פלוני ואח' נ' האיחוד החקלאי תנועת הנוער ואח'

מבוא

1. התובע, יליד 30.12.97, נפגע ביום 7.3.09 במהלך פעילות ספורט שנערכה במסגרת חגיגות פורים בישוב שבו הוא מתגורר.

2. על פי המפורט בכתב התביעה, נפגע התובע במהלך גלישה באומגה, לאחר שחבל האומגה נעצר, ולאחר שמדריך מטעם נתבעת 1 (להלן- "תנועת הנוער") ניער את החבל, וכתוצאה מכך נחבט התובע בחוזקה בקורות העץ ונחבל ברגלו השמאלית.

3. בתחילה הוגשה התביעה נגד תנועת הנוער בלבד, בטענה כי האירוע אירע תוך כדי הפעילות שנערכה במסגרתה. תנועת הנוער שלחה הודעות לצד השלישי, הועד המקומי של רמות השבים (להלן- "הועד המקומי"), בטענה שהוא זה שערך את האירוע לכבוד חג הפורים, הוא זה שהזמין את הפעילות שבגדרה אירעה התאונה, והוא זה שביצע אותה, והכל ללא כל מעורבות מצד תנועת הנוער. הועד המקומי טען כי אמנם הוא ערך את האירוע והזמין את הפעילות, ואולם הוא נעזר לשם כך בחברה בעלת ניסיון רב בתחום, מנו פעילות אתגרית (להלן- "מנו"), ובכל מקרה את המתקן התקינו חניכי תנועת הנוער בפיקוחה של מנו.

4. רק לאחר הגשת תחשיבי נזק, ולאחר הערות מפורשות מטעם בית המשפט, תוקנה התביעה כך שהועד המקומי ומנו הוספו כנתבעים בתביעה עצמה.

5. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות ובשאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה.

6. מחלוקת נוספת התבררה במסגרת הודעה לצד השלישי ששלחה מנו לפניקס חברה לביטוח, אשר סירבה להעניק למנו כיסוי ביטוחי.

   המסגרת הנורמטיבית

7. לשם הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113(להלן- "פרשת ועקנין"); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113))".

8. הבחנה נוספת שיש להזכירה בנסיבות העניין הינה באשר לקיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, הנבחנת בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, האם בנסיבות הייחודיות של האירוע יכול וצריך היה אדם סביר לצפות את התרחשות הנזק הספציפי שנגרם.

9. כפי שנקבע ע"י כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בפרשת ועקנין, ע"מ 112-126 האחריות אינה מוחלטת, ועצם קיומם של נזקים, אינו בהכרח מעיד על זכאות לפיצוי-

   "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית,  כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת".

10. עוד נקבע באותו פסק דין-

    "מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים אליו... ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו".... חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות...".

     

    נסיבות התאונה

11. לשם הכרעה במחלוקת בין הצדדים יש לקבוע תחילה מה היו נסיבות התאונה.

12. כפי שאפרט להלן, הראיות שהובאו לעניין זה היו ראיות מטעם התובעים בלבד.

     

    עדות הוריו של התובע

13. אמו של התובע הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי התאונה אירעה במהלך פעילות של תנועת הנוער, בשעה שהתובע גלש במתקן שהוקם על ידי המדריכים של התנועה. במהלך גלישתו של התובע, נתקע החבל ונעצר, ללא יכולת להתקדם. מדריך של תנועת הנוער ניער את החבל, וכתוצאה מכך נחבט התובע בחוזקה בקירות העץ של המתקן ונחבל ברגלו השמאלית.

14. בחקירתה הנגדית השיבה האם כי התובע הוא הראשון שעלה על המתקן, ובאותה עת הוא היה בעודף משקל (עמ' 10, שורות 1-3). האם השיבה כי היא לא הייתה עדה לתאונה, אלא שהתה במרחק של כ- 10 מטר ממנה, על יד המשקאות. לאחר ששמעה צעקות אמרו לה הנוכחים כי מדובר בבנה.

15. האם השיבה כי היו עדים לתאונה, מבין הורי הילדים האחרים שנטלו חלק בפעילות, ואולם הם לא זומנו לעדות.

16. האב הצהיר בתצהיר עדות ראשית באשר לנסיבות התאונה את אותה הצהרה המופיעה בתצהיר עדותה של האם. בחקירתו הנגדית השיב כי הוא כלל לא נכח באירוע.

     

    עדות התובע

17. מטעם התובע לא הוגש תצהיר עדות ראשית, נוכח גילו. ביום 11.11.15 התייצב התובע במפתיע למתן עדות, בעיקר לשם הצגת הצלקת שנגרמה לו בעקבות התאונה.

18. את נסיבות התאונה תיאר התובע במהלך הדיון כדלקמן: "כשהייתי בכתב ו', בחג פורים, האיחוד החקלאי הקים מתקנים לילדים. המתקן הראשון שעליתי עליו. מתקן שקופצים עליו בין שתי פלטפורמות עם חיבור ביניהן, בעזרת חבל ורתמה. בגלל שהייתי ילד גדול שקפצתי מצד אחד לשני, אז החבל נמתח כלפי מטה ובמקום לנחות על הפלטפורמה התנגשתי באזור שבו נפצעתי בפלטפורמה" (עמ' 5, שורות 16-19).

19. התובע הוסיף כי האחראים על הפעילות היו ילדים מהתנועה, בכתות ט- י"א. כמו כן היה מהנדס שהיה אחראי על המבנים.

20. התובע הוסיף כי לאחר הפציעה נותר בגובה של כ- 4 מטר, וכי מספר הורים, אחד מהם טיפס למעלה, סייעו לו לרדת (עמ' 6, שורות 1-4).

21. התובע הוסיף כי לאחר התאונה הבין שהיא התרחשה בשל משקלו, ובעקבותיה שינה את אורחות חייו, החל בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית, איבד ממשקלו, כפי שאפרט להלן.

     

    ראיות אחרות

22. התובעים לא התכבדו להגיש חוות דעת מטעם מומחה מטעמם, אשר תבאר האם היה פגם במתקן. כמו כן נמנעו מלזמן עדים לאירוע, מבין ההורים הרבים ששהו במקום.

23. גם הוועד המקומי ומנו נמנעו מלהציג גרסה בדבר נסיבות האירוע, והסתפקו בהסתמכות על ראיות התובעים.

24. הועד המקומי לא הגיש תחקיר שבוצע בעקבות האירוע, בזמן אמת, אף שראוי היה שתחקיר שכזה יערך, לא רק לשם תיעוד הנסיבות, אלא גם לשם הפקת לקחים לאירועים עתידיים. כמו כן נמנע הועד מלזמן עדים שהיו עדים לאירוע, ולא הציג גרסה כלשהי באשר לנסיבותיו. תחקיר נסיבות האירוע לא הוגש גם מטעם מנו, אף שמנו היה נוכח באירוע, כמו גם מדריכים מטעמו. אי הצגתם של תחקירים או דוחות יוצרים נזק ראייתי, אף מקימים את החזקה שלפיה אילו היו מוצגים לא היה בהם כדי לתמוך בטענות. כל אלו תומכים בגרסתו של התובע.

     

    קביעת הנסיבות

25. אף שעדותו של התובע הייתה עדות יחידה של בעל דין, ואף שהיה בן כ- 11 שנים במועד התאונה, מצאתי שיש לאמץ את גרסתו באשר לנסיבות התאונה.

26. אמו של התובע לא הייתה עדה לתאונה. עדותה, שהיא עדות שמיעה, אינה תואמת את תיאור הנסיבות כפי שתיאר אותן התובע. בעוד שהאם תיארה טלטול של החבל בידי אחד המדריכים, לאחר שהחבל נעצר, ולאחר שלא היה ניתן להתקדם, תיאר התובע מנגנון תאונה שונה לחלוטין, שלפיו בשל משקלו ומידותיו הגיע במהירות לקצה המסלול ונחבט בקיר.

27. שתי גרסאות סותרות אלו באשר לנסיבות האירוע (היינו: האם נתקע התובע מסיבה כלשהי ולאחר מכן נמשך בידי מדריך, או שמא בשל משקלו התדרדר במהירות לסוף המסלול ונחבט בקיר), מופיעות גם בסקירת עדויות שניתנו לחוקר מטעם הנתבעות 1 ו-2, ואשר צורף לסכומיו של מנו.

28. על רקע סתירות אלו בולט במיוחד העדרה של חוות דעת של מומחה, אשר תבאר את מנגנון הפגיעה, ובמיוחד תתייחס לשאלה האם היה ליקוי במתקן שבעטיו אירעה התאונה. העדר חוות דעת מרמז לכאורה על כך שהתאונה אירעה לא בשל ליקוי, אלא בשל תפעול לא תקין מצד אחד מהמדריכים, ואולם כפי שציינתי, התובע בעדותו שלל אפשרות זו, ותיאר מנגנון שונה לחלוטין.

29. לאחר עיון בראיות העדפתי את עדותו של התובע חרף מספר קשיים שאליהם אתייחס להלן, שכן הייתה זו עדות אמינה עד מאוד. אציין כבר עתה כי לאחר שמיעת הראיות הייתה התרשמותי כי עדותם של התובע ואמו הייתה עדות אמינה, לעומת עדותו של האב, אשר כפי שאפרט להלן, הייתה לעיתים מגמתית ובשל כך בלתי מהימנה.

30. האם השיבה ביושר רב בחקירתה הנגדית כי היא לא בדקה את אשר היה כתוב בתצהירה, וסמכה על בעלה ועורך דינה. (עמ' 11, שורות 3-10; עמ' 12 שורות 5-7). האם דייקה בתשובות שנתנה והשיבה תשובותיה גם אם לא תאמו את קו התביעה. כך השיבה, בניגוד לאמור בתצהיר עדותה הראשית, כי הייתה מודעת למתקן שנבנה, שאותו ראתה מדי יום, וכי התירה לבנה לטפס עליו כיון שסמכה על האחראים (עמ' 10 שורות 9-18). לדבריה היא אף ידעה שהמתקן עלול להיות מסוכן (עמ' 13, שורות 6-7). עדותה הצטיירה כעדות אמינה ולא מגמתית לאורך כל הדרך. לעומת זאת עדותו של האב הייתה מגמתית ובלתי משכנעת. האב השיב כי ראה את בניית מתקן האומגה סמוך לביתו, ואולם כאשר נשאל האם ידע שהולכים לגלוש על המתקן השיב "לאו דווקא" (עמ' 14, שורות 1-7). כאשר נשאל מדוע הוקם המתקן, השיב כי מותקנים מתקנים לראווה, לאו דווקא לשימוש. כן השיב כי לא ידע שישתמשו באומגה (עמ' 14, שורות 8-13).

31. התובע עצמו נתן עדות ספונטנית, שבה תיאר את נסיבות התאונה, כפי שנחרטו בזיכרונו. עדותו הייתה עדות כנה, ניתן היה להתרשם כי הוא מתאר דברים כהוויתם, מבלי לטשטש או להאדיר את הנסיבות ואת התוצאות.

32. האם לא הייתה כאמור עדה לאירוע, ואין לה ידיעה אישית אודות נסיבותיו. נוכח תשובותיה בחקירתה הנגדית על כך שהיא כלל לא בדקה את האמור בתצהיר, וכי למעשה היא לא הייתה עדה לתאונה, משקלה של עדותה באשר לנסיבות התאונה הוא אפסי. לעומת זאת, עדותו של התובע הייתה כאמור אמינה ומהימנה, חרף מספר קשיים שאותם אפרט להלן, ועל כן יש להעדיפה על פני הגרסה שהוצגה בתצהירה של האם.

33. קושי אחד בגרסת התובע באשר לנסיבות התאונה נעוץ בכך שלא קיבלתי את גרסתו באשר לזהות מארגני האירוע. התובע והוריו חזרו והדגישו בפני כי האירוע אורגן מטעם תנועת הנוער. כפי שאפרט להלן, לא קיבלתי גרסה זו, ומצאתי שמקורה בניסיון להרחיק את האחריות מהוועד המקומי, מנסיבות הידועות לתובעים עצמם בלבד. חרף האמור אינני סבורה שמדובר בפגם מהותי בגרסת התובע, כיון שלאור גילו של התובע במועד האירוע סביר להניח שהוא לא היה מודע לזהות המארגנים והמבצעים של האירוע. המדריכים היו מוכרים לו כמדריכי התנועה, והוריו חזרו וטענו כי האירוע אורגן מטעם תנועת הנוער, ועל כן אין זה בלתי סביר להניח שזו הייתה התרשמותו.

34. שקלתי את האפשרות כי התובע ביקש לחפות על מי מהמדריכים, או לחילופין כי לא היה מודע לכלל הנסיבות, בשל גילו הצעיר במועד התאונה, ואולם נוכח התמונה הכללית שהתקבלה באשר לאמינות התובע, התרשמתי כי עדותו משקפת את המציאות. עדותו של התובע הייתה כאמור עדות ספונטנית, עצם העובדה שהיא לא תאמה את תיאור ההורים לנסיבות התאונה מלמד על כך שהתובע לא הושפע בעניין זה מהוריו, וכי תיאורו תאם את המציאות. התרשמות זו מתחזקת גם לאור המסקנות שהסיק התובע מהאירוע ושאותן יישם בהתנהלותו היום- יומית, היינו פניה לפעילות ספורטיבית וירידה במשקל, ולאור עדותו האמינה באשר לנזקים שנגרמו לו.

35. כפי שציינתי, נמנעו הוועד המקומי או מנו מלהגיש דוח שנערך בזמן אמת, המתעד את הנסיבות, ויש בכך כדי לתמוך בגרסתו של התובע באשר לנסיבות.

36. בסופו של יום מצאתי שיש לקבוע כי התאונה אירעה בנסיבות שתיאר התובע, לפיהן מיד לאחר שהתובע עלה על המתקן, הוא התדרדר בשל משקלו ונחבט בקיר הנגדי באופן מיידי.

     

    אחריות הנתבעים

    עדותה של טל מדר מטעם תנועת הנוער

37. טל מדר מטעם תנועת הנוער הצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי התאונה אירעה במסגרת אירועי פורים שערך הועד המקומי. הועד המקומי הוא זה שיזם את האירוע, הוא זה שביצע את האירוע והפעילו, הוא זה שהזמין את הפעילות שבמסגרתה אירעה התאונה, והוא זה שביצע את הפעילות.

38. לתנועת הנוער לא היה כל חלק בהזמנה, בתכנון או בביצוע של הפעילות, והיא אף לא הובאה לידיעת תנועת הנוער.

39. ארגון וביצוע האירוע בוצע על ידי הוועד המקומי, באמצעות רכזת הנוער, המועסקת באופן מלא על ידי הועד, ואין לה כל קשר עם תנועת הנוער.

40. העדה הדגישה כי חלק מילדי הישוב הם אמנם חברים או מדריכים בתנועת הנוער, ויתכן שאותם ילדים אף נטלו חלק בפעילות של בניית המתקן או השימוש בו, ואולם פעילותם זו לא הייתה במסגרת תנועת הנוער, והיא לא אורגנה על ידה.

41. בהעדר כל מידע אודות המתקן, שאותו הזמין הועד, לא היה באפשרותה של העדה להתייחס למתקן, לאיכותו ולטיבו.

     

    עדותו של משה זלצמן

42. מר משה זלצמן הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי הועד המקומי מקיים מדי שנה את פסטיבל הפורים בבקרה מצד ועדת הנוער היישובית ובעזרת בני הנוער.

43. לצורך האירוע הוקמו מספר מתקני הפעלה, ובהם המתקן שבו אירעה התאונה, המורכב משני מבני מחנאות (הבנויים מסנדות וחבלים), אשר חוברו ביניהם בכבלים. במהלך הפעילות עברו הילדים ממבנה למבנה כשהם מאובטחים באמצעות רתמה לכבל.

44. המתקנים הוקמו על ידי בני נוער, על פי מסורת וידע שרכשו כפעילים בתנועת הנוער.

45. לצורך תכנון התקנת המתקנים והפעלתם נשכרו שירותיה של מנו, שהיא בעלת ניסיון רב בתחום. מנו אישרה את תכנון המתקנים לפני הקמתם, ונציגם היה נוכח פיזית בעת הקמת המתקנים ובדק את ההיבטים הבטיחותיים. כמו כן נעזרה מנו בשירותי המהנדס מיכה מסטרמן העוסק בהנדסה ובטיחות, אשר אישר כי המתקנים כשירים לשימוש.

46. מנו נכח במקום במועד האירוע, והוא אף הביא עמו מספר מדריכים בוגרים, בעלי הכשרה או ניסיון צה"לי בגלישת צוקים. מנו העביר הדרכות בטיחות הן למדריכים מטעמו והן למדריכים מהיישוב, בני 17-18, אשר ליוו את האירוע.

47. בכל מגדל היו 2 מדריכים מהישוב, היינו 4 מדריכים בסך הכול ליוו את הפעילות במתקן, וכן מדריך מטעם מנו, אשר היה אחראי על חיבור הילדים לרתמות ולכבל.

48. הועד המקומי עשה כל שלאל ידו על מנת להבטיח את בטיחות המשתתפים, ולא חסך באמצעים כספיים. יחד עם זאת, כך הצהיר, טומנת בחובה כל פעילות ספורט, במיוחד פעילות אתגרית, סיכונים, ואולם אין בכך כדי להצביע על רשלנות.

     

    עדותו של מר עמנואל מרזיוף

49. מר עמנואל מרזיוף העיד בשמו ובשם מנו כי הוא התבקש על ידי הוועד המקומי ליתן יעוץ בטיחותי, וכן לספק ציוד בטיחות, לרבות חבלי סנפלינג, רתמות, טבעות, גלגלות ורצועות, וזאת במסגרת אירועי פורים.

50. המתקן נושא התביעה הותקן בידי הועד המקומי, אשר התקין את כל שאר המתקנים, וחלקו של מנו היה לספק את ציוד הבטיחות על מנת לאבטח את המתקן. הועד המקומי הוא שיזם את הפעילות, הקים את המתקנים והפעיל מדריכים מטעמו.

51. המתקן שבו אירעה התאונה בנוי משני מגדלים העשויים עץ, אשר גובהם זהה, והמוצבים במרחק זה מזה. במהלך הפעילות עוברים המשתמשים ממתקן למתקן. לא מדובר במתקן אומגה, שכן אין בו שיפוע. במסגרת פעילות התבקש מנו לאבטח את המתקן מבחינה בטיחותית, תוך התקנת ציוד הבטיחות, הכולל חבלים ורתמות למניעת מקרה של נפילה מהמתקן לקרקע.

52. במסגרת פעילותו הזמין מנו את המהנדס מיכה מסטרמן, יועץ בטיחות חיצוני, אשר אישר בדוח שיצא ביום שקדם לאירוע את השימוש במתקנים וקבע כי המתקנים תקינים וכשרים לשימוש, ועונים על דרישות התקן הישראלי.

53. התאונה אירעה בשל הפעלה בלתי נכונה של המתקן, בשל ניעור החבל על ידי מדריך מטעמו של הועד המקומי, ולא בשל כשל בטיחותי או פגם בציוד הבטיחותי שהותקן בידי מנו.

     

    קביעת האחריות

54. אין למעשה מחלוקת על כך שהתאונה אירעה במהלך פעילות פורים שאותה ארגן הועד המקומי, אשר אף הקים את המתקנים וציוות בני נוער מטעמו לשם הפעלתם. דברים אלו עולים מכלל הראיות, לא רק מעדות נציגת תנועת הנוער, אלא גם מעדות נציג הוועד המקומי ומנו.

55. חרף טענות הוריו של התובע, לא מצאתי שהוכחה מעורבות כלשהי של תנועת הנוער באירוע. אמנם יתכן שבני הנוער אשר סייעו בהקמת המתקן או אשר הוצבו כמדריכים במהלך הפעילות הם גם מדריכי תנועות הנוער, יתכן שהם אף יישמו מיומנויות שרכשו במהלך פעילות בתנועת הנוער, ואולם אין בכך כדי ליצור זיקה או אחריות של תנועת הנוער לתאונה. אותם בני נוער מן הסתם הם גם תלמידי בית הספר, ואולם אין בכך כדי להטיל אחריות על בית הספר או על משרד החינוך.

56. עולה כאמור מהראיות כי הוועד המקומי, באמצעות וועדה מוועדותיו, הוא שיזם את אירועי חג הפורים, הוא שארגן אותם, הוא שהחליט מה יהיה אופיים, הוא שבחר במתקן, הוא שהתקין אותו, דווקא באמצעות בני נוער, הוא שהפעילו והוא זה שהתקשר עם מנו. לא מצאתי שהייתה כל מעורבות מצד תנועת הנוער, באירוע בכלל או בהפעלת המתקן בפרט, ועל כן אין להטיל אחריות כלשהי על תנועת הנוער.

57. כפי שציינתי, בעיקר לאור עדותו של התובע, לא מצאתי שיש לקבוע כי התאונה נגרמה בשל התנהלות כזו או אחרת של אחד מהמדריכים, והרושם המתקבל הוא שהמתקן לא היה בטיחותי בכך שלא התאים לכל ילד בכל משקל.

58. בהתאם למבחנים המקובלים מצאתי כי האחריות מוטלת בראש ובראשונה על הועד המקומי, אשר יזם את אירועי פורים, קבע את אופיים כספורט אתגרי, הקים את המתקנים, והפעילם באמצעות בני נוער. הוועד הוא זה שיצר את הסיכון הראשוני, הוא בחר במתקן, בנה אותו ואף הפעיל אותו.

59. כפי שנקבע בפסיקה האחריות אינה מוחלטת, ובוודאי שהעיסוק בספורט אתגרי כרוך בסיכונים, ואולם גם לעניין פעילות של ספורט אתגרי חלה על המפעיל חובת זהירות, לנקוט באמצעים למניעת נזק העשוי להיגרם בגדרה של הפעילות. התוצאה שלפיה נער בעל משקל רב מדי ייחבט בקיר מיד עם עלייתו למתקן אינה בגדר סיכון סביר, אלא סוג סיכון שניתן לצפותו, ושניתן למנוע אותו בנקיטת אמצעי זהירות סבירים.

60. חובת הזהירות בעריכת פעילות המיועדת לבני נוער, מטעם הועד המקומי שבו מתגוררים אותם בני נוער, הינה חובת זהירות מוגברת, הדומה במהותה ובהיקפה לחובת זהירות החלה על בתי ספר. הוועד הוא שבוחר את הפעילות, ועליו לשקול בין שיקוליו את העובדה שהסיכון הכרוך בפעילות האתגרית הוא סיכון רב, ובהתאמה מוטלת עליו חובה לנקוט באמצעי זהירות מוגברים.

61. בין היתר חובה על הוועד לבחון האם מותאמת הפעילות לכלל בני הנוער, האם גם לגדולי הממדים שבהם, האם גם לקטני הממדים, האם ראוי לאפשר אותה לכלל בני הנוער, גם לאלו שכושרם הגופני אינו תואם את דרישות המתקן, או לאלו שמשקלם רב מדי.

62. אף שבעניינו לא הוכח כי הייתה מעורבות של אחד המדריכים, אציין באמרת אגב כי נוכח אופייה של הפעילות והסיכונים הכרוכים בה, קיים סיכון רב בהפקדת הפעילות בידי בני נוער בלבד. שקול הדעת של בני הנוער לא בהכרח זהיר, ניסיונם אינו שווה ערך לניסיונם של מבוגרים ואין גם להוציא מכלל אפשרות כי הם יעשו מעשי משובה חסרי זהירות, כגון טלטול הכבל, מבלי שיהיו מודעים לסיכונים הכרוכים בכך.

63. אשר לאחריותו של מנו, עולה מהראיות כי הוועד המקומי ביקש למזער את הסיכונים באמצעות העזרות באיש מקצוע. מנו היה מופקד על בדיקת תקינות המתקנים, על אמצעי בטיחות כגון רתמות, הוא אף הציב מדריך אחד במתקן אשר עסק בהלבשת הרתמות לבני הנוער.

64. מהראיות עולה כי התאונה אירעה בשל כשל במתקן, שלא היה בטוח דיו לשימוש על ידי בני נוער בעלי משקל ניכר. כפי שציינתי, התובעים לא הגישו חוות דעת מטעמם, ואולם גם מנו לא הגיש חוות דעת מטעמו שלפיה התאים המתקן לשימושו של כל נער, בכל גיל ובכל משקל. במסגרת בדיקות הבטיחות היה על מנו לוודא האם יש להגביל שימוש במתקן עד משקל מסוים, ומאיזה משקל לא יהיה עוד המתקן בטיחותי.

65. לסיכום נקודה זו, מצאתי שהן הוועד המקומי והן מנו הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, ועל כן הם אחראים לנזקים שנגרמו לתובע בעקבות אותה הפרה.

66. המבחן לקביעת שיעור ההשתתפות בין מעוולים במשותף, על פי סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוא "מידת האחריות" של כל אחד מהמעוולים לנזק. מידת האחריות נבחנת על פי מידת האשמה ההדדית ומשקלה היחסי של התנהגות כל אחד מן הצדדים באשם לגרימת הנזק (ראו למשל ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו (2) 344; ת"א (מחוזי י-ם) 9107/07 פסקו נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ (מיום 9.1.12)).

67. על יסוד הראיות אני סבורה שיש להטיל על הוועד המקומי, אשר בחר לסכן את בני הנוער בפעילות אתגרית מסוכנת, מבלי לשקול את אופייה של כלל האוכלוסייה ואת מגבלותיה, אחריות בשיעור 40% , ועל מנו, אשר היה מופקד מטעם הוועד המקומי על בדיקת תקינות המתקן- 60% מהאחריות.

     

    הנזקים

    הנכות הרפואית

68. לכתב התביעה צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר יעקב גולן, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית המרכז הרפואי שערי צדק.

69. המומחה פירט את תולדות המקרה בחוות דעתו וציין כי בעקבות האירוע אושפז התובע באופן דחוף במחלקה לאורתופדיה בבית החולים מאיר בכפר סבא, שם נמצא חתך עמוק לכל רוחב האספקט הקדמי של השוק השמאלי מתחת לברך, בעומק עד העצם, כולל קרע קטן של הפריאוסט. פורט כי הפצע נוקה בקפדנות ונתפר. ביום 12.3.09 אושפז התובע פעם נוספת באותה מחלקה, בשל סימני נמק ושלפוחית בעור דסטלית לאזור הפצע. במסגרת אשפוזו נבדק התובע על ידי מנתח פלסטי אשר מצא כי העור דיסטלית לקו התפרים הוא נמקי, והמליץ על המשך טיפול שמקני ובקורת במרפאה לכירורגיה פלסטית עד שיוחלט על המשך הטיפול. התובע שוחרר מאשפוז וטופל באמצעות משחות וחבישות. ביום 6.5.09 נותח התובע פעם נוספת בבית חולים מאיר, ניתוח להטרייתו הנחת שתל עור על אזור הפצע שמתחת לברך השמאלית, אשר נלקח מהירך השמאלית. השתל נקלט והפצע נסגר.

70. בבדיקה מצא המומחה צלקת אטרופית מכוערת וגסה. בצורה של מעין משולש, שבסיסו באורך של 13 ס"מ. מיקומה של הצלקת בחלק העליון של שוק שמאל, והיא משיקה לגבול הברך. המומחה תיאר כי מדובר בצלקת דקה, וניתן לחוש דרכה במבנים הגרמיים שמתחתה.

71. בפרק הסיכום והמסקנות ציין המומחה כי מבחינה אסטטית מדובר בצלקת מכוערת מאזור גלוי יחסית. צוין כי נערים בגיל זה רגישים במיוחד למראה גופם ולכל פגם בו, במיוחד לצלקות.

72. מבחינה תפקודית, ציין המומחה כי מדובר בצלקת דקה ובלתי יציבה, הנמצאת באזור חיכוך ותנועה מתמידים. הצלקת מפריעה לתובע בכל פעילות גופנית, במיוחד בפעילות גופנית נמרצת ופעילות ספורטיבית האופיינית לבני גילו. פורט כי לצלקת שכזו סיכויים גדולים להיפתח מדי פעם, בעקבות כל חבלה קלה. ככל שהצלקת תפגע יהיה מקום לשקול ניתוח משחזר להחלפת הצלקת הדקה.

73. המומחה העריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור של 10%, לפי תקנה 75(1)ב' לתקנות הביטוח הלאומי. לאור גילו המעיר של התובע ובשל ההגבלה על פעילות גופנית, הציע המומחה להעלות את שיעור הנכות ל- 15%.

74. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר אורי זגהר, מומחה בכירורגיה פלסטית, אשר ציין כי במועד הבדיקה, היינו ביום 17.8.11, סובל התובע מהפרעה תפקודית ואסטטית כאחד. פורט כי ההפרעה האסטטית מתבטאת בצלקת מכוערת, ההפרעה התפקודית נובעת מרגישות יתר באזור הפגוע, המכוסה בשתל עורי דק, באזור שיש בו תנועה וחיכוך. צוין כי אזור השתל אינו עמיד בפני פגיעות, ואפילו הקלות ביותר. פגיעה בשתל גוררת הליך ריפוי קשה וממושך. יחד עם זאת ניתן להפחית את פגיעות האזור באמצעות שימוש במגן (כיסוי) בכל פעילות ובחיי היומיום.

75. המומחה ציין כי הרושם הוא שמדובר בנכות זמנית, וכי ניתן לבצע ניתוח להשגת כיסוי עמיד של כל הסטרוקטורות העמוקות של הברך, או על ידי השתלת רקמה מאזור אחר בגוף, או על ידי שימוש במותחני רקמות וכיסוי האזור עם רקמה שעברה מתיחה.

76. לאור ממצאיו קבע המומחה כי משדובר בנכות זמנית בשיעור של 10%, וכי קיימת אפשרות לשיפור בעתיד, ככל שיבוצע ניתוח לשיפור המצב. ניתוח שכזה מבוצע במסגרת הרפואה הציבורית.

77. לאור הפערים בין המומחים מטעם הצדדים, מונתה ד"ר בתיה יפה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית. בחוות דעתה פירטה המומחית את תלונותיו של התובע שלפיהן הצלקת כואבת, ולפעמים מפריעה בספורט. כמו כן הצלקת רגישה.

78. בבדיקתה מצאה המומחית כי בקדמת הברך קיימת צלקת לאחר השתלת עור, בגודל 7X14, ללא רגישות מקומית, אינה דבוקה לעומק. צוין כי הצלקת נראית לעין. טווחי התנועה של הברך מלאים וזהים לברך השנייה.

79. בשל ממצאיה קבעה המומחית כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי סעיף 75(1)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן- "התוספת לתקנות"), במשמעות תפקודית. המומחית ציינה כי חוות דעתו של ד"ר זגהר מקובלת עליה במלואה, וכי בניגוד לאמור בחוות דעתו של ד"ר גולן, היא אינה רואה כל סיבה להפעלת תקנה 15.

80. מצאתי שיש לאמץ את חוות דעתה של המומחית ולקבוע כי שיעור הנכות הרפואית שנותר לתובע בעקבות התאונה הוא 10%.

     

    הנזקים

    נזק לא ממוני

81. בסיכומיו עתר התובע לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 100,000 ₪. הנתבעים טענו שאין מקום לפיצוי העולה על 20,000 ₪.

82. בשים לב לטיבם של הנזקים שנגרמו לתובע, לנכות הרפואית שנקבעה, לתקופת האשפוז, לשני ניתוחים שעבר, ולתקופת ההחלמה שנדרשה, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה, פיצוי בסכום של 45,000 ₪, נכון ליום מתן פסק הדין.

     

    גריעה מכושר השתכרות 

83. השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה האם הנכות הרפואית היא תפקודית, ומה שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

84. כפי שנקבע לא אחת, לנכות בגין צלקות או לנכות קוסמטית אין בהכרח משמעות תפקודית ואין היא בהכרח פוגעת בכושר ההשתכרות. כך גם בשעה שמדובר בקביעת נזקיו של קטין (ראו לענין זה למשל את פסק הדין בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792).

85. המומחים הרפואיים היו תמימי דעים בחוות דעתם כי אף שמדובר בצלקת, נוכח מיקומה וטיבה היא בעלת משמעות תפקודית. כולם הזכירו בעייתיות אפשרית במיוחד בפעילות ספורטיבית.

86. חרף הערכת המומחים כי לצלקת משמעות תפקודית, ניתן היה להתרשם במהלך שמיעת הראיות כי ההשפעה התפקודית של הצלקת היא מזערית, אם בכלל. ספק אם יש לה השפעה כלשהי על כושר ההשתכרות.

87. עדותו של התובע הייתה כפי שציינתי אמינה וכנה. התובע השיב בחקירה ראשית כי "בעקבות הפציעה, הבנתי שזה היה בגלל המשקל שלי, נכנסתי לדיאטה, וספורט, והרמת משקולות, קרב מגע מאז כתה ז'. תמיד באימונים הייתי צריך להיות אקסטרה זהיר ולעבוד עם מגן... בגלל שהפציעה הגיעה עד לשכבה הראשונה של העצם אין לי את ההגנה של כל השריר, על העור של הברך מעל העצם. אני צריך להיות זהיר ממכות ושפשופים" (עמ' 6, שורות 11-15). אשר לגיוסו השיב התובע כי הוא תכנן להתגייס ליחידה קרבית, וכי הלך לגדנ"ע צלילה ולגיבוש של השייטת. על פי עדותו הוא עבר את המיונים לשייטת, ואולם במהלך הגיבוש הוא נפל, וחזרו לו הכאבים בברך (עמ' 6, שורות 17-19).

88. לבקשת הנתבעים נערכה חקירתו הנגדית של התובע ביום 19.4.16. במהלך חקירתו הוצגו לתובע תצלומים רבים המעידים על פעילות גופנית שביצע מאז התאונה. התובע אישר כי באחד התצלומים צולם רץ במסגרת שבה הוא מתאמן בקביעות; באחר צולם במהלך טיול של יומיים במסגרת התנועה; בתצלום אחר צולם במהלך טיול בן שבוע בצרפת שם נטל חלק בפעילות סקי, וכן צולם במהלך טיפוס על הר בכרתים (עמ' 24, שורות 3-32).

89. התובע אישר שהוא ביקש להתנדב לגדנ"ע צלילה ולשייטת 13. הוא התקבל לגיבוש. התובע אישר כי בהצהרת בריאות דיווח על הפגיעה בתאונה כעל חבלת עור, וציין "בגיל 12 השתלת עור מתחת לברך שמאל לאחר חבלה לאזור עקב נפילה". כמו כן שלל בטופס הצהרתו פגיעה במפרק הברך, וציין כי אין לו מגבלה בברך. כן הצהיר כי הוא "פעיל גופנית כולל פעילות מאומצת ללא קושי" (עמ' 25, שורות 24-32).

90. התובע אישר שהוא התקבל לגיבוש של השייטת, ואולם הוא לא הצליח לעבור אותו. לאחר מכן עבר למסלול גיוס לעתודה טכנולוגית. בחקירה חוזרת השיב כי לא עלה בידו לעבור את הגיבוש כיון ש"בגיבוש, אם מפסיקים באמצע יש שני אקטים, מפרישים אותך. היה את האקט של המסע שאותו הפסקתי בגלל קושי והאקט השני של הצלילות שאותו הפסקתי בגלל החיכוך עם האזור שמתכת לברך". לשאלה המנחה האם נפסל בגלל הברך, השיב בחיוב (עמ' 27, שורות 4-8).

91. ניתן היה להתרשם במהלך שמיעת הראיות כי התובע הוא תלמיד מצטיין, ועל פי עדותה של אמו הינו תלמיד מבריק, המצטיין בכתה, וציוניו מעולים (עמ' 8, שורות 26-32), התובע לומד בכתה י"ג במסלול להנדסת תוכנה. האם הוסיפה כי גם כיום עוסק בנה בספורט ובקרב מגע, המצריכים מאמץ פיזי, אף מעבר למה שעושים בני נוער אחרים, וכי הוא מתקדם בתחומים אלו (עמ' 13, שורות 8-16). האב אף הוא ציין כי הבן הינו תלמיד מצטיין. לשאלה האם נכון שיש לתובע פרופיל 97, השיב כי הוא אינו בטוח בכך (עמ' 16, שורות 18-20). האב אישר בתחילה כי התובע עוסק בקרב מגע, ואולם מיד ביקש להסתייג. ראשית טען שהוא עצמו התנגד לכך, ואולם הבן התעקש ואמר כי מדובר בפלג גוף עליון בלבד, ללא עבודת רגליים. כן השיב כי הוא אינו יודע האם השתתף בנו בשיעור ההתעמלות בבית הספר, והוא אינו זוכר מה היה הציון. (עמ' 16, שורות 22-32).

92. האב השיב כי בנו לא הלך לגדנ"ע צלילה, וכי אם היה יודע על כך לא היה מאשר זאת (עמ' 17, שורות 29-32; עמ' 18, שורות 1-5), בין היתר השיב כי לא זכור לו שהוא חתם על אישור המאשר את השתתפות בנו בגדנ"ע צלילה. בדיון אשר התקיים ביום 19.4.16 הוצגו לאב מסמכים שהתקבלו מצה"ל, שלפיהם חתם על המסמכים המאשרים לתובע להשתתף בגדנ"ע צלילה, אז השיב כי ידע שבנו הולך לשם (עמ' 23, שורות 1-7). אשר לחתימה טען כי הוא אינו בטוח שזו חתימתו, אף השיב כי סביר שאשתו חתמה על הטופס בשמו (עמ' 23, שורות 17- 28).

93. האב השיב כי הפציעה מגבילה את בנו בזחילה, בישיבה על הברכיים, ובפעילות מאומצת עם הרגל (עמ' 19, שורות 18-20).

94. עולה מהמקובץ כי התובע הוא צעיר ברוך כישרונות, אשר בתום לימודיו התיכוניים המשיך ללמוד בכיתה י"ג והינו תלמיד מצטיין בתחום המחשבים. עוד ניתן היה להתרשם כי מעבר לכישוריו בתחום הלימודים, התובע הינו נער ספורטיבי במיוחד, מעבר לממוצע. התובע עוסק באופן קבוע בפעילות ספורטיבית, לרבות פעילות אתגרית. עצם העובדה שהתובע התקבל לגיבוש שייטת, שאליו מתקבלים מעטים בלבד מבין המגויסים, מלמדת על כושרו הגופני המרשים של התובע, שהינו בין היתר פרי עיסוק מתמיד בספורט, ועל העדר מגבלות תפקודיות. אמנם התובע לא עבר את הגיבוש, ואולם העובדה שעבר את המיונים לגיבוש, ושצלח את חלקו, מעידה על כושר גופני מעולה ומצביעה על השפעה תפקודית מינימאלית, אם בכלל. התובע הצהיר בפני רשויות הצבא על העדר מגבלות. גם בפני הצהיר כי לא היו לו מגבלות, ורק בעקבות הגיבוש הקשה, שאינו בגדר פעילות שגרתית, אלא פעילות קיצונית, החל לסבול מכאבים בברכו, שמהם למעשה לא סבל קודם לכן במהלך פעילותו הספורטיבית.

95. זאת ועוד, נראה כי נוכח כישוריו מסתמן כי התובע בוחר התחום עיסוק שבו ההשפעה התפקודית של הצלקת חסרת משמעות עוד יותר. פעילות בתחום המחשבים אינה מצריכה זחילה על גבי הקרקע, או פעילות פיסית נכבדה (שגם לגבי כאמור ספק אם ישנה מגבלה).

96. גם אם קיימת השפעה תפקודית, מצאתי שמדובר בהשפעה במצבים קיצוניים בלבד, ולא בחיי היומיום, אף לא בפעילות ספורטיבית. זאת ועוד, כפי שנפסק אין זהות בין פגיעה תפקודית לבין פגיעה בכושר ההשתכרות. בנסיבות האמורות התרשמתי מהראיות כי כושר השתכרותו של התובע לא נפגע בעקבות התאונה. מטעמי זהירות, וכיון שמדובר בקטין, מצאתי שיש לפסוק פיצוי מסוים בראש נזק זה, ולפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ₪ בראש נזק זה.

     

     

    עזרה וסיעוד

97. התובע כאמור אושפז לאחר התאונה פעמיים, ועבר שני ניתוחים. ניתן להניח כי הוא נזקק לעזרה מסוימת מצד בני משפחתו, במיוחד סמוך לאחר הניתוחים. בהתאם להלכה הפסוקה זכאי התובע לפיצוי עבור העזרה, גם אם תמורתה לא שולמה לבני המשפחה. (ראו למשל ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588).

98. בשים לב לטיב הפגיעה, לניתוחים, ולשיעור הנכות הרפואית מצאתי שיש לקבוע פיצוי בראש נזק זה בגין העבר והעתיד, בסכום של 5,000 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין.

     

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות 

99. בסיכומיו העריך התובע את ההוצאות הרפואיות והניידות לעבר ולעתיד, בסכום של 50,000 ₪. בין היתר הפנה לניתוח הנדרש שעלותו היא 40,000 ₪ במסגרת פרטית.

100. לאחר עיון בעדויות, לרבות הקבלות שהוצגו, מצאתי שיש לקבוע פיצוי בסכום של 3,000 ₪ בראש נזק זה. המומחית מטעם בית המשפט לא התייחסה לניתוח ולעלותו, ואולם היא אימצה את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעות, אשר קבע כאמור כי מדובר בניתוח שניתן לערכו במערכת הציבורית.

      

     הודעה לצד ג'

101. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את ההודעות לצד השלישי, למעט ההודעה לצד שלישי ששלחה מנו לפניקס חברה לביטוח.

102. מהפוליסה שהוצגה בפני עולה כי אמנם מדובר בביטוח צד ג' בלבד, ובעמ' 2 של הנוסח הסטנדרטי, במסגרת הסייגים לחבות המבטח, מופיע סייג בסעיף 3(ב) שלפיו לא תחול הפוליסה על אחריותו המקצועית של המבוטח או של אדם בשירותו. יחד עם זאת, בהתקשרות הספציפית עם מנו בדף הפוליסה קיימת לכאורה הרחבה. ראשית הוגדר סוג העסק כ"ספורט- חוגים", ולאחר מכן הותנה במפורש כי "ביטוח זה מתייחס לאחריותו החוקית של מבוטח כלפי צד שלישי בהיות המבוטח : פעילות ספורטיבית, כגון סנפלינג, אומגה, פעילות בחץ וקשת, ירי בנשיפה, רכיבה על אופני הרים, מפעיל מתנפחים וכו'". לצד הפירוט האמור, המרמז על הרחבה, לא מופיע סייג המדגיש כי הכיסוי לפעילות האמורה אינו חל ככל שהאירוע יהיה דווקא בגין אחריות מקצועית.

103. ראוי להדגיש בעניין זה כי מבוטחים (ולעיתים גם סוכני הביטוח), אינם יודעי חן, ואינם בקיאים ברזי ההבחנות בין ביטוח צד ג' לבין ביטוח אחריות מקצועית. (הקושי נעוץ בעיקר בשל המינוח המקובל בביטוחים הנפוצים יותר בתחום הרכב, שבו מתייחס המינוח צד ג' לנזק שנגרם לאחר). בענייננו מעבר לקושי הסמנטי האמור, שאין בו די כדי להצדיק מתן כיסוי ביטוחי למקרה של אחריות מקצועית בפוליסה לביטוח צד ג', קיים קושי אחר, המלמד על הרחבה בכיסוי הביטוחי גם לעניין אחריות מקצועית.

104. ניתן להתרשם כי ההרחבה בפירוט העיסוקים האתגריים בדף הפוליסה נועדה להרחיב את תחולת הכיסוי, ונוכח הסיכון אף נקבעה השתתפות עצמית בסכום של 15,000$. ככל שהיה מדובר בפוליסה רגילה לביטוח צד שלישי, לא היה מקום לפרט את כלל הפעילות האתגרית שבה עוסק העסק, שכן ביטוח צד ג' הוא בדרך כלל לאירועים המתקיימים בכלל העסקים. עצם הפירוט של תחום העיסוק האתגרי מרמז על כך שהכוונה הייתה לבטח את הנזקים היחודיים לעיסוקו של המבוטח, שהם ממילא בתחום אחריותו המקצועית. בנסיבות האמורות, נוכח הפירוט המרחיב של עיסוקים אתגריים בעלי סיכון רב, ובהעדר סייג ספציפי ברור ובולט המבהיר ומדגיש כי האחריות מצומצמת לנזק שאינו בגדר אחריות מקצועית, יש לפרש את הביטוח כמרחיב את הפוליסה הכללית וכביטוח המעניק כיסוי לאירוע נושא התביעה. פרשנות זו נובעת הן מעצם מהות הצורך בפירוט מרחיב בפוליסה של תחומי העיסוק, והן לאור העיקרון המקובל שלפיו יש לפרש את הכתוב כנגד המנסח.

105. ראוי להדגיש בעניין זה כי הפניקס לא הביאה ראיות באשר לשיעור הפרמיה שהייתה גובה, ולהשתתפות העצמית שהייתה קובעת, אילו הייתה מנפיקה למבוטח פוליסת אחריות מקצועית. לא הוכח שהוצעה למבוטח פוליסה המבטחת אחריות מקצועית ושהוא דחה אותה והסתפק בפוליסה המצמצמת את הכיסוי הביטוחי, או שהיה משלם יותר עבור פוליסה כאמור.

106. אשר על כן אני מקבלת את ההודעה לצד ג' ששלח מנו לפניקס. הפניקס תשלם למנו את הסכומים שבהם חויב, בניכוי ההשתתפות העצמית. כמו כן תשלם למנו את מלוא הוצאותיו בגין ניהול ההליך ללא כיסוי ביטוחי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

      

      

     סיכום

107. אני מקבלת את התביעה ככל שהיא מופנית נגד נתבעים 3-5, ודוחה אותה ככל שהיא מופנית נגד נתבעים 1 ו-2.

108. כמו כן אני דוחה את ההודעות לצד ג', למעט ההודעה ששלחה מנו נגד הפניקס.

109. בהתאם לאמור ישלמו הנתבעים 3-5 לתובע סכום כמפורט להלן, בהתאם ליחס האחריות שנקבע:

      

     נזק לא ממוני- 45,000 ₪;

     גריעה מכושר השתכרות - 15,000 ₪;

     עזרת הזולת – 5,000 ₪;

     הוצאות- 3,000 ₪;

     סה"כ- 68,000 ₪.

      

110. כן ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאותיו, לרבות הוצאות שנפסקו לזכות נתבעים 1 ו-2, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4%.

111. התובעים ישלמו לנתבעים 1 ו- 2 את הוצאותיהם בגין ההליך בסכום של 5,000 ₪.

112. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים, שאם לא כן, יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין.

      

      

      

      

      

     ניתן היום, י"ב אב תשע"ו, 16 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.