ת"א 48664-11-12 זרמון - גולדמן ואח' נ' אדלר חומסקי ו - ורשבסקי ואח'

בתביעה למתן חשבונות ולתשלום פיצויים בין שני משרדי פרסום מובילים, ניתן פסק דין חלקי המחייב את הנתבעים במתן חשבונות לתובעת. לאחר פסק הדין החלקי נוהל מו"מ בין הצדדים, שהסתיים בהסדר גישור ובפשרה כספית, שפרטיה נותרו חסויים.

כעת מתבקש בית המשפט להורות על השבת האגרה, לאור הסכמות הצדדים וסיום הסכסוך בגישור, וזאת לאור העובדה שהתייתר שלב בירור החשבונות והצורך בהכרעה במחלוקת הכספית.

1. במוקד התביעה עמדו טענות התובעת על גזילת קמפיין חדשני שהתובעת הגתה, עבור חברת דלתא בהובלת הפרזנטורית נינט טייב על ידי הנתבעים, לצד טענות בדבר הפרת זכות יוצרים ושימוש שלא כדין בשמות מותגים ובמדיות עדכניות.

   בירור התביעה בשאלת החבות והדרישה למתן חשבונות הצריך קיום ישיבות קדם משפט וישיבות לשמיעת עדי הצדדים, לרבות עדים מומחים, במהלכן הוגשו מוצגים רבים ונרשמו מאות עמודי פרוטוקול.

2. פסק הדין החלקי בחן האם קמפיין פרסומי יכול שיהא "יצירה" המוגנת בזכות יוצרים, בהתאם לחוק זכות יוצרים, והאם הקמפיין בבסיס התביעה אכן הבשיל לכלל קמפיין ואינו מתמצה בסקיצות ראשוניות. כן, נבחנה השאלה האם גיוסה של פרזנטורית לקמפיין פרסומי, כדוגמת נינט טייב, יכול להוות יצירה ברת הגנה בזכות יוצרים. פסק הדין אף בחן טענות להפרת זכות יוצרים ושימוש שלא כדין בשמות מותגים ותתי מותגים בקו ההלבשה התחתונה של דלתא.

   סיכומו של פסק הדין היה בקביעה כי אין מדובר ביצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים, אך לתובעת עילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט בשל הבחירה בנינט כפרזנטורית. לפיכך, ניתן צו למתן חשבונות נגד הנתבעים – חשבונות המתייחסים לרווחים שהופקו מהקמפיין בכיכובה של נינט באמצעות עמלות המדיה או כל עמלה אחרת הקשורה בקמפיין.

   מטעם הנתבעים הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 10211/16) ובקשה לעיכוב ביצוע, שנתקבלה ארעית ביום 30/12/16. בשלב זה בחרו הצדדים לפנות להליך גישור אשר נסתיים כאמור בהסדר גישור ופשרה.

3. התובעת ממקדת טענותיה לעניין החזר האגרה בתקנה 6(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ה-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), המותירה בידי בית המשפט שיקול דעת נרחב להורות על החזר האגרה, בין היתר, כאשר מסתיים הליך בגישור.

   וזו לשון התקנה:

   "הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולא חלה בעניין תקנת משנה (ב), רשאי בית המשפט להורות כי ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרטים 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ותוחזר יתרת האגרה ששולמה, בתפסת פהפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17".

    

4. התובעת מציינת, כי חרף מתן פסק דין חלקי בשאלת החבות "עוד ארוכה מאד הייתה הדרך" לסיום ההליך, וכי הסדר הגישור שהושג בין הצדדים חסך זמן יקר ומשאבים אדירים - הן לבית משפט זה והן לבית המשפט העליון.