ת"א 51823-02-17

1. לפני בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

2. התובעת, ילידת 26.1.54, נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.10.13. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. לאחר שהתקיימו שלוש וועדות רפואיות מדרג ראשון אשר במסגרתן התקבלה, בין היתר, חוות דעת בתחום אף אוזן גרון (להלן: א.א.ג), נקבעו לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין חבלה בכתף ימין ונכות זמנית בשיעור 20% בגין סחרחורות. כמו כן נקבע שלא נותרו לה נכויות אורתופדית או נוירולוגית (ועדה מיום 30.12.14).

3. התובעת הגישה ערר על קביעות הוועדה הרפואית. וועדה רפואית לעררים (להלן: וועדת העררים) מיום 3.6.15 דחתה את הערר בעניין ברך ימין וגב תחתון. עם זאת, עקב תלונות על ירידה בשמיעה וטנטון הופנתה התובעת לקבל חוות דעת נוספת בתחום אף אוזן גרון. ועדת העררים מיום 13.1.16 עיינה בחוות הדעת, קיבלה את מסקנותיה וקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין סחרחורות ונכות צמיתה בשיעור 10% בגין חבלה בכתף ימין. מאחר והוועדה לעררים סיכמה את מסקנותיה ללא נוכחות התובעת, נתנה לה אפשרות להתגונן בועדה נוספת (ועדת עררים מיום 13.1.16). בדיון המשך שנערך בפני ועדה רפואית נותרו קביעות אלה בעינן (ועדת רפואית מיום 18.4.16).

4. התובעת הגישה ערר על קביעות הוועדה הרפואית. בוועדת העררים נקבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בכתף ימין, 0% בגין פגיעה בגב ו-20% בגין סחרחורות (ועדת עררים מיום 6.9.16).

5. לטענת התובעת היא עדיין סובלת מכאבים והגבלות תנועה בגב ובברך וכן מירידה בשמיעה, מטנטון ומכאבים באוזן הימנית. לטענתה, על אף הממצאים הרבים שעלו בבדיקתה, ולמרות שהיא עדיין סובלת מכאבים והגבלות, לא נקבעו לה נכויות בתחומים אלה. הנתבעות מתנגדות לבקשה.

6. לאחר שעיינתי בפרוטוקולים של וועדות המוסד לביטוח לאומי ובמכלול החומר שצורף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות של המוסד הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור יינתן במקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. לא השתכנעתי כי המקרה דנן נכלל בגדר מקרים חריגים אלה.

7. בטרם אדון בטענות לגופן, אקדים ואומר כי התובעת נבדקה על ידי מספר רב של וועדות והנכויות נקבעו לאחר עריכת בדיקות רבות, לאחר שהוועדות עיינו במכלול החומר הרפואי שהוצג לפניהן ולאחר הפניית התובעת לקבלת חוות דעת בתחומים הרלבנטיים. כך פעלו הוועדות גם לגבי פגיעותיה הנטענות של התובעת בברך, בגב ובשמיעה כפי שיפורט להלן.

(1) הפגיעה בברך נדונה על ידי שלוש וועדות (וועדה רפואית מיום 10.7.14, וועדת עררים מיום 3.6.15, וועדת עררים מיום 6.9.16). לאחר בירור ממצה של תלונותיה בעניין הברך, כאשר מלוא החומר הרפואי הונח בפניהן, נקבע על ידי הוועדות כי מצבה תקין.

(2) הפגיעה בגב נדונה על ידי ארבעה ועדות (וועדות רפואיות מיום 10.7.14 ומיום 21.10.14, וועדת עררים מיום 3.6.15 ומיום 6.9.16). התובעת נבדקה קלינית ובפני הוועדות הוצג מכלול החומר הרפואי בעניינה. בתשובה לתגובת הנתבעים צרפה התובעת ממצאי בדיקת MRI של האגן ואברי מין מיום 21.12.16, אשר לא היו בפני הוועדות (ואף לא צורפו לבקשה להבאת ראיות לסתור). ההפניה לביצוע הבדיקה הייתה על רקע תלונות התובעת לגבי כאבי גב המקרינים לרגל ימין. הבדיקה התבקשה לצורך אבחנה מגדלת לגבי מקור הכאב; גב או מפרק הירך. בסיכום הבדיקה נרשם לגבי הממצאים כי: "יתכן ומדובר בשינויים בעקבות שבר אי ספיקה, אך הבדיקה לא כוונה בכל שלביו לאזור זה. לאור האמנזה, לא ניתן לשלול סיבה אחרת. יש לשקול להשוות עם בדיקת CT מכוונת לסקרום". צודקת הנתבעת בטענתה כי מאז הבדיקה עברו חודשים רבים ולא הוצגו על ידי התובעת מסמכים נוספים המעידים על המשך טיפול או בירור רפואי. לפיכך בשלב זה, בהעדר תמונה מקיפה יותר לגבי מצבה הרפואי העדכני בכול הנוגע לפגיעה הנטענת בגב,איני סבורה כי הוצג לפני חומר רפואי המעיד על שינוי במצבה של התובעת לאחר סיום ההליכים בפני הוועדות הרפואיות.

(3) טענות התובעת בתחום הטנטון והירידה בשמיעה הועלו על ידה לראשונה בוועדת העררים מיום 3.6.15. הן נבחנו על ידי הוועדות בהרחבה. התובעת נבדקה על ידי שני מומחים בתחום זה, אשר שמעו את מלוא טענותיה והוצגו בפניהם הבדיקות שנערכו לה (חוות דעתו של ד"ר פרידמן פטר מיום 17.12.14 וחוות דעתו של ד"ר זליג סילביו מיום 29.11.15). שני המומחים קבעו כי התובעת סובלת מנכות בגין סחרחורות וד"ר זליג קבע במפורש כי לתובעת לא נותרה נכות בגין השמיעה. מחוות דעתם עולה שסברו כי נכותה של התובעת היא בתחום זה בלבד.

8. לאור האמור לעיל, משנבדקה התובעת על ידי הוועדות השונות, אשר הובא לפניהן החומר הרלבנטי, ומשלא הוצגו מסמכים רפואיים המעידים על שינוי במצבה, אין מקום להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור את קביעותיהן של הועדות. התוצאה היא, שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות.