לפיד נ' קופל ואח'

לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

רקע

בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעים שהציגו את עצמם כבעלי עסק המתמחה בהשקעות ובשוק ההון הבינלאומי ומנהל תיקי השקעות עבור לקוחות פרטיים הציעו לו לנהל את כספיו והוא קיבל את הצעתם. בהתאם הפקיד התובע בידי הנתבע סכומי כסף שונים כמפורט בתביעה. מעת לעת מסר הנתבע לתובע אישורים לגבי מצב חשבונותיו והשקעותיו. על פי האישור האחרון מיום 28.8.2013 הסתכמה יתרת הכספים שעמדה לזכות התובע סך של 3,783,126$. כשהתובע ביקש מהנתבע להשיב לו את הכספים שהצטברו, דחה אותו האחרון בטענות שונות ובהן לדוגמה, כי הנתבעת אינה חשה בטוב ולכן אינה יכולה לחתום על האישורים הדרושים לשחרור הכספים או נימוקים טכניים אחרים. התובע טוען כי בסופו של דבר הודיעו הנתבע כי הכסף נעלם והודה כי זייף את המאזנים החודשיים בדבר סכום הכספים שהצטברו. הנתבעים לא השיבו את הכספים לתובע ולטענתו הם לקחו אותם במרמה.

התובע טוען כי הנתבעת- אשתו של התובע עודדה ושכנעה אותו להשקיע את הכספים בידי הנתבע, כי כל ההתנהלות העסקית שבינו לבין הנתבע הייתה בדירת הנתבעים, בנוכחותה, כי היא שולטת בכספים ומסרבת להחזירם לו. התובע טוען כי הנתבעת חיה ברמת חיים גבוהה באמצעות הכספים שנגזלו מהתובע.

תמצית טענות הצדדים

הבקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה

הבקשה הוגשה לפני כשנה. התשובה לתגובה הוגשה רק כעת בהתאם להסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים ולאחר שהליך גישור שקיימו לא צלח. כחלק מההסכמה הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שבו הוסיף פירוט טענות נגד הנתבעת. יש לבחון את הבקשה לאורו.

לטענת הנתבעת יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה מהנימוקים הבאים: