פ' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מבוא

1. לפני תביעת התובע, יליד 1971, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים נטענת מיום 12/5/13.

    

2. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") כנגד הנתבעת שביטחה במועד התאונה את המשאית המעורבת כפי שיפורט להלן.

    

3. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 12/5/13 בשעה 15:30 לערך, במהלך עבודת התובע על משאית באמצעותה הוביל סחורה, ירד התובע מהמשאית החליק במדרגות המשאית ונפל אפיים ארצה בעוצמה וכתוצאה מכך נחבל באורח קשה.

    

4. התובע הגיש תביעה לביטוח הלאומי, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% על פי סעיף 48(3)א' לתקנות המל"ל וכן תוספת 5%, בהתאם לתקנה 15 לתקנות.

    

5. הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה הנטענות. לטענתה, התובע מסר מספר גרסאות לקרות האירוע ולא עלה בידו להוכיח את נסיבותיה כנטען בכתב התביעה ומשכך לא הוכיח כי הנסיבות האמורות עולות בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

    

6. נוכח הכחשת הנתבעת את נסיבות התרחשות התאונה, נשמעו הראיות בתיק אף לעניין החבות.

    

7. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן אשתו לימור טימסית. עד נוסף מטעם התובע לא התייצב לעדות ולפיכך נמחק תצהירו.

    

8. מטעם הנתבעת לא נשמעו עדים.

    

9. משלא צלח ניסיון להביא הצדדים לידי הסדר פשרה, הגישו ב"כ הצדדים סיכומיהם בכתב.

    

   טענות התובע בתמצית

10. התובע הוכיח כי נסיבות התאונה הנטענות בכתב התביעה מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

     

11. לשאלה האם נפילת התובע עת ירד מהמשאית נגרמה עקב החלקה על גבי המדרגות והסתיימה בנחיתה על בור ובאם היה שמן על גוף המשאית, אין משמעות לעצם עניין חבות הנתבעת ואף אין בה בבחינת שוני בגרסה. מדובר בגרסה עקבית, לפיה התובע נפצע בעת שירד מן המשאית.

     

12. המסמכים שצורפו לכתב התביעה, בין היתר, טפסי התביעה למוסד לביטוח לאומי ומסמכים מקופת החולים מחזקים את גרסת התובע לעניין נסיבות התאונה.

     

13. העובדה כי בטופס התביעה למל"ל יש שני כתבי יד שונים, אין בה כדי להטיל דופי באמיתות גרסת התובע שכן התובע אשר זכאי למלא את זכויותיו בביטוח הלאומי, רשאי להסתייע באדם אחר בעת מילוי הטופס.

     

14. התאונה לא ארעה בעת נסיעה, אלא בעת יציאה מהרכב מכאן כי התובע לא יכול היה לדעת כי מדובר באירוע החוסה תחת כנפי חוק הפלת"ד ועל כן יש לדחות את הטענה כי התובע מנסה להתאים את גרסתו לתאונה לחוק הפלת"ד.

     

     

     

     

     

    טענות הנתבעת בתמצית

15. עדות התובע רצופה סתירות מהותיות, חסרת הגיון ואינה עולה בקנה אחד עם המציאות והשכל הישר וכך אף לא יתר הגרסאות שמסר בפני הגורמים השונים לרבות בפני בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית.

     

16. פנייתו של התובע לעורך דין, כחודשיים לאחר התאונה על מנת לתכנן כיצד להגיש את התביעה וכן פנייתו למשטרה ביום 29/7/13 לקבלת אישור על התרחשות התאונה, מצביעות על דרך פעולה של התובע וחוסר מהימנותו.

     

17. התובע מסר מספר גרסאות בנוגע לשעת התאונה, מסר ארבע גרסאות לנסיבות התאונה, לא הגיש תמונה של המשאית הספציפית ממנה, לטענתו, נפל ולא הגיש צילום של זירת האירוע, על אף שלטענתו יש במקום מצלמות שהוצבו על ידי מעסיקו, על מנת לחזק את גרסתו.

     

18. ממסמכי הביטוח הלאומי עולה כי אנשים שונים מילאו את הטפסים, התובע התקשה לזהות את חתימתו על גבי הטופס והשיב בחקירתו כי אינו זוכר מי מילא עבורו את הטופס ומדוע יש שני כתבי יד על גביהם.

     

19. התובע הוסיף עובדות חדשות לגרסתו כפי שהובאה בתצהיר עדותו הראשית, לפיהן החליק ממדרגות, היה עובד תאילנדי שהיה חלק מפעולת תדלוק המשאית והוא נפל לבור, עובדות אלה מהוות הרחבת חזית אסורה ו/או טענות עובדתיות חלופיות.

     

20. התובע לא תמך את גרסתו בעדים, על אף שלטענתו נכחו עדים במקום, שאף הגישו תצהיר ואולם תצהירם נמחק בשל אי התייצבותם לעדות, ועל כן מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

     

    דיון והכרעה בעניין החבות

21. על פי כתב התביעה נסיבות התאונה הן כדלקמן: "ביום 12/5/13 בשעה 15:30 לערך, בזמן עבודתו של התובע על המשאית שפרטיה לעיל בזמן ירידתו של התובע מהמשאית החליק במדרגות המשאית ונפל אפיים ארצה בעוצמה, כתוצאה נחבל התובע באורח קשה."

     

22. התובע מסר גרסתו לאירוע, לראשונה, במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כדלקמן: "במהלך עבודתי על המשאית מ.ר. 9592659 (להלן: "המשאית") בסמוך למקום מושבה של המעסיקה במושב תקומה, בעת שניסיתי לרדת מהמשאית החלקתי ונפלתי מגובה המשאית אפיים ארצה בעוצמה".

     

23. במהלך חקירתו בבית המשפט עמד התובע על גרסתו כי נפל מהמשאית ובמהלך חקירתו הוסיף פרטים נוספים ביחס לנפילתו, כך למשל כשנשאל מדוע בטופס תביעה שלו לביטוח הלאומי (נספח ג' למוצגי הנתבעת) הוא ציין "נפלתי לתוך בור" ולא ציין כי החליק במדרגות, השיב "כן מה ששואלים אותי אני עונה. שאלו איך נוצר המצב אז בדיוק, חלק שאלו אותי איך נפלת מהמשאית, וכנראה פה במל"ל רופא שאל אותי ואמרתי שהחלקתי מהמשאית הוא לא נכנס איתי לפרטי פרטים. כאשר החלקתי מהמדרגות והיה שם בור קטן והרגל נפלה לי לתוכו לתוך הבור." (ר' פרוטוקול בעמ' 24 ש' 11)

     

24. בהמשך הופנה התובע לפרטים שמסר בטופס המל"ל, נספח ד' למוצגי הנתבעת, בפרק שכותרתו "תולדות המקרה" , שם ציין כי פתח את דלת הקבינה של המשאית והחליק מהשמן שהיה על המשאית ונפל ונשאל מדוע לא הזכיר את המדרגות מהן נפל והשיב: "אסביר, כשהרופא שואל שאלות אני עונה, יכול להיות שהיא לא רשמה. מבחינתם הרופאים כאשר מגיעים לוועדה הם מחפפים אותך, אתה נכנס, טק, טק כמה מילים אלה הוועדות הרפואיות. אני עומד על מה שאמרתי בזמן שנפלתי מהמשאית יש מדרגות מהקבינה של המשאית, מן הסתם צריך להבין שיש מדרגות על המשאית."

    (ר' שם, עמ' 26 ש' 1) ובהמשך הוסיף: "כאשר התאילנדי עלה לרשום לי את הקילומטראז' היה לו כנראה משהו שמן על הנעל" (ר' שם, עמ' 26 ש' 10). התובע אישר כי לא ציין פרטים אלה בתצהירו אך הוא משער כי החומר השומני שהיה על המדרגות היה על הנעל של התאילנדי.

     

25. התובע הופנה על ידי ב"כ הנתבעת גם לעדותו במשטרה שם השיב לשוטר: "ביקשתי לרדת מהמשאית מכיסא הנהג...איך שפתחתי את הדלת וביקשתי לרדת, החלקתי ונפלתי למטה", אך לא ציין כי נפל לבור או החליק מהמדרגות ולמעשה מסר גרסה נוספת לנסיבות התאונה ועל כך השיב: "אסביר, כל פעם ששואלים אותי מה ששואלים אותי וצריכים לדעת בדיוק, יש בן אדם שמבקש תסביר לי בדיוק מה היה, אני לא צריך להיכנס כל פעם לפרטים. גם עכשיו אני אומר שבזמן שנפלתי מהמשאית החלקתי מהמדרגות ונפלתי לבור וזה מה שהיה" (ר' שם, עמ' 31 ש' 6) וכן הופנה לנספח ו' למוצגי הנתבעת- ביקור רופא ביום 13/5/13, שם ציין הרופא: "עקב חבלת קרסול שמאל במהלך עבודה" ונשאל מדוע לא צוין כי נפל ממדרגות של משאית והשיב "לא עניין אותה הסיבה, זה רופא שואל מה קרה" (שם, בעמ' 31 ש' 13)

     

26. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות מצאתי לקבוע כי יש מקום לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות קרות התאונה לפיהן בפנותו לרדת ממשאית המעביד החליק ומעד ארצה, זאת גם בשים לב לכך כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

     

27. אכן יש טעם בטענות ב"כ הנתבעת כי הגרסאות העולות מן הכתובים אינן זהות במלוא הפרטים כאשר אכן נוספו ניואנסים כגון הימצאות שמן בגוף המשאית וכן מעידה על הקרקע לבור, אלא שלטעמי בסופו של יום ממכלול הראיות והגרסאות אשר הוצגו, דווקא מכך ניתן ללמוד על התרחשות התאונה, עת השלד הבסיסי של נסיבות התרחשותה הינו מעידת התובע בעת ותוך כדי רדתו מהמשאית ובכך די על מנת לענות על דרישות ההגדרה שבחוק. אכן עולה הרושם מעדותו של התובע, כפי שיפורט להלן, כי ניסה להשלים פרטים על פי הגיונו הפנימי, כגון לעניין הימצאות שמן בגוף המשאית או במדרגות המשאית עליהן החליק, עקב עליית העובד המתדלק למשאית, אלא שלאחר ששקלתי את מכלול עדותו התרשמתי כי אין מדובר באי דיוקים היורדים לשורש גרסתו הבסיסית אשר יש בהם כדי להטיל ספק מוחלט באשר לעצם קרות התאונה ולטעמי עמד בנטל הראיה הנדרש בהליך אזרחי ולפיכך מצאתי לתת אמון בגרסתו לפיה מעד בבואו לרדת מהמשאית והחליק במדרגות בעת הירידה ממנה.

     

28. אשר לדבר היות עדות התובע עדות יחידה, על פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] הרי עדות זו נדרשת ל"סיוע" - תמיכה חיצונית כלשהי שיש בה כדי לחזק את עדותו של בעל-הדין. קבלת עדותו של בעל-דין ללא "סיוע", מצריכה הנמקה על פי דרישת סעיף 54. חריג לכלל זה קיים שעה שבית המשפט מגיע למסקנה לפיה יש ליתן אמון מלא בעדותו של בעל-דין, כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון מנומקים ומוסברים די הצורך (ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679, רע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 8.5.07).

    סבורני כי בנסיבות המקרה דנן יש באמור במסמכים הרפואיים אשר צורפו, הן בפני המל"ל לרבות הודעת המעביד (טופס בל/250 ) – נספח א' והן הודעתו במשטרה ( נספח ה' למוצגי הנתבעת) כדי להוות הסיוע הנדרש לקבלת עדות התובע.

     

29. במקרה דנא, התרשמתי כאמור מאמינות עדותו של התובע כפי שהעיד בפניי ביחס לנסיבות התאונה כפי שקבעתי לעיל. לא מצאתי שחקירתו הנגדית של התובע, קעקעה את אמינותו בעניין זה. התרשמתי מתשובותיו כי אף לחלוף הזמן וחוסר התמצאותו של התובע בהליכי תביעתו בפני המל"ל היתה תרומה מסוימת לפערים בגרסתו , כפי שעלה בחקירתו הנגדית, אלא שכאמור אין בכך כדי לרדת לשורש מהות הארוע אשר הוכר כתאונת דרכים על פי דין.

     

30. כבר בבדיקת רופא בקופת החולים, ביום 13/5/13, יום לאחר התאונה, צוין בסיבת ההפניה כי הופנה למיון עקב חבלת קרסול שמאל במהלך עבודה (ר' נספח ו' למוצגי הנתבעת). אינני נוטה לייחס משקל רב לאמירות המופיעות בתיעוד רפואי ביחס לנסיבות קרות התאונה או פרטים אחרים ובפרט שאלה אינן דרושות לצורך מהלך הטיפול הרפואי. יתכן כי התובע לא ציין כי נפל ממשאית אלא רק כי נפל בעבודתו. יתכן כי הדבר נאמר אך נשמט ולא נרשם ע"י הרופא המטפל, אך אין בחוסר זה כדי לקבוע מסמרות באשר לפסילת גרסתו של התובע ולקבוע כי על תביעתו להידחות.

     

31. בנוסף שקלתי את עובדת קיומם של שני כתבי יד בדיווח התאונה בטפסי המל"ל , האחד של התובע והאחר אינו מזוהה, בין אם של המעביד ובין אם של רעייתו, שכן הגרסה המרכזית, לפי התובע נפל ממשאית, צוינה על ידי התובע בטופס, גם אם לא צוינה בפירוט. כך למשל בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" (מוצגי נתבעת-נ/ב) שנחתם ביום 19/5/13, תחת הכותרת "תיאור התביעה" ציין התובע בכתב ידו "נפלתי ממשאית" ובכתב יד הנוסף נרשם "כאשר רצה לרדת מהמשאית החליק במדרגות המשאית".

     

32. התובע חזר והעיד כי כאשר הוא נשאל ומתבקש לפרט את פרטי הנסיבות, כך עשה. הראייה לכך העובדה כי במסמכים השונים ציין התובע בין היתר כי "החליק מהשמן שהיה על המשאית..." (מוצגי נתבעת- נ/ד), ובתביעה לקביעת דרגת נכות ציין "בזמן ירידה מהמשאית...נפלתי לתוך בור..."(מוצגי נתבעת- נ/ב). לא מצאתי לדחות גרסתו ולקבוע כי הינה חסרת מהימנות לחלוטין בגין כך שפרטים אלה לא פורטו בכתבי הטענות מטעמו. אוסיף ואציין כי אכן יש טעם לפגם לכך כי על אף עדות התובע כי ככל הנראה מקום התאונה מצולם במצלמות אבטחה, לא הובאה ראיה כי פעל בניסיון להביאן, אלא שמדובר בעובד פשוט אשר ברי , על פי התרשמות בית המשפט, אינו מצוי כלל וכלל בהליכים שנוהלו בשמו הן בפני המל"ל והן בבית המשפט ולא נמצא כי יש לזקוף עובדה זו לחובתו.

     

33. סיכומו של דבר התוצאה היא כי תביעת התובע מתקבלת באשר לנסיבותיו המהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה על פי חוק הפלת"ד.

     

     

     

    שאלת הנזק

    הנכות הרפואית

34. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 48(3)א לתקנות המל"ל, בתחום האורתופדיה.

     

35. כן נקבעו לתובע תקופת אי כושר זמניות כדלקמן: 100% בין 11/8/13-31/1/14. (ר' מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 15/1/14 אשר צורף לתחשיבי התובע.)

     

36. קביעת הוועדה מהווה קביעה על פי דין ועל כן נכותו הרפואית של התובע תעמוד על 10% לצמיתות.

     

37. ביום 20/8/15, אירע לתובע אוטם שריר הלב ובוצע לו צנתור וכן נקבעו נכויות זמניות בגין מצבו הרפואי.

     

38. הנתבעת עתרה למינוי מומחים רפואיים לקביעת נכות שלא עקב התאונה הנדונה וקיצור תוחלת חיים וביום 20/7/16 מונו פרופ' שלמה ברלינר פנימאי ופרופ' חיים לוטן קרדיולוג.

     

39. פרופ' ברלינר קבע בחוות דעתו מיום 27/1/17, כי לתובע תסמונת מטבולית, טרשת עורקים והוא חווה אוטם שריר הלב עם פגיעה קלה בתפקוד שריר הלב והעריך את קיצור תוחלת חייו ב- כ 5% בהשוואה לגברים שאינם נמנים על קבוצת הסיכון. כן קבע כי מדובר בקיצור של 4 שנים בהנחה שגיל הממוצע הוא 80 שנה לגברים בישראל והנכות הלבבית הינה בשיעור של 25% לפי סעיף 9(1)(ג)(II).

     

40. פרופ' לוטן קבע בחוות דעתו כי בהתייחס לכך שמדובר בחולה החולה במחלת לב איסכמית שהופיעה בגיל צעיר עם דיסליפידמיה, קיימת עליה בסיכון לאירוע קרגיו-ווסקולרי, אך בהעדר נתונים מדויקים, העריך את קיצור תוחלת החיים ב- 1 שנה נוספת. סך הכל, לאור האמור, העריך קיצור תוחלת חיים ב- 5 שנים.

     

    הנכות התפקודית

41. התובע טוען כי לאור מקצועו ועיסוקו עובר לתאונה כנהג וסבל, ופגיעתו הקשה הניכרת בכושר תפקודו, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 15% לכל הפחות.

     

42. לטענתו, בעקבות התאונה ובשל כאבים בקרסול, מרפק וכתף הוא סובל מקושי במאמץ, אפילו קל ביותר ובביצוע פעולות פיזיות וכן מצבו הנפשי נפגע לאין שיעור והוא מתקשה ליצור קשר עם אחרים, חש שנאה כלפי כולם, מתעצבן במהירות, חש עייפות תמידית ולפעמים ישן 19 שעות ברציפות ולראייה הוועדה הרפואית במל"ל הפעילה בעניינו תקנה 15 במחצית.

     

43. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע מפריז במגבלותיו ולמרות שמדובר בפגיעה בקרסול בלבד טען התובע גם לנכות נפשית, אשר נשללה על ידי הוועדה הרפואית במל"ל. כן טענה כי כל מסכת תחלואות התובע לאחר התאונה, לרבות אוטם שריר הלב ממנו סבל, גרעו מכושר עבודתו עד כי נכותו עקב התאונה הפכה חסרת משמעות לגבי כושרו ותפקודו.

     

44. בתצהירו התצהיר התובע כי מיום התאונה הוא מתקשה לתפקד בשל כאבים בקרסול, מרפק וכתף, חש קושי במאמץ ולו הקטן ביותר ובביצוע פעולות פיזיות, לרבות בשל הסבל הנפשי ממנו הוא סובל, זאת בהצטרף לבעיות לבביות ומחלת הסוכרת, אלה הוחמרו בעקבות התאונה.

     

45. כן הצהיר התובע כי בעקבות התאונה ובשל הפגיעה במצבו הנפשי, הוא מתקשה ליצור קשר עם הסובבים אותו מהיר חימה ובעל סף גירוי נמוך. זאת בעוד לפני התאונה היה אדם נוח, עצמאי, אופטימי, בעל שאיפות להתקדם בתחום התעסוקתי וניהל חיי שיגרה רגילים.

     

46. בחקירתו הנגדית, אישר התובע כי עובר לתאונה, בשנת 2012, עבד כנהג משאית אצל "יוסף מוריס ובניו" ובאותה שנה עבד גם בעיריית נתיבות כמפקח תברואה אך נאלץ לעזוב את העבודות האמורות , לטענתו בשל הכנסה שאינה מספקת ותנאים שאינם משביעי רצון. בהמשך, כשבעה חודשים היה מובטל ובחודש מאי 2013 עבד כנהג משאית אצל מעסיקו עובר לתאונה (טרבלסי) וחודש באוגוסט 2014 , לאחר התאונה, החל לעבוד בחברת א.ב. אלעד הובלות ושינוע, כנהג משאית עד 15 טון, למשך 13 חודשים.

     

47. התובע נשאל מדוע הפסיק לעבוד בחב' אלעד הובלות והשיב: "אני עבדתי אצלו, זה עבודה מזדמנת, היה לו נהג בתאונת עבודה ואני החלפתי אותו ואחרי זה הנהג חזר לעבוד. ש. מה הסיבה האמיתית לזה שהפסקת לעבוד אצל אלעד הובלות באוגוסט 2015? ת. שעברתי אירוע לבבי....היה לי אוטם לבבי הייתי תקופה בבית החולים, עשו לי צנתור, עשו לי סטנט, אבל זו לא הסיבה שבגללה עזבתי את העבודה, הנהג שלו חזר לעבודה" (ר' שם בעמ' 38-39 ש' 1).

     

48. בהמשך, נשאל התובע האם הוא מודע לתוצאות הוועדה הרפואית לקביעת נכות כללית, בה נקבע כי הוא כשיר לעבודה מלאה, תחת מגבלות מאמץ וכי אינו עומד בקריטריון לקביעה בפגיעה בכושר העבודה בשיעור 50% ועל כן הומלץ לו להמשיך לעבוד, ועל כך השיב כי לא ידע שזו מסקנת הוועדה.

     

49. בנוסף אישר התובע בחקירתו הנגדית כי החל מחודש מאי 2017, חודש לפני חקירתו הנגדית, התחיל לעבוד אצל אחיינו, "מאור אריאל הובלות" , כנהג משאית מעל 15 טון, במשך 8-9 שעות, בליווי סבל.

     

50. התובע נשאל האם יש בידו מסמך רפואי, לפיו פנה לגורם רפואי והתלונן על בעיה בקרסול או כאבים, מחודש פברואר 2014 ועד ליום 18/6/17 (מועד חקירתו) והשיב שיש ד"ר אורתופד וצריך ללכת לרופא להביא מסמך כזה.

     

51. במכלול השיקולים לקביעת הנכות התפקודית של התובע, הבאתי בחשבון את תצהירו של התובע, חקירתו הנגדית, המסמכים הרפואיים שצורפו, נכותו הכללית והעובדה כי התובע ממשיך לעבוד כנהג משאית.

     

52. לא מצאתי מקום לקשור בין טענות התובע לגבי נכותו הנפשית לבין פגיעתו נשוא התאונה, שכן אף בוועדה הרפואית במל"ל לא נמצא מקום לקבוע לתובע נכות בתחום הנפשי בעקבות התאונה, כפי שנקבע בפרוטוקול הוועדה מיום 16/6/14, לאחר בדיקתו של התובע על ידי ד"ר מחאמיד, פסיכיאטר מטעם הוועדה שקבע לתובע 0% נכות. כמו כן, התובע לא המציא מסמכים רפואיים שלאחר שנת 2014, בגין טיפול רפואי או תרופתי שקיבל בגין הפגיעה בקרסול.

     

53. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום לקבל את טענת הנתבעת כי נכותו של התובע בעקבות התאונה היא חסרת משמעות נוכח תחלואיו הנוספים, נוכח אופי הפגיעה ומהות עבודתו של התובע, אשר לאורן יש לנכותו הרפואית השלכה תפקודית.

     

54. לאור האמור, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 10%, בהתאם לנכותו הרפואית.

     

    כאב וסבל

55. בהתאם לנכות צמיתה של 10% ובניכוי גיל סך 15,967 ₪.

     

    הפסדי שכר ופנסיה לעבר

56. עובר לתאונה עבד התובע במקומות עבודה שונים, בין היתר כנהג וכמפקח תברואה ובחודש מאי 2013, בו אירעה התאונה החל לעבוד בחברת רמי טרבלסי בע"מ כנהג משאית ובהתאם לתלוש שכר לחודש מאי 2013, השתכר חלקית לחודש זה בסך של 2,240 ₪.

     

57. בהתאם לתע"צ מטעם המל"ל מיום 20/3/17, בחודשים ינואר 2012 ועד יולי 2012 עבד התובע בעיריית נתיבות והשתכר עבור 7 חודשים 42,771 ₪ (6,110 ₪ בממוצע לחודש) ובחודשים מאי 2012 ועד נובמבר 2012 השתכר עבור 7 חודשים 46,807 ₪ (6,686 ₪ בממוצע לחודש).

     

58. בחודשים אוגוסט 2014 ועד דצמבר 2014 השתכר התובע עבור 5 חודשים 24,893 ₪ (4,978 ₪ בממוצע לחודש) ומינואר 2015 ועד אוגוסט 2015 השתכר עבור 8 חודשים 37,945 ₪ (4,793 ₪ בממוצע לחודש).

     

59. מחודש ספטמבר 2015 ועד יוני 2017, לא עבד התובע והחל מחודש יוני 2017 שב לעבוד כנהג משאית אצל אחיינו.

     

60. בהתאם לפירוט המל"ל אשר צורף מטעם הנתבעת קיבל התובע תשלום בגין דמי פגיעה , אשר חושבו לפי 75% מבסיס שכרו הרבע שנתי שנקבע בסך- 17,407 ₪ (5,800 ₪ לחודש בממוצע) ועל כן זכאי התובע להשלמה של 25% דהיינו סך- 4,200 ₪.

     

61. בפועל התובע לא עבד במשך 14 חודשים (כולל תקופת אי כושר), מיום התאונה (13/5/13) ועד 1/8/14. בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל מצאתי כי יש לפצותו בסכום נוסף עבור 3 חודשים נוספים בסך- 17,400 ₪.

     

62. בגין יתרת תקופת אי העסקתו בעבר בהתאם לנכותו התפקודית של התובע (10%), מצאתי לפצותו בגין 26 חודשים (מחודש 9/15 ועד היום), על פי שכר ממוצע עובר לתאונה של 5,800 ₪, משוערך מאמצע תקופה, סך 5,863 ₪ ובהתאם לנכותו, כדלקמן:

    5,863 ₪ X10%X26 חודשים = 15,244 ₪.

     

    סה"כ בגין הפסדי עבר 36,844 ₪.

     

    הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד

63. התובע עתר לפצותו בגין הוצאות רפואיות בסכום גלובלי של 20,000 ₪ וסכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה וניידות וטען כי נגרמו לו הוצאות רבות ושילם דמי השתתפות בטיפולים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה ועזרים רפואיים שונים.

     

64. מנגד, טענה הנתבעת כי התאונה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה ועל כן כל הוצאותיו הרפואיות והניידות מכוסות על ידי הביטוח הלאומי והתובע לא הוכיח כי פנה לביטוח הלאומי לצורך קבלת החזר ההוצאות וסורב.

     

65. התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם הוא יכול להציג קבלות בגין הוצאות כלשהן והשיב כי אילו היה מתבקש היה מביא את הקבלות וכי נגרמות לו הוצאות "מכל הריצות שאתה שולח אותי וזה עולה לי כסף".

     

66. התובע לא צרף קבלות בגין הוצאות רפואיות ונסיעה, מלבד קבלות בודדות של בגין רכישת דלק ועל פי ההלכה הפסוקה הוא זכאי לקבל את הטיפול הרפואי במסגרת קופת החולים ואת ההחזרים מהביטוח הלאומי.

     

67. יחד עם זאת, סביר בעיני כי התובע נדרש להוצאות כלשהן בגין תשלום דמי השתתפות בקבלת טיפול רפואי בסל הבריאות, בנסיבות העניין, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות וניידות לעבר בסך של 3,000 ₪.

     

    לא ראיתי לנכון לפסוק פיצוי לעתיד.

     

    הפסדי כושר השתכרות  ופנסיה לעתיד

68. התובע עתר לפצותו בסכום של 204,316 ₪ בהתאם לנכות תפקודית של 15% והכנסה חודשית בסך 7,421 ₪.

     

69. מנגד, טענה הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעתיד, שכן התובע עבד לאחר התאונה כנהג משאית ואולם נאלץ להפסיק לעבוד החל מחודש 8/15 בשל תחלואים שונים ואירוע של אוטם שריר הלב וללא כל קשר לאירוע נשוא התביעה. כן טענה, כי התובע אישר בחקירתו כי במועד חקירתו (יוני 2017) הוא החל לעבוד כנהג משאית אצל אחיינו.

     

70. בחקירתו הנגדית, אישר התובע כי הוא התחיל לעבוד כנהג משאית במשך 8-9 שעות ביום והעיד כי ככל הנראה ישתכר כ-6,000 ₪ לחודש.

     

71. בהתאם לנכותו התפקודית של התובע והעובדה כי חזר והשתלב בעבודה כנהג, מצאתי לפצות את התובע במחצית תחשיב אקטוארי כדלקמן: 10%X 181.9504 (מקדם היוון)X 6,000 ₪ = 109,170 ₪ /2= 54,585 ₪.

     

72. הפסדי פנסיה – בהתאם ל 12%, פיצוי בסך 6,550 ₪.

     

73. סה"כ בגין הפסדים לעתיד 61,135 ₪.

     

    עזרת צד ג' וסיעוד לעבר ולעתיד

74. התובע עתר לפצותו בסכום גלובלי של 50,000 ₪ בגין עזרה שקיבל מבני משפחתו בתקופת שיקום ארוכה בעקבות התאונה, שטיפלו בו על חשבונם ובזמנם מעבר לעזרה הרגילה של בני משפחה והעזרה לה יידרש גם בעתיד בפעולות יום יומיות.

     

     

     

     

     

     

     

     

75. הנתבעת טענה כי אין מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, שכן התובע לא הוכיח כי נזקק לעזרה מיוחדת וכי נאלץ לשלם עבור עזרת צד ג'.

     

76. אכן התובע לא הציג כל ראיה לגבי עזרה בתשלום, לה נזקק. התובע אף לא הצהיר בתצהיר עדותו בנוגע לעזרה אותה קיבל ואף לא המציא ראייה כלשהי בגין קבלת עזרה החורגת מעזרה של בן משפחה המזכה בפיצוי, לפיכך לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

     

    הוצאות נלוות

77. לטענת התובע, עקב התאונה ואובדן השתכרותו נקלע לחובות כספיים גדולים ונאלץ ליטול הלוואות על מנת לכסות חלק מחובותיו ועל כן עתר לפצותו בסכום גלובלי בסך 50,000 ₪.

     

78. התובע לא המציא כל אסמכתא בגין הוצאות אלה ולפיכך לא מצאתי מקום לפצותו בגין ראש נזק זה.

     

    סוף דבר

79. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    כאב וסבל15,967 ₪

    הפסדי שכר ופנסיה לעבר36,844 ₪

    ההוצאות רפואיות וניידות לעבר 3,000 ₪

    הפסדי שכר ופנסיה לעתיד61,135 ₪

    _____________________________________________

    סה"כ116,946 ₪

     

     

    ניכויים

80. מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל, כפי שצוין בת.ע.צ מטעם הנתבעת ( נספח ז' למוצגי הנתבעת) למעט דמי הפגיעה אשר כבר שוקללו בחישוב סכום הפיצוי בגין הפסדי

     

     

     

    שכר בעבר, דהיינו סך- 86,195 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד תשלומם ועד למועד הינתן

    פסק הדין.

     

    ליתרת הסכום האמור, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ וכן הוצאות משפט לרבות אגרת בית משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הינתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

     

    זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

     

    המזכירות תשלח עותק פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.

     

     

    ניתן היום, י"א כסלו תשע"ח, 29 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.