ת"א 47397-08-15

לפניי שתי בקשות של נתבעת 2, עיריית ירושלים. האחת, בקשה לדחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף וחיוב התובע במתן ערובה להבטחת הוצאותיה; השנייה, בקשה להורות לתובע והוריו להמציא לנתבעת 2 תצהירי תשובות לשאלונים, גילוי מסמכים וכן להמציא מסמכים ספציפיים.

מדובר בתביעה בעילה של חיים בעוולה שהוגשה על ידי התובע, שנולד ביום 27.1.96 כשהוא סובל מתסמונת דאון. התובע טוען לרשלנות של הגורמים שליוו את מהלך ההיריון שבסופו נולד, נתבעת 1 ונתבעת 2.

תחילה הוגשה תביעה על ידי התובע והוריו בבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד נתבעת 2, באותה עילה. התביעה, שהוגשה ללא צירופה של חוות דעת רפואית, נמחקה מחמת חוסר מעש משלא הוגשה חוות דעת למרות החלטות בית המשפט (ת.א. (ת"א) 57958-05-13).

התובעים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, בין היתר, התובעים יהיו רשאים להגיש תובענה חדשה חלף זו שנמחקה, תוך 60 ימים ובצירוף חוות דעת רפואית. בית המשפט העליון נתן להסכמה תוקף של החלטה בדיון שהתקיים ביום 22.5.14 (ע"א 15/14 גבארין ואח' נ' כללית ואח').

ביום 21.7.14 הגישו התובעים כנגד הנתבעות תביעה חדשה בבית המשפט המחוזי בירושלים. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של פרופ' י' שנקר. בהחלטה מיום 19.1.15 הורה כב' השופט ר' וינוגרד על מחיקת התביעה, היות וחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה אינה מצביעה על רשלנות קונקרטית בטיפול שניתן לאם התובע במהלך ההיריון. כב' השופט וינוגרד קבע כי ללא הגשת חוות דעת כאמור, לא ניתן להידרש לתביעה (ת.א. 41222-07-14).

כב' השופט וינוגרד לא עשה צו להוצאות, אך קבע כי הגשת תובענה חדשה על ידי התובעים תהיה מותנית בתשלום של הוצאות משפט לכל אחת מהנתבעות בסכום של 7,500 ₪.