ט. ש. נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

התובע, יליד 25.10.81, נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") ביום 20.2.10.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי ועל כן הדיון מתקיים בשאלת גובה הנזק בלבד.

מטעם התובע העידו הוא עצמו, אמו, גב' אילה שיפמן שנתנה חוות דעת בתחום צרכי השיקום, מר משה קצין שנתן חוות דעת בתחום עלות צרכי ניידות ומר רן ברקובסקי שנתן חוות דעת בעניין התאמת דיור.

מטעם הנתבעת העידו מר בעז מוגילבקין שנתן חוות דעת בתחום עלות צרכי הניידות, מר גדעון האס שנתן חוות דעת בתחום צרכי השיקום ומר בן ארי שנתן חוות דעת בתחום התאמת הדיור.

כן נדרשו לחקירה גב' יעל גרין שנתנה תעודת עובד ציבור מטעם משרד הבריאות באשר לזכאות התובע לאביזרים ומכשירים מכוח נוהל משרד הבריאות, וכן גב' אירית פינק פרידפרטיג שנתנה תעודת עובד ציבור מטעם קופת חולים לאומית, בה חבר התובע, באשר לזכויות התובע לטיפולים רפואיים ואחרים במסגרת זו.

בנוסף הגישו הצדדים מוצגים רבים לתמיכה בטענותיהם. הנתבעת הגישה תצהירי חוקרים. ב"כ התובע ויתרה על חקירתם תוך שהיא שומרת על זכותה לטעון בעניין ממצאי החקירות בסיכומיה.

הפגיעה והנכות

התובע נפגע באורח קשה ונמצא מחוסר הכרה על ידי צוות מד"א שפינה אותו מונשם ומורדם לבית חולים רמב"ם. בבית החולים אובחנו פגיעת ראש עם שטף דם תת עכבישי, דיסקציה טראומטית של האאורטה, חזה אוויר ושברים במספר צלעות, שבר בחוליה 9T , פריצת דיסק בחוליות 7-8T, שברים באלמנטים אחוריים של חוליות 8-10T עם דמם אפידורלי בחוליות 5-9T וסימני מצוקה של חוט השדרה בגובה 7-9T. שבר דחיסה קל בחוליה 2L ושבר ריסוק עם רסיס עצם גדול שחודר לתעלה בחוליה 5L, קרעים בטחול ובועות אוויר בכיס השתן.

בבית החולים טופל, במסגרת טיפול נמרץ, בהנשמה מלאכותית ובוצעה טרכיוסטומיה שהוצאה בהמשך והוחדר נקז לבית החזה. הפגיעות טופלו שמרנית. נמצא כי התובע סובל מפרפלגיה C ASIA 10T. כתוצאה מכך הועבר לטיפול במחלקת שיקום נוירולוגי בבית חולים שיבא.

בבית חולים שיבא קיבל טיפולי פיזיותרפיה לחיזוק השרירים, ריפוי בעיסוק, השלפוחית נוקזה בעזרת צנתר קבוע, קיבל טיפולים תרופתיים ממרפאת כאב לרבות שימוש בקנאביס, לשם הרפיית השרירים והספסטיות ומניעת ההתכווצויות האפילפטיות. טופל בהמשך, לאחר שחרורו מבית החולים, בהזרקת בוטליניום ומאוחר יותר אף הושתלה לו משאבה לטיפול אינטרה-טקלי של תרופה הקרויה בקלופן. כן נזקק במהלך השיקום ולאחריו לטיפול נפשי.

התובע היה מאושפז בשיקום במשך כחצי שנה. לאחר מכן נדרש לטיפולים נוספים ומעקבים בבית החולים.

התובע שוחרר לביתו כשהוא מתהלך בעזרת הליכון למרחקים קצרים ובמקביל מתנייד בכיסא גלגלים.

עם שחרורו החל התובע לקבל טיפולים מסוגים שונים, מעבר לאלו שניתנו לו בבית החולים או כלולים בסל הבריאות, והם כללו טיפולים במכון השיקומי דן תגר, במכון יספר אנדרסן, במרכז איילון, במכון צעדים, אצל אריאל הר-לב ומקסים לנצמן. כמו כן טופל בטיפולי ג'ירוטק, דיקור, רפלקסולוגיה, הילינג להרגעת הכאבים, הייפק ועוד. כן רכש מספר מכשירים לצורך טיפול עצמי בהמלצת הגורמים המטפלים בתל השומר (ד"ר צווקר).

התובע נדרש לשימוש בתרופות נוגדות ספסטיות, לתרופות נוגדות דיכאון ולסיאליס בשל הבעיה האורולוגית.

לאור מידת פגיעתו של התובע מונו בתיק זה מספר מומחים.

בתחום הנוירוכירורגי

בתחום זה מונה ד"ר ריקרדו סגל. המומחה בדק את התובע ביום 19.2.13, היינו כשלוש שנים לאחר הפגיעה.

המומחה מצא בבדיקתו כי התובע מתהלך בעזרת קביים עם הליכה ספסטית בולטת, המתבטאת בחוסר דורסיפלקסיה של כפות הרגליים וכן בהליכה עם הרמת ברך בכל צעד.

בבדיקה הנוירולוגית נמצא טונוס מוגבר בשתי הרגליים עם החזרים גידיים ערים ביותר, קלונוס בקרסוליים דו צדדי, תגובה פלנטארית אקסטנסורית עם סימנים ע"ש בבינסקי וצ'אדוק דו צדדי, הפחתה בתחושה לדיקור וחוסר הבחנה בתנוחת הבהונות דו צדדי.

כן נמצאו צלקת אופקית באורך של כ – 5 ס"מ באזור הבטן מצד ימין, מקום המצאה של המשאבה התת-עורית וכן צלקת נוספת באזור המותן שבו מצוי הקונקטור של המשאבה.

המומחה קבע כי התובע סובל מתסמונת של מיאלופתיה טורקאלית שמתבטאת בספסטיות, הפחתה בתחושה, כאבים, פרסטזיות, הפרעה בשליטה על שלפוחית השתן והסוגרים והפרעה בתפקוד המיני.

המומחה ציין כי ההישגים אליהם הגיע התובע מפתיעים לאור פגיעתו הרב מערכתית הקשה וכי: "כוח הרצון של התובע הביא אותו להישגים מרשימים מבחינה תפקודית, והוא לא נשאר מרותק למיטה או לכיסא גלגלים. עם זאת, הוא נותר עם נכות קשה."

הוא קבע כי התובע יזדקק להמשך טיפולים פיזיותרפיים, שיקומיים, נוירולוגיים ופסיכיאטריים כל חייו. אין לשלול שבעתיד תופיע החמרה בספסטיות ובכאבים אשר ידרשו בחירה של שיטות טיפוליות נוספות, כולל שיטות כירורגיות.

התובע מוגבל בעמידה ובתנועתיות בנוסף להפרעות בשליטה על הסוגרים ובתפקוד המיני. משכך המליץ על מינוי מומחה בתחום האורולוגי וכן מומחה בתחום הנפשי.

את נכותו העמיד על 80% לפי סעיף 29(2) למבחני הנכות של המל"ל (להלן: "המבחנים") בגין פרפלגיה בצורה קשה והיא כולה נובעת מהפגיעה בתאונה.

בתחום האורולוגי

בתחום זה מונה ד"ר גבריאל גילון. המומחה בדק את התובע ביום 11.7.13 ומצא שבתחום האורולוגי קיים שיפור ניכר בתפקוד השלפוחית ולעת הבדיקה לא נזקק התובע למכשירים, עזרים או תרופות. יחד עם זאת נותר עם הפרעה בתפקוד השלפוחית ועם צורך תכוף להתרוקנות. יתכן שבעתיד יידרש לעזרה תרופתית בשל הפרעה בשלפוחית.

התפקוד המיני נפגע בשני אספקטים כתוצאה מהפגיעה. האחד ביכולת הזיקפה והשני ביכולת הפליטה של זרע. בעזרת סיוע תרופתי ומכשירים הוא יכול להגיע לחדירה ופליטה והוא יזדקק לעזרה זו כל חייו.

הנכות של התובע נובעת מהפגיעה בעמוד השדרה ובראש. המומחה קבע כי תחילה סבל התובע מנכות זמנית גם בשליטה על סוגר פי הטבעת אך תפקוד זה השתקם לגמרי. גם הפגיעה בתפקוד השלפוחית ובתפקוד המיני היו תחילה חמורות יותר אך גם עם ההטבה נותרה נכות בתחומים אלו לצמיתות.

בגין ההפרעה בהטלת שתן קבע נכות זמנית מיום התאונה ועד 1.9.10 בשיעור 70% בהתאם לסעיף 23(2)(V) למבחנים. הנכות הצמיתה עומדת על 15% בהתאם לסעיף 23(2) (II-III) למבחנים.

בגין הפגיעה בתפקוד המיני (אין אונות) קבע נכות זמנית בשיעור 30% מיום התאונה ועד ליום 1.9.10 בהתאם לסעיף 24(8)(ג) למבחנים. הנכות הצמיתה הועמדה על 10% בהתאם לסעיף 24(8)(ב) למבחנים.

נכות נוספת צמיתה בשיעור של 15% נכות קבע המומחה בתחום הפגיעה בתפקוד המיני (אספרמיה חבלתית) מכוח סעיף 24(7)(א) מותאם.

כן קבע נכות זמנית, למשך 150 ימים, בגין הפגיעה בשליטה על סוגרי פי הטבעת, בשיעור 80% בהתאם לסעיף 15(6) למבחנים.

סה"כ הנכות הצמיתה של התובע בתחום האורולוגי עומדת על - 23.2% נכות.

בתחום הנפשי

בתחום זה מונה פרופ' משה קוטלר. המומחה בדק את התובע ביום 18.7.13 ומצא כי התובע נראה כפי גילו, נעזר במקל הליכה, הולך באיטיות ותנועותיו מסורבלות. המומחה מצא את התובע שקט פסיכומוטורית, ללא תגובת בעת, משתף פעולה באופן מלא אך לא ניתן היה לשלול כי קיימת דיסימולציה (הסתרה או הנמכה – ח.ו.ו.) מסוימת בהתייחסות למצבו הנפשי. המודע נמצא צלול וההתמצאות תקינה, האפקט נע בין אאוטימי לדיספורי וניכר כי התובע עשה מאמץ להציג עליזות מעושה. לא נמצאו הפרעות במהלך החשיבה או בתוכן החשיבה ולא היו ביטויים של מחשבות שווא, הגם שתיאר תסמינים דיכאוניים לאחר התאונה כשהבין שלא יוכל ללכת יותר שהוטבו בהדרגה עם הטיפול התרופתי בציפרלקס. כיום תיאר תחושת דכדוך ותסכול ממצבו הגופני ומגבלותיו הגם שמנסה לשמור על חשיבה אופטימית ומנסה להתמודד עם הדברים בחייו.

המומחה ציין שלבד מאבחנה של ADHD ושימוש בריטאלין בזמן הלימודים האקדמיים לא נמצאה עדות להפרעות פסיכיאטריות או קשיים הסתגלותיים בעבר.

פרופ' קוטלר מצא כי התובע סובל מהפרעת הסתגלות ברמיסיה חלקית עם מאפיינים דיכאוניים קלים ותסכול ממצבו הגופני, מגבלותיו ואיכות חייו. חרף זאת יש בו רצון עז ומוטיבציה להשתקם.

את נכותו הזמנית של התובע העמיד המומחה על 20% נכות מכוח סעיף 34ב'(3) למשך שנה מן התאונה.

נכותו הצמיתה הועמדה על 10% נכות מכוח סעיף 34ב'(2) למבחנים.

המומחה הוסיף כי מאחר והתובע הביע תחושה שמיצה את הטיפול הפסיכו-תרפויטי כי אז אינו ממליץ כרגע על המשך טיפול מעין זה. יחד עם זאת אין לשלול שבעתיד ולנוכח מהמורות שעלולות להופיע בהמשך השיקום – הוא יזדקק לטיפול תומך כאמור.

בתחום האורתופדי

בתחום זה מונה פרופ' יורם פולמן. המומחה בדק את התובע ביום 8.10.13 ומצא כי התובע מדווח על כאבים בכתף ימין וגב תחתון וקושי בהתניידות העולה על מספר עשרות מטרים. המומחה התרשם מהליכה ספסטית תוך הצלבת רגליים בתמיכת קב. בכתף ימין מצא הגבלת תנועה בטווחים הקיצוניים בלבד וטווח התנועה בעמוד השדרה הגבי והמותני היה מלא. גם המומחה בתחום האורתופדי מצא חולשה בכל קבוצות השרירים בגפיים התחתונות עם פלס תחושתי מגובה הטבור. כן מצא החזרים ערים ביותר עד כדי קלונוס בכל התחנות והחזרים חולניים - בבינסקי – דו צדדי. כל אלה מוסברים על ידי הממצאים בהדמיה.

מעברו של התובע ציין המומחה כאבי גב בהמשך לתאונת סקי מים בשנת 1998; שבר בעצמות שוק שמאל ועצמות מסרק כף רגל שמאל שנותחו וקובעו.

את נכותו העריך המומחה בשיעורים כדלקמן:

10% נכות בגין שבר בגוף חוליה 8D מכוח סעיף 37(8)(ב) למבחנים.

10% נכות בגין שבר בגוף חוליה 5L מכוח אותו סעיף מבחן.

סה"כ הנכות האורתופדית עומדת על 19% נכות. נכות זו לא מתייחסת לפגיעה הנוירולוגית והיא כולה נובעת מהפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

המומחה קבע כי הוא אינו צופה שיפור או החמרה מבחינה אורתופדית וכי התובע מוגבל בכל פעילות הדורשת מאמץ של כיפוף והרמה. הוא כשיר לעבודה משרדית.

מבחינה אורתופדית יידרש התובע למשככי כאבים ופיזיותרפיה שעלותם זניחה והם ניתנים במסגרת סל הבריאות.

בתחום השיקום

בעקבות קביעות המומחים הנ"ל מונה פרופ' אביטל פסט כמומחה בתחום השיקום. המומחה בדק את התובע ביום 11.9.14 ומצא שהתובע סבל מפגיעה בלתי מלאה בחוט השדרה שהותירה אותו עם פרפרזיס ספסטי. פגיעה זו הינה קבועה ואין לצפות לשיפור נוירולוגי. קיימת אפשרות שמצבו יורע בעתיד אם ייפתח סירינקס באזור החבלה, לאחר שבדימות כבר נצפתה ציסטה באזור המיילומלציה. לא ניתן לדעת בשלב זה אם הסיבוך הזה יתפתח.

תוחלת חייו של התובע נותרה בגדר הנורמה ועומדת על כ – 81 שנים לגבר בישראל.

באשר לצרכיו של התובע קבע המומחה כי הוא יזדקק לאלו:

-בדיקה ומעקב רפואיים חודשיים במרכז רפואי מתאים;

-טיפולים אנטי – ספסטיים היינו משאבת בקלופן והזרקות בוטוקס. יהיה צורך להחליף את המשאבה אחת לשבע שנים ויהיה צורך במעקב לצורך מילוי המשאבה אחת לחודש. את הזרקות הבוטוקס לגפיים התחתונות, כפי שקיבל עד עתה, הוא יידרש לעשות אחת לשלושה חודשים;

-יתכן שבעתיד יידרש להתערבות כירורגית על מנת להתגבר על הספסטיות הניכרת;

-המשך צריכה של קנאביס רפואי בשל הכאבים הנוירופתיים כפי שעושה כיום וייתכן שגם תרופות אחרות;

-טיפולי פיזיותרפיה בתדירות של פעמיים בשבוע באופן קבוע על מנת למנוע התפתחות קונטרקטורות ולשמר את רמת המוביליות שלו;

-שחייה בבריכה פעמיים עד שלוש בשבוע לצורך שמירה על הבריאות הקרדיו-וסקולרית שלו;

-החלפה תכופה של פעמיים בשנה של הנעליים בשל צורת ההליכה שתביא לשחיקה מוקדמת של הנעליים;

-תמיכה וייעוץ פסיכולוגי והתערבות פסיכיאטר מידי פעם לצורך מתן תרופות נוגדות דיכאון;

-עזרה בניקיון הבית פעמיים בשבוע;

-התקנת מוטות אחיזה בשירותים ובמקלחת לצורך בטיחות;

-מכונית עם התאמה לנהיגה בהפעלה ידנית, ככל שיימצא כשיר לנהיגה על ידי משרד התחבורה;

-דירה בקומת קרקע או בבניין המצויד במעלית. רצוי שהדירה וכל החדרים כולל השירותים יהיו נגישים לכיסא גלגלים.

בכל הנוגע ליכולת ההליכה ציין המומחה כך:

"קשה לחזות את שיקרה לכשיזדקן אולם אין לי ספק שלמרות כוח הרצון העז שלו ורמת השיקום הגבוהה אליה הגיע הוא יתחיל להשתמש יותר ויותר עם חלוף השנים בכיסא גלגלים. תבנית הליכתו דורשת השקעה אנרגטית גבוהה ביחס להליכה נורמלית ועם חלוף השנים הוא לא יוכל לעמוד בדרישה האנרגטית המוגברת. יש לצפות שהוא יזדקק לכיסא חדש כל חמש שנים במידה והוא יתחיל להשתמש בכיסא שימוש יום יומי."

המומחים לא זומנו בסופו של יום לחקירה על חוות דעתם. לאחר שהתובע נכח בפניי הן במסגרת דיונים בתשלומים תכופים והן בעדותו הארוכה במסגרת חקירתו הנגדית בהליך העיקרי, אני סבורה שקביעות המומחים מתיישבות עם מה שראו עיני ועל כן ראיתי לקבל את הקביעות של המומחים כפי שעוד יידון להלן, בפרקים השונים.

סה"כ הנכות הרפואית הצמיתה עומדת על – 90.5% נכות.

הנכות התפקודית

יש לומר כבר עתה שהתובע הרשים את המומחים, ובעיקר את המומחה בתחום הנוירוכירורגי כמו את המומחה בתחום השיקומי שאמונים על פגיעות דוגמת הפגיעה שסבל התובע, במאמצים שעשה כדי לשקם את עצמו ובהישגים אליהם הגיע מבחינת תפקודו בהינתן פגיעתו הקשה.

אין חולק שהתובע זכה לסיוע יוצא דופן מאמו ועזרה זו ביחד עם מוטיבציה עצומה להשתקם הביאו אותו לתפקוד שלא היה מצופה מנפגע רגיל במצבו. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מן העובדה שכבר בפער הזמן שבין הופעתו של התובע במסגרת התשלום התכוף לבין הופעתו בבית המשפט בעת עדותו בתיק העיקרי, ניכרה הנמכה ביכולותיו. כך למשל אם בראשית הדרך התנייד התובע עם שני קביים, הרי שבהמשך נדרש למרחק שהינו מעל מעל מספר מטרים בודדים, גם לקלנועית. התפתחות זו של החמרה מתיישבת עם חוות דעתו של המומחה בתחום השיקום.

עוד ראיתי לציין בפתח הדיון בנושא זה כי ניסיונו של ב"כ הנתבעת להציג את התובע כבלתי אמין בתלונותיו ובטענותיו בתחום זה נחל כישלון. אין לי צורך בחברים שיעידו כיצד התובע מתפקד בעת שהוא משתתף בשיט של עמותת אתגרים שבה המשיטים כולם נכים. כך גם אין לי צורך בתיאורים של אשתו שמכירה אותו רק לאחר הפגיעה כיצד הוא מתנייע בביתם ועוד.

התובע ואימו הותירו רושם אמין גם אם לא תמכו את כל אמירותיהם בעדים חיצוניים. לו היה התובע נכנע למצבו ומקבל את גזירת הגורל ונותר לשבת בכיסא גלגלים, קל היה יותר להעלות טענה לחוסר אמינות כלפיו. כאמור התובע כאן פעל כנגד כל אינטרס כספי שבמשפט כאשר פעל בכל דרך אפשרית לשקם את יכולותיו התפקודיות.

פגיעתו של התובע ניכרת לעין וקל להתרשם ולהבין את סך מגבלותיו בתפקוד היום-יומי, זאת לצד קביעות המומחים שהיטיבו לתאר את הקשיים בפניהם עומד התובע ועתיד לעמוד.

לטעמי יש מקום לחלק את הדיון בשאלת מידת הפגיעה התפקודית של התובע בין שניים: האחד, מידת הפגיעה ביכולת התעסוקתית של התובע והשני, מידת הפגיעה בתפקודו היום-יומי של התובע בביתו ומחוצה לו לרבות צרכיו האישיים.

הפגיעה בתחום התעסוקה

התובע נפגע בהיותו בן 28. עד לאותו מועד ולמן שחרורו מהצבא הספיק התובע ללמוד במשך 3 שנים וטרינריה בצ'כיה ולשוב ארצה מבלי שסיים את התואר מסיבותיו הוא. לאחר מכן החל לעבוד במספר עבודות שנוגעות כולן או מרביתן לנושא הכושר הגופני ובמקביל למד במכללת וינגייט ספורט-תרפיה. במועד התאונה טרם השלים התובע את לימודיו אלו (הוא השלימם לאחר התאונה).

איני סבורה שיש ללמוד מן העובדה שהתובע עסק במספר עבודות עובר לתאונה חוסר עקביות מצדו.

ראשית, עולם העבודה השתנה בשנים האחרונות. כבר קשה לראות אנשים שמתחילים את דרכם המקצועית במקום אחד ומסיימים אותה שם. עולם ההייטק הביא איתו התנהגות שונה מצד מעבידים ועובדים והניידות גדולה.

שנית, מדובר היה בתובע צעיר שתחילה פנה ללימודים ולאחר מכן, כשהחליט שזה אינו הכיוון הנכון לו, עבד בעבודות שונות תוך כדי חיפוש דרכו. סמוך לתאונה עבד במשך 15 חודשים באותו מקום ואילולא התאונה היה מוסיף לעבוד בו במקביל להמשך לימודיו.

התובע אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז עוד עובר לתאונה. לצורך עמידה במטלות שחייבו ריכוז לאורך זמן הוא עשה שימוש בריטלין וגם היום עושה בו שימוש כשהוא נדרש לו.

מתוך עדותו ועדות אמו ניתן היה להתרשם שהתובע אוהב ספורט על סוגיו השונים וכן עבודה עם ועל הגוף. את אהבתו זו ביקש לכוון למקצוע ואף לפני התאונה עבד כמאמן כושר.

אין ספק שמגבלותיו של התובע כיום, לאור פגיעתו בתאונה, מקשות מאד על המשך עיסוקו כמאמן כושר. אמנם התובע בנה לעצמו חדר אימון בביתו אבל ברי שיש במצבו הנוכחי כדי לצמצם את יכולתו לעסוק בתחום זה במכונים אחרים או באימונים בחוץ. מקובל עלי שהתובע אינו יכול לשמש כמאמן כושר של קבוצת ספורט כי לא יוכל לרוץ אל שחקן או ספורטאי שנפגע תוך כדי פעילות ספורטיבית תחרותית או אחרת. הוא מוגבל לאימון שיבוצע בסביבה שמותאמת למגבלותיו.

התובע עשה מאמצים גדולים לשוב ולסיים את התואר בספורט-תרפיה ואכן סיים אותו בשנת 2013. נראה שמקצוע זה יותר קל לביצוע במגבלותיו של התובע שכן הוא אינו מחייב את התובע בתנועה רבה והוא נעשה מרביתו בישיבה בסמוך למטופל.

מתוך עדות התובע עלה כי הוא מעוניין לעבוד בתחום זה אך כמות הפניות אליו אינה גבוהה. דומני שאם התובע ישקיע בכיוון זה הוא יוכל לעבוד בתחום ולהתפרנס ממנו ולו חלקית. לעת הזו משתכר התובע מאות בודדות של שקלים בחודש מעבודתו.

ב"כ הנתבעת העלה בפני התובע את האופציה לעבודה משרדית שלא תדרוש ממנו תנועה רבה. התובע שלל זאת בטענה שהוא מתקשה בישיבה ממושכת. אני סבורה כי התובע יכול לבצע גם עבודה משרדית שתתאים למוגבלותו, לרבות כזו שלא תחייב ישיבה ממושכת של שעות. ברי שהתובע יתקשה לעמוד ביום עבודה מלא אך נדמה שעבודה של מספר שעות מספר פעמים בשבוע אפשרית גם במוגבלותו.

לא ראיתי בעובדה שהתובע סובל מהפרעת קשב וריכוז הגבלה של ממש ביכולתו לעבוד חלקיות משרה משרדית. התובע כבר הוכיח שכאשר הוא נדרש ללימודים או אפילו לריכוז תוך כדי שייט, הוא נוטל ריטלין והדבר מסייע בידו לתפקד היטב. כך גם עבודה משרדית יכולה להיות גם ניהולית או שיווקית שמצריכה פחות ריכוז לאורך זמן. עבודה עם אנשים מתאימה לתובע גם בהיותו חברותי מאד וקל להתחבב על מי שבא עמו במגע.

חרף האמור לעיל אני סבורה שצריך להביא בחשבון את חששו של המומחה בתחום השיקומי כי מצבו של התובע אינו סטטי והוא עלול להחמיר מבחינת ירידה בכושר התפקוד. לכך בהכרח תהיה השפעה גם על תפקודו של התובע בכל עיסוק שיבחר. כך למשל כאשר כל קימה במהלך עבודה תדרוש יותר מאמץ או במקרים שבהם יסבול התובע מספסטיות גבוהה בבוקר ויתקשה להגיע לעבודה וכו'. כל אלה ישפיעו על יכולתו להתמיד בעבודה ועל כושר השתכרותו.

עיקר הפגיעה בתפקוד נובעת מהנכות בתחום הנוירולוגי. אך גם לנכות בתחום האורולוגי (קושי להגיע בזמן לשירותים עקב קושי בשליטה) ולנכות בתחום הנפשי (מצבי רוח של דכדוך וחוסר סבלנות) יהיה כדי לתרום לפגיעה בתפקוד. גם לעובדה כי התובע סובל מכאבים יש השפעה על כושר תפקודו לאורך זמן.

בשוקלי כל אלה אני סבורה כי נכותו התפקודית של התובע בתחום התעסוקתי מתקרבת לנכותו הרפואית וראיתי להעמידה על 80% לערך מכושר ההשתכרות שלו אילולא התאונה.

הנכות התפקודית בחיי היום יום

על פי עדותו של התובע, שלא נסתרה, הוא יכול לעשות כמעט כל דבר אך באיטיות ותוך שהדבר גוזל משאבי אנרגיה רבים. התבוננות בתובע באולם בית המשפט בפעמים שנכח בו, מלמדת שאכן התובע מסוגל ללכת מספר מטרים אך הליכתו איטית וקשה. כך גם הקימה מהספסל בתום הדיון דרשה מאמץ. נתון זה הוא בעל משמעות גם בכל הנוגע ליכולתו לתפקד בביתו ומחוצה לו במהלך החיים השוטפים. לתובע יהיה קשה עד בלתי אפשרי לסחוב דברים בידיו, כמו קניות או דלי מים לשטיפת רצפה. הוא בוודאי לא יוכל להלך עם ילד על הידיים שכן במצב זה אין לו איך להיאחז בעצמו במקלות, לא יוכל להיוותר לשמור על ילדיו לבדו שכן לא יוכל להגיע אליהם במהרה כאשר הדבר יידרש או לרוץ אחריהם בגינת המשחקים ועוד. משכך מקובלת עלי עמדת התובע כי הוא נזקק וייזקק לעזרה רבה כל חייו.

עוד אין לשכוח כי עם השנים צפויה החמרה במצבו שכבר הראתה ניצנים שיכול ותביא את התובע לשימוש נרחב בכיסא גלגלים. עובדה זו תקשה עוד יותר על יכולתו של התובע לתפקד במשק ביתו ומחוצה לו.

עברתי על סרט החתונה של התובע עם בחירת ליבו ולא מצאתי את שמבקש ב"כ הנתבעת למצוא בו. התובע עומד תוך שהוא נשען על שני מקלות ולכאורה מתנועע עם המוסיקה לצד אשתו. לא ראיתי אותו מחולל על רחבת הריקודים ומכל מקום דומה כי מאירוע מרגש כאמור קשה ללמוד על יכולת תפקודו של אדם ביום רגיל.

גם העיון בדוחות החקירה, שהציג ב"כ הנתבעת עם סרטים על מעקבים ובתמונות מהפייסבוק, אינו מלמד על תפקוד שונה של פלג גופו התחתון של התובע. התובע נראה עושה שימוש בידיו אך עמידתו הינה בפוזה לא טבעית תוך שהוא נשען על חלקים שונים בסירה או עם קביים. בחלק ניכר של התמונות הוא יושב. התובע לא הכחיש שהוא מפליג (עוד מילדותו) וגם כעת במסגרת מגבלותיו הוא עושה כן בעמותת אתגרים ביחד עם נכים אחרים. בחלקם של הסרטים לא נצפה התובע אלא אדם אחר ובכל מקום שהוא נראה מתנייד זה באמצעות קביים או כיסא גלגלים. דווקא בחלקם של הסרטים נראה התובע מתקשה מאד לייצב את עצמו בעמידה. מכאן שלדבריו של ב"כ הנתבעת בסעיף 44 לסיכומיו אין כל תימוכין.

פרופ' פסט, המומחה בתחום השיקום, בדק את התובע בשנת 2014 ולאור ההחמרה שחשש ממנה ואכן לצערי הגיעה, יש להתאים גם את חוות דעתו למצב הנוכחי של התובע. בוודאי שאין להמעיט ממנה כפי שמבקש ב"כ הנתבעת.

על כן ראיתי לקבוע כי התובע יזדקק לעזרה משמעותית מצד צד ג'. פירוט הצרכים ייעשה במסגרת הדיון בראשי הנזק.

בסיס השכר

ב"כ התובע טוענת בסיכומיה כי יש לקבוע את פוטנציאל ההשתכרות של התובע בשיעור שילוש השכר הממוצע במשק. שכרו עובר לתאונה לא יכול לשמש בסיס לשכר לצורך חישוב ההפסדים שכן מדובר בשכר התחלתי שהיה צפוי לעלות.

היא מבקשת ללמוד על פוטנציאל ההשתכרות של התובע גם מעדותו באשר להצעה שקיבל, שבוע עובר לתאונה, לתפקיד בכיר יותר במכון הכושר בו עבד וגם מעדותו באשר לשכרם של מאמני כושר שעושים אימונים פרטיים.

ב"כ הנתבעת מבקש להעמיד את שיעור ההשתכרות של התובע על סכום שנע בין 5,000 ₪ לעבר לבין 7,000 ₪ לעתיד. לטענתו אין לקבל את דברי התובע ולקבוע ממצאים באשר לשיעור פוטנציאל ההשתכרות שלו אילולא התאונה, על סמך עדותו היחידה. התובע לא הביא כל עדות שתתמוך בטענותיו הגם שהיה ביכולתו לעשות כן.

הוא טוען שעברו התעסוקתי של התובע מלמד על חוסר יציבות תעסוקתית. כך גם יש להביא בחשבון שהתובע "סבל מבעיות גב משמעותיות שהגבילו אותו במהלך שירותו הצבאי, בעיות נפשיות משמעותיות, נפגע בכמה תאונות, השתמש בסמים, התקשה מאד בניהול חייו הסוערים וסבל מקשיים רבים והחלטות לא נכונות... (עמ' 24)" (סעיף 37 לסיכומי הנתבעת.

ייאמר מיד שהצדדים הפליגו בטיעונים בנושא זה כאשר לדעתי לא היה לכך כל צורך. התובע נפגע כאדם צעיר שטרם רכש לעצמו מקצוע. התאונה אירעה בעת שהתובע בן 28 שנים, גיל שבו מרבית הצעירים בארץ טרם השלימו לימודים וטרם נכנסו למעגל העבודה למעט עבודות מזדמנות תוך כדי לימודים או חיפוש הדרך.

צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי לו רצה התובע להוכיח את שיעור השתכרותם של מאמני כושר היה עליו להביא עדויות לכך. כך גם לא עלה כי היה קושי להביא לעדות את נציגת מכון הכושר שהציעה לתובע תפקיד בכיר יותר בסמוך לתאונה.

מנגד, דבריו של ב"כ הנתבעת בסעיף 37 לסיכומיו שהבאתי לעיל בציטוט מדויק, אינם עולים כולם מעמ' 24 לפרוטוקול חקירת התובע ובחלקם יש משום הוצאת הדברים מהקשרם.

יתרה מכך הדברים אינם מתיישבים עם חוות דעת המומחים. כך למשל המומחה בתחום האורתופדי לא התרשם מבעיות גב קשות עובר לתאונה ואף לא מהשלכות אחרות של התאונות הקודמות של התובע. כך גם המומחה בתחום הנפשי לא מצא כי לתובע היו בעיות נפשיות משמעותיות עובר לתאונה. גם השימוש בסמים על בסיס קבוע שמפריע לתפקוד כלל לא הוצג ובוודאי לא הוכח.

לטעמי, התאונה אירעה לתובע בטרם נכנס למעגל עבודה מסודר וברור. הוא טרם השלים לימודי ספורט-תרפיה ועל כן נכון לראותו כמי שפוטנציאל ההשתכרות שלו אינו ברור.

כאמור לא ראיתי לקבל את הטיעון כי הפרעת קשב וריכוז מלמדת בהכרח על הפחתה בכושר ההשתכרות וגם לא העובדה שהתובע לא עבד ברציפות מאז שחרורו מהצבא, כפי שהבהרתי בפרק הדיון בנכות התפקודית.

לאור דבריי אלה אני סבורה כי יש להביא בחשבון את השכר הממוצע במשק כפוטנציאל ההשתכרות של התובע בעתיד, בהתאם לפסיקה במקרים שבהם נושא זה טרם הוברר.

על כן לצורך חישוב הפסדי השתכרותו של התובע בעתיד יובא בחשבון השכר הממוצע במשק ואילו באשר לתקופת העבר יובא בחשבון שכר נמוך יותר בשל העובדה שאילולא התאונה היה על התובע להשלים לימודיו ולא היה פנוי לעבודה במשרה מלאה, ולו תקופה מסוימת.

באשר לשכרו בעבר - הרי שעל פי שכרו בשנת 2009 עמד שיעור השתכרותו הנומינלי על 53,530 ₪ ובממוצע חודשי - 4,462 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על - 5,000 ₪.

ריבית ההיוון

ב"כ התובע מבקשת לערוך את חישוב הפיצוי לעתיד על בסיס ריבית בשיעור של 2% מאחר וזו הריבית שנקבעה בתקנות המוסד לביטוח לאומי (היוון)(תיקון), התשע"ו – 2016 שנכנסו לתוקף ביום 1.10.17.

ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי יש לחשב את הפיצויים לעתיד על בסיס ריבית ההיוון הנוהגת בת 3% וזאת בהתאם להלכה. הוא מוסיף כי בית המשפט העליון טרם אמר דברו בשאלה זו שמונחת בפניו וקבע שבשלב זה יש להותיר את אחוז ההיוון הנהוג על כנו.

אני סבורה כי מאחר והסוגיה מונחת לפתחו של בית המשפט העליון וטרם ניתנה החלטה, אין זה נכון לסטות מההלכה הקבועה ולקבוע שיעור היוון שונה.

על כן החישובים באשר לרכיבי הפיצוי לעתיד ייעשו על בסיס ריבית היוון בת 3%. ריבית זו תשמש גם לניכויים של תגמולים עתידיים.

דיון בראשי הנזק

הפסדי השתכרות לעבר

מאז התאונה ועד היום חלפו 111 חודשים היינו למעלה מ – 9 שנים. בחלקה של התקופה היה התובע באי כושר מוחלט ובחלקה של התקופה כבר שב ליכולת עבודה מסוימת גם אם חלקית ביותר. בחלקה של התקופה עבד התובע והשתכר, גם אם סכומים לא גבוהים, אשר גם אותם יש להביא בחשבון.

עוד ראיתי להביא בחשבון כי אילולא התאונה היה על התובע להשלים את לימודיו ובתקופה זו לא היה מצליח לעבוד במשרה מלאה ושכרו היה דומה לשכר אותו השתכר עובר לתאונה.

את תקופת אי הכושר המלא של התובע ראיתי לקבוע עד למועד שבו סיים את הלימודים ביולי 2013, היינו כ – 41 חודשים. זאת מאחר ולאחר תום האשפוז בשיקום בבי"ח תל השומר ובמשך כל אותה תקופה היה התובע מטופל בטיפולים רבים שגזלו זמן ניכר ולא היה באפשרותו לשוב לעבודה. המומחים בתחום הנוירוכירורגי ובתחום השיקום ציינו כי לטיפולים אלו הייתה כנראה השפעה משמעותית על שיקומו של התובע. לצד טיפולים אלו שב התובע ללימודיו, על מנת לסיימם, ובמצבו אחרי התאונה איני סבורה כי יכול היה גם לצאת לעבודה ולו של מספר שעות באותה התקופה.

מאוגוסט 2013 (70 חודשים עד היום) אני סבורה כי התובע היה כשיר לעבודה שמותאמת למצבו, וכפי שציינתי בפרק הנכות התפקודית, של מספר שעות בשבוע. ואכן במשך הזמן החל התובע לעבוד בביתו כמאמן כושר ובהמשך כמטפל בכאב, אך כאמור השתכר סכומים זעומים (ראו למשל דוחות למס הכנסה בת/58).

איני סבורה כי נכון במקרה כאן לעשות חישוב אריתמטי שכן אין די כלים לכך. על כן ראיתי לקבוע את הפיצוי לתקופת העבר באופן גלובלי ואני מעמידה אותו על – 720,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות בעתיד

התובע כיום בן כ – 37 וחצי שנים ונותרו לו עוד 29 וחצי שנות עבודה עד הגיעו לגיל פרישה.

בהתאם לפרמטרים שקבעתי לעיל ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד על - 1,900,000 ₪. גם סכום זה נעשה על בסיס חישוב גלובלי.

הפסדי פנסיה

עובר לתאונה עבד התובע בעיקר כשכיר. לאחריה, ובשל מצבו ,החל לעבוד כעצמאי. לטעמי לא ניתן לקבוע מסמרות מה הייתה המתכונת בה היה משתכר התובע אילולא התאונה. מצד אחד טען התובע כי ממש בסמוך לתאונה קיבל הצעה לתפקיד בכיר יותר במכון שבו עבד כשכיר ומצד שני הביא נתונים של מאמני כושר פרטיים. משכך ראיתי לקבוע כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בשיעור מלא.

חישוב של 12.5% מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד (2,620,000 ₪) מביא לסך של - 327,500 ₪.

עזרת צד ג' בעבר

התובע היה מאושפז תקופה ארוכה ולאחריה שב לביתו ונדרש לעזרה רבה. בתקופה זו נדרש וקיבל עזרה רבה מאמו. איני סבורה שמאחר והאם לא תבעה באופן אישי כמיטיבה לא ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת מיטיבים. ההטבה שנתנה האם לבנה אינה מכוח חובה שבדין ועל כן לא נכון יהיה שלא לפסוק פיצוי בגין ההטבה שניתנה. לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני, מיום 6.1.15 ופסקי הדין המובאים בו.

עזרת האם בוודאי עולה על העזרה המצופה מבן משפחה. בשל הפגיעה הקשה נדרש התובע לתמיכת בני משפחה גם בתקופת האשפוז.

בחודש מרץ 2011 שב התובע להתגורר ביחידה שלו שמצויה מתחת לבית אמו. באותה תקופה ולמשך כ – 3 שנים ניתנה לתובע עזרת צד ג' על ידי עוזרת הבית של אמו שניקתה גם את היחידה בה הוא מתגורר. על פי העדויות, לרבות ת/23 שהם התשלומים לביטוח לאומי בגין העסקת עוזרת הבית ביחידתו של התובע, עמדו התשלומים החודשיים לעוזרת בממוצע על 800 - 1,000 ₪ בערכים נומינליים לשנים 2011-2012.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי כל עוד אמו היא זו שהעסיקה את העוזרת בביתה שלה ובתוספת גם בדירת התובע, אין לפסוק פיצוי. שהרי לתובע בשלב זה בחייו אין אפשרות לבצע בעצמו את אותן מטלות של ניקיון יחידתו.

בשנת 2014 עזבה האם את ביתה, לתקופה של כשנה, ועברה להתגורר במקום אחר וגם העסקת העוזרת נפסקה. כתוצאה מכך נדרש התובע להעסיק עוזרות-בית שונות. התובע העיד כי לא ערך רישומים מדויקים של הוצאות אלו. על פי עדותו הגיעה אליו עוזרת פעמיים בשבוע לארבע שעות עבודה כל פעם והשכר ששילם לה היה 50 ₪ לשעה לפני נסיעות. הוא הוסיף כי לא כל העוזרות היו מוכנות שידווח עליהן לביטוח הלאומי כפי שנהגה אמו עם העוזרת הקודמת.

החל מיוני 2015 מתגוררת עם התובע זוגתו, היום אשתו ואם בנו. על פי תצהיר עדותו של התובע שניתן בדצמבר 2015 לא החזיק הזוג עזרה בשכר ולכן נפל כל עול עבודות הבית על זוגתו. כיום, על פי עדותו בחקירתו בבית המשפט, הם נעזרים בעוזרת פעם בשבוע-שבועיים.

לטעמי גם אם אשתו של התובע ביצעה את כל עבודות משק הבית אין הדבר פוטר את הנתבעת מפיצוי. חזקה על זוג שמתגורר יחד שהם חולקים את עבודות משק הבית ובמקרה כאן אין בידי התובע את היכולת לבצע את החלק המצופה ממנו. מכאן שגם בתקופה זו יש מקום לפיצוי בגין העזרה שמושיטה בת הזוג.

מנגד אין בידי לקבל את חישוביה של ב"כ התובע בסיכומים שמסתכמים בסך הגבוה מ – 700,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר. לחישובים אלו אין כל בסיס בראיות.

הפיצוי בראש נזק זה יכלול את עזרת האם בתקופות האשפוז ולאחריהן עד הגיעה של בת הזוג ובהמשך את חלקה של בת הזוג בעזרה. זאת לצד עלות העזרה בשכר שנשכרה תקופות מסוימות.

את הפיצוי לעבר ראיתי להעמיד על דרך האומדנה על – 150,000 ₪.

עזרת צד ג' בעתיד

אין חולק כי התובע יזדקק לעזרה של צד ג' גם בעתיד. לתקופות מסוימות יידרש לעזרה רבה יותר לאור ההחמרה במצבו, כפי שכבר באה לידי ביטוי בעת עדותו בפניי וכפי שחשש המומחה בתחום השיקומי. כן יש להביא בחשבון שהתובע יידרש לעזרה נוספת בתקופות שילדיו יהיו קטנים שכן לא יוכל להיוותר עמם לבד וכן יידרש לעזרה בשכר בגין עבודות שאינן שגרתיות שברגיל היה יכול לבצען בעצמו כמו החלפת נורות וכו' . צרכים אלו כלל לא עלו בעת שהתובע נבדק על ידי המומחה השיקומי שכן באותו זמן חי בגפו.

על פי חוות דעתו של המומחה בתחום השיקומי נדרש התובע, בעת בדיקתו על ידו, לעזרה פעמיים בשבוע. לאור ההחמרה שמצאתי כבר אצל התובע, כאמור לעיל, ראיתי להביא בחשבון בממוצע 10 שעות שבועיות של עזרה, לרבות עלות נסיעות וביטוח לאומי. לצד עזרה זו יש להביא בחשבון עזרה נוספת שיידרש לה התובע מצד בני המשפחה לאורך השנים.

על פי נתונים אלו ראיתי להעמיד את הפיצוי לעתיד בגין עזרת צד ג', לרבות עזרת בני משפחה, על סך של - 800,000 ₪.

הוצאות בגין טיפולים ותרופות שאינם בסל

טיפולי פיזיותרפיה ושיקום

הצדדים חלוקים באשר לעלות הטיפולים אותם נכון להשית על הנתבעת בנסיבותיו של תיק זה. זאת מאחר והתובע ואמו לא שקטו לאחר הפגיעה וניסו כל טיפול שהוצע להם מתוך רצון להביא את התובע לתפקוד מיטבי חרף הפגיעה.

ואכן, התובע ביצע סוגים שונים של פיזיותרפיה וטיפולים משקמים במכונים שונים שמתמחים בשיקום אנשים שתפקודם נפגע. חלקם של המכונים או השיטות אינם נהוגים בבתי החולים כמו זה שבו עבר התובע הליך שיקום, הגם שעל פי עדות התובע הגורמים המטפלים הפנו אותו והמליצו לו על חלקם של הטיפולים. טיפולים אלו לא מוכרים בסל הבריאות ועל כן נדרש התובע לשלם בגינם סכומים לא מבוטלים. כך גם התובע בחר שלא לפנות לטיפולי פיזיותרפיה במסגרת קופת החולים משום שסבר שהם אינם מקצועיים דיים ולא יוכלו לתת לו את המענה שדרוש לו.

חרף זאת לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע עשה כברת דרך ארוכה, שלא הייתה צפויה על ידי הגורמים המטפלים, והביא את עצמו לכך שאינו נדרש לכל אורך שעות היממה להתנייד בכיסא גלגלים, כפי שצפוי היה לאור סוג הפגיעה.

ב"כ התובע סומכת טיעונה על פסיקה שקבעה כי יש להעניק לניזוק פיצוי בגין טיפולים רפואיים מתוך בחינה אינדיבידואלית של מצבו וצרכיו על מנת להשיב עד כמה שניתן את מצבו לקדמותו. כך למשל היא מפנה לדבריו של כב' השופט ריבלין ברע"א 1271/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלונים, מיום 1.4.12.

ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי הפסיקה עמדה על כך שהפיצוי בגין הטיפולים כפוף למבחן הסבירות ומקום שלא הייתה המלצה רפואית באשר לטיפולים מסוימים, אין לפסוק פיצוי בגינם. כך למשל הוא מפנה לדבריו של כב' השופט ברק, כתוארו אז, בע"א 357/80 יהודה נעים ואח' נ' משה ברדה ואח', מיום 15.7.82 וכן לע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אלקה גלבוע, מיום 22.11.05.

המומחה בתחום הנוירוכירורגי, כפי שכבר ציינתי לעיל, התפעל מאד מרמת התפקוד שהשיג התובע. בחוות דעתו הוא מציין את כל אותם מכונים ושיטות בהם טופל התובע:

"... מטופל בפיזיותרפיה ושיקום ב – Danish Rehab. Tagart and Anderson 4 פעמים בשבוע, Sport Therapy במכון "ללכת עם הגוף" גבעתיים, פעמיים בשבוע, Girotonic Studio My Plan גן שמואל, פעמיים בשבוע, עיסוי פעמיים בשבוע, ושיקום תנועתי במכון איילון, גבעתיים, פעמיים בשבוע." (עמ' 5 לחוות הדעת).

בסופה של חוות דעתו קובע:

"שהתובע יזדקק להמשך טיפול פיזיותרפי, שיקומי, נוירולוגי ופסיכיאטרי למשך כל חייו. אין לשלול אפשרות בעתיד של החמרה בספסטיות ובכאבים מהם סובל אשר ידרשו בחירה של שיטות טיפוליות נוספות, כולל שיטות כירורגיות (לדוג', שיטות של ניתוק חלקי של עצבים או שורשי חוט השדרה)." (בעמ' 6 לחוות הדעת).

מתוך חוות הדעת ניתן ללמוד שהמומחה כלל לא שלל את אותם טיפולים שהתובע קיבל ומקבל מחמת שאין בהם תועלת. בתחילה ביקש ב"כ הנתבעת לחקור את המומחה אך בסופו של יום ויתר על חקירתו.

גם המומחה בתחום השיקומי קובע בחוות דעתו כי התובע יידרש להמשך טיפולים פיזיותרפיים פעמיים בשבוע באופן קבוע על מנת למנוע התפתחות של קונטרוקטורות ולשמור על רמת המוביליות שלו. כן המליץ על שחייה בבריכה פעמיים עד שלוש בשבוע (ראו עמ' אחרון לחוות הדעת).

לטעמי המקרה של התובע מתיישב היטב עם הפסיקה שאליה הפנה ב"כ הנתבעת. מדובר בטיפולים שהם נחוצים וסבירים במצבו של התובע. שהרי אילולא אותה התקדמות שעשה התובע ואילולא אותם טיפולים שהוא ממשיך לקבל, הייתה רמת התפקוד שלו נמוכה בהרבה וכתוצאה מכך מחייבת פיצוי גבוה יותר בגין עזרת הזולת. שהרי אם היה התובע יושב בכיסא גלגלים לכל אורך היממה היה זכאי לעובד זר שעלותו גבוהה הרבה יותר מהעזרה שהתובע זקוק לה במצבו.

התובע ציין כי טיפולים שהומלצו לו והוא ניסה אותם ומצא שאין בהם כדי לקדם אותו, נפסקו על ידו באופן די מידי. כלומר לא ניתן לומר שהתובע מבקש לקבל פיצוי על טיפולים שהוא מבצע שאין שובר בצידם (ראו לעניין זה עדותו בעמ' 27 לפרוטוקול).

מנגד, ראיתי להביא בחשבון את העובדה שהתובע לא ניסה למצות את זכויותיו במסגרת סל הבריאות בכל הנוגע לטיפולים פיזיותרפיים. אמנם התובע נתן לכך הסבר אלא שבהעדר ניסיון, לא ברור אם התובע לא יכול היה להיעזר גם באלה שהוא זכאי להם ללא תשלום.

יחד עם זאת ראיתי להביא בחשבון שזכאות התובע לטיפולים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, במסגרת סל הבריאות, היא מוגבלת וכל מכסה חריגה מחייבת אישור גורם רפואי בקופה שלא ניתן לצפות את עמדתו והוא לא מחויב בקביעות המומחים בתיק זה. לעניין זה ראו עדותה של גב' אירית פינק פרידפרטיג מקופת חולים לאומית:

"את מפנה אותי לסעיף 3 לתע"צ, שם ציינתי שהיקף השירותים הרפואיים נקבע על ידי רופא הקופה ולכן אין באפשרותנו להתייחס לחוות דעתו של פרופ' פסט ומבקשת שאסכים איתך שמבוטח שמגיע עם חוות דעת פרטית עם הערכה רפואית והמלצות, הוא מציג את זה לרופא הקופה, הרופא בודק את המסמך ומאשר או לא מאשר את ההמלצות, אני משיבה לך שרופא הקופה בודק אותו ומחליט מה הצורך הרפואי. הוא לא מתייחס לחוות דעת חיצונית." (ראו עדותה בעמ' 73 לפרוטוקול).

עוד יש להביא בחשבון כי התובע יהיה זכאי רק לטיפולים פיזיותרפיים משקמים ולא לטיפולים משמרים. זאת על פי עדותה של גב' פינק בעמ' 74 לפרוטוקול. משמע, גם הטיפולים במסגרת סל הבריאות יינתנו רק לצורך שיקום בעוד שהתובע זקוק, כך על פי קביעות המומחים מטעם בית המשפט, לטיפולים משמרים.

מכאן שבפסק הדין יש להביא בחשבון את עלות הטיפולים שהתובע זקוק להם בניכוי מספר בודד של טיפולים שהיו ניתנים לתובע לו היה פונה בתחילת הדרך לקופת החולים ומקבל דרכה טיפולים שנועדו לשיקום ולא לשימור מצבו. מדובר במספרים זניחים.

לכך יש להוסיף את אותם טיפולים שאינם כלולים כלל בסל הבריאות. כאמור התובע ביצע טיפולים שונים שאינם כלולים בסל הבריאות והם שהביאו אותו למצבו הנוכחי. משכך זכאי התובע לפיצוי בגין עלות אותם טיפולים.

באשר לעתיד, הן המומחה בתחום הנוירוכירורגי והן המומחה בתחום השיקומי קבעו שהתובע יזדקק לטיפולים פיזיותרפיים כל חייו. פרופ' פסט קבע כי מדובר בשני טיפולים בשבוע ולצד אלו יש לאפשר לתובע לשחות בבריכה. כלומר יש להביא בחשבון גם מנוי לבריכת שחייה לכל חייו. כאמור טיפולים אלו הם טיפולים משמרים ולכן אין להביא בחשבון שהתובע יהיה זכאי להם במסגרת סל הבריאות, לאור עדות הגב' פינק.

ב"כ הנתבעת העלה טיעון כי מאחר ומדובר בתובע צעיר קיים קושי להעריך את היקף הטיפולים שהתובע יזדקק להם לאורך שנות חייו. טענה זו אמורה לעלות בכל תיק והפסיקה יודעת להתמודד עמה. במקרה כאן המומחים ציינו במפורש את צרכיו של התובע לכל אורך חייו ולא מצאתי כי קיים אותו קושי עליו ניסה להצביע ב"כ הנתבעת.

התובע צירף קבלות של מכון יספר אנדרסן ודן תגר, של מרכז איילון, של מכון ג'ירוטק ומטפלים נוספים בשיקום ובעיסוי בסך של כ – 190,000 ₪ נומינלי. בפועל צורפו יותר קבלות אלא שלא ראיתי להביא בחשבון את אותן הוצאות על טיפולים שהוכח שלא סייעו כמו אייפק והילינג. כן כללתי את אותם סכומים של השתתפויות עצמיות שהתובע נדרש לשלם בגין טיפולים שונים דוגמת מכון צעדים בתל השומר, דיקור ועוד שניתנו לתובע במסגרת השב"ן (ראו קבלות במסגרת ת/27 למוצגי תובע).

התובע טען כי לא שמר את כל הקבלות על הטיפולים שקיבל. הוא נתן הסבר לאותו מחסור בקבלות בתקופות שבהן כבר ניהל את חייו בעצמו ולא בסיוע של אמו. יחד עם זאת ניתן היה להמציא העתקי הקבלות לו היו פונים לאותם גורמים ומבקשים שיאתרו את הקבלות עבור התובע. משכך ראיתי להוסיף סכום גלובלי מסוים לחישוב ההוצאות נכון להיום בגין אותם טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים שיקומיים שפורטו לעיל.

סה"כ ראיתי לפסוק סך של - 200,000 ₪ לעבר.

לעתיד יידרש התובע לשני טיפולים פיזיותרפיים בשבוע וכן למנוי לבריכת שחייה.

אמנם התובע העיד בתצהירו כי טיפולי הידרותרפיה לא היטיבו איתו ולכן העדיף טיפולים שיקומיים אחרים, אלא שבין טיפולים הידרותרפיים לשחייה קיים הבדל. יתרה מכך התובע החל לשחות בתקופה שסמוכה למועד עדותו בפניי, כך על פי עדותו. מכאן שיש מקום להביא בחשבון גם מנוי לבריכת שחייה כצורך של התובע שאינו ממומן במסגרת סל הבריאות.

אין בידי לקבל את טיעונו של ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי הוצאה על פעילות גופנית, דוגמת שחייה, היא נחלת הכלל היום ועל כן אין לפצות בגין צורך זה. אילולא התאונה יכול היה התובע לבחור לו פעילות גופנית כזו שאין עלות בצידה.

המומחים מטעם הצדדים היו חלוקים בשיעור עלות טיפול פיזיותרפי בשוק הפרטי. המומחית מטעם התובע, גב' אילה שיפמן קבעה בחוות דעתה כי העלות נעה בין 250-300 ₪ לטיפול ואילו מר האס סבר שהעלות נעה בין 150-170 ₪ לטיפול. אלא שבחקירתו הנגדית הבהיר מר האס כי על סכום זה שמע ממישהי שצריכה טיפול לכתפיים והגיעה עם הפיזיותרפיסט במסגרת מו"מ לסכום זה (ראו עדותו בעמ' 54 לפרוטוקול). אין בדוגמה יחידה זו שלא באה עליה כל הוכחה כדי ללמד על המחירים בדרך כלל. על פי הקבלות שצירף התובע עלות טיפול אצל יספר אנדרסן עמדה בשנת 2016 על 350 ₪ (ראו ת/49 למוצגי התובע). דומה שסך של - 250 ₪ לטיפול, כאשר מדובר במטפל קבוע הינו סביר יותר וסכומים אלו ראיתי להביא בחשבון לעתיד.

הצדדים לא הביאו כל נתון על עלות מנוי בבריכת שחייה. ב"כ התובע ביקשה להתייחס לכך כחלק מהטיפולים הפיזיותרפיים/שיקומיים אלא שברי שעלות מנוי חודשית אינה עולה כדי 8 טיפולים בחודש. על כן ראיתי להביא בחשבון סכום גלובלי גם בראש נזק זה.

מכאן שראיתי לפסוק בגין טיפולי פיזיותרפיה ושחייה לעתיד סך של - 680,000 ₪ בחישוב גלובלי.

סה"כ הפיצוי בגין טיפולי פיזיותרפיה ואחרים לעבר ולעתיד עומד על - 880,000 ₪.

עלות תרופות שאינן בסל

התובע עושה שימוש בציפרלקס, שאותו הוא רוכש במסגרת השב"ן ואינו זכאי להחזר ההשתתפות העצמית. עלות השימוש בתרופה זו עומד על 22 ₪ לחודש (ראו קבלות בת/49).

התובע עושה שימוש בהזרקות בוטיליניום (או בשמו הנוסף דיספורט) שעליהם אינו מקבל החזר מקופת החולים שכן הן אינן מאושרות בסל נפגעי תאונות דרכים (ראו עדות גב' פינק בעמ' 73 לפרוטוקול). טיפול זה ניתן לתובע אחת ל - 3 חודשים בדרך כלל והיו מקרים שהמרווח בין הטיפולים היה גדול יותר. עלותו של הטיפול כרוכה גם בכמות החומר שהתובע זקוק לו. בשנת 2017 עלה המינון ל – 2,000 יחידות שכפי שנטען, ונתמך באסמכתאות, עלות מנה (לשלושה חודשים כאמור) עומדת על למעלה מ – 19,000 ₪, משמע כ – 5,000 ₪ לחודש.

לאחר שהתובע נשא תקופה ארוכה בעלות הטיפולים החלה הנתבעת להעביר התחייבות לבית חולים תל השומר עבור הטיפול בבוטיליניום. החל ממועד פסק הדין יש לחשב את עלות הטיפול הנ"ל במסגרת הפיצוי.

התובע עושה שימוש מזה זמן בסיאליס שרק בשנת 2015 נכנס לסל הבריאות ועל כן יוכל לקבל החזר מקופת החולים רק בגין רכישות שנעשו לאחר כניסת התרופה לסל. גם בעניין זה היו התפתחויות לאחר סיום שמיעת הראיות כאשר תחילה ועל פי עדותה של גב' פינק היה על התובע לשאת בהשתתפות עצמית בשיעור של - 70%. מתוך הקבלות בת/49 עולה כי עלות ההשתתפות העצמית בסיאליס עומדת על – 360 ₪ לחודש.

בהמשך, ולאחר התכתבות עם קופת החולים, אישרה הקופה במכתב ת/60 (בבקשה מס' 63) את השימוש בסיאליס החל ממועד כניסתו לסל הבריאות וכן זכאות להחזר עבור תקופה קודמת בשיעור מסוים. על כן לעתיד לא ראיתי להביא בחשבון עלות בגין תרופה זו.

התובע קיבל אישור לשימוש בקנאביס רפואי בשל כאביו. טיפול זה אינו מצוי בסל הבריאות ועל כן התובע זכאי להחזר עלותו. על פי הקבלות שצירף עומדת עלות הטיפול החודשי על 370 ₪.

לאור קביעותיי אלה ראיתי לפסוק סך של – 130,000 ₪ לעבר בגין אותן תרופות שאינן או לא היו בסל או שהתובע נדרש לשלם עליהן השתתפות עצמית.

באשר לעתיד ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אותן תרופות שלא אושרו לתובע על ידי קופת החולים (היינו הזרקות בוטוקס, קנאביס רפואי וציפרלקס) על סך של - 1,500,000 ₪.

סה"כ עומד הפיצוי בגין הוצאות ותרופות שאינן בסל לעבר ולעתיד על - 1,630,000 ₪.

הוצאות בגין רכישת אביזרים לעבר ולעתיד

ייאמר כבר עתה כי חלקן של דרישות ב"כ התובע בסיכומיה אינן מתיישבות עם קביעות המומחה בתחום השיקומי. כך למשל אין כל אינדיקציה לצורך של התובע בכורסא מיוחדת או בטרמוסטט ועוד.

התובע נדרש לשימוש במקלות הליכה שמתבלים ולכן יש להחליפם מידי פעם. כן הוא נדרש לבלאי גדול יותר של נעליים (ראו חוות דעת פרופ' פסט). עם שובו הביתה נדרש התובע להליכון ואביזרים שונים לצרכי שיקום בביתו. חלקן של הקבלות שהוצגו בת/37 הוא מעבר לצרכים הבסיסיים של התובע תולדת התאונה, כמו למשל שעון עצר לספורט ועוד. יחד עם זאת על מנת להיות מסוגל לבצע פיזיותרפיה יעילה גם מחוץ לטיפולים הוא נדרש למכשירים שונים שעלותם לא הייתה גבוהה.

עובר לחקירתו של התובע הוא רכש קלנועית בשל הקושי בהליכה בעזרת המקלות למרחקים ארוכים. על פי הקבלה שצירף בת/51 עלות הקלנועית עמדה על - 13,650 ₪.

באשר לעתיד טוען התובע כי יש להביא בחשבון גם צורך בכיסא גלגלים לרבות כרית תואמת וזאת לאור חוות דעתו של המומחה בתחום השיקום.

ב"כ הנתבעת טוען כי כל אביזרי השיקום שהתובע נדרש להם מכוסים בסל הבריאות והוא מפנה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות"), לחוזר מנהל הרפואה – נוהל אישור מכשירי שיקום וניידות מ - 6.4.14 (נוהל 15/14) ולעדותה של גב' גרין ממשרד הבריאות. על פי אלה זכאי התובע לכל צרכיו ללא עלות.

באשר לנעליים לא הובאה ראיה להוצאה חריגה על נעליים.

בכל הנוגע לאביזרים נוספים דוגמת מיטה מתכווננת כורסת ישיבה, טרמוסטט, שידת טיפולים ועוד – דרישות אלו לא מגובות בחוות דעת המומחה בתחום השיקומי והן מופיעות בחוות דעתה של גב' אילה שיפמן ללא שהן נסמכות על קביעה רפואית.

באשר לטענה לצורך בכיסא גלגלים בעתיד טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי צורך כזה לא הוכח לעת הזו ומכל מקום לא הובאה כל ראיה לצורך בכיסא גלגלים עם נתונים מיוחדים. ככל שהתובע יזדקק לכיסא גלגלים הוא יסופק לו על ידי משרד הבריאות.

צודק ב"כ הנתבעת כי גב' שיפמן הפליגה בצרכים שכלל לא מופיעים בחוות הדעת של המומחה בתחום השיקום.

מנגד, על פי אותה עדות של העדה ממשרד הבריאות, אין המשרד מממן אביזרים נדרשים כל עוד לא הסתיים ההליך בפסק דין. מכאן שכל הוצאה שנדרש לה נפגע ומימן מכיסו מחויבת בהחזר במסגרת הפיצוי שעל הנתבעת לשאת בו (ראו עדותה בעמ' 65 לפרוטוקול).

ב"כ הנתבעת לא התייחס באופן מיוחד לרכישת הקלנועית. משזו נרכשה עובר למתן פסק הדין ולאחר שהשתכנעתי מהחמרה במצבו של התובע - הרי שעלות זו ברת פיצוי.

לאור כל אלו ראיתי להעמיד את שיעור ההוצאות בעבר על - 17,000 ₪ בערכי היום.

באשר לעתיד מרבית האביזרים להם יידרש התובע בעתיד, דוגמת כיסא גלגלים וכו' יסופקו לו על ידי משרד הבריאות. מתוך עדות גב' גרין עלה כי משרד הבריאות אינו מספק קלנועית שגם לגביה צריך להביא בחשבון החלפה אחת לפחות. עוד עלה כי מקום שהתובע אינו נדרש לנעליים בבנייה מיוחדת אין המשרד מממן את רכישת הנעליים העודפת, ככל שנדרשת לנפגע.

מכאן שחלקם הארי של צרכיו של התובע בעתיד ימומנו על ידי משרד הבריאות.

בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי לעתיד על - 15,000 ₪.

מכאן שהפיצוי בגין אביזרים לעבר ולעתיד עומד על 32,000 ₪.

הוצאות ניידות לעבר ולעתיד

אין חולק כי התובע נדרש להוצאות ניידות מוגברות. עוד אין חולק כי התובע זכאי רק להוצאות העודפות מעבר לאלו שהיו לו בעבר ומעבר לאלה שצפויות לכל אדם לאורך חייו. לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט רובינשטיין בע"א 9499/07 מימי פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', מיום 8.12.09 בפסקה ט"ו לפסק הדין וכן את דבריו של כב' השופט אור בע"א 3263/96 קופת חולים הכללית נ' ינון שבודי, פ"ד נב (3) 817, בעמ' 831, מיום 1.9.98.

התובע החזיק אופנוע בעל נפח מנוע של 600 סמ"ק עובר לתאונה ונשא בהוצאות אחזקתו. כן ראיתי להניח שככל שהתובע היה מתבגר והופך בעל משפחה היה מחזיק רכב פרטי.

הצדדים חלוקים באשר לשיעור ההוצאות שהוציא התובע על האופנוע עובר לפגיעה ומהן ההוצאות העודפות לאחר התאונה. כל אחד מהצדדים תמך טיעוניו בחוות דעת מטעמו.

באשר לפיצוי בגין ההוצאות בעבר – יש להביא בחשבון שהתובע סבל מהוצאות נסיעה משמעותיות מביתו בפרדס חנה לטיפולים שביצע במקומות שונים בארץ ובעיקר בתל השומר, מספר פעמים בשבוע. כך גם בעת אשפוזו נדרשה אמו להוצאות נסיעה מוגברות לשם הגעה לבית החולים וחזרה. עוד יש להביא בחשבון הוצאות חניה במקומות שונים נוכח הקושי לחנות רחוק מהיעד.

ב"כ התובע מבקשת לפסוק בגין הוצאות נסיעה לעבר סך כולל של כ – 148,500 ₪.

ב"כ הנתבעת מבקש להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות ניידות בעבר על - 40,000 ₪.

לאחר שעברתי על הקבלות שצורפו ראיתי לפסוק סך של – 100,000 ₪.

באשר לעתיד – התובע יידרש לכמות פחותה של טיפולים ומכאן שהוצאות הניידות יפחתו בהתאם. לצד הוצאות לצורך טיפולים יש לחשב לתובע את הוצאות הניידות העודפות בגין נסיעות שאילולא התאונה היה מבצע רגלית.

על פי חוות הדעת של המומחה מטעם התובע – מר קצין – מבקשת ב"כ התובע לפסוק סך של - 800,000 ₪. סכום זה כולל הוצאה חודשית של 2,000 ₪ בצירוף עלות רכב ראשון בסך של למעלה מ – 77,000 ₪.

ב"כ הנתבעת טוען מנגד כי דרישת ב"כ התובע בסיכומים גבוהה מזו שהובאה בחוות הדעת של מר קצין. כך גם אין לקבל את הטענה כי אין להפחית את שווי האופנוע שבו החזיק התובע עובר לתאונה ואת עלות אחזקתו.

על פי חוות דעתו של מר מוגילבקין מטעם הנתבעת שווי האופנוע שהחזיק התובע עמד על כ – 90,000 ₪. מכאן הוא גם הסיק כי התובע ערך ביטוח מקיף לאופנוע . עוד הוא קבע כי הוצאות האחזקה של האופנוע משתוות להוצאות אחזקה של רכב פרטי במקרה זה שכן מרכיב הפסד ההון והפחת הוא החלק המשמעותי בעלות אחזקת רכב ולנכה אין את ההוצאה הזו.

את הפיצוי בגין הוצאות ניידות בעתיד ביקש ב"כ הנתבעת להעמיד על 100,000 ₪.

לאחר שעברתי על חוות דעת המומחים מטעם הצדדים ושמעתי את חקירתם בפניי, אני סבורה כי יש לקבל את קביעתו של מר קצין כי התובע זכאי לרכב עם נפח מנוע של 1,800 סמ"ק שמייצג את הרכב שהמל"ל מאשר לנכה במצבו. לכן לא ראיתי להביא בחשבון את הרכב שהתובע בחר לרכוש שהוא בעל נפח מנוע של 2,000 סמ"ק ומנגד גם לא רכב בנפח מנוע קטן יותר הגם שתחילה עשה בו התובע שימוש.

על פי חוות הדעת של מר קצין עלות רכב כאמור לאחר ניכוי פטור ממיסים עומדת על כ – 77,000 ₪. מר מוגילבקין קבע סכום דומה. הנחתי כי האופנוע עליו רכב התובע היה בן כשנתיים ולכן ערכו לא היה כפי שהציג מר מוגילבקין אך קרוב לעלות רכב ללא מיסים.

עוד ראיתי להביא בחשבון שהוצאות אחזקת האופנוע שהיה בבעלות התובע עובר לפגיעה לא היו קטנות באופן משמעותי מעלות אחזקת רכב פרטי ועיקר ההפרש בהוצאות נובע מן הצורך בנסיעות רבות יותר לצורך טיפולים וחוסר יכולת להתנייד בדרך אחרת.

על פי חוות דעתו של מר קצין העלות החודשית של אחזקת רכב בנפח מנוע של 1,800 סמ"ק עומדת על 1,652 ₪. לסכום זה יש להוסיף מאיץ בצד שמאל ומעלון לכיסא גלגלים (בבוא היום) וסה"כ 1,822 ₪ לחודש. על פי חוות דעתו של מר מוגילבקין העלות נמוכה מזו.

מעלות האחזקה החודשית של הרכב יש להפחית את עלות האחזקה של האופנוע שכאמור לא הוצגה לי בחוות הדעת מטעם מר קצין אלא בחוות הדעת מטעם מר מוגילבקין. על פי חוות דעתו ההפרשים אינם גדולים.

על כן עיקר הוצאותיו העודפות של התובע ינבעו מהצורך בנסיעות מוגברות.

בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות ניידות לעתיד על סך של - 150,000 ₪.

סה"כ הוצאות ניידות לעבר ולעתיד עומדות על – 250,000 ₪.

התאמת דיור

מטעם התובע הוגשו שתי חוות דעת בנושא זה. האחת של גב' שיפמן שהיא מרפאה בעיסוק בהשכלתה והשנייה של מהנדס רן בורקובסקי. על פי חוות דעתו של מהנדס בורקובסקי יש לפסוק לתובע סך של למעלה מ – 4,000 ₪ בגין התאמת דיור שביצע בעבר וכן יש לפסוק לו לעתיד סך של כ – 800,000 ₪.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של השמאי והאדריכל בן ארי. על פי חוות הדעת של מר בן ארי יש לפסוק לתובע פיצוי שנע בין 143,000 ₪ ל – 174,000 ₪ והדבר תלוי אם הוא נדרש לדירה של זוג או לדירת רווק. סכומים אלו כוללים את השטח העודף שלו נזקק התובע בדירה סטנדרטית בת 2 חדרים וכן עלות האביזרים הנלווים.

אומר כבר עתה שלטעמי אין צורך להידרש להבדלים שבין חוות הדעת ואף לא למחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר למומחיותה של גב' שיפמן בנושא התאמת הדיור. זאת בעיקר מן הטעם שהפסיקה כבר קבעה שבמרבית המקרים ניתן ללמוד מפסיקה קודמת ואין צורך בהגשת חוות דעת מטעם הצדדים.

עוד יש להזכיר כי התובע זכאי רק להוצאות העודפות לצרכי דיור שהוא נדרש להן בעקבות הפגיעה.

לשני עניינים אלה אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט עמית בעניין ע"א 3590/08 יצחק פת נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, מיום 13.5.10 (להלן: "עניין פת"):

"כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, וכך נמצאתי למד מניסיוני שלי, בתיקים מעין אלה מוקדשים משאבים רבים יתר על המידה בנושאים שמשקלם הכולל בשיעור הפיצוי אינו גדול, ולמצער, בנושאים שהשדה כבר נחרש בהם. הכוונה, בעיקר, לנושאים הקשורים בציוד ואביזרים, ועניין הדיור, לגביו טורחים הצדדים ומביאים מומחים ושמאים. יש והעיסוק בנושאים אלה תופס את מרכז הבימה, לעיתים על חשבון הנושאים "הכבדים" של הפסד השתכרות ועזרת צד ג'. 

דומני כי בחלק נכבד מן המקרים ניתן להגיע מראש להסכמות בנושאים אלה שנחרשו בפסיקה ואין צורך להמציא את הגלגל בכל תיק מחדש. עורכי הדין העוסקים בתחום מכירים את ההלכות ואת הסכומים המקובלים בחלק נכבד מהפריטים ומהאביזרים."

וכן:

"פעמים רבות הצדדים טורחים ומביאים חוות דעת שמאי על מנת להוכיח עלות רכישת דירה חדשה לניזוק או עלות בנייה של דירה חדשה. ברם, הפסיקה חזרה וקבעה כי הניזוק אינו זכאי לעלות של רכישת דירה חדשה אלא לעלות של התוספת הנדרשת בגין נכותו כגון הצורך בדירה בקומת קרקע או בדירה בבניין עם מעלית; הצורך בחדר נוסף עקב שרות מטפל זר, והצורך להתאים את הדירה למגורי הנכה. על כך יש להוסיף, לעיתים, את האצת הצורך לרכישת דירה."

במקרה שבפניי מדובר בתובע שמתגורר בדירה שאינה בבעלותו. מכאן שיש להביא בחשבון את שיעור התאמת הדיור לנכה במצבו שאין בידו דירה.

אין חולק שהתובע זקוק להתאמת דיור. הוא נדרש בעיקר לשטח נוסף בשל קשיי ההתניידות שלו גם בתוך הבית וכן לנגישות לדירה ומחוצה לה. יחד עם זאת צריך להביא בחשבון שהתובע אינו עושה כרגע שימוש קבוע בכיסא גלגלים ולא ברור מתי אם בכלל יידרש לכך בתוך ביתו. עוד יש להביא בחשבון שמצבו של התובע לשמחתנו אינו מצריך מגורים של מטפל זר, נתון משמעותי בבואנו לדון בשיעור העלות של התאמת דיור.

בת.א.(מרכז) 53580-05-12 פלוני (קטין) נ' שירותי בריאות כללית, מיום 15.3.18 נקבע פיצוי בגין התאמת דיור לקטין שזקוק לליווי של מטפל זר בסך של 400,000 ₪. כך גם בע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן, מיום 25.11.13 לא מצא בית המשפט העליון להתערב בפסיקת שיעור הפיצוי בגין התאמת דיור לנפגע שזקוק לליווי של עובד זר כאשר הסכום שנפסק עמד על – 450,000 ₪.

לעומת דוגמאות אלו מצויות בפסיקה דוגמאות רבות שבהן הסכום שנפסק לא עלה על 250,000 ₪. כך למשל ת.א.(מרכז) 35381-07-13 נ.א.מ. נ' ההסתדרות המדיצינית הדסה, מיום 1.11.18 שבו נפסק סך של 250,000 ₪ לתובע.

במקרה שבפניי נדרש התובע לתוספת שטח בשל צרכיו הוא אך אין מקום לחשב חדר נוסף עבור מטפל זר.

משכך לאור המקובל בפסיקה ראיתי לפסוק לתובע בראש נזק זה סך של – 250,000 ₪.

הוצאות מוגברות

ב"כ התובע עותרת לפסיקת פיצוי בגין הוצאות מוגברות, דוגמת עלות גבוהה יותר של חופשות ועוד.

ב"כ הנתבעת טוען כי צורך זה לא הוכח בעניינו של התובע שכן מדובר בנזק רחוק.

על פי הפסיקה ישנם מקרים שבהם מכירים בהוצאות מוגברות דוגמת עלות גבוהה יותר של יציאה לחופשה וכדומה. במקרה של התובע ייתכנו מקרים שבשל קשיי הניידות יידרש לו חדר יקר יותר במלון שהוא גם נגיש יותר ורחב יותר.

משכך ראיתי לפסוק על דרך האומדנה סך של – 50,000 ₪ בראש נזק זה.

כאב וסבל

התובע היה מאושפז במשך 205 ימים ונכותו הכוללת עומדת על - 90.5% נכות.

מכאן שהפיצוי לו הוא זכאי עומד על - 195,570 ₪.

סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על - 7,185,070 ₪.

ניכויים

תשלומים תכופים

התובע קיבל מספר תשלומים תכופים, (כפי שעולה ממוצגים בעמ' 1124-1128 למוצגי תובע). הסכומים לפני שכר טרחה עמדו על :

סך של - 125,000 ש"ח ביום 27.2.11 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית סך של – 145,150 ₪.

סך של - 60,000 ₪ ביום 5.2.12 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית סך של - 67,068 ₪.

סך של 90,000 ₪ ביום 6.2.13 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית סך של - 97,881 ₪.

סך של 130,000 ₪ ביום 19.5.14 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית סך של - 137,539 ₪.

סה"כ התשלומים התכופים עומדים על - 447,638 ₪.

סכומים אלו יש לנכות.

תגמולי מל"ל

התובע מקבל גמלת נכות כללית, גמלת שירותים מיוחדים וניידות. סכומים אלו הם ברי ניכוי.

על פי חוות הדעת האקטואריות שהגיש ב"כ הנתבעת לסיכומיו עומד שיעור ההיוון של הגמלאות כדלקמן:

גמלת נכות כללית בסך של - 873,391 ₪;

גמלת שירותים מיוחדים בסך של - 293,300 ₪;

ניידות בסך של – 595,827 ₪.

סה"כ תגמולי המל"ל עולים לסך של - 1,769,511 ₪.

סה"כ הסכומים לניכוי עומדים על - 2,217,150 ₪ במעוגל.

סה"כ הנזק לאחר ניכויים עומד על 4,967,920 ₪.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע סך של – 4,967,920 ₪ כפיצוי בגין פגיעתו בתאונת דרכים ביום 20.2.10.

כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט לרבות הוצאות העדים המומחים שנדרשו לתובע להוכחת נזקיו כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד למועד התשלום בפועל.

עוד תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 15.21% מסכום פסק הדין.

הסכומים כולם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן ב' תשע"ט, 02 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה