כראדי נ' דהן ואח'

לאחר עיון בבקשה בעניין הסמכות העניינית ובתגובות לה, להלן ההחלטה:

1.על פי הפסיקה, המבחן לעניין הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד (ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי (פסק דין מיום 16.8.1977)).

את הסעד יש ללמוד ולהסיק מן המפורט בכתב התביעה.

עיון בכתב התביעה שהוגש מטעמו של המשיב מלמד כי הוא עותר למתן סעדים כספיים בלבד, כמפורט בסעיף 29 לכתב התביעה, על סעיפי המשנה שבו.

2.אמנם, ברקע הדברים מצויה טענה בדבר קיומה של שותפות לא רשומה בין הצדדים, אשר פורקה בהסכמה (סעיף 14 לכתב התביעה). המבקשים מצידם, בכתב הגנתם, אינם מכחישים עובדות אלה, דהיינו – קיומה של שותפות, ופירוקה בהסכמה.

אולם, התביעה דנן עניינה סעדים כספיים גרידא, תוך שהמשיב עותר לחייב את המבקשים במחצית מרווחי השותפות, מחצית משווי כלי העבודה והציוד שנרכשו לשימוש השותפות, מחצית מדמי השימוש עבור כלים אלה מאז פירוק השותפות ועד למועד הגשת התביעה, מחצית מן ההוצאות בהן נשא המשיב במשך הפעלת השותפות ומשכורת עבור תקופת הפעילות הרלבנטית.

3.המשיב אינו עותר ליתן צו המורה על פירוק השותפות, אשר, כאמור, נראה כי הצדדים אינם חלוקים שפורקה.

כך גם לא עותר המשיב לסעד של מתן חשבונות (השווה: ע"א 760/76 יעקבזון נ' בוטובסקי (פסק דין מיום 23.8.1977)), ולא התבקשו סעדים הנוגעים למינוי כונס או כל סעד אחר הנוגע לעצם ענייני השותפות ככזו, מעבר לתשלום כספים כמפורט לעיל.

משאלה הם פני הדברים, ועל פי מבחן הסעד, אין מקום, בשלב זה, להיעתר לבקשה בעניין הסמכות העניינית.

4.עם זאת מצאתי לנכון להעיר כי יכול וחלק מן הסעדים הכספיים הנדרשים על ידי משיב, המוכחשים על ידי המבקשים, הינם נגזרת של נתונים מסוימים הנוגעים לניהול השותפות. אמנם, המשיב לא עתר בתביעתו ליתן סעד של מתן חשבונות, אולם העדרו של סעד שכזה מכתב התביעה מחד גיסא, והכחשת המבקשים את הטענות הכספיות מאידך גיסא, יכול ויצריכו הצגת חשבונות כאלה ואחרים הנוגעים לשותפות, עניין אשר כאמור, בשלב זה לא בא זכרו בכתב התביעה.