קרויזר נ' ולס

1.זוהי תביעה לפינוי הנתבע מדירה שבבעלות התובע בעילה של פלישה והסגת גבול.

טענות הצדדים:

2.התובע טוען להיותו הבעלים המצויה ברחוב X בירושלים , בקומת הקרקע, הידועה גם כגוש yyy חלקה 143/1 (להלן – "הדירה") אף שהבעלות טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין כי אם הערת אזהרה בלבד, רשומה לטובתו. את הדירה הוא רכש מהבעלים הרשום חיים סאלאוויצ'יק (להלן – "סאלאוויצ'יק") לפי הסכם מכר מיום 01/12/99 (נספח 1 לכתב התביעה, להלן-"הסכם המכר") ומכוחו נרשמה ביום 08/12/99 הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (נסח רישום צורף כנספח 2 לכתב התביעה).

3.טוען התובע כי אף שהוצהר בהסכם המכר כי הדירה פנויה מכל אדם וחפץ כפי שגם הוצג בפניו בביקורו בדירה עובר לרכישתה, הוא הופתע לגלות במועד מסירת החזקה בדירה לידיו כי הנתבע מתגורר בה. בדיעבד הוברר לו כי הנתבע הוצא מהדירה לתקופה קצרה ובמהלכה הוצגה לו הדירה כפנויה .

4.לנתבע אין כל זכויות בדירה גם לא זכות דיירות מוגנת כפי טענתו באוזניו ומבלי שהציג בפניו הסכם דיירות מוגנת. הנתבע טען כי ניתן פסק דין הצהרתי בדבר היותו דייר מוגן בתובענה שהלה הגיש ביריבות עם סאלאוויצ'יק ועם בנק לאומי למשכנתאות מבלי שהציגו בפניו. מה גם, שאין לפסק הדין כל תוקף ביריבות עמו, משלא היה צד לאותו הליך.

5. התובע נטל לדבריו הלוואה לרכישת הדירה מבנק לאומי למשכנתאות (להלן – "בנק לאומי") ונירשם שיעבוד על הדירה להבטחת פירעון ההלוואה . בנק לאומי פתח בהליכי הוצאה לפועל בגין ההלוואה ועו"ד שבירו מונה לכונס נכסים על הדירה. התובע נאלץ להגיע להסדר תשלומים עם בנק לאומי מה שגרם לו נזק לגביו הוא יגיש בקשה לפיצול סעדים.

מכאן התביעה לפינוי הדירה.

6. הנתבע דוחה את טענות התובע וטען לזכותו כדייר מוגן בדירה.

התובע אינו הבעלים של הדירה כי אם נרקמה קנוניה בינו ובין סאלאוויצ'יק בחתימתם על הסכם המכר לפיו הדירה נמכרה כדירה פנויה אף שהוא דייר מוגן בה. כך נהגו השניים על מנת שיהא בידיהם להציג חוזה לבנק לאומי על מנת לקבל משכנתא לדירה כפנויה. את ההלוואה קיבל התובע עבור סאלאוויצ'יק והסכם המכר נערך למראית עין בלבד ודינו להתבטל.

7. על מנת שהקנוניה תעלה יפה ,דאג סאלאוויצ'יק לפנות את הנתבע מהדירה באמתלא לפיה בכוונתו לבצע שיפוצים ובהציעו לו סך של אלף דולר לחודש בגין הפינוי עד מועד חזרתו לדירה בגמר השיפוצים שיבוצעו במשך 3 שנים. סאלאוויציק לא שלם את מלוא דמי השכירות כפי התחייבותו ונותר לו חוב בסך של 40,000$ בערכם בשנת 2000. בנוסף, הציע לו סאלאוויצ'יק לראות בחוב שלו לדמי שכירות משום תמורה למכירת הדירה לנתבע.