפגיעה ברצועות; כי המומחה קבע נכות בשיעור 10% בגין אפשרות היפותטית לפריקת הברך למרות שלא נמצא לכך בבדיקת ה-MRI ובעדות התובע; כי המומחה לא התייחס לתיעוד רפואי אשר סותר את תלונות התובע לגבי מצבו הרפואי וכן כי המומחה התבסס על ממצאי פענוח בדיקת ה-MRI לפיה קיים קרע מלא של רצועת הפיקה למרות שממצא זה אינו מתיישב עם כך שבניתוח היו אמורים לתקן את הקרע.

לאחר ששמעתי את המומחה, עיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובת התובע לתגובה איני סבורה כי חלים בענייננו נסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט. המומחה נחקר ארוכות על ידי הנתבעת והשיב לשאלותיה באופן מלא ומפורט. כך למשל הבהיר בעדותו לגבי הקרע ברצועה צולבת כי "חלק מהסיבים נקרעו" (פרוטוקול עמוד 40 שורה 23), כלומר אין מדובר בקרע מלא. כמו כן לגבי הממצאים עליהם ביסס את קביעת הנכות הסביר כי: "[פה] יש לו אי יציבות, כאבים, ירידה בכוח גס אז ראיתי לנכון למצוא שהדלדול המשמעותי של השריר יהיה פקטור נוסף, ולתת לו שיעורי נכות אחרים" (פרוטוקול עמוד 45 שורות 22-24). לגבי הטענה כי נקבעו לתובע נכויות חופפות הבהיר מומחה: "פה יש את הנושא של הפיקה שלא מתפקדת וגם דלדול שרירים הרבה יותר גדול ממה שהייתי מצפה, ולכן את הנכות הכללית אני מעריך כיותר גדולה, יתכן שחילקתי את זה בדרך אחרת אך זו כוונתי" (פרוטוקול עמוד 54 שורות 25-27). לגבי האפשרות של תת פריקה של הפיקה העיד המומחה: "ברגע שיש קרע של הרטינקולום סביר שיהיו תת פריקות ולא סביר שלא יהיו" (פרוטוקול עמוד 52 שורה 1) וכי "זו בכלל לא אפשרת תיאורטית" (שם שורות 27-28 וראו גם עמוד 53 שורות 4-8). המומחה העיד כי לא שיקלל כחלק מהערכת הנכות את תלונותיו של התובע כפי שנמסרו לו בבדיקה (פרוטוקול עמוד 46 שורות 8-13) וכן הבהיר כי עדות לפעילות ספורטיבית אין בה בהכרח כדי להשפיע על מסקנתו (פרוטוקול עמוד 47 שורות 14-18). לגבי הסתירה הנטענת בין ממצאי פענוח בדיקת ה-MRI להעדר ממצא של תיקון הקרע על ידי תפירתו הובהר על ידו כי: "גם כשתופרים את הרטינקולום ... ברוב המקרים זה לא מצליח, מהסיבה שכדי להחזיר רטינקולום צריך לעשות השתלה של רצועה במקום הרצועה הקרועה".

מינוי מומחה נוסף ייעשה במשורה ורק במקרים בהם לתחושתו של השופט היושב בדין אין בידו להכריע במחלוקת שלפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה שמונה (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 675,672 (2002)). מינוי כאמור מיועד למקרים בהם מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת של המומחה הממונה, למשל במהלך חקירתו הנגדית, או שמתברר כי אין בה בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי. כאמור, לא מצאתי כי המקרה שלפני נכלל בגדר מקרים אלה. הנתבעת רשאית כמובן להעלות את טענותיה במסגרת סיכומיה והן ייבחנו לגופן במסגרת פסק הדין. עם זאת, נוכח טענת הנתבעת לגבי הסתירה לכאורה בין הממצא של קרע מלא ברצועת הפיקה לכך שבמסגרת הניתוח היו אמורים לתפור את הקרע, ובשים לב לכך שבפני המומחה לא הוצג גיליון הניתוח, ניתן לנתבעת היתר להציג לפני המומחה את גיליון הניתוח ולהפנות אליו שאלת הבהרה מתאימה בסוגיה זו בלבד וזאת עד יום 14.5.17. ככל שברצון הנתבעת לעשות כן תודיע עד יום 30.4.17.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. התיק יובא לעיוני ביום 4.5.17.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.