התובעים נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

 נ'

צד ג' - אורי סילקו לוי

1. זוהי ה"ישורת האחרונה" בשרשרת הליכים סבוכה. ראשיתה בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע כהולך רגל ביום 4.12.07. הוא תבע את נזקו מהנתבעת 1 (להלן: "קרנית") מאחר ונטען כי לנהג הרכב הפוגע לא היה רישיון נהיגה בתוקף במועד התאונה. "קרנית" שלחה הודעה לצד ג' נגד הנהג, הנתבע 2 (להלן: "אורי") ונגד בעלת הרכב, הנתבעת 3 (להלן: "שחר"). "שחר" שלחה לאורי הודעת צד ג' בטענה שהוא רכש את הרכב לפני התאונה. אורי שלח הודעת צד ג' לנתבעת 4 (להלן: "כלל") בטענה שבמועד האירוע הרכב היה מבוטח אצלה בביטוח חובה. ביום 23.5.10 הוגש כתב תביעה מתוקן לפי הכותרת שלעיל. "קרנית" שלחה הודעת צד ג' לאורי ו"לשחר". אורי שלח הודעת צד ג' ל"כלל" וקיבל הודעת צד ג' מ"שחר". ביום 20.2.13 נדחתה ההודעה לצד ג' ששלחה קרנית ל"שחר". ביום 20.10.13 ניתן פסק דין חלקי נוסף והתביעה נגד "שחר" נדחתה. ביום 24.2.14 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם פשרה בין הצדדים הנותרים. התובעים קיבלו סכום כסף מוסכם במימון ביניים על ידי "קרנית" ו"כלל" בחלקים שווים ובהסכמתו של אורי לתנאי ההסכם ולגובה הפיצוי. כעת נותרה לבירור שאלת החבות בה חלוקים אורי, "קרנית" ו"כלל".

2. אורי טוען שמשרד הרישוי סירב לחדש את רישיון הנהיגה שלו כי לא שילם קנסות. הוסכם על הסדר תשלומים לפרעון החוב ואורי קיבל רישיון נהיגה זמני שחודש מעת לעת. הרישיון הזמני פקע ביום 12.11.07 כשלושה שבועות לפני התאונה, אך הוא שם לכך לב רק אחריה. לאחר התאונה הגיע אורי למשרד הרישוי כדי לחדש את הרישיון ואז נאמר לו כי רישיונו נשלל משכבר לתקופה של שלושה חודשים עקב צבירת נקודות. ביום 18.2.08 כחודשיים וחצי אחרי התאונה, ולאחר תום שלושת חודשי הפסילה ופירעון מלוא החוב, קיבל אורי רישיון נהיגה קבוע. לטענת "כלל", לא היה לאורי בעת התאונה רישיון נהיגה כי הוא נשלל בהחלטת רשות הרישוי בשל צבירת נקודות ואורי ידע זאת.

3. אין מחלוקת משפטית בין הצדדים: מתוך שילוב הוראות סעיף 67 לפקודת התעבורה וסעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 מבחינים בין שני מצבים: (א) אין לנהג רישיון תקף רק מחמת אי חידוש רישיון שהיה לו בתוך השנה האחרונה. במקרה כזה ממשיכה נהיגתו לחסות תחת כנפי ביטוח החובה של רכבו. (ב) אין לנהג רישיון תקף מפני שרישיון הנהיגה שהיה לו נפסל על-ידי רשות מוסמכת. אז, אין נהיגתו מכוסה בביטוח החובה של הרכב שבו נהג אם הוא היה מודע להחלטת הפסילה. לפיכך, אם ידע אורי בעת התאונה שרישיונו נשלל בשל "נקודות", לא היתה נהיגתו מכוסה בביטוח החובה שהנפיקה "כלל" ואז "קרנית" חייבת לשאת בנזקי התובעים והיא זכאית לשיפוי מלא מצד אורי. אם לא ידע אורי את דבר השלילה, הביטוח ב"כלל" תקף ועליה לשאת בנזקי התובעים. מכאן התמקד המשפט בשאלה האם ידע אורי שרישיונו נפסל בשל ריבוי נקודות?

4. "כלל" רואה באורי עבריין תנועה סדרתי. בעברו עבירות רבות שגרמו לצבירת נקודות ולפסילת רישיונו. אין לתת אמון בסיפורו שהגיע ל"הסדר תשלומים" שבמסגרתו היה מקבל בכל פעם רישיון זמני. הודעה על פסילת רישיונו בשל "נקודות" נשלחה לביתו בדואר רשום, התקבלה על-ידי אשתו והוא ידע על הפסילה. מאוחר יותר, לפי רשומות משרד הרישוי, טען נגד הפסילה ביום 14.5.07 (בעצמו או באמצעות עו"ד יעקב סקרבניק) שמע על ההחלטה וכנראה גם הפקיד את רישיונו.

5. אורי ו"קרנית" טוענים שסיפורו העובדתי של אורי הוכח כנכון. הוא נקלע לחוב בשל קנסות ורישיון הנהיגה שלו לא חודש. הוא נמנע מנהיגה ללא רישיון, הגיע להסדר תשלומים ועמד בו וכך חודש הרישיון מעת לעת כמה פעמים. בעת התאונה לא היה ער לכך שהרישיון הזמני שבידיו פקע כשלושה שבועות קודם וגם לא ידע שרשות הרישוי פסלה את רישיון הנהיגה שלו בשל "נקודות". אורי הכחיש שקיבל הודעה על הפסילה בדואר רשום (אף שאינו מכחיש את האפשרות שדואר רשום אכן התקבל על-ידי אשתו). עוד הם טוענים שאין ראיה מה היה תוכן המכתב הרשום.

6. אורי טען שאינו מכיר את עו"ד סקרבניק (שכנראה הלך בינתיים לעולמו) והכחיש שטען במשרד הרישוי לענין הפסילה. בסיכומיהם עומדים אורי ו"קרנית" על חוסר המהימנות של רשומות רשות הרישוי. הוכח שמסמכים המתיימרים לתעד מה קרה כוללים טקסט "אוטומטי" בדבר מסירת הודעת הפסילה לנהג והפקדת רישיונו – אף אם בפועל לא הופקד הרשיון, כי לא היה לנהג מה להפקיד. הם גם סבורים שעובדות משרד הרישוי שהעידו הסתבכו בעדויות סותרות הן בשאלה מתי היו לאורי רישיונות זמניים והן בשאלה אם הפקיד את רישיונו.

ההכרעה - קבלת דואר רשום

7. יהודית גלבהואר, עובדת משרד הרישוי, העידה שלאורי היה חוב שבגינו לא חודש רישיון הנהיגה שלו. הוא הגיע להסדר תשלומים ומעת לעת ניתנו לו רישיונות זמניים (לוח הזמנים המדוייק לא התברר לגמרי וגם אינו נחוץ להכרעה). לדבריה רישומי משרד התחבורה מעידים שביום 21.2.07 נשלחה לאורי בדואר רשום "הודעת פסילה – שיטת הניקוד". הוכח שהיא הומצאה ביום 18.3.07 לאשתו של אורי בכתובתם המשותפת. המכתב עצמו לא הוצג. גב' נמדר, עובדת משרד הרישוי, סברה שהוא כלל הזמנה לטעון לענין הפסילה. כל הצדדים יכלו לאתר ראיות נוספות אילו פעלו ביתר מרץ, אלא שעד שהוגשו הראיות בתיק כבר בוערו המסמכים המקוריים. כעת נותרה לפליטה הראיה המשנית. לשיטת אורי ו"קרנית" יש להתעלם ממנה. לשיטת "כלל" ברור שהמכתב כלל הודעה ממש על פסילת הרישיון.

8. דומה ששתי הגישות קיצוניות מדי: להתעלם מהרשומה אי אפשר ולא צריך – אין סיבה לפקפק במהימנותה וניתן ללמוד ממנה לא מעט. התוכן המדוייק של המכתב שנשלח והתקבל לא ידוע. דומני שהרשומה מוכיחה היטב שמכתב הכולל מידע כלשהו אודות פסילת הרישיון בשל שיטת הניקוד, בין אם פסילה בפועל ובין אם פסילה עתידית צפויה, נשלח לאורי והתקבל על-ידי אשתו. אורי הכחיש שקיבל מכתב כלשהו הנוגע לפסילה. הוא עמד על-כך שאילו קיבל מכתב המודיע לו על פסילה לא היה נוהג. האם יש ממש בהכחשה?

9. בדרך כלל רואים בקבלת מכתב על-ידי אשה הגרה עם בעלה באותה כתובת ראיה משכנעת לקבלת המכתב על-ידי הבעל עצמו. ניסיון החיים למד שאדם בוגר, אחראי, מתייחס לדואר רשום בכובד ראש. נסיון החיים מלמד שבדרך-כלל מתייחסת אשה בכובד ראש לאינטרסים המשפטיים של בעלה. סביר שתתייחס בכובד הראש הנדרש לדואר רישמי שהוא מקבל ממשרד התחבורה ותמסור לו את המכתב. ניתן כמובן לשכנע שבמקרה ספציפי זה לא קרה – אך לשם כך לא די בהכחשה סתמית. האם היו בני הזוג שרויים באותה תקופה בסכסוך קשה? האם טסה האשה לחו"ל למחרת ההמצאה לתקופה ארוכה? האם היתה הדירה בעיצומו של תוהו ובוהו של שיפוצים? יש נסיבות שבהן בהחלט יתכן שגם אדם בוגר ואחראי עלול לא למסור דבר דואר שנטל עבור אחר – אך מישהו צריך לטעון ולהוכיח נסיבות כאלה.

10. אורי הסתפק בהכחשה כללית וגורפת. אשתו לא העידה כלל. לא נטען – בוודאי שלא הוכח – טעם אפשרי כלשהו לכך שלא מסרה לאורי את המכתב שקיבלה. אם בדרך-כלל הציפיה היא שאשה תמסור לבעלה דואר רשמי רשום שקיבלה עבורו, בנסיבות שהוכחו הציפיה אף גבוהה מהרגיל. במהלך הרגיל של החיים צפויה היתה אשתו של אורי להיות מודעת לכך שבעלה הסתבך בחוב שבגללו אינו יכול לחדש את רישיון הנהיגה שלו והוא מקבל מעת לעת רישיונות זמניים. אין זה סביר (ואף לא נטען) שכל ההסתבכות הזאת לא היתה ידועה לה כלל. ואם היתה ידועה לה, קשה להניח שקבלת דואר רשום ממשרד הרישוי לא היתה מעוררת בה מידה של סקרנות, אם לא דאגה ממש. לאור זאת מתבקשת מסקנת ביניים שאורי אכן קיבל מכתב רשום המתריע על פסילת הרישיון בשל צבירת נקודות.

ההכרעה – רשומת משרד התחבורה  

11. אורי העיד שביום 14.5.07 ניתן לו רישיון זמני, שהיה בידו גם ביום התאונה וצילומו צורף לתצהירו. אורי ו"קרנית" טוענים שהמצאות הרישיון בידי אורי סותרת את טענת הפסילה וההפקדה.

12. מסמך ג' במוצגי "כלל" היא תעודת עובד ציבור שבה מאשרת גב' גלבהואר קיום רישיון מיום 14.5.07 ועד 12.11.07. בהמשך היא מציינת שרשות הרישוי שללה לאורי את הרישיון בשל "שיטת הניקוד". תחת הכותרת "רישיון מופקד" נכתב "כן" ותחת הכותרת "מתאריך" נכתב 13.11.07.

13. מסמך א' במוצגי "כלל" הוא מכתבה של גב' גלבהואר לב"כ "כלל". נכתב שם שלפי הרישומים הופיע אורי ביום 14.5.07 בפני שרה נמדר במשרד הרישוי בת"א לטעון טענותיו לגבי פסילת רישיון הנהיגה עקב צבירת נקודות. תחת הכותרת "טענות הנהג" נכתב "מיוצג ע"י יעקב סקרבניק. מבקש ארכה מירבית." תחת הכותרת "החלטה" נכתב : "עפ"י סעיף 69א לפקודת התעבורה, הוחלט על פסילת רישיונך ל – 3 חודשים וחידושו לאחר מבחן עיוני החל מתאריך 13.11.07." תחת הכותרת "נימוקים" נכתב "כמבוקש". בתחתית המסמך מודפס "רישיון נהיגה הופקד" וגם "טופס זה נמסר אישית לנהג / בא כוחו".

14. גרסה אחרת של אותו מסמך הוגשה (ביום 26.2.14) באמצעות גב' גלבהר במוצג יז. שם, חסר היה בשוליים הכיתוב בדבר מסירת הטופס. גב' גלבהואר העידה ששורות אלה, בניגוד לטקסט האחר שצוטט (לשם הקיצור נקרא לו להלן "הטקסט החופשי" שכן הוא הוקלד ידנית) הן חלק מתבנית המסמך, טקסט אוטומטי שאינו ניתן לשינוי. המשמעות היא שמילים אלה יופיעו במסמך גם אם בפועל לא היה לנהג רישיון להפקיד. גב' נמדר סברה על-סמך רישום זה שאורי הפקיד את הרישיון. אחר-כך נמלכה בדעתה ואמרה שאם לא היה לו מה להפקיד באותה עת, כנראה שלא הפקיד דבר. גם גב' גבלהואר אמרה דברים דומים בטרם הסבירה שמדובר בטקסט אוטומטי. בין העדויות היו גם הבדלים אחרים. גב' נמדר לא איתרה רשומות על הרישיונות זמניים והעידה שהם לא ניתנו – אך גב' גלבהואר מצאה את רשומתיהם והעידה עליהם. הצגת הדברים כ"סתירות" היא עיוות, מפני שלא מדובר בעדות שהתיימרו להעיד על-פי הזיכרון, אלא פירשו את המסמכים שראו. כשנחשפו למורכבות שלא חשבו עליה בתחילה, נהגו ביושר והודו באפשרות שמה שנראה להן חד-משמעי, הוא למעשה דו-משמעי. אורי ו"קרנית" ראו בכך ראיה לחוסר מהימנות של העדות ושל הרשומה.

15. המידע הנחוץ להכרעה בשאלה שבמחלוקת אינו חלק מהטקסט האוטומטי, הוא חלק מהטקסט החופשי. אין כל ראיה שמשהו בטקסט זה לא נכון. חלקו הגדול מוכח עצמאית: ברשומה כתוב שאורי היה במשרד הרישוי ביום 14.5.07 וזו אמת גם לגרסתו. ברשומה גם כתוב שניתנה לאורי ארכה ופסילת הרישיון שלו נדחתה ליום 13.11.07. מתן הארכה הוא עובדה: למרות שהחלטת הפסילה התקבלה ביום 14.5.07 לא נקבע שהפסילה מתחילה באותו יום. ברשומה כתוב שהפסילה נדחתה עד ליום 13.11.07, ובהתאמה, ניתן לאורי רישיון זמני עד ליום 12.11.07. ברשומה כתוב גם שאורי צבר נקודות והדבר חייב את פסילת רישיונו. הוא אכן צבר נקודות והדבר חייב את פסילת רישיונו. כל אלה מצביעים על אמינות גבוהה מאד של האמור ברשומה. רק רכיב אחד בטקסט החופשי לא הוכח גם בראיה אחרת: שאורי טען לענין הפסילה וידע אודותיה. בענין זה (כמו בשאלת המצאת המכתב) עומדת נגד הרשומה רק הכחשתו של אורי. מה ערכה?