בקשה לסעדים זמניים, שעניינם המרכזי מניעת תחרות. החלטתי באה בהמשך לדיון שהתקיים היום.
1.הרקע, בתמצית: המבקש 1, מר אורי גלברסון (להלן: גלברסון) מגדיר עצמו כסוכן ביטוח מזה 40 שנה ובעל התמחות בכיסויים ביטוחיים לרכבים המיועדים למוגבלי ניידות. הוא בעליה של סוכנות ביטוח, היא המבקשת 3. המבקשת 2 (שחזרה בה מן הבקשה מטעמים שהגדירה כטכניים) היא חברה בבעלות בתו, והעוסקת בתחום הכיסוי הביטוחי לשירותי דרך לרכב עבור רכב חלופי המיועד למנויים מוגבלי ניידות, הפועלת בשיתוף פעולה עם גלברסון. המשיב 1, מר ניר כהן (להלן: כהן) הוא בעליהן של החברות המשיבות 3-2; המשיבה 2 (להלן: זברה) עוסקת לתיאורו במתן שירותי רכב לרבות שירותי גרירה וחילוץ, שרותי דרך ושרותי רכב חלופי, והמשיבה 3 עוסקה בהשכרת רכבים מאובזרים למוגבלי ניידות. נתייחס למבקשים כקבוצה ולמשיבים כקבוצה, כפי שנהגו מעשית גם הצדדים, אף שברור כי כל אחד מהם מהווה אישיות משפטית נפרדת ולכל אחד זכויות וחובות משלו.
2.גלברסון וכהן התקשרו בשנת 2007 בהסכם להקמת מיזם משותף שעניינו שירותי דרך ושירותים נלווים לכלי רכב לבעלי מוגבלויות. הם הקימו חברה משותפת, דרך הלב בע"מ (להלן: דרך הלב), שבגדרה אמורה הייתה כל הפעילות המשותפת להתבצע. רק פעילות משותפת אחת פורטה בבקשה: הסכם מיום 9.10.13 בין דרך הלב (בבעלות המשותפת) לזברה (בבעלות כהן), לצורך השתתפות במכרז של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), מכרז שעניינו למתן שירותי דרך למוגבלי ניידות. הטעם להתקשרות: "מאחר ו'דרך הלב' לא עמדה בתנאי הסף של המכרז הדורשים אחזקת רכבי גרר בכמות מסויימת, ואילו 'זברה' מילאה את תנאי סף אלה". מכאן ש"סוכם כי 'זברה' תהיה זו שתעמוד בחזית המכרז של המל"ל כאשר 'דרך הלב' תעמיד את הידע ואשראי הכספי הדרוש למימון המכרז" (ס' 14 לבקשה). בהתאם להסכם שבין דרך הלב וזברה (נספח 4 לבקשה), כל הרווחים שתפיק זברה מן המכרז יועברו לדרך הלב (להלן: הסכם דרך הלב-זברה).
3.בשנת 2015 החליטו גלברסון וכהן על היפרדות חלקית. ההסכם נכרת ביום 30.6.15 (נספח 5 לבקשה, להלן: הסכם ההיפרדות) פעילות המנויים תועבר לגלברסון; פעילות ההשכרה – לכהן; ופעילות מרכז הביטוח הלאומי – תמשיך לפעול בהתאם להסכם דרך הלב-זברה, תוך שגלברסון , אגב ויתורו על חלקו בחברת דרך הלב, יקבל מחצית מן הרווחים. חברת דרך הלב, ששמה שונה, הועברה לשליטת כהן; זכות השימוש בשם "דרך הלב" ניתן לגלברסון. בין יתר סעיפי ההסכם נקבעו סדרת תניות אי תחרות (ס' 4 על סעיפיו הקטנים וס' 5 להסכם), לרבות איסור על גלברסון לעסוק בתחום השכרת רכבים מאובזרים למוגבלי ניידות כל עוד כהן עוסק בתחום (ס' 4.1 להסכם); ואיסור על כהן, שהוא במרכז הדיון כאן, לעסוק בעצמו או באמצעות מי מטעמו בתחום "ריידרים" לרכב חלופי המיועד למנויים מוגבלי ניידות, ואף לא לגלות את הידע שצבר במסגרת פעילותו בחברת דרך הלב. "ריידר", תיאר כל צד מזווית שונה מעט את המושג שלא הוגדר בהסכם (ס' 18 לבקשה, ס' 33 לתגובה), עניינו הכללי שירותים נוספים הניתנים מעבר לכיסוי הביטוחי הבסיסי לרכב, דוגמת גרירה, רכב חלופי ועוד.
4.המבקשים הגישו תביעה שעניינה אכיפת הסכם ההיפרדות, תוך עתירה לפיצוי שהם מעריכים לעת הזו ב-250 אלף ₪. לוז טענתם: כי כהן, בשיתוף פעולה עם אחרים, מפר את תניית איסור התחרות שבסעיף 4.4 להסכם ההיפרדות, ועניינה אותו עיסוק ב"ריידרים". לצד התביעה, באה אותה בקשה לסעד זמני, שהיא הנתונה להכרעתי כאן, לאסור על כהן והחברות שבשליטתו לעסוק במישרין ובעקיפין בתחום הריידרים לרכב חלופי מכל סוג שהוא המיועדים למנויים של רכבים מוגבלי ניידות, כמו גם לחלוק עם אחרים את הידע שצבר במהלך הפעילות המשותפת בחברת דרך הלב. כהן, הטעימו המבקשים, הכחיש ואף התחייב שלא להפר את הסכם אי התחרות, והנה הגיעו לידי המבקשים ראיות כי הוא עושה כן.
5.השיבו המשיבים: על הפעילות שהם מבצעים יודעים המבקשים מזה למעלה משנה, ושתיקתם כמוה כשיהוי. אותה פעילות, מטעימים המשיבים, אינה משום הפרה של תניית אי התחרות. המשיבים אינם מעניקים למנויים את ה"ריידרים", הם שירותי הרכב החלופי למוגבלי הניידות, אלא סוכני ביטוח שעמם עובדים המשיבים ואשר עמם מסוכסך גלברסון. אפשר שמבחינת המנוי המונפק למבוטח ניתן להבין כי זברה מעניקה שירותי רכב חלופי, אולם מבחינה "מהותית" מדובר בעסקה של השכרת רכב לסוכן הביטוח (והשכרה מותרת, בהתאם להסכם ההיפרדות), והסוכנים הם הדואגים לכך שמנוייהם יקבלו את שירותי ה"ריידר" (ס' 50-37 לתגובה). בכל מקרה, הציעו המשיבים בין יתר טענותיהם, אכיפת אי-התחרות עליהם כפי הצעת המבקשים יש בה משום פגיעה בחופש העיסוק שלהם, וזאת אין להלום.
6. הגיבו המבקשים, אם נתמצת תגובתם בעניין זה: אך "סיפור כיסוי", שהוא "לא רשום ולא חוקי", שהרי שהמשיבים פועלים למעשה בשיתוף פעולה עם מתחריו של גלברסון באופן החותר תחת ההסכמות הבסיסיות למניעת התחרות בין הצדדים. חטאם של המשיבים, הוסיף ב"כ המבקשים וביאר בדיון היום, הוא בכך שהם "מספקים פלטפורמה לסוכני ביטוח להתחרות ב[גלברסון]", שעה שגלברסון הוא היחיד במדינת ישראל המספק שירותי דרך וכתבי מנוי לשירותים אלה למוגבלי ניידות (עמ' 1 לפרוטוקול).
7.בדיון טענו הצדדים והתמקדו בשתי סוגיות מרכזיות שהעליתי, הנוגעות שתיהן לאינטרס הציבורי: האחת, עניין הגבלת התחרות, והאחר, סוגיית מכרז המל"ל. לעניין הגבלת התחרות, ביקשתי לקבל את התייחסות הצדדים (ובעיקר – המבקשים, שעה שהמשיבים עומדים דווקא על חשיבותה של ההימנעות מאכיפת ההסכם עליהם כפי פרשנות המבקשים תוך פגיעה נטענת בחופש העיסוק שלהם), לשאלה אם אין באמור משום הגבל עסקי, כזה שאין בית המשפט אמור לאוכפו. בפרט ביקשתי לבחון כיצד עולות תניות אי-התחרות בקנה אחד עם הוראת 2 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, והאיסור שבו על הסדרים כובלים, ועם הפסיקה שעניינה בשחרור צד להסכם כזה מהתחייבותו נוכח האינטרס הציבורי, כאמור בדנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, פ"ד נו(1) 56 (2001) (להלן: עניין טבעול). גרס ב"כ המבקשים, אם נתמצת: אין כל פגיעה בתחרות, שהרי אחרים זולת כהן יכולים ללא הגבלה לפעול להתחרות בגלברסון. אין לאפשר לכהן להשתחרר מתניית אי התחרות, שהרי שאת זכויותיו בהסכם ההיפרדות קיבל כנגד ממון וכנגד ויתורים של גלברסון. המשיבים מצדם לא ביקשו מטבע הדברים לאחוז בתניות אי-התחרות ככתבן וכלשונן, ועמדו שוב על שיקולים של פגיעה בחופש העיסוק, כמו גם בחוק ההגבלים העסקיים.
8.אשר לשאלת הסכם דרך הלב-זברה שנועד להעמיד את זברה "בחזית המכרז" של המל"ל, שעה שבידי דרך הלב לא היה לעמוד בתנאי הסף: ציינתי לפני הצדדים את הקושי החריף הקיים לכאורה בהתנהלותם, וציינתי כי אני שוקל את העברת הדברים למנהל בתי המשפט לשם המשך הטיפול, תוך שביארתי את הבסיס הדיוני לעמדתי זו ואפשרתי לצדדים להתייחס. ב"כ המבקשים התקשה למצוא פסול בהתנהלות המבקשים; ב"כ המשיבים ציין כי למשיבים שורה של טענות, שאותן ימנה בעתיד ככל שיידרש.