קשר נרקם בין גבר לאישה.
השניים הם החסוי (אשר יכונה להלן:"החסוי" או ה"תובע") - ד.א. והנתבעת.
טיבו של הקשר אינו ברור דיו- אולי חברי, ייתכן שרומנטי.
השניים מתקרבים, ותוך כדי כך, ובכך אין מחלוקת – הועברו סכומי כסף מהחסוי לנתבעת.
סופו של הקשר ותוצאתו- תביעה ותביעה שכנגד.
התביעה הינה להשבת 651,698 ₪ אשר נטען כי החסוי העביר לנתבעת בלא תמורה בין השנים 2015-2017 וזאת תוך שהיא הייתה מודעת למצבו הנפשי אשר השפיע על יכולתו לשקול שיקולים שמקורם בהיגיון ובדרך התנהלות נכונה וסבירה וניצלה זאת לרעה.
התביעה שכנגד הינה לפיצוי בשל אובדן עבודה עתידית אשר נגרם לכאורה בעקבות התביעה אשר הוגשה על ידי החסוי וכן נזקים כלכליים שעניינם עיקול אשר הוטל על דירה המצויה בבעלותה, וזאת כפועל יוצא מההליכים דנן.
רקע וטענות הצדדים
התובע הינו גבר יליד 1949, נשוי ואב לשלושה.
עיסוקו מזה שנים רבות הוא כיועץ מס ורואה חשבון. בדצמבר 2017 מונתה אשתו כאפוטרופסית עבור ענייניו לאור התנהלותו הפיננסית בשל השפעות ההפרעה הדו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה – להלן: "ההפרעה" או "המחלה") ממנה הוא סובל עוד משנת 1995 (סעיף 8 לכתב התובענה וכן נספח א/ 1- מכתבה של דר' רוזנברג אשר תוכנו יפורט בהמשך).
הנתבעת הינה אם חד הורית לשלושה ילדים, אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה ניהלה חנות פרחים ב-XXX. במסגרת זו הכירה את התובע אשר נכנס לחנותה, ולדבריה פנה אליה בהצעה עסקית לשמש כיועץ מס לעסק שניהלה.
מכאן ואילך, נוצר בין השניים קשר אשר אין מחלוקת באשר לקיומו ובאשר לעובדה כי במהלכו בוצעו העברות כספיות נרחבות מהתובע לנתבעת (סעיפים 2-7,12-32 ו-56 לכתב התובענה וכן תצהירו של התובע סעיפים יח'-כג' ועוד).
כמו כן מוסכם על הצדדים, כי התובע סובל מהפרעה דו-קוטבית וכי בעברו אירעו התפרצויות של התקפי מאניה מדי מספר שנים. חיבורן של עובדות נתונות אלו – העברות הכספים (אשר היקפן אף הוא נתון במחלוקתם של הצדדים) מחד, ומחלתו/הפרעתו של הנתבע, מאידך, הם אשר הולידו את התיק דנן.
המחלוקות העיקריות בין הצדדים עוסקות בשאלות הבאות:
ראשית, האם בתקופת ההעברות הכספיות סבל התובע מהתפרצות מחלתו באופן ששיבש את שיקול דעתו.
שנית, האם הנתבעת הייתה מודעת למצבו הרפואי והנפשי של התובע.
ושלישית, ככל שאכן הייתה היא מודעת להפרעה זו - האם ניצלה היא את מצבו הנפשי המורכב של התובע לשם הוצאת כספים שלא כדין ממנו תוך שהיא עושקת אותו, פשוטו כמשמעו.
לטענת התובע אשר הינו חוסה (באמצעות אשתו האפוטרופסית), הנתבעת ניצלה את מצבו כסובל מהתקפי מאניה בעברו וכבעל שיפוט לקוי בהווה בענייני התנהלות כספית, לסחיטתו בסכום כולל של כ-700,000 ₪, וזאת תוך הצגת מצג שווא של נזקקות, עוני וטיפול בילדים קטנים אשר היו למעשה בגירים באותה עת, וכן תוך אזהרת התובע כי עליו להסתיר את ההעברות מאשתו לבל תעצור אותו.
לטענת הנתבעת, ההעברות בוצעו מרצונו החופשי של התובע ובלא שיכולה הייתה לזהות את מצבו הנפשי, כאשר חלק מסכומי כסף אלו - לא הגיעו כלל לידיה.
יתירה מכך, היא, כך לשיטתה, הייתה הנפגעת מהקשר ביניהם, כאשר גם הסכומים אשר קיבלה ממנו הוסיפו להיות בשליטתו והיא הייתה רק כלי לניצול בידיו ופעלה לפי הוראותיו בהפקדת הסכומים והעברתם שוב אליו לצורך "הלבנתם" כחלק ממזימה אשר הוא רקם.
כאשר בקשה לחרוג ולהשתמש בסכומים קטנים וסמליים מתוך סכום ההעברה - היה עליה לבקש זאת ממנו במיוחד.
אך בכך לא התמצה ההליך, והנתבעת הגישה תביעה שכנגד המופנית כלפי החוסה, ובמסגרתה טענה כי נגרם לה נזק בסך 2 מיליון ₪ בקירוב, עקב מהלכי התביעה הראשית, ובכללן הפסד עבודה כנהגת הרכבת הקלה בירושלים, וזאת כאשר עמדה לקראת סיום קורס הכשרה כנהגת מטעם חברת סיטי פס (אשר הפעילה באותה העת את הרכבת ותחת אחריותה הוכשרו הנהגים).
בנוסף טענה לנזק אשר נגרם לה עקב עיקול דירתה היחידה בידי התובע אשר גרמה לאובדן בעלותה בה בשל קשיי תשלום המשכנתא, אשר הביאו את עניינה בפני הגורמים הרלבנטיים במשרד השיכון, וכפו הסדר בפני ועדה בין משרדית.
העדויות
בדיון ההוכחות אשר התקיים לפניי ביום 24.09.2020 שמעתי תחילה את העדה מטעם התביעה (והנתבעת מספר 4 בתביעה שכנגד) ד"ר סילבי רוזנברג, אשר טיפלה כרופאה פסיכיאטרית בתובע במסגרת עבודתה במרפאת בריאות הנפש, לדבריה, עוד מסופה של שנת 2013.
לדברי ד"ר רוזנברג בעדותה, התובע היה מטופל אצלה באורח סדיר מרצונו וביקר במרפאתה באופן תדיר מדי חודשיים או שלושה חודשים.
לשיטתה, היא טיפלה בו בהיבט הרפואי-פסיכיאטרי בלבד, תוך מתן תרופות לאיזון מצב הרוח ומעקב בריאותי של השפעת מינון התרופות על מצבו הגופני. ככל שהיה צורך בכך, הפנתה אותו לטיפול מקביל אצל רופא המשפחה או אצל פסיכולוג.
לדבריה, סימפטום מוכר בהפרעה ממנה סבל הנאשם (מצב מאניה) הוא הוצאת סכומי כסף שלא מתוך שיפוט מציאותי והגיוני וללא קשר למצב הכלכלי בפועל של החולה, המסוגל להכניס עצמו בכך לחובות גדולים מתוך אמונה ותחושה ש"הדברים יסתדרו" מעצמם. סימפטום זה הופיע בצורה בולטת וחמורה אצל התובע בעת שטופל אצלה, לדבריה, בשנת 2015 , הרלוונטי כמובן לתיק דנן.
בעדותה בחקירה הראשית המשיכה ותיארה דר' רוזנברג, כי חוסר השיפוט הכלכלי הסביר והראוי תוך פיזור סכומי כסף לא נעלם מהתנהלותו של התובע, אף בתקופה שלאחר סיום התקף המאניה אשר נרשם ברישומיה הרפואיים ביום 20.09.2015.
בחקירתה הנגדית נשאלה האם אדם ללא ידע פסיכיאטרי או פסיכולוגי בדבר ההפרעה דנן- יכול היה להבחין בהתנהגות חריגה אצל התובע בשנת 2015 (בעת שבוצעו ההעברות הכספיות) – ועל כך השיבה ד"ר רוזנברג כי אין בידה תשובה חד משמעית.
בכפוף לידיעתה המקצועית כמומחית בתחום זה, אמנם נצפו התנהגויות חריגות בעניינו של התובע, כגון אופוריה, אופטימיות יתר, פזרנות ובזבזנות בלתי ריאליות, תחושת שחרור כלפי אנשים שלא הכירוהו, פתיחות יוצאת דופן עבורו וטון דיבור קולני או לחישות בלתי אופייניות, שהצופה הסביר בהן עשוי לחשוד כי האדם שמולו נוהג בחוסר שיפוטיות סבירה ועל כן לא ראוי לדרוש ולקבל ממנו סכומי כסף גדולים, אך עם זאת, לדבריה בעדותה, בין ההתפרצויות מצוי החולה בתקופה רגועה, ואין במאניה כדי לגרום לו לעזוב את מקום עבודתו, להיראות בבירור בפני אחרים כמי שאינו מצוי בשליטה - כך כלפי הסביבה המוכרת לו ועל אחת כמה וכמה למי שאינו בעל היכרות מוקדמת עמו ואינו מכיר בטיב השינוי שחל באדם דוגמת החסוי- השקט והעדין בדרך כלל.
בנוסף נשאלה האם קביעת האפוטרופסות הינה צעד שגור ומידתי בסיטואציה בה קיימת בזבזנות כספית שלא בתאימות מלאה להתקפי מאניה וכאשר מלבדה החולה מתפקד כרגיל, וענתה כי מדובר בצעד חריג אשר ייתכן והיה עליה לשקול אותו שוב בטרם נענתה לבקשה ואף הנפיקה תעודת רופא בעניין זה לשם כך.
התובע-החסוי עצמו הגיש מטעמו תצהיר עדות ראשית בו טען כי נוצל בידי הנתבעת ונסחט על ידה רגשית אף שניסה להביא לידיעתה במעורפל כי הוא מצוי "בתקופה טובה" בחייו, אך קיווה וייחל כי היא תשכיל להבין שמצבו הנפשי אינו כשורה ועליה להפסיק לבקש ממנו טובות כספיות בעודו נעדר כל שיקול דעת הגיוני וסביר.
בחקירתו הנגדית בדיון ההוכחות אשר התקיים בפניי, נשאל התובע לגבי זהות יוזם הקשר וההעברות הכספיות, והשיב כי הוא זה אשר החליט לחדש את היכרותם לאחר פרק זמן נוסף, וזאת בעקבות התקף המאניה. לדבריו, החל הוא במתן סכומי כסף לנתבעת וכן מזון- וכל זאת מרצונו ומתוך רחמים על מצבה, אך אופי יחסיהם לצד מצבו הפסיכולוגי כמי שסובל ממאניה-דיפרסיה הובילו אותו להציע לה ולהעניק לה על פי בקשתה סכומי כסף משמעותיים לאורך זמן נוכח בקשותיה בעניינים אישיים, ללא דרישת הצגת מסמכים או הוכחה לטענותיה.
אחריו העידה בפניי אשת החסוי התובעת בשמו והאפוטרופא עליו, הגב' פ׳. א׳.
לדבריה מעולם לא רצתה לנקוט בצעד הדרסטי הכולל את כבילת ידיו של בעלה, ולכן נמנעה מכך גם לנוכח פזרנותו ארוכת השנים לגורמים רבים, אך סכומי הכסף הגבוהים והתדירים אשר הוציא בעלה במקרה זה לא הותירו בידיה ברירה והיא נקטה בצעד זה לשם למניעת התדרדרות הקופה המשפחתית לגירעון ולחובות. היא הודתה בחקירתה הנגדית כי לא פתחה חשבון בנק נפרד כאפוטרופא ולא דיווחה על המצב החדש ללקוחותיו של בעלה במשרד הנהלת החשבונות אותו ניהל במשך שנים רבות, לרבות בתקופה הרלוונטית לתובענה דנן.
העדה האחרונה בדיון ההוכחות היתה הנתבעת והתובעת שכנגד, גב' מ׳. ת׳.
לטענתה, התובע זמם מלכתחילה לנצל אותה לצרכיו האישיים והעסקיים, ולשם הברחת כספים מאשתו, וזאת לקראת תכנון גירושיו ממנה, ומתוך מטרה לנשל אותה מדירתה.
לדבריה, היא מילאה את כל דרישותיו במתן יחס חברי וחם וקירבה אותה ביקש תוך ניהול קשר ענף הכולל מפגשים, שיחות והודעות, בסיוע בהלבנת סכומי הכסף אשר העביר לה ובהסתרתו של עצם הקשר ביניהם מרעייתו ומרשויות המס. עוד היא תיארה כי נאלצה לשמור על מצב בו קיימת הייתה זמינות מלאה ומיידית ודיווח על מאזן חשבונות הבנק לפי בקשותיו הרבות של התובע.
באשר לתביעתה הנגדית היא הוסיפה וציינה, כי אילולא התובע ותביעתו, אמונתה שלמה כי היא הייתה זוכה במשרת נהגת הרכבת הקלה אשר שכרה בצדה, ועניין זה היה מביאה לכדי רווחה כלכלית עד למועד פרישתה לגמלאות.
אלו עיקרי טענות הצדדים וכך ניצבו הם בפניי האחד לנגד השנייה, כאשר גרסאותיהם מנוגדות בנקודות רבות – חלק פורטו וחלק עוד יפורטו בהמשכו של פסק דין זה.
בסיכומיהם שבו הצדדים על טענותיהם. התובע טוען לניצול מצבו הנפשי לשם הוצאת כספים בהיקף נרחב וכן להעדר הוכחת אובדן העבודה הנטענת מצידה של הנתבעת בתביעתה שכנגד.
הנתבעת, מאידך, טענה לניצולה בידי התובע לשם הלבנת כספיו או הברחתם מאשתו, תוך שהיא מציינת כי התובע התייצג בפניה כאדם משכיל ורציונלי הפועל מתוך רצון חופשי וכך היא מאמינה כי היה מצבו. הסכומים אשר לגרסת התובע הועברו מוכחשים על ידה, כמו גם מודעותה למצבו הנפשי.
עם זאת, תביעתו של התובע הביאה אותה לכדי אובדן דירתה ועבודתה וגם לאובדנה של המשרה אותה "כמעט וקיבלה" כנהגת הרכבת הקלה, כאמור וכמפורט.
דיון והכרעה
כבר עתה ייאמר, כי אופי הטענות אשר הועלו במסגרת תיק זה, הן טענות התביעה והן טענות ההגנה בתביעה העיקרית, מחייב עמידה בנטל הוכחה כבד אשר הצדדים, כך ניתן לומר כעת- לא עמדו בו.
טענה במשפט אזרחי המייחסת לבעל הדין שכנגד ביצוע עוולות נזיקיות של תרמית, הטעייה, ומעשים העולים לכדי התנהגות פלילית, מחייבת רמת הוכחה גבוהה מ"מאזן ההסתברויות" הנדרש כרגיל בדין האזרחי , וגיבוי בראיות תומכות משמעותיות ומשכנעות במיוחד; ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ (1),589 (26.02.1986); דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פיקאלי (נבו 07.07.2021).
במקרה דנן, ייחסו הצדדים שניהם, בין כתובעים ובין כנתבעים, ביצוע עוולת התרמית, עושק, הטעייה, הצגת מצג שווא וניצול ואף הלבנת הון. בהתאם להלכה הפסוקה אשר הובאה לעיל, היה עליהם לתמוך טענותיהם בראיות משכנעות במידה גבוהה מהרגיל. הדבר לא נעשה כאן, ושני הצדדים לא הרימו את נטל הראיה הכבד לו נדרשו.
נטל ההוכחה הרובץ על הצדדים בטענות מסוג זה, עשוי להכריע את גורל התביעה. כאשר עולה טענת הגנה המייחסת לתובע מרמה או ביצוע מעשים בעלי "גוון פלילי", אף אם לא הוכחה ברמה הנדרשת כדי לבסס תשתית עובדתית חלופית לגרסת התביעה, ייתכן ויהיה בה די כדי לערער את הבסיס הראייתי של התביעה ולהביא לדחייתה; ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (נבו 11.04.2013). כך הדבר בתיק דנן – שתי התובענות- זו ה"מקורית" וזו שכנגד.
נסביר כעת את הדרך בה נלך.
על התובע היה להוכיח כי הנתבעת ידעה על מצבו וניצלה אותו, כאמור. בקשה לעזרה מכל סוג שהוא, וכך גם עזרה כלכלית, יכולה להיענות באישור או בסירוב, ואין מחובתו של נמען הבקשה להיענות לה. הוכחת גרסתו משמעה הבאת ראיות חיצוניות לפיהן מצבו הפסיכולוגי-פסיכיאטרי של התובע היה כזה אשר גרם לו שלא לפעול על פי שיקול דעת הגיוני וסביר, שהנתבעת הייתה מודעת לו והחליטה לנצלו – ובעיקר – ראיות חשבונאיות המלמדות כי אכן בוצעו העברות/הוצאות של סכומי כסף העולים כדי סכום התביעה והמוערכים במאות אלפי שקלים. עוד ניתן היה לצפות ולראות תקשורת מילולית ותעבורת נתונים ענפה (בהתחשב כי תקופת התביעה משתרעת על שנתיים ימים) המלמדת על דרישות כספיות מחד (מצידה של הנתבעת) ועל היענות חסרת גבולות מאידך (מצדו של התובע).
כל אלו – לא נמצאו בחומר הראיות ובוודאי שלא ברמה המספקת והנדרשת לצורך הרמת רף ההוכחה כאשר מדובר בטענות חמורות של עושק ומרמה.
ומצידה של הנתבעת – מצופה היה כי יוגשו ראיות כלכליות המלמדות כי התובענה היא זו אשר הביאה להדרתה ממשרת נהגת ברכבת הקלה בירושלים, וכן ראיות נוספות המלמדות על קשר סיבתי בין התובענה דנן לבין שינוי מעמדה (לרעה, כמובן) בפני הגורמים הרלבנטיים במשרד הבינוי והשיכון, ועל כך כי נגרם נזק כלכלי העולה כדי 2 מיליון ₪.
כל אלו- לא הוגשו ולא נמצאו בין ראיותיה של התובעת שכנגד.
וכעת נפרט ונבחן את הטענות העובדתיות אשר עלו בידו של כל צד להוכיח או שלא הצליח לעשות כן, והכל נוכח הגרסאות הנקוטות בפי הצדדים ולאור חומר הראיות.
האם ההעברות הכספיות בוצעו, ואם כן- באיזה היקף?
מחומר הראיות אשר הוגש עולה, כי ההעברות הכספיות אכן בוצעו בחלקן, אך לא הוכח כי כלל סכומי הכסף שנמשכו מחשבון התובע הופקדו בחשבון הנתבעת. השוואת גרסאות הצדדים לדפי החשבון הבנקאיים אשר הוגשו מעלה התאמה חלקית בלבד בין התנועות בחשבונות השונים.
הנתבעת החזיקה, אותה העת, בשני חשבונות שונים- בבנק יהב ובבנק הדואר.
מדפי החשבון עולה כי חלק מהמשיכות מחשבון התובע תואמות במדויק או בקירוב לגובה ההפקדות שבוצעו באותו היום או ביום שלמחרת לחשבונה הנתבעת, כגון בתאריכים הבאים בחשבון הנתבעת בבנק יהב: 01.09.16, 05.09.16, 25.10.16, 07.11.16, 20.12.16, 22.12.16, 04.01.17, 25.01.17, 26.01.17, 01.02.17, 24.05.17, 18.07.17, 04.08.17. ובתאריכים הבאים בחשבון הנתבעת בבנק הדואר: 03.02.16, 08.08.17, 09.08.17, 15.08.17, 24.09.17.
העברות אלו תומכות בגרסת התובע ומעלות כי התקיימו העברות כספים ענפות ורבות בין הצדדים בשיעור כולל של לפחות 56,350 ₪.
במועדים אחרים אין התאמה מדויקת אך בוצעו העברות והפקדות: בחשבון בנק יהב בתאריכים 03.11.16, 08.11.16, 17.11.16, 23.11.16, 07.02.17, 23.04.17, 25.04.17, 16.05.17, 04.06.17, 05.06.17, 03.07.17, 23.11.17. ובחשבון בנק הדואר 10.02.16, 11.10.17.
במועדים מסוימים הפער בין הסכומים משמעותי מכדי לייחס את ההפקדות ל"העברה": בחשבון בנק יהב 09.12.16, 03.01.17, 20.02.17, 28.02.17, 04.04.17, 05.04.17, 12.04.17, 19.04.17, 13.07.17, 17.07.17, 27.07.17, 19.11.17. ובחשבון בנק הדואר 04.09.17, 19.10.17, 13.11.17.
אמנם קיימת הלימה בין תאריכי המשיכות וההפקדות בחשבונות הצדדים, אך הפער הכולל בין הסכומים ב-15 העברות אלו – 113,350 ₪ שנמשכו לעומת 34,710 ₪ שהופקדו – יש בו כדי להחליש באופן ממשי את טענות התביעה.
לסיכום ביניים, מדפי החשבונות הוכח כי בוצעו העברות כספיות בשיעור העולה כדי עשרות אלפי שקלים -אך לא נהירים הן הסכום הכולל המדויק והן אופיין של ההעברות הכספיות, וזאת לנוכח הפערים.
מעבר לכל אלו, סיכום כללי של סכומי הכסף אותם משך התובע מחשבונו בתקופה הרלבנטית להליך דנן עומדים על סך כולל של 648,298 ₪, אולם סכומי ההפקדה בחשבונותיה של הנתבעת עומדים על סכום כולל של 191,974 ₪ (מהם 40,630 ₪ בקירוב בחשבונה בבנק הדואר, וסך של 151,344 ₪ בקירוב בחשבונה אשר בבנק יהב – וראו לעניין זה נספח ב' לכתב התביעה ונספחים ב'1 וב'2 לתצהירה של הנתבעת).
סוף דבר של הפרק החשבונאי – התובענה לא הוכחה הן במובן של סכומי הכסף בכלליות, והן באשר למתאם אשר אמור להיות קיים בין ההפקדות למשיכות. נתונים אקטואריים אלו אינם תומכים בתרחיש המוצע על ידי התובע, אך גם לא בזה המוצע על ידי הנתבע ועל כן, משמוטל נטל ההוכחה על כתפי התובע, הרי שהכף נוטה בעניין זה לחובתו.
הנתונים האחרים הנתונים במחלוקת, אם כן, הם: ההסבר להעברות; הרעיון שמאחורי דרך ההעברה המורכבת בה בחרו הצדדים; היעד הסופי של הכספים; וכמובן - היקף ההעברות.
החסוי ואשתו האפוטרופא טענו, כאמור, כי מדובר בניצול מובהק של החסוי בידי הנתבעת לצרכיה האישיים, כאשר גרמה לו להעביר אליה כ- 651,698 ₪ אשר לא הושבו לו מעולם, תוך הסתרת ההעברות מאשתו ובחירה בדרך מייגעת זו לבקשת הנתבעת ולהסתרת ניצולה (ראו בסעיפים 30-49 לתביעה, בנספח ב' לכתב התביעה- דפי החשבון, ובעדות החסוי בעמוד 8 שורה 30 עד עמוד 9 שורה 18 לפרוטוקול מיום 11.03.18). התובע אף טען, כי חלק מסכומי הכסף אשר אותם נתבקש על ידי הנתבעת להעביר נצרכו עבור מותרות וכן עבור צרכים אינטימיים כמכוני יופי (חקירת החסוי, עמ' 66 ש' 1-10), טלפונים ניידים (שם, שורות 13-24), שתלים לחזה (שם, עמ' 67 שורות 12-16), הסרת מזל רע וקמעות (שם, ש' 17) ועוד.
הנתבעת, לעומתם, תלתה את הסיבה להעברות במספר הסברים משתנים: תחילה טענה כי מדובר בניסיון להבריח כספים מאשתו לקראת גירושין עתידיים, בהמשך כי מדובר במזימה פלילית של החסוי להלבין דרכה כספים ולתכנן מס, ולבסוף כי נעשה ניסיון עוקץ על גבה תוך מזימת נישולה מדירתה (ראו בעניין זה עדותה בדיון מיום 11.10.18 בעמוד 27 שורות 22-31 ובעמוד 28 שורות 17-21).
לגבי היקף הכספים, טענה הנתבעת כי אינה היחידה שקיבלה ממנו כספים בהיקף נרחב ביותר (ראו שם, עמוד 27 שורות 17-21).
טענת הנתבעת כי התובע הפקיד את הכסף בחשבונה ולאחר מכן הם נפגשו והיא העבירה לו את הכסף בחזרה במזומן (סעיפים ו'-י"ב לכתב ההגנה, וראה בעמ' 140 לפרוטוקול דיון ההוכחות בשורות 13-16), אינה נתמכת בהשוואת נתוני איכוני השיחות לימי משיכת הכספים, ולא עולה מהם כי הם נפגשו בימים בהם היא משכה את הכספים. יצוין כי נתוני האיכון אינם משקפים במדויק ובאופן מלא את מיקום הצדדים לאורך כל היום, אך עם זאת לא מצאתי הלימה מוחלטת בין מערכות נתונים אלו, כפי שהיה מצופה נוכח גרסתה של התביעה.
לעניין ההסבר הטמון בבסיסה של שיטת ההעברות הכספיות, טען החסוי כי הפרוצדורה המייגעת של משיכת מזומן והעברתו הפיזית לידי הנתבעת התבצעה לפי בקשתה כדי שלא ייוודע כי הוא מקור הכספים (בעמוד 8 שורה 30 עד עמוד 9 שורה 18 לפרוטוקול מיום 11.03.18). זוהי גרסתו בעניין זה הבאה כתגובה לגרסתה של הנתבעת.
שוב, ניצבות הגרסאות השונות והמנוגדות, האחת אל מול רעותה, אך לא מצאתי ראיה "שוברת שוויון" אשר יש בה כדי להכריע את כף המאזניים לטובתה של גרסה זו או אחרת.
קושי זה במציאתה של אותה "ראית הזהב" מלווה את התיק דנן על שתי תביעותיו, במיוחד נוכח טיבן של הטענות אשר יכול וידורו בכפיפה אחת – רוצה לומר, ייתכן והצדדים נעו על שני צירים מקבילים, וכל אחד לא "התנגש" בגרסת חבירו/חברתו. ייתכן והתובע אכן סבל ממצב נפשי סבוך אשר מנע ממנו לשקול שיקולים סבירים והגיוניים (ויובהר- עניין זה לא הוכח ברמה הנדרשת בדין האזרחי ולנוכח טענות העושק והמרמה אשר נטענו על ידו), אך יחד עם זאת, לנתבעת לא הייתה דרך של ממש לדעת זאת, להבין את מצבו ולהפנימו, והיא ראתה בבקשות העזרה התכופות אשר הופנו אליו פנייה לידיד ומושיע אשר יכול לקבלן ויכול לסרב להן – ותו לא.
ראשית, האם התובע סבל ממאניה בזמן ההעברות עצמו?
אין מחלוקת כי החסוי הינו מתמודד נפש עוד משנת 1995, כאמור בסעיף 8 לכתב התביעה, בסעיף ט' לתצהיר אשת החסוי, בסעיפים 2 א-ב ו-ח' לתצהיר החסוי, ובמכתבה של ד"ר רוזנברג מיום 04.12.17 אשר צורף כנספח א'1 לכתב התביעה.
עם זאת, לא הוכח כי בתקופת ביצוע ההעברות היה התובע במצב של מאניה "מוגברת" או נעדר כשירות לנהל את ענייניו הכספיים. עדות ד"ר רוזנברג, הרופאה הפסיכיאטרית אשר טיפלה בו, אינה חד משמעית בעניין זה; ראה בעמוד 39 לפרוטוקול ואילך, ובפרט בעמוד 41 שורות 11-19: "בדרך כלל אנשים שסובלים מהפרעות כאלה, הם מתפקדים נורמלי בין ההתקפים, הם לא משוגעים כל היום וכל הזמן." גם לדבריה, ההתפרצות אשר אירעה בשנת 2015 וכמעט הסתיימה באשפוז כפוי קדמה לתקופת ההעברות הכספיות ולא הוכח כי השפיעה עליה.
שנית, האם הנתבעת יכולה הייתה לזהות את מצבו הנפשי של החסוי?
לא הוכח כי הנתבעת יכולה הייתה להבחין במאניה ממנה סבל החסוי או באי יכולתו לסרב לבקשותיה לעזרה כלכלית. לא הוצגה כל ראיה בעניין זה מטעמו של התובע, מטעמה של הפסיכיאטרית אשר העידה כעדת תביעה או מטעמה של הנתבעת אשר טענה בעדותה כי כלל לא הייתה מודעת לכך (ראו בפרוטוקול בעמוד 28 שורות 15-20: "כל העניין הפסיכיאטרי שלו... עומד אדם אחד מהמבריקים... ראיתי את המסמכים הפסיכיאטריים נפלתי מהכיסא, לא האמנתי. האדם הזה לא יודע בין טוב ורע, הוא יועץ מס בכיר ועדיין עובד").
יתירה מזאת, לנתבעת אשר הכירה את הנאשם לאחר שחלה, לא עמדה נקודת ייחוס והשוואה טרם מחלתו (כפי שעמדה, יש להניח, אצל בני משפחתו) ומכאן שנדרשות היו תגובות קשות ויוצאות דופן בכל קנה מידה על מנת להביאה לכלל מודעות שכזו.
אין לשכוח, כי התובע הוסיף לנהל את ענייניהם הכספיים של לקוחותיו, ללא פרסום מצבו הנטען כלפי הלקוחות המסתמכים על מעשיו והרשויות המותירות בחזקתו את רישיון עיסוקו, וזאת לפי עדותו בחקירה הנגדית מיום 24.09.20.
לדבריו, בדיון בבקשת העיקול על דירתה של הנתבעת מיום 11.03.18 בעמוד 15 שורות 20-23, כאשר נשאל: "אמרת לגברת שיש לך את המחלה הזו?", השיב: "לא. לא ראיתי צורך לספר את העניין הזה", כלומר אודות מצבו הנפשי הפסיכיאטרי. בהמשך שינה מעט את גרסתו וטען כי סיפר בשלב מסוים אך לא "נכנס לפרטים" (עמ' 57 שורות 10-11 לעדותו של החסוי וכן עמ' 84 שורה 17 ועמ' 85 שורה 12).
בהמשך אותו דיון העידה הנתבעת בשורות 3-4, 13-14 בעמוד 23: "אני לא ידעתי שיש לו בעיות רפואיות... אני הכרתי גבר אחר לגמרי... הכרתי בן אדם חכם שנון יועץ מס, נפגש עם לקוחות. אם הוא סובל אז למה הוא מסתובב חופשי?".
עדות הרופאה הותירה ספק גם בנוגע לשאלה זו, כאשר לא הבהירה חד משמעית האם ביכולתו של אדם ללא היכרות עם התופעה הרפואית והשלכותיה להבחין במצב התובע בלא היכרות מוקדמת עמו (ראו בעדותה מיום 24.09.20 בעמוד 43 שורות 29-33 וכן עמ' 45 שורות 7-15).
הנסיבות בהן התנהלו יחסי הצדדים להליך זה, מראים על מערכת יחסים ידידותית וולונטרית, בה שני הצדדים מעוניינים בהמשך הקשר ויוצאים ממנו נשכרים, אם ברווח רגשי או כלכלי ואם ברווח הלקוח מתחומים אחרים, וכל זאת ללא גילויי אמת על מצבו הנפשי העדכני והנכון של התובע. זוהי כאמור, "הדרך המקבילה" בה ניתן להניח את גרסותיהם של הצדדים וליתן להן לדור בכפיפה אחת יחד, באורח מקביל – התובע היה חולה, אך הנתבעת לא העלתה על דעתה כי זהו מצבו נוכח המצג שהוצג על ידו, לאור דבריו ותגובותיו, בהעדר תקופת ייחוס לשם השוואה ואף בהתאם לחלק מהודעותיו הכתובות.
על מנת "לעקור" את התיק דנן מה"דרך המקבילה" ולטעת אותה בשדות המרמה והעושק – נדרש, כאמור, "שובר שוויון" אשר אותו לא מצאתי בחומר הראיות.
באשר לאינטרס הנתבעת בקשר עם התובע- ניתן להסיקו מפניותיה בבקשות לעזרה כלכלית באמצעות הודעות עם פן אישי, כמו למשל, כמפורט בסעיפים 26 ו-29 לתגובת התובעת לבקשת המחיקה על הסף מיום 06.03.2018, כגון: "תחשוב על החזר הלוואה ביה"ב ב 20 לחודש... חבל שיבטלו את ההסדר" (מיום 25.12.17), "רק שתדע שאין לי חשמל" (מיום 25.12.17), "ואם לא יכולת לעזור לי בטיפה לשבת אז מה יותר מזה" (12.11.17).
לאינטרס החסוי בקשר עם הנתבעת – אותו ניתן להסיק מהודעותיו לנתבעת אשר צורפו לתגובתה לתשובה לבקשת המחיקה על הסף מיום 09.03.2018, ולדברי בא-כוחה המעידים על קשר זוגי ביניהם: בתגובה להודעתה "לילה טוב חלומות פז בשדה מלא שמש פרחים ופרפרים", השיב התובע: "גם לך חמודה". בהמשך מפורטים ניסיונותיהם לתאם מועדי פגישות ביניהם וכן ברכות לבביות בעלות פן אישי מרוכך ועדין.
למצב זה, מצטרף גם קושי החסוי (כפי שהוא הציגו) בקיום מערכת היחסים עם אשתו ובצורך להסתיר ממנה את מערכות היחסים האחרות שלו לרבות את העברות הכספיות הרבות אשר ביצע.
בעניין זה - ראו למשל בעמוד 13 שורות 18-25 לפרוטוקול:
"...למה כל ההודעות שאתה מקבל ממני, כל ההודעות שאתה שולח לי אתה מוחק, למה היא אמרה לי את זה, אני מחקתי והיא לא... במשך שנתיים ורבע, כן מחקתי לפי בקשתה... היא רצתה להסתיר מאשתי שלא תראה שנתתי לה כסף".
כמו כן ראה הודעותיו לנתבעת מיום 31.01.17 ומיום 13.09.17 המצורפים כנספחים לתצהיר הנתבעת, והודעתו מיום 27.11.2016שהוגשה כנספח נ1-א בדיון ביום 24.09.20: "...בבקשה לא ליצור קשר איתי הבוקר כי אני עם אשתי לסידורים", וכן הודעתו מיום 13.9.2017 שהוגשה כנספח נ1-ב- "אתמול בערב כשנהגתי ברכב היה צלצול מהטלפון ואשתי בדקה ממי קיבלתי הודעה וזה היה ממך. אז הייתי במצב לא נעים. מה שנעשה זה שלא תשלחי לי הודעות אם אני לא שולח לך קודם."
בנוסף ראה לתיאורי הקושי המשפחתי על רקע ההתקפים הפסיכוטיים כאמור וכמפורט בעמוד 17 שורות 24-26 ולתיאורי בנו של החסוי אודות הקושי הזוגי נוכח הבעיות הכספיות אשר נובעות מפזרנותו בעמוד 18 שורות 11-13, אף הם מצויים בפרוטוקול הדיון הנ"ל.
גם יחסיו עם אשתו באופן כללי, כאמור, לא היו במיטבם באותה העת; ראו בעניין זה הודעתו לנתבעת מיום 05.01.17 המצורפת כנספח לתצהיר הנתבעת וכן עדות בן החסוי בעמוד 18 שורות 11-13 לפרוטוקול הדיון מיום 11.03.18.
בעניין זה ובניגוד לכך - הנתבעת העידה כי מערכת היחסים הייתה אינטימית וזוגית ביניהם, לכל הפחות מנקודת ראותה, וטענה כי כללה אף יחסי אישות אך חזרה בה מגרסה זו בהמשכו של ההליך (ראו בעניין זה עדותה בעמוד 26 שורות 30-32 לפרוטוקול הדיון מיום 11.10.18 וחזרתה בה בהמשך אותו הפרוטוקול בעמוד 29 שורות 3-7 וכן עמ' 123 שורות 7-18, עמ' 124 שורה 36 וכן עמ' 125 ש' 8).
עוד יצויין כי החסוי, אף לשיטתו, לא היה הנשלט במסגרתה של מערכת היחסים בין השניים ולא היה הסביל, אלא לעיתים- פעיל ואף פעיל מאד. לשיטתו – במקרים רבים, הוא היה זה אשר הציע לנתבעת סכומי כסף אף ללא בקשה מקדימה מצידה- ובלשונו: "היא לא בקשה, אני הצעתי מעצמי" (עמ' 58 לחקירתו של החסוי, שורות 22-23).
לסיכומם של דברים, עולה ספק בדבר מצבו הפסיכולוגי-פסיכיאטרי של התובע בנקודת הזמן בו החלה להתרקם מערכת היחסים בינו לבין הנתבעת, אך ספק גדול ממנו נפער באשר למודעותה של הנתבעת למצב זה והשפעותיו בכל הכרוך בבקשות העזרה אשר הביאה לפתחו, באשר דיבורו, אורחותיו, עבודתו והתנהלותו לא נתנו בידיה די מידע המלמד על חוסר יכולתו של התובע לקבל החלטות ריאליות באשר לכספו. עיון בנקודת ראותה של הנתבעת כפי שהיא עולה מהראיות הקיימות בתיק מלמד כי התנהגותה לא חרגה ממתחמי הסבירות והזהירות הנדרשים מהאדם הסביר, וזאת נוכח הנימוקים אשר צוינו לעיל, ומכאן ש"היסוד הנורמטיבי הטהור" (סיכומי התובע- פסקת "עשיית עושר ולא במשפט") הכרוך הן בעוולת הרשלנות והן בעשיית עושר ולא במשפט – אינם קיימים ובהיעדרם – נעלמת התביעה ונמוגה.
וכעת לשאלה השלישית- האם הנתבעת ניצלה במכוון וביודעין את מצב החסוי להוצאת כספים ממנו?
קביעה רטרואקטיבית כי היחסים בין הצדדים מהווים ניצול הנתבעת את מצב התובע, אפשרית רק בעת שמוכחת מודעות הנתבעת למצבו והבנה כי בעקבותיו ייענה לכל בקשותיה. זאת לא הוכח, אף בהנחה כי הנתבעת הבחינה במצבו הנפשי החריג של החסוי.
כך עולה, בין היתר, מנוסח ההודעות אשר החליפו השניים במהלך ההתכתבות ביניהם, אשר צילומי מסך המתעדים אותם צורפו לתיק, בהם עקב התובע אחר סכומי הכסף אשר הועברו לנתבעת ואחר היתרה בחשבונותיה, הורה לה כיצד לנהוג בהם ואף קיבל ממנה בקשות לגבי ייעוד הכספים ואופן השימוש בהם (ראה עמ' 61 שורה 26 לפרוטוקול). אלו מוסיפים ומעמיקים את הספק בגרסתו כאילו הולך שולל ונעשק על ידי הנתבעת, והחלופות אשר הציע הנתבע כדי להסביר את בחירת הניסוחים - אינם משכנעים דיים, בוודאי שלא ברמה הנדרשת על מנת להוכיח טענת עושק או מרמה, כאמור .
ראו בעניין זה את התכתבותם מיום 04.08.2017, נספח ג1 לתצהיר עדות ראשית מטעמה: "יהיה בסדר אם אשתמש ב-500 מתוך ה-6 כי הבית ממש ריק וצריך א. כביסה ונייר טואלט ומ. שיניים שמפו וכאלו...?". בתגובה לבקשה זו ענה התובע: "כמה שיותר שאת יכולה להצטמצם יותר טוב...".
וכן בהתכתבויות שצורפו לתצהירהּ כנספח ג6: "מעניין איזה יתרה יש לך בבנק", ומענה מפורט של הנתבעת לשאלתו: "התקליט אומר 14 ₪ ו-78 אגורות בזכות ביה"ב. בדואר אני בשקל מינוס." וכנספח ג7: "טוב הבנתי. לא יודע איפה התברברתי. אני שואל אותך שוב- את בודקת את היתרה במכשיר? אם כן מה היא היתה לפני שמשכת 3,250?", והודעות נוספות בהן היא נדרשת לדווח מידית לתובע על היתרה בחשבונהּ שלה באופן מעורר תהיות אשר אינו מתיישב עם גרסתו של מי שאינו שוקל שיקולים כלכליים.
אכן, ברור כי הנתבעת הייתה מצויה במצב כלכלי ואישי קשה באותה תקופה, כעולה מעדותה בעמוד 26 שורות 20-27 לפרוטוקול: "בגדול הייתי בתקופה מאוד מאוד קשה בסוף שנת 2015 תחילת שנת 2016...ניסיתי באותו שלב... הכל כדי להביא פרנסה... הטענה שלי שניצלו את המצוקה האישית שלי, הכלכלית שלי, את המצב הקשה שהייתי שם."
הוכח גם כי היא ביקשה סיוע כלכלי מהתובע, ראה הודעותיה אליו שפורטו בסעיפים 26 ו-29 לתגובת התובע לבקשת המחיקה על הסף מיום 06.03.2018, כגון: "החשמל שהתנתק הבוקר ואי יכולת להסתדר שבת ושוב הכדורים נגמרו, מיואשת לגמרי כבר. המשכנתא כבר כאן והבית פשוט ריק לגמרי... אין לך שום יכולת לעזור לשבת" (מיום 12.04.2017).
עם זאת, אין די באישה המצויה במצב כלכלי קשה, על שלל בקשותיה לסיוע כלכלי, ואדם אשר מוכן לתת לה מכספו, כדי לבסס את העושק הנטען, וזאת ללא ראיה תומכת.
אמנם התובעת לא הצליחה לבסס את טענת ה"קונספירציה" אשר הועלתה בדיעבד, ולפיה רק במבט לאחור ולאחר שנים הבינה כי ההעברות הכספיות בהן נטלה חלק שימשו כיסוי חשבונאי למזימת הלבנת כספים בידי התובע ובהמשך לתכנית אשתו להשתלט על נכסיה, ולא תמכה אותה בכל ראיה שהיא. היקפם של סכומי הכסף אשר הועברו מפעם לפעם אינו תואם גרסה זו, כפי שפורט.
לשם הוכחת גרסתה היה עליה להראות כי לאחר כל מפגש ביניהם, שבו והופקדו הכספים בחשבון התובע. הדבר לא עלה מדפי החשבון אשר הוגשו בתיק הראיות.
אף שבוצעו העברות מהתובע לנתבעת, סכומי כסף אלו לא מצאו את דרכם חזרה לחשבונו של התובע באותם ההיקפים, ומשכך ולא ניתן לבסס את טענת הלבנת ההון בדרך זו (ראה בדפי חשבונות העו"ש אשר הוגשו ובניתוחם לעיל).
לנוכח זאת לא ניתן לקבל במאזן ההסתברויות הנדרש להרמת נטל ההוכחה בהליך האזרחי את גרסתה החלופית של הנתבעת.
עם זאת, עלה בידיה לערער את גרסתו העובדתית ולהותיר ספקות משמעותיים לגביה. כך למשל בעמוד 61 שורה 26 לפרוטוקול הדיון מיום 24.09.2020 ואילך, בחקירתו הנגדית לא עלה בידי התובע להסביר את פשר ההתכתבות בינו לבין הנתבעת בה היא אישרה לשאלתו כי משכה את הכסף אשר העביר לה, ובקשה את הסכמתו להשתמש בסכום קטן מתוך ההעברה לצרכי הבית הבסיסיים, כמצוטט לעיל: "יהיה בסדר אם אשתמש ב-500 מתוך ה-6 ...?". ברי, כי בקשה זו אינה תואמת אישה אשר מטרתה היא לעשוק ולגזול את החסוי שהרי אם כך היה הדבר – נראה כי לא הייתה מבקשת את רשותו להשתמש בכסף לצרכיה האישיים.
במכלול הנסיבות ובהצטרף להתנהלותו שלא הסגירה את מצבו הנפשי, יש בכך כדי להביא לדחיית התביעה העיקרית.
ככל שלא עלה בידי אחד הצדדים להסביר באופן חד משמעי ומוכח את אופן התנהלות יחסיהם הכספיים לאורך תקופה בצורה המדגימה אותו כחסר הישע אשר נוצל ואת בעלת דינו כמנצלת מתוחכמת, אני קובע בזאת כי נוהלה מערכת יחסים בין שני בגירים אשר קיוו להפיק ממנה תועלת והנאה, האחד בהיבט רגשי-חברתי והאחרת בהיבט כספי, כאמור.
אף אם נכזבו לבסוף תקוותיהם משהופסק הקשר לאחר התערבות אשת התובע, אין בכך כדי לשנות את תחילת פעולותיהם ומעשיהם שנעשו ברצון ומבחירה, אף אם על רקע נפשי מסוים אשר עוצמתו ומודעותה של הנתבעת אליו- לא הוכחו כדבעי.
התביעה שכנגד
התביעה שכנגד אף היא לא הוכחה בפניי, ולפיכך - היא נדחית.
מבחינה כרונולוגית, זו הוגשה כתביעה עצמאית ביום 16.10.18, לאחר הדיון המקדמי בתביעה העיקרית, ואוחדה עימה כתביעה שכנגד בהחלטה מהדיון ביום 07.07.19.
תביעה זו אינה מחזיקה מים כשלעצמה והיא חסרת ביסוס ראייתי.
מדובר, ככל הנראה, ב"התקפת נגד" תוך ניסיון מנע וטקטיקה של הפיכת דימוי התובע המנוצל לנתבע המנצל והיפוך מעמד הנתבעת בהתאמה ממנצלת למי שנוצלה בעקביות במערכת היחסים הממושכת בין הצדדים. נדמה כי התביעה שכנגד לא הייתה באה לעולם בפני עצמה והיא עומדת כתגובה לתביעה העיקרית בלבד.
גרסת התביעה שכנגד התפתחה בתחילתו של ההליך העיקרי, כשהיא מוצגת באופן מפורט
יותר בחלוף הזמן. כך בין היתר בעדותה בדיון מיום 11.3.18 עמודים 22-23; בסעיף 18 ו-י"ב לכתב הגנתה מיום 06.05.18; וב"רקע עובדתי" לבקשה לפסילת השופטת אשר ישבה אז בדין, וזאת מיום 13.02.19.
כדי להוכיח את טענתה לפיה אבדו סיכוייה לזכות במשרה כנהגת הרכבת הקלה, היה על הנתבעת להוכיח קשר בין מעשי התובע לכך.
בחינתו של קשר סיבתי תיעשה על פי כללי הסיבתיות הקבועים בפקודת הנזיקין, על פי מבחן הצפיות, מבחן הסיכון או מבחן השכל הישר (ע"א 9313/08 רות אופנברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו (07.09.11)). התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי בין אובדן המשרה הפוטנציאלית לניהול ההליך בתביעה העיקרית נגד הנתבעת, זאת על פי אחד ממבחנים אלו.
יתרה מזאת, הנתבעת עצמה צירפה כנספח ה' לתצהיר עדותה הראשית את מכתב סיום ההעסקה אשר נשלח אליה מחברת סיטי פס מיום 24.06.2018, ובו נומקה הפסקת מועמדותה לעבודה בחוסר התאמה לעיסוק המקצועי, ולא בחקירה משטרתית או בכל עניין אחר הכרוך בתביעה ובנסיבותיה.
גם במוצגים אשר הגישה בדיון מיום 07.07.19 להוכחת התכתבותה עם נציגי הלשכה לסיוע משפטי צירפה (בעמוד 5) את מכתבה אליהם מיום 29.8.18, בו טענה בראשיתו (החל בשורה 7 לפסקה המרכזית) כי סילוקה מקורס הבחינות לחברת "סיטי פס" נעשה על רקע גילוי תביעתה נגד חברת "אגד" בטענה כי עברה הטרדה מינית בידי מורה מטעם "אגד" במסגרת קורס הכשרה כנהגת אוטובוס:
"...וכש"חפרו" קצת וגילו כי זו אני שהגשתי תביעה כספית מול אגד ומול המורה המטריד... ומהר מאוד זימנו אותי לשיחה והודיעו לי כי נמצאתי "לא מתאימה"."
לא ניתן לבחור גרסה שונה לתיאור אותה סיטואציה של אי מעבר הקורס בהצלחה, בהתאם להקשר הרצוי- על רקע בריאותי, עייפות והיעדרות טכנית ממפגשי הקורס; על רקע תביעת ההטרדה המינית; או על רקע העיקול והלחץ שהביא עמו הליך התביעה העיקרית.
משנמסרו גרסאות שונות, ללא הסבר המניח את הדעת מדוע הוחלפו או שונו בחלוף הזמן ובהתמשכות ההליך- הרי שלא ניתן ליתן אמון באף לא אחת מהן.
באותו אופן ומאותם הנימוקים (בשינויים המחויבים), איני מקבל את טענת הנתבעת בנוגע למזימה הנטענת של נישול הנתבעת מדירתה, בעוד מדובר בדירת דיור ציבורי של חברת עמידר, וכאשר התובע עוסק כרואה חשבון ויועץ מס מצליח לעסקים רבים, מחזיק בדירה משלו במודיעין, והוא רכש מספר דירות, בחלקן עבור ילדיו. מעבר לכל הקשיים האחרים אשר צוינו לעיל- מניע ראוי לשמו- אין.
לא הובאו כל ראיות שיבססו קשר כזה, בהיבט אקטוארי, כלכלי או חשבונאי. בעיותיה הכלכליות של הנתבעת והשלכותיהן לגבי הדירה עמדו במוקד עיסוקה כבר בפגישתם הראשונה של הצדדים, כאשר מסמך הנוגע לכך הוצג על הדלפק בחנות הפרחים.
התביעה לא עמדה ברף הראיות הנדרש, ולו הנמוך ביותר, קל וחומר שלא עמדה ברף הנזיקי הדרוש להוכחת הקשר הסיבתי בין הנתבעים ומעשיהם לבין הנזק, ומשכך, כאמור, נדחית התובענה שכנגד.
סוף דבר
קשר, כאמור, נוצר בין התובע לנתבעת.
את מהותו האמתית לא נדע מחומר הראיות אשר הוצג בפניי. סכומי כסף עברו בין השניים והחליפו ידיים, והמניע להעברות אלו טרם בורר במסגרתו של התיק דנן.
הלב נחמץ למשמע התובע, לקולו החלוש, לעיניו המביטות מטה, לשברונו הנפשי, לתחושות האשם אשר מקננות בו ולמצבו הכללי. בא כוחו, עוה"ד דיין, כהרגלו, עשה כל שביכולתו על מנת להרים את נטל הראיה ולהציג את התובע, על סמך הראיות שבידיו, כמי שרומה ונעשק, אך לא מצאתי, כאמור, שהיה בראיות אלו כדי להטות את כף המאזניים לטובתו.
איני שולל מצב אשר בו התזות המוצעות על ידי הצדדים ידורו בכפיפה אחת, כאמור, כך שרוחב ליבו של התובע נבע ממצבו הנפשי, אולם בד בבד עם מצבו הנפשי אשר לא ניתן היה להבחין בו- ראתה בו הנתבעת מושיע טוב לב וביקשה להיעזר בו אך לא לעשקו. זו אפשרות, וקיימות אף אפשרויות אחרות – אך אין בחומר הראיות כדי "להרים" אחת מהן אל מעבר לרף הנדרש - ומשכך, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
בנסיבות העניין- לא אעשה צו להוצאות.
העיקול הזמני אשר הוטל על דירתה של הנתבעת- יבוטל החל מיום 20.11.21.
מזכירות- נא לשלוח פסק דין לצדדים.
ניתן היום, א' מרחשוון תשפ"ב, 07 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.
חתימה