פתח דבר
1.התובע הינו תושב המושב שזור, בעל מטע זיתים. כתוצאה מאירוע של הצפת מי גשמים בשנת 2013 ניזוק המטע, והנזק הוערך על ידי מומחה מטעם התובע בסכום של 125,000 ₪.
מטע הזיתים גובל בבית העלמין של העיר כרמיאל, אשר נמצא ממערב למטע.
התובע הגיש תביעתו נגד עיריית כרמיאל (להלן: "העירייה") ונגד רשות ניקוז גליל מערבי (להלן: "רשות הניקוז"), וטען כי שתי אלו התרשלו כלפיו וגרמו לנזקי ההצפה.
2.לאחר דין ודברים ממושך בין הצדדים עלה בידיהם להגיע להסכמה לפיה לתובע ישולם פיצוי בסכום כולל של 105,000 ₪. עוד הסכימו הצדדים, כי הפיצוי ישולם (כ"מימון ביניים") על ידי העירייה, וכי לאחר הגשת סיכומים יפסוק ביהמ"ש בכל הנוגע לחלוקת נטל הפיצוי בין הנתבעות לבין עצמן, כאשר עמדת העירייה היא כי האחריות מוטלת עליה ועל רשות הניקוז גם יחד, ואילו רשות הניקוז טוענת, כי אין להטיל עליה אחריות כל שהיא.
בהמשך לכך הגישו הנתבעות סיכומיהן בכתב.
העובדות הנחוצות להכרעה
3.בטרם הגיעו הצדדים להסכמה שצוינה לעיל הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, יחד עם חוות דעת מומחה מטעמו.
הנתבעות לא הגישו תצהירים מטעמן, אך הוגשו חוות דעת מטעם שתי הנתבעות: חוות דעת האגרונום השמאי איציק יהודה מטעם העירייה, וחוות דעת אינג' מאיר רוזנטל, המשמש בין היתר יועץ הנדסי לרשות הניקוז.
כאמור, על פי ההסדר הדיוני בין הצדדים, לא נחקר התובע על תצהירו, ולא נחקר מי מהמומחים על חוות דעתו. הוסכם, כי ביהמ"ש יפסוק במחלוקת המצומצמת שנותרה, קרי – החלוקה בין הנתבעות לבין עצמן, על סמך המסמכים המונחים בפניו, דהיינו כתבי בי-דין, חוות הדעת מטעם הצדדים ותצהירו של התובע.
ראוי לציין, כי עוד קודם לכן הגיעו הצדדים להסדר דיוני, אשר ביום 12.4.17 ניתן לו תוקף של החלטה, ולפיו הנזק לתובע, בסכום של 95,000 ₪ (נטו) מתחלק בין שני אירועי הצפה, כך שסכום של 27,868 ₪ מיוחס לאירוע ההצפה הראשון, מחודש דצמבר 2008, והוא נוגע רק למישור היחסים שבין התובע לבין העירייה; ונזק בסכום של 67,132 ₪ מיוחס לאירוע ההצפה השני מיום 7.1.13, והוא נוגע למישור היחסים שבין התובע לבין שתי הנתבעות.
4.נוכח ההסכמות האמורות, ועל יסוד כתבי בי-דין המונחים בפניי, ניתן לומר כי אין בין הצדדים מחלוקת ביחס לעובדות הבאות:
א. מטע הזיתים של התובע, בשטח של כ-25 דונם, נמצא ממזרח לבית העלמין של העיר כרמיאל.
ב. בשנת 2008 יזמה העירייה עבודות של הרחבת בית העלמין. לעניין זה הוגש כראייה החוזה שנערך בין העירייה לבין הקבלן שביצע את העבודות, מיום 26.10.08 (נ/1).
ג. במהלך העבודות נחסם בגלי אבנים תוואי תעלת הניקוז שעברה לצד המטע. כתוצאה מכך, מי נקז עילי חדרו למטע הזיתים של התובע בדצמבר 2008, הציפו אותו וגרמו לנזק עקב חשיפת שורשי עצים.
בעקבות אירועים אלו, ולאחר שהתובע הלין על נזקיו בפניה, שלחה העירייה שמאי לשום את הנזק שנגרם למטע של התובע, והשמאי מצא אז (2012) נזק שאותו העריך ב-27,868 ₪.
בנוסף, העירייה חפרה (במועד שאינו ידוע לי) תעלת ניקוז חדשה בגבול החדש שנוצר בין בית העלמין לחלקת התובע, על מנת לפתור את הבעיה שנוצרה לאחר הרחבת בית העלמין וחסימת התעלה באבנים.
ד.בחודש ינואר 2013 ירדה כמות גשמים כזו, שתעלת הניקוז לא הצליחה לנקז בהצלחה את כל כמות המים שהתנקזה אליה, ומטע הזיתים של התובע הוצף שוב ונגרם לו נזק.
ה.ביום 8.2.12, קרי – כעשרה חודשים לפני אירוע ההצפה הנ"ל, התקיים סיור "לבדיקת מצב תחזוקה ומפגעים בנחל שזור ונחל רמה", בנוכחות מנהל מדור פיקוח רשות ניקוז גליל מערבי, מנהלת החקלאות במועצה האזורית מרום גליל, יו"ר ועד מושב שזור, מזכיר היישוב שזור והתובע עצמו (חבר הוועד המקומי).
לסיור זה נערך פרוטוקול על ידי רשות הניקוז, אולם מהפרוטוקול נותר הדף הראשון בלבד (נושא תאריך 1.3.12), והמשכו – נעלם.
בעמוד הראשון לפרוטוקול צוין, בין היתר, כי "קטע אזור בית העלמין כרמיאל – ערוץ הנחל אינו מוסדר והתעלה רדודה, גורם להצפות למטעי זיתים בשטח" (סעיף 1 תחת הכותרת "הממצאים בסיור"). כאמור, לא ידוע מה נרשם בהמשך אותו פרוטוקול, ועל פי טענות רשות הניקוז, המשך הפרוטוקול לא אותר על אף מאמצים רבים לאתרו.
טענות העירייה
5.העירייה אינה מתנערת מאחריותה לנזקי התובע, ואף הסכימה לשאת בתשלום הנזק, עד למתן פסק הדין ועד להכרעה לעניין חלוקת האחריות בינה לבין רשות הניקוז. לטענת העירייה, מן הראוי לקבוע כי היא ורשות הניקוז נושאות באחריות בחלקים שווים, ובכך תוטל על רשות הניקוז אחריות בשיעור של 50%.
העירייה אינה מתכחשת לכך, שעליה לשאת לבדה בנזק שנגרם למטע הזיתים כתוצאה מאירועי ההצפה בשנת 2008, בסך של כ-28,000 ₪. העירייה עותרת, אפוא, לחיוב רשות הניקוז ב-50% מיתרת הפיצוי לתובע.
6.על פי טענת העירייה, מקור מי הנגר שגרמו לנזק הוא בכפר נחף, הממוקם טופוגרפית גבוה לכרמיאל ולשזור, והאחריות להסדרת הניקוז כאשר הניקוז חוצה רשויות מקומיות שונות חלה על רשות הניקוז.
העירייה מודה ומאשרת, כי העבודות שבוצעו להרחבת בית העלמין הביאו לשינוי תוואי הניקוז. עם זאת טוענת העירייה, כי רשות הניקוז הייתה מודעת לשינוי תוואי הניקוז שנעשה בעקבות הרחבת בית העלמין, וזאת – עוד לפני אירוע ההצפה מינואר 2013. על ידיעה זו מסיקה העירייה מקיומו של עמוד ראשון של פרוטוקול סיור במקום, כאמור לעיל.
לטענת העירייה, יש לייחס לרשות הניקוז חלק מהאחריות לנזקי התובע, לאור ידיעתה על שינוי התוואי, ואי נקיטת פעולה כל שהיא לתיקון המצב, חרף החובה הסטטוטורית המוטלת על רשות הניקוז. העירייה מפנה לפסיקה שעל פיה חויבה רשות הניקוז בפיצוי בגין נזקי הצפה, בחלקים שווים עם העירייה הרלבנטית.
על פי טענת העירייה, חובתה של רשות הניקוז היא חובה עצמאית ונפרדת לנושא הניקוז בתחומה, גם אם ישנה רשות מקומית האחראית אף היא לנושא הניקוז בתחומה.
העירייה מפנה לכך, שבסיור הרלבנטי היו נוכחים נציגים של המועצה האזורית מרום גליל ושל מושב שזור, אך לא הוזמן נציג העירייה, כיוון שרשות הניקוז לא ראתה צורך בכך. גם לאחר הסיור ועל אף ממצאיו, לא פנתה רשות הניקוז לעירייה, ובעצמה לא עשתה דבר על מנת להסדיר את התקלה.
טענות רשות הניקוז
7.רשות הניקוז מדגישה בסיכומיה את העובדה, שההצפות החלו לאחר שהעירייה ביצעה עבודות להרחבת בית העלמין, ושינתה את תוואי הניקוז שהיה קיים עד אז, ולא גרם לכל תקלה.
עוד טוענת רשות הניקוז, כי המומחה מטעמה, שהינו בר סמכא בתחום הניקוז, מבהיר בחוות דעתו כי מדובר בנושא שהינו כולו בתחום אחריותה של העירייה, אשר הרסה את תעלת הניקוז שהייתה במקום ולא חידשה אותה בתוואי הקיים. בנוסף הוציאה העירייה צינור ניקוז מבית העלמין, אשר תרם אף הוא לקרות הנזק במטע הזיתים.
לטענת רשות הניקוז, על יסוד חוות דעת המומחה, תיקון המפגע הינו פשוט לביצוע, וכל כולו בתחום אחריותה של העירייה, אשר יצרה את המפגע. עוד טוענת רשות הניקוז, כי גם לאחר הגשת התביעה, וגם לאחר שחוות דעתו של אינג' רוזנטל הייתה מונחת בפני העירייה, לא דאגה העירייה לתקן את המפגע.
על פי טענת רשות הניקוז, גם אם ניתן לקבוע כי היא חבה ברשלנות כלפי התובע, הרי שהיא זכאית לשיפוי מלא מהעירייה, שהיא אשר יצרה את המפגע. לטענתה, מעשי העירייה, אשר הסיטה את קו הניקוז מבלי שניתן לה אישור הגורם המוסמך לעשות כן, הינם בבחינת עבירה פלילית ממש על פי חוק הניקוז.
לטענתה של רשות הניקוז, היא אינה חבה אף כלפי התובע, שכן מדובר בניקוז מקומי, בתוך תחומיה של הרשות המקומית, קרי – העירייה, והיא לבדה נושאת באחריות כלפי התובע, במיוחד בשעה שהיא שגרמה לבעיה.
8.על פי טענת רשות הניקוז, אין לייחס משמעות של ממש להעדרו של פרוטוקול הסיור המלא, לאחר שהנושא לא נבחן באמצעות עדויות וחקירות נגדיות בביהמ"ש. לטענתה, כחלק מתפקידיה היא מייעצת לרשויות המקומיות שבתחומה בנושאי ניקוז, ואין בכך שהציע פתרון לבעיה כדי להטיל עליה את האחריות לה.
דיון והכרעה
9.אין צורך להכביר מילים אודות אחריותה של רשות מקומית לדאוג לתקינות רחובותיה, ובכלל זה – לנושא הניקוז בתחומה. חובה סטטוטורית מפורשת לעניין זה קבועה בסעיף 235(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש].
כפי שנפסק בהקשר הרלבנטי לתיק זה בפסק דין "מנורה", שאליו הפנו ב"כ שני הצדדים בסיכומיהם (ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.06) -
"הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק. משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום. אין לקבל בהקשר זה את טענת העיריות כי מדובר בחובה סטטוטורית שאינה מפורטת ועל כן לא ניתן לגזור ממנה חובת זהירות לצורך עוולת הרשלנות. ככל שמדובר בחובה לדאוג לענייני הניקוז ברחובות העיר, החובה שהוטלה על העיריות בסעיף 235(2) לפקודת העיריות ברורה ואין לצפות לכך שבחיקוק יפורטו כל פרטי התשתיות ההנדסיות הנדרשות. חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה...
אכן, המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הניקוז העירונית מצויים בידי העירייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, אפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הניקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה ביותר. בשל כל אלה, יכולה וצריכה עירייה סבירה לצפות כי התרשלות מצידה בביצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הניקוז העירונית, לרבות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה. העובדה שנציגי הרשויות המקומיות מהווים את רוב החברים ברשות הניקוז האזורית שבתחומן, יש בה כדי להוסיף נדבך מרחבי לרמת המידע, השליטה והפיקוח הנתונים לעיריות בכל הנוגע לתשתיות הניקוז בתחום השיפוט שלהן" (סעיף 27 לפסק הדין).
10.במקרה שלפניי אין חולק, כי הנזק שנגרם למטע הזיתים הינו תוצאה של פריצת מי הנקז מתעלת הניקוז. עוד אין חולק, כי העירייה עשתה שינוי בתוואי הניקוז שהיה קיים במקום, עד למועד שבו בוצעו עבודות להרחבת בית העלמין, בשנת 2008 או בסמוך לכך. אף אין חולק, כי לאחר סתימת תעלת הניקוז שהייתה קיימת, וגרימת נזק לחלקת התובע, ביצעה העירייה עבודה נוספת, ליצירת תוואי ניקוז נוסף. תעלת הניקוז הנוספת, אשר בוצעה על ידי העירייה באופן שונה מתוואי הניקוז הקודם, היא שעלתה על גדותיה ולא הכילה את מי הנקז בחודש ינואר 2013.
הטלת האחריות על העירייה אינה נובעת, אפוא, רק משום הפרת חובתה הסטטוטורית לדאוג לתקינות מערכת הניקוז בתחומה; הטלת האחריות על העירייה במקרה הנוכחי הינה תולדת מעשיה ופעולותיה של העירייה, אשר חסמה תעלת ניקוז קיימת, ולאחר שנוכחה כי נוצרה בעיה, יצרה בעצמה תעלת ניקוז חדשה, אשר לא הצליחה למלא את ייעודה בימות הגשמים.
11.אף רשות הניקוז נושאת באחריות כלפי התובע, אשר ניזוק כתוצאה מפריצת מי הנקז אל חלקתו.
לעניין השתת אחריות בנזיקין על רשות ניקוז, אשר תפקידיה וסמכויותיה נקבעו בחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח-1957, נפסק בעניין "מנורה" הנ"ל כך:
"רשות ניקוז כשמה כן היא – כל תכלית הקמתה וכל תמצית הווייתה אינן אלא הטיפול בענייני הניקוז בתחום שעליו הופקדה. כפי שכבר צוין, נהנית רשות הניקוז ממעמד של תאגיד עצמאי "אשר יקיים, יחזיק, ינהל ויממן את מפעל הניקוז האזורי, כשהבקורת וההכוונה היא בידי המדינה, ואילו העבודה המעשית והמינהלית הכרוכה בכך היא כולה בידי הרשות"... רשות הניקוז היא, אפוא, הגוף המופקד על ביצוע כל הפעולות הנדרשות לשם ניקוזו היעיל של האזור הנמצא תחת אחריותה. היא מוסמכת להתקשר בחוזים, לרכוש נכסים, להחזיק בהם ולהעבירם ולבצע כל פעולה הדרושה למילוי תפקידיה. כמו כן מוסמכת רשות הניקוז ליזום תוכניות ניקוז, לקדמן ולעשות את כל הדרוש בכדי להוציאן מן הכוח אל הפועל. לשם מילוי תפקידיה רשאית רשות הניקוז, באישורו של שר החקלאות, לגבות מבעלי המקרקעין שבתחומה ארנונת ניקוז ואף להתקין, באישור שר החקלאות, חוקי עזר בכל הנוגע לביצוע תפקידיה ובכלל זה להסדיר חפירת תעלות, הקמת מבנים או התקנת מתקנים למניעת הפרעה להקמתו או לפעילותו של מתקן ניקוז. כן רשאית רשות הניקוז להיכנס בכל עת סבירה לכל קרקע ובנין ולעשות כל פעולה הדרושה למילוי תפקידיה לפי חוק ואף לדרוש פינוי של מקרקעין לשם ביצוע תוכנית ניקוז, לרכשם או לחכור אותם ולהגביל או להסדיר את הגישה לעורקי מים או את המעבר בהם...
קשת רחבה זו של סמכויות שהוקנתה לרשות הניקוז על פי החוק נותנת בידה כלים לביצוע תפקידיה והיא מיועדת לאפשר לה למלאם באופן ראוי ויעיל. באופן עקרוני נראה לי כי מן הראוי שיתקיים יחס ישיר בין רוחב הסמכויות הניתנות לרשות על פי דין לצורך ביצוע תפקידה ובין רמת ההתנהגות הנדרשת ממנה כרשות סבירה בהקשר זה. ובמלים אחרות, ככל שהסמכויות הנתונות לרשות לצורך ביצוע תפקידה רחבות יותר וככל שהכלים שמעמיד הדין לרשותה רבים יותר, כך גבוה יותר סטנדרט ההתנהגות הנדרש ממנה על מנת שתיחשב כמי שפעלה כרשות סבירה" (סעיף 23 לפסק הדין).
לעניין זה יוער, כי על פי הפסיקה, עצם העובדה שתוואי ניקוז מסוים עובר בתחומיה של רשות מקומית אינו מסיר מעל כתפי רשות הניקוז את האחריות המוטלת עליה על פי חוק. כך, בעניין "מנורה" הנ"ל, וכך בעניין הצפת נחל הגעתון בפרשה אשר אליה הפנתה העירייה בסיכומיה (ת"א (חי') 37043-04-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נהריה ואח'; ע"א (חי') 49142-05-15 רשות ניקוז גליל מערבי נ' עיריית נהריה ואח'; רע"א 1912/16 רשות ניקוז גליל מערבי נ' עיריית נהריה, 10.8.16).
12.במקרה הנוכחי, הוכח כי התקיים סיור במקום, בנוכחות אינג' יעקב בלסקי, מנהל מדור פיקוח רשות ניקוז גליל מערבי, ביום 8.2.12. התובע העיד בתצהירו, כי הוא נכח בסיור זה, כך שקיומו של הסיור הוכח, כעובדה שאין עליה עוררין.
למרבה הצער, מהפרוטוקול שערכה רשות הניקוז בעקבות סיור זה לא נותר אלא העמוד הראשון בלבד.
אינני סבורה כי ניתן לקבל את טענתה של רשות הניקוז, כי מדובר בסיור שנערך אך ורק לצרכי ייעוץ לרשות המקומית, שכן אם זו הייתה מטרת הסיור, מדוע לא הוזמן אליו נציג העירייה הרלבנטית? הסיור נערך כחלק מסיור כולל באזור, אשר במהלכו הצביעו נציגי המושב והמועצה המקומית בפני נציג רשות הניקוז על כשלי ניקוז שונים, ללמדך כי גם אלו ראו ברשות הניקוז גורם שיכול וצריך לבחון את הבעיה, להציע לה פתרון ואולי אף לבצעו.
מה שעוד ניתן להסיק מאותו עמוד ראשון הוא כי בסיור אכן נמצא שערוץ הנחל באזור בית העלמין אינו מוסדר, התעלה רדודה, והדבר גורם להצפות במטעי הזיתים. הגורם למצב זה, כפי שצוין קודם, היה במעשי העירייה, אולם רשות הניקוז הייתה מודעת לכך שהניקוז במקום אינו תקין, וכי נגרמות הצפות במטעים, כבר במועד שבו בוצע הסיור. למרות ממצאי הסיור, לא הראתה רשות הניקוז כי עשתה דבר מה לתיקון המצב. אם סברה, כעמדתה כיום, כי האחריות הבלבדית מוטלת על העירייה, הרי שהיה עליה, לכל הפחות, להסב תשומת לב העירייה לקיומו של המפגע, ולהציע לה דרכים לפתרון הבעיה – אם לא לפתור אותה בעצמה.
העובדה שרשות הניקוז לא נקטה פעולה כל שהיא על מנת למנוע הישנות הנזק, כאשר הייתה מודעת לסיכון ולדרכים למנוע אותו, מקימה אחריות של רשות הניקוז בנסיבות המקרה דנן, הגם שהסיכון עצמו נוצר על ידי מעשיה של העירייה, וללא מעורבות של רשות הניקוז עצמה.
13.מהאמור עולה, כי שתי הנתבעות תרמו ברשלנותן להתממשות הסיכון ולקרות הנזק למטע הזיתים של התובע. בכל הנוגע לנזק שאותר ב-2012 מסכימה העירייה כי האחריות לפתחה בלבד, אך בכל הנוגע להחמרת הנזק עד כדי הנזק שאותר לאחר אירועי ינואר 2013, עסקינן בשני מעוולים אשר גרמו נזק אחד, ועל כן הם חבים כלפי הניזוק – יחד ולחוד.
על מישור היחסים בין המעוולים לבין עצמם חולש סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע:
א)כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההשתתפות.
(ב)בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא.
חלוקת האחריות מסורה, אפוא, לבית המשפט, על פי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהמעוולים (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 23 (2003)).
14.בהציבי זה מול זה את מעשיה ומחדליה של העירייה, לעומת מחדליה של רשות הניקוז, המסקנה הברורה היא כי מידת האשמה הרובצת לפתחה של העירייה גדולה בהרבה מזו של רשות הניקוז.
העירייה היא שיצרה את המפגע מלכתחילה, והיא שניסתה לתקן את המפגע – ויצרה מפגע אחר במקומו. כל זאת עשתה העירייה מבלי להיוועץ בגורם המקצועי האמון על נושא הניקוז, כלומר – רשות הניקוז, אלא על דעת עצמה. האשמה המיוחסת לרשות הניקוז נובעת, לעומת זאת, מהעדר פעולה, על אף מודעות הרשות לכך שתנאי הניקוז במקום אינם משביעי רצון.
כאן המקום לציין, כי נסיבות המקרה דנן אינן דומות לנסיבות שנדונו בפרשת הצפת הגעתון, הנזכרת לעיל. שם קבע ביהמ"ש חלוקת אחריות שווה בין העירייה לבין רשות הניקוז, לאחר שמתח ביקורת נוקבת על שני הגורמים הללו משמצא, כי שתי הרשויות ניהלו ביניהן "מאבקי כוח" שגרמו לקיפאון מתמשך ולאי ביצוע תכניות שנערכו ואף תוקצבו ואשר היו יכולות למנוע את נזקי ההצפה. הנסיבות כאן שונות לחלוטין, ואין לשאוב מאותה חלוקה למקרה דנן.
בהציבי זה מול זה את מעשי הצדדים ומחדליהם בנסיבות המקרה שלפניי, אני רואה לנכון להטיל את חלקה הארי של האחריות על העירייה, ובנסיבות דנן – 75% על העירייה, ו-25% על רשות הניקוז.
15.כאמור, הוסכם בין הצדדים כי רשות הניקוז לא תישא באחריות לנזק שנגרם בדצמבר 2008, בסך 27,868 ₪. עוד הוסכם בין הצדדים, כי נזקו של התובע "נטו" עומד על 95,000 ש"ח, וכי ישולם לו סכום כולל של 105,000 ₪, דהיינו – תוספת של 10,000 ₪ בגין הוצאות המשפט.
לפיכך, על רשות הניקוז לשפות את העירייה בגין חלקה באירוע מיום מינואר 2013 , 25% מ-67,132 ₪, שהם 16,783 ₪. לכך יש להוסיף עוד 25% מהוצאות המשפט ששולמו לתובע בגין האירוע מ-2013 (באופן יחסי), דהיינו עוד 1,800 ₪ (במעוגל), ובסך הכל - 18,583 ₪.
כאן יוער, כי אמנם לא הוגשה הודעה לצד שלישי מטעם העירייה נגד רשות הניקוז. קביעת השיפוי האמור הינה פועל יוצא של ההסכמה החלקית אליה השכילו הצדדים להגיע, ואשר כללה גם תשלום ישירות לתובע, בידי העירייה.
16.סוף דבר, רשות הניקוז (הנתבעת מס' 2) תשלם לעיריית כרמיאל (הנתבעת מס' 1) סכום של 18,583 ₪.
בנוסף תשלם רשות הניקוז לעיריית כרמיאל שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪.
הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' אלול תשע"ח, 15 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
