לפניי תביעה כספית ונזיקית של חקלאי כנגד בעלים של משתלת בצלצלים בגין נזקים והפסדים שנגרמו לתובע כתוצאה ממכירת בצלצלים מזן שאינו אורי, כפי שנרכש על ידי התובע וכפי שהוצהר על ידי הנתבע. הנזקים אשר נתבעו הינם בסך כולל של 227,606 ₪ ואשר מורכבים מנזק כלכלי ישיר ולרבות בגין מניעת רווח בסך של 177,606 ₪ וכן פיצוי שאינו ממוני בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.
רקע
התובע הינו חקלאי ותיק, תושב מושב אביטל והינו המחזיק והמשתמש במקרקעין הידועים כחלקות מספר 47 ו- 48 מתוך חלקה ג' במושב אביטל (להלן: "החלקה"). (ראו, סעיף 5 לתצהיר התובע).
בכתב התביעה נטען, כי לתובע ניסיון רב בגידול בצל, בעיקר בצל מבצלצולים. התובע תכנן וביצע את פעולות ההכנה הנדרשות לשם נעיצת בצלצולים מסוג אורי וגידולם בחלקה. נטען, כי בתאריך 13.9.12 רכש התובע מהנתבע 600 ק"ג של זרעי בצלצולים מסוג אורי. התובע נעץ את הזרעים בחלקה בתאריך 15.11.12. במהלך חודש אפריל 2013, לאחר מספר חודשים של טיפול כנדרש בחלקה ובזרעי הבצלצולים והענקת התנאים הדרושים להבשלתם, לתדהמתו של התובע, הבצלצולים לא התבצלו כנדרש וכל השטח הפריג/פרח באופן שאינו מאפשר את שיווקם. נטען, כי התובע ערך בדיקה באשר לסיבת ההפרגה, תוך שהוא נעזר במומחים לדבר, ומסקנתם החד משמעית של המומחים היתה שהזרעים אשר נמכרו על ידי הנתבע לתובע לא היו בצלצלים מסוג אורי. נטען, כי התובע פנה לנתבע, מר שלמה טל, והודיע לו על תוצאות וממצאי הבדיקה שערך. עוד נטען, כי הנתבע אישר בפני התובע כי אכן נעשתה על ידו טעות וכי הזרעים ששווקו לתובע לא היו בצלצולים מסוג אורי. נטען, כי הנתבע לקח אחריות מלאה על הנזקים אך מאוחר יותר לא עשה דבר בנדון וכל פניות התובע אליו הושבו ריקם.
לאחר שהתובע הבין שאין בכוונת הנתבע לממש את אחריותו בגין הנזקים שנגרמו על ידו, פנה למומחים, מר אייל שפירא, אגרונום ושמאי, ומר שמואל דוד, מומחה לגידול ירקות. המומחים התייחסו בחוות דעתם להסבר על גידול בצלצלים, בדקו את הממצאים בנוגע לגידול בצלצולים בחלקת התובע תוך השוואה לחלקות סמוכות שבהן גודלו בצלצולים וקבעו שההפרגה אשר גרמה לאובדן היבול בחלקת התובע מקורה בטיב הזרעים. זאת, בין היתר, גם על סמך ההשוואה בין גידול התובע ובין חלקות סמוכות אשר גודלו באותם התנאים, אשר מלמדת שטוהר הזן הוא הנשוא להבדל בין חלקת התובע שנחלה כישלון חרוץ לבין חלקות שכנות שנחלו הצלחה.
על בסיס קביעתם זו, נערכה על ידי מר אייל שפירא הערכת הנזקים וההפסדים הכספיים שנגרמו לתובע כתוצאה מהפרגת הבצלצולים בעונת 2012-2013, ובמסגרת חוות דעתו נקבע כי גובה הנזקים עומד על סך של 177,606 ₪. מכאן התביעה.
במישור האחריות נטען, כי גידול הבצלצולים שנמכרו לתובע נעשה באופן פגום ורשלני וכי הנתבע או מי מטעמו לא פעל כפי שבעל מקצוע סביר ומיומן היה פועל בנסיבות העניין ולא במיומנות סבירה כפי שצריך היה לפעול לגבי חובת ידוע הלקוח בדבר זן הבצלצולים שנמכרו לו. עוד נטען, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, הסתיר מהתובע פרטים מהותיים, שלו ידע עליהם התובע בטרם רכישת הבצלצולים לא היה התובע מבצע את הרכישה. התובע ביסס את תביעתו על הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (רשלנות ותרמית), הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (האוסר על הטעיית צרכן בכל עניין מהותי בעסקה), הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 והוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"א- 1979.
בכתב ההגנה, הנתבע הכחיש את כל הטענות העובדתיות והמשפטיות שנטענו בכתב התביעה.
נטען, כי הנתבע הוא הבעלים של משתלת בצלצלים ולא של "משתלת זרעים" וכי התובע רכש מהנתבע 600 ק"ג בצלצלים מזן אורי ולא "זרעי בצלצולים". הנתבע טען עוד, כי המועד הנטען על ידי התובע לנעיצת הבצלצלים (15.11.12) הינו חודשיים לאחר שרכש את הבצלצלים מהנתבע וחודש וחצי לאחר המועד האחרון המתאים לנעיצתם, כך על פי קביעת המומחה מטעם התובע עצמו. הנתבע הוסיף וטען, כי התובע התרשל בכך שהוא אחסן את הבצלצלים בתנאים לא תנאים במשך חודשיים, הוא נעץ את הבצלצלים בשטח ששימש לגידול בצל גם בעונות קודמות, הוא נעץ את הבצלצלים באיחור משמעותי, חסך במים, בחומרי דישון וריסוס, טיפל בשטח באופן לקוי מבלי לקבל הדרכה וליווי מקצועי ולכן עליו האחריות על תוצאותיו הכושלות. במקום זאת, התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע.
הנתבע טען עוד, כי מזה 45 שנה הוא משווק עשרות אלפי טונות של בצלצלים מזן אורי לחקלאים רבים, אשר מביעים שביעות רצון מזן זה וכך גם היה בעונת הסתיו של שנת 2012. הנתבע ציין, כי אכן הגיע לחלקת התובע בהתאם להזמנת התובע וטען כי ממבט ראשון הבחין כי מדובר בשטח מוזנח ובגידולים חיוורים ביותר. הנתבע הכחיש כי לקח אחריות על הנזקים וטען, כי כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, הוא סייע לתובע בקטיפה הבצל. לדידו, אין המדובר בלקיחת אחריות אלא בסך הכל עזרה לחבר-חקלאי וגם לקוח, שגידוליו כשלו. כמו כן טען, כי התובע לא מכר את היבול שבכל זאת הופק מהשטח, שכן בדרך זו הוא יכל היה להקטין את נזקו (המוכחש).
ראיות הצדדים
התובע הגיש כראיה להוכחת גרסתו תצהיר החתום על ידו וכן שתי חוות דעת מומחה מטעמו: חו"ד של מר אייל שפירא, שמאי ואגרונום (להלן: "המומחה שפירא") וכן של מר שמואל דוד (להלן: "המומחה דוד"). מנגד, הנתבע הגיש כראיה תצהירי עדות ראשית שלו ושל מר זוהר רחמים וכן חוות דעת מומחה מטעמו של השמאי ואגרונום, מר אסף שיפמן (להלן: "המומחה שיפמן") אליה צורף דו"ח שערך מר זוהר רחמים, עליו התבסס מר שיפמן.
לאור שאלות שבמחלוקת ולאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר דב סומפולינסקי (להלן: "מומחה מטעם בית משפט").
דיון והכרעה
עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גורם הנזק. כמו כן, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשיעור הנזק שנגרם לתובע וזאת בשל דעות שונות של המומחים באשר לכמות היבול שביכולת התובע להפיק לצורך תחשיב נזק בתיק דנן.
יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להצהרתו ואישורו של הנתבע הזן שנמכר לתובע הינו מסוג אורי (ראו, סעיף 10 לכתב ההגנה, סעיף 4 לסיכומי הנתבע וכן נספח ג' לתצהיר התובע שעניינו חשבונית מספר 1571 מיום 13.9.12).
טרם אכנס לעובי הקורה, ראוי להסיר מעל הפרק אחת מטענות הנתבע, שיש בה להשפיע על מסגרת הדיון. בכתב הגנתו, טען הנתבע כנגד מומחיותו של התובע והעלה מספר טענות באשר לגורם הנזק וביניהן רשלנות מטעם התובע, אחסון הבצלצלים, שטח הגידול שימש לגידול בצל בעונות קודמות, חסכון במים, חסכון בחומרי דישון וריסוס, טיפול לקוי בשטח הגידול וללא הדרכה וליווי מקצועי.
טענות אלו לא הוכחו על ידי הנתבע, זאת עת לא תמך אותן בתצהיר או בחוות דעת של מומחים מטעמו. לא רק זאת, הנתבע זנח טענות אלו בתצהירו, שכן בסעיף 8 לתצהירו טען באופן מפורש, כי הטענות היחידות שבפיו ובהסתמך על המומחים מטעמו באשר לגורם הנזק הינן "...האיחור הניכר בנעיצת הבצלצלים בשילוב סתיו וחורף קרים במיוחד". בהמשך, בסעיף 11 לתצהיר, הנתבע זנח טענות אלו עת העלה אותן בלשון של תהיה או שאלה בפני התובע במעמד הביקור בחלקה בעת גילוי הנזק.
גידול בצל – רקע כללי
תחילה ולשם הבהרת התמונה המלאה בנוגע לגידול בצל אפתח בסקירה קצרה ותמציתית בכל הנוגע לגידול בצל (כפי שעולה מחוות דעת המומחים והחומר העיוני שהוגש על ידי הצדדים).
מחוות דעת המומחים עולה, כי קיימות שתי שיטות לגידול בצל. האחת, גידול בצל על ידי זריעת זרעים. האחרת, גידול בצל על ידי נעיצת בצלצלים. בצלצול הוא כמו שתיל והוא נשתל בתקופה מאוחרת יותר מאשר הזרעים כזרעים ובכך החקלאים חוסכים כחודש גידול בשדה. תהליך השתילה שונה מהזריעה אך לאחר מכן, כאשר הזרע נובט או הבצלצול נובט, המשך התהליך זהה (ראו, פרוטוקול הדיון מיום 30.10.17 עמוד 7, שורות 18-24). מי שמייצר את הבצלצולים, זורע אותם שנה לפני כן מזרעים ואחרי כן אוסף את הבצלצולים לאחר שצנחו ונהיו בצל ושומר אותם למעלה מחצי שנה, ממיין אותם לפי גודל וכדומה ומוכר אותם לחקלאים שעושים מהם שימוש חקלאי. במקרה דנן, הנתבע הוא זה שזרע את הזרעים, ייצר את הבצלצולים והתובע רכש ממנו את הבצלצולים ונעץ אותם בחלקתו (ראו, פרוטוקול מיום 30.10.17 עמוד 7 שורות 28-29 ועמוד 8 שורות 1-3).
בנוסף, להלן יפורטו מספר הגדרות כפי שהובהרו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, זאת על מנת להבהיר את המושגים שיוזכרו בהמשך.
ככלל, במהלך התקין של גידול בצל, הבצל "עובר" מספר תהליכים לקראת סיום הגידול:
"התבצלות"- התעבות החלק התחתון של העלים והפיכתם לגלדים מעובים. כך הופכת צורת הצמח מצמח ישר וזקוף לצמח עם התעבות חלקה התחתון. מעבר זה "מוכתב" בעיקר על ידי אורך היום ורגישות הזן לאורך היום.
"הפרגה"- הוצאת עמוד פריחה גלילי ובראשו תפרחת סוככית. זה "מוכתב" בעיקר על ידי חשיפה לטמפרטורות נמוכות ואי התבצלות הצמח.
"צניחה"- התרוקנות העלים, צניחתם ומילוי הבצל מחומרי המזון שבעלים. פעולה זו הינה המשכית לתהליך ההתבצלות.
כאשר הזרעים/השתילים/הבצלצלים מהזן המתאים לעונתו, גדלים על פי דרישות הזן, הצמחים מתבצלים בזמן המתאים, צונחים ומתקבל בצל סגור יפה וללא עמוד תפרחת. לעתים, ובעיקר לאחר חורף קריר, הצמחים מפריגים לאחר ההתבצלות באחוזים בינוניים עד גבוהים ובמקרים אלו מקבלים בצל לא סגור, אשר משווק כבצל בכיר לשימוש מיידי, מאחר שאינו ראוי לאיסום בהיותו לא סגור (ראו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עמודים 2-3).
לאחר שהבהרנו את תהליך גידול הבצל, להלן נדון בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
גורם הנזק
השאלה המרכזית אשר במחלוקת בין הצדדים במישור של גורם הנזק הינה האם גורם הנזק הינו הזן של הבצלצלים אשר נמכרו על ידי הנתבע לתובע שאינו אורי כטענת התובע או שהזן אשר סופק לתובע הינו אורי, אך גורם הנזק הינו מועד הנעיצה בשילוב תנאי מזג אוויר קרים במיוחד, כטענת הנתבע.
ההכרעה בשאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה, בין היתר, באמצעות חוות דעת מומחים. בענייננו, בשל הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר נחקר על חוות דעתו על ידי שני הצדדים.
אקדים את המאוחר ואציין, כי המומחה מטעם בית המשפט, מר דב סומפולינסקי, קבע בחוות דעתו כי סיבת הנזק "נובעת מהעובדה שהזן איננו אורי טהור" וכי "הסיבה הסבירה לכשל, בהספקת זן שאיננו מתאים לעונה" (ראו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עמודים 4-5).
בהקשר זה, עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט מצדדת בעמדתם של המומחים מטעם התובע. המומחים מטעם התובע קבעו בחוות דעתם, כי הגורם לאובדן היבול ולנזק שנגרם לתובע הינו טוהר הזן שאינו מהזן אורי. המומחה שפירא קבע, כי "גורם ההפרגה הינו מקור הזרעים ששימשו להכנת הבצלצלים במשתלת שלמה טל, ממושב אביטל" (ראו, חוות דעת המומחה שפירא, נספח ז' לתצהיר התובע, עמוד 8). המומחה דוד קבע בחוות דעתו, כי "אין ספק בליבי כי ההפרגה אשר גרמה לאובדן היבול בחלקה המדוברת מקורה בזרעים. מכאן שהכישלון היה כתוב על הקיר ... טוהר הזן הוא הוא ההבדל בין החלקה המוצלחת ובין חברותיה ..." (ראו, חוות דעת המומחה דוד, נספח ז'17 לתצהיר התובע).
מנגד, מר רחמים זוהר וכן המומחה מטעם הנתבע, מר שיפמן, קבעו בחוות הדעת ובדו"ח הנספח אליו, כי הנזקים עקב הפרגת הבצל נגרמו משני גורמים: האחד, נעיצה מאוחרת, והאחר תנאי מזג אויר גרועים לבצל בעונת 2012-2013. (ראו, חוות דעת המומחה שיפמן מיום 7.10.15).
התובע טען, כי חוות דעת מומחה בית המשפט לא נסתרה ומשכך ביקש התובע לקבל את התביעה ובין היתר להסתמך על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. מנגד, הנתבע טען כי מעדות המומחה מטעם בית המשפט עולה כי בחוות דעתו נפלו פגמים רבים המחייבים פסילת חוות הדעת וכי אין לבסס עליה כל מסקנה.
לאחר שבחנתי את כלל הראיות והתרשמתי מחוות הדעת כמו גם מעדותו של מר סומפולינסקי שנחקר בפני, מצאתי כי בנסיבות אלו יש לקבל את עמדתו של מר סומפולינסקי, המומחה מטעם בית משפט, אשר לדעתי משקפת נכונה את הגורם לכשל.
לא אחת עמד ביהמ"ש העליון על חשיבותו של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש ועל מעמדו המיוחד. בהקשר זה נפסק לא אחת, כי:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." ראו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי ( 23.4.1990) וגם: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002).
יחד עם זאת, הכלל הוא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות שבמחלוקת, כאשר "חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היא רק אחת מן הראיות העומדות לפני בית המשפט, ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים" (ראו, ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה (23.2.14). בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעמו ולהגיע למסקנה שונה, כאשר עולה ממכלול הראיות שמסקנת המומחה הושתתה על עובדה שגויה, או כאשר התשתית העובדתית עליה היא נשענת אינה מהימנה. (ראו, ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583 (2004).
בעניינינו, סבורני כי אין הצדקה לסטות ממסקנתו של מר סומפולינסקי, אשר בוססה היטב, הן בחוות הדעת והן בחקירתו בפניי, במסגרתה שב על האמור בחוות הדעת ואף חיזק אותה.
המומחה מטעם בית המשפט פירט בחוות דעתו שלבים מתהליך הגידול של בצל תוך אבחנה בין התבצלות, הפרגה וצניחה, כמפורט לעיל. מחוות הדעת ומעדות המומחה בבית המשפט עולה, כי השלב או התהליך הרלוונטי לנזק שאירע בחלקתו של התובע דנן אינם קשורים למועד הנעיצה או לטמפרטורה. כך, במסגרת חקירתו הנגדית בידי בא כוח הנתבע, לאחר שבא כוח הנתבע הציג בפניו שאלות לעניין הטמפרטורות הנמוכות ובעניין מועדי הנעיצה של בצלצלים, הסביר המומחה בזה הלשון:
"ש. האם תרצה לשנות את האמור בחוות דעתך בהקשר הזה לאור הממצאים שראינו עכשיו.
ת. לא. אבקש להסביר – הנקודה היא לא הפריחה או ההפרגה של הבצל בכל התיק הזה. הנקודה היא שהבצל לא עשה ראש. כאשר ישנם שנים קרות ואנו פוגשים זאת מידי פעם וכאשר הזן מתאים לעונה קודם הבצל מתבצל, עושה ראש, ולאחר מכן או שהוא צונח ונסגר יפה או שבמידה והשנים קרות הוא מוציא תפרחת. מאחר והוא עשה ראש ניתן לכתום את העמוד תפרחת ולשווק את הבצל לא כבצל סוג א' מכיוון שאינו סגור יפה אלא כבצל עונתי שחיי המדף שלו קצרים יחסית. כפי שאני ראיתי בתמונות שהיו מלווים לאחת מחוות הדעת הבצל לא התבצל והוא נשאר בצורה של לוף, כמו צמח פרסה, זה צמח ממשפחת השושנים שהוא מעבה את הגבעול שלו ולא מתבצל הוא נשאר עמוד וכאשר הוא כזה לא ניתן לכתום ולא לשווק אותו והנזק הוא מוחלט, זה היה המקרה." (ראו, פרוטוקול מיום 30.10.17, עמוד 10, שורות 5-13).
ובהמשך, כשנשאל המומחה מטעם בית המשפט לגבי עמדתו של מר שיפמן ולפיה הנעיצה המאוחרת ושילוב החורף הקר, הם שגרמו לכך שהבצלים הפריגו ולא עשו ראש, חזר המומחה מטעם בית המשפט על עמדתו וכך ציין:
"ת. אני חוזר על דבריי. הנקודה כאן זה לא ההפרגה. נשאלתי על הקשר בין הטמפ' וההפרגה שיש קשר ביניהם, הנקודה היא ההתבצלות והיא עניין של הזן. אני הסברתי זאת על ידי הדוגמא של 4 שנים אחרי כן שהייתה הפרגה וכו'.
ש. שאלתי גם לגבי ההתבצלות, האם יתכן שכתוצאה מחורף קר במיוחד ומועד נעיצה מאוחר, הבצל ולא יתבצל כפי שדרוש, האם זה יכול להיות.
ת. אני חושב שלא." (ראו, פרוטוקול מיום 30.10.17, עמוד 15, שורות 10-15)
מהאמור לעיל עולה, כי המומחה מטעם בית המשפט מסכים לידיעה המקצועית שלפיה טמפרטורה נמוכה משפיעה על הפריחה (ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 8 שורה 20-21) אך לדידו אירוע הנזק במקרה דנן רלוונטי דווקא לשלב אחר בתהליך, שהבצל לא עשה ראש, ונזק בשלב זה קשור לזן ולא לטמפרטורה.
הנתבע ניסה לטעון, כי המומחה מטעם בית המשפט אישר בעדותו כי בתמונות מן השטח שהוצגו על ידי התובע, ניתן לראות ראשי בצל קטנים בעלי ערך כלכלי ומכך, לדידו, עולה כי הבצל החל להתפתח ("לעשות ראש") אך הקור וההפרגה שבאה בעקבותיו מנעו את המשך ההתפתחות. בכך, מבקש בא כוח הנתבע למוטט את קביעת המומחה כי בתיק הזה "הנקודה היא שהבצל לא עשה ראש" (ראו, סיכומים מטעם הנתבע, עמוד 5, פסקה ד').
ראשית, עיון בפרוטוקול הדיון (עמוד 12, שורות 22-27) עולה, כי בא כוח הנתבע שאל את המומחה לגבי ראשי הבצל הקטנים שרואים בתמונות בהקשר של היכולת לשווקם בשוק כסוג ב' והמשמעות הכספית של שיווק כאמור. בא כוח הנתבע לא הציג בפני המומחה מטעם בית המשפט את השאלה כיצד ניתן ליישב את האמירה שלו "שהבצל לא עשה ראש" עם מה שרואים בתמונות. שנית, התייחסות לעניין זה ניתן למצוא בחוות דעתו של המומחה דוד, אשר בדק את היבול בחלקת התובע במסגרת עריכת חוות דעתו ובמסגרתה ציין, כי "גם כאשר נוצר ראש צורתו וצבעו לא תאמו את צורת הזן אורי" ובהמשך "לא ניתן לבצע בדיקות מעבדה אשר יוכיחו טוהר הזן ולכן ההתרשמות לגבי טוהר הזן יכולה להיות רק מהפנוטיפ של התוצר הסופי, כלומר צורת הראש, כמות הפרגה, צבע הראש וכו'" (חוות דעת המומחה דוד, עמוד 4). למיותר לציין, כי המומחה דוד לא נחקר על כך ולא עומת בעניין שתי הקביעות לעיל.
הנתבע טען עוד, כי הן המומחה מטעם בית המשפט והן המומחים מטעם התובע לא התייחסו בחוות דעתם לנתוני האקלים בתקופה הרלוונטית ולא צירפו לחוות דעתם את נתוני הטמפרטורה הרלוונטיים. בא כוח הנתבע טען, כי המדובר בחוסר מקצועיות מובהק ועניין זה נמנה בין הנימוקים המצדיקים לטעמו פסילת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא כל שכן חוות דעתם של המומחים מטעם התובע (ראו, סיכומים מטעם הנתבע, עמודים 4-5).
לאחר עיון בטענות הצדדים, בחוות דעת המומחים ובפרוטוקול עדותם בבית המשפט, מגיעים למסקנה כי לא כך הדבר. כאמור לעיל, המומחים מטעם הנתבע קשרו בין טמפרטורות נמוכות לבין הפרגה ולאחר מכן בין הפרגה לבין הנזק שנגרם בחלקתו של התובע. הקשר הראשון (בין טמפרטורה לבין הפרגה) מקובל גם על המומחים מטעם התובע וגם על המומחה מטעם בית המשפט. לא כך לגבי הקשר השני (בין הפרגה לבין הנזק) לאור העובדה כי הנזק אירע בשלב אחר בתהליך.
המומחה דוד ציין בחוות דעתו: "המושג הפרגה קצת מבלבל ואפשר לקרוא לזה יצור זרעים... האנרגיה בבצל מוגבלת, ממילא אם האנרגיה הולכת לייצור זרעים היא לא הולכת לייצור ראש וזו היתה הבעיה של השטח (ראו, פרוטוקול, עמוד 25). מדוע במקרה זה האנרגיה הלכה לייצור זרעים? תשובת מומחה בית המשפט הינה כי זה קשור לטוהר הזן: "כאשר הזרעים/השתילים/הבצלצלים מהזן המתאים לעונתו , גדלים על פי דרישות הזן, הצמחים מתבצלים בזמן המתאים, צונחים ומתקבל בצל סגור יפה וללא עמוד תפרחת" (ראו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עמוד 2). מסקנה זו של המומחים לא נסתרה ויש בה כדי ליתן מענה לטענת הנתבע, שההפרגה שגרמה לאי התבצלות הצמח, נגרמה והושפעה מהקור באותה עונה 2012/13. המומחה מטעם בית המשפט הבהיר, כי הקור משפיע וגורם להפרגה לאחר ההתבצלות, ולא ההיפך (ראו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, עמוד 3).
בנוסף לכך, המומחים מטעם התובע והמומחה מטעם בית המשפט הסבירו, כי לא בחנו את נתוני האקלים בתקופה הרלוונטית לאחר שבמסגרת עריכת חוות דעתם, בין בהסתמך על ידיעתם המקצועית ובין בהסתמך על בדיקות שונות שערכו, לרבות עריכת השוואה לחלקות אחרות באותו אזור, הגיעו למסקנה, כי ניתן לשלול קשר בין נתוני האקלים באותה תקופה לבין הנזק שאירע בחלקתו של התובע דנן. מסקנה זו מקובלת עליי ועולה בקנה אחד עם השכל הישר. לנתוני האקלים ולטמפרטורות נמוכות יש השפעה החורגת מגבולות חלקה ספציפית. העובדה שהייתה חלקה מוצלחת באזור (שנתוניה דומים לחלקת התובע) מצביעה על כך שתנאי מזג האוויר לא היוו מכשול לגידול.
אמת, בעלי החלקות הסמוכות לא זומנו להעיד בפני בית המשפט אך אין בכך כדי לעמוד לרועץ כנגד התובע. הדברים הובאו במסגרת חוות דעת מומחה כרקע עובדתי ותיאור של הבדיקות שנערכו על ידי המומחה לצורך גיבוש המסקנות שבחוות הדעת. העובדה כי הבעלים של החלקות הסמוכות לא התייצבו לעדות בפני בית המשפט אין בה כדי לכרסם במסקנות המקצועיות המעוגנות בחוות דעת המומחה. בהקשר זה יוער, כי הטענה כי הנזק נגרם כתוצאה מהקור ומנתוני הטמפרטורה הינה טענה שהועלתה על ידי הנתבע כטענת הגנה. בנסיבות ובשים לב למהות הטענה, נראה כי הנתבע הוא זה שהיה צריך להביא את אותם חקלאים להעיד בבית המשפט כדי שיוכל לעמוד בנטל הראיה להוכחת טענתו. ברם, לאור מסקנתי דלעיל, מצאתי כי אין הכרח להכריע בשאלה זו לצורך הדיון דנן.
מהאמור לעיל עולה, כי בהתאם לחוות דעת המומחים מטעם התובע ולחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שאותה מצאתי לאמץ, עולה כי נתוני האקלים של השירות המטאורולוגי והטמפרטורות הנמוכות עליהם הצביע הנתבע אינם חלק מהגורמים לנזק שאירע בחלקתו של התובע דנן.
להלן אעבור לבחינת החלק השני לטיעון הנתבע, לפיו מקור הנזק קשור למועד הנעיצה של הבצלצולים על ידי התובע.
הנתבע טען, כי המועד המומלץ לנעיצת בצלצולים הוא בין 15/9 עד 1/10, כך על פי האמור בכתב התביעה, כך על פי המומחה מטעם בית המשפט וכך על פי גרסת ההגנה. עוד נטען, כי אין חולק, כי התובע נעץ את הבצלצולים חודש וחצי אחרי המועד האחרון (15/11) ואין גם חולק כי יש חשיבות רבה למועד השתילה המדויק של הבצל הסתווי באזורי הגידול השונים. עוד נטען, כי איחור רב במועד השתילה או סתיו קר מהרגיל עלולים לגרום להמשך הגידול הווגטטיבי ולהפרגה לקראת האביב" (תוך הפניה, כביכול, לסעיף 3.1 לחוות דעת המומחה שפירא).
יצוין כי, הנתבע טען בסיכומיו, כי המומחה מטעם בית המשפט הוסיף בחוות דעתו נתון חדש לפיו "זן אורי מועד זריעה מ- 20/10 ואילך ..." (עמוד 4 לחוות הדעת). לפי הטענה, נתן זה שלא הופיע בכתבי הטענות של הצדדים, לא הופיע בחוות דעת המומחים מטעמם ולא הופיע באף אחד מהמאמרים המקצועיים שהוזכרו על ידי הצדדים, היווה הזדמנות מבחינת התובע לשנות ולתקן את גרסתו בדבר המועד המומלץ לשתילת בצלצולים ובכך ניסה התובע להצדיק את המועד המאוחר בו נעץ את בצלצוליו (15/11). לגישת הנתבע, הדבר מהווה שינוי חזית אסורה והוא מתנגד לה בכל תוקף. כמו כן, הנתבע מצביע על נתון זה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט כנתון שגוי מפני שהוא מתייחס לזריעת זרעי בצל ולא לשתילת בצלצולים תוך שהנתבע מפנה למוצג נ/1 (מאמר מקצועי העוסק בזריעת זרעים). לגישת הנתבע, המדובר בשגיאה מקצועית של המומחה מטעם בית המשפט, שביחד עם שגיאות אחרות, מצדיקה את דחיית חוות דעתו.
עיון בכתבי הטענות של הצדדים וביתר המסמכים וחוות הדעת בתיק עולה, כי אין המדובר בשינוי חזית מצד התובע. ככלל, גדר המחלוקת בין הצדדים נקבע בהתאם לכתבי הטענות של שני הצדדים. בכל כתבי טענותיו, התובע טען כי הגורם לנזק הינו זן הבצל אשר סופק על ידי הנתבע תוך שהוא מפרט את המועד בו נעץ את הבצלצלים. משמע, מבחינתו, אין שום דבר חריג או בלתי תקין בכל הנוגע למועד הנעיצה. מעיון בחוות הדעת של המומחים מטעם התובע עולה, כי החלק בו התייחסו למועד המומלץ לנעיצה הינו החלק התיאורטי בחוות הדעת ולא חלק המסקנות של המומחים. לאחר שפירטו את המועד המומלץ לנעיצה בהתאם למשרד החקלאות, הגיעו המומחים למסקנה כי אין קשר בין מועד הנעיצה בפועל לבין נזק שנגרם. משמע, המומחים לא מסכימים שמועדי הנעיצה המומלצים מחייבים וכי חריגה מהם היא הגורם לנזק. מנגד, הנתבע בכתבי טענותיו העלה את מועד הנעיצה בפועל תוך חריגה מהמועדים המומלצים על ידי משרד החקלאות כגורם ישיר ומכריע לנזק שאירע. משמע, מועד הנעיצה נמצא במרכז המחלוקת בין הצדדים ומשכך אין המדובר בשינוי חזית מצד התובע.
זאת ועוד. מעיון בנ/1 עולה, כי קיימת אי בהירות בנוגע לשאלה האם המועדים המפורטים בו מתייחסים דווקא לזריעת זרעים. אסתפק בלציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי המועד לזריעת זרעים אמור להיות מוקדם יותר מהמועד לנעיצת בצלצולים (ראו לדוגמא, פרוטוקול, עמוד 15, שורה 36 והתשובה בעמוד שלאחר מכן). על כן ובהינתן המועד המומלץ לנעיצת בצלצולים בהתאם לגרסת הנתבע (15/9-1/10) עולה תמיהה כיצד זריעת זרעים הינה מ- 20/10 ואילך!
ולגופה של הטענה בדבר מועד הנעיצה- ראשית יצוין, כי המומחה מטעם בית המשפט ציין בעדותו, כי טווח התאריכים שפורטו על ידי הנתבע (15/9 עד 1/10) מהווה מועד מומלץ (ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 14, שורות 33-35). כמו כן, המומחה קבע בחוות דעתו, כי "...בצל מזן אורי, גם אם נשתל לכאורה מאוחר מהמועד המומלץ, מתבצל באורך יום קבוע ומפריג כתלות בטמפרטורה הקרה לה הוא נחשף (עמוד 4 לחוות הדעת).
התובע ציין בסעיף 7 לתצהירו, כי "... ידוע לי גם באשר לבצל "אורי" כי ניתן לבצע את הנעיצה של הבצלצולים באזור שלי, קרי באזור התענכים, בתאריכים החל מ- 25 לאוקטובר". בעדותו בפני בית המשפט, כאשר נשאל על ידי בא כוח הנתבע אודות סעיף 7 לתצהיר, ציין התובע:
"ת. אני זורע 25 שנה בצל אורי, רק אורי. אני לא זורע שום זן אחר. תמיד זרעתי החל מ – 25/10 ולא לפני זה. כל המגדלים שאני מכיר ואנו חברים יחד- משה כהן, מאיר קדוש, אף אחד לא זורע לפני התאריך הזה. לא יודע מאיפה הבאתם את התאריכים – 10, 15. אנשים שמכירים אותו יגידו שאני משווק את הבצל הכי טוב." (ראו, פרוטוקול דיון, עמוד 22, שורות 1-4).
עדותו זו של התובע לא נסתרה ואף קיבלה חיזוק הן מטעם המומחים שפירא ודוד והן מטעם מר רחמים זוהר, כמפורט להלן (בנוסף, ראו חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לעניין ביקורו בחלקת התובע בשנת 2016, עמוד 4 לחוות הדעת).
המומחה שפירא ציין בעדותו בבית המשפט, בתשובה לשאלת בא כוח הנתבע בנוגע למועד הנעיצה המומלץ, כי:
"ת. אני חושב שאתה טועה במה שכתבתי. יש לך את הנייר עצמו, ההמלצות של משרד החקלאות שם כתוב "בכל תת אזור יש או להיוועץ עם המדריך או מהניסיון לנעוץ לפי ניסיון רב שנתי. התאריכים שהזכרת הם המלצה כללית. אני מסתכל שוב בנספח 5 לחוות דעתי "גידול בצל מבצלצלים של אלי מרגלית מ – 7/10". בעמ' 2 שורה אחרונה מודגש "חשוב להתייעץ לגבי המועד והאומד בכל אזור ואזור", ז"א שהמלצות למעלה הן המלצות כלליות. כל אזור או תת אזור, דוגמא אזור התענכים זה תת אזור. חייבים לדעת את התאריך באופן פרטני ואז אתה מסתכל וזה מה שאני עשיתי, הלכתי להסתכל באזור ושאלתי חקלאים מתי הם נועצים אולי היתה פה טעות או משהו לא בסדר ואנו רואים כי כל החקלאים באזור שאני מכיר, נעצו באותה תקופה. מי שנעץ מזרעים אמיתיים של הזן אורי, הגיע לתוצאות מצוינות. כל מי שנעץ מזרעים שלא ברור מקורם, מאה אחוז הפרגה.
הכל אנו מדברים על תת אזור שנקרא "אזור התענכים"." (ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 19, שורות 11-20). [ההדגשות לא במקור- ו.ח.]
דברים דומים נמסרו גם במהלך עדותו של המומחה דוד-
"ת. מסמך מקצועי זה דבר אחד והתנהגות של מגדלים זה דבר שני ... אם בתענכים מקובל לנעוץ אורי בחודש נובמבר, 5 או 15, 20 אז לא צריך מסמך מקצועי זה מה שהם עושים." (ראו, פרוטוקול דיון, עמוד 25, שורות 10-19).
הנתבע והמומחים שהעידו מטעמו שמו את יהבם על אותו מועד מומלץ, צירפו מאמרים אקדמיים ומדריכי חקלאים על מנת להראות כי מי שלא נועץ את הבצלצלים במועד במומלץ לוקח סיכון לכישלון וכהגדרתו של מר רחמים זוהר "שכל מי שעובר את ההמלצות האלה זה על אחריותו בלבד" (ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 29, שורה 9). למרות זאת, גם מר רחמים, אשר הוגדר כבר סמכא בגידולי בצל על ידי כל העוסקים בתחום, לאחר שאלות חוזרות ונשנות מצד באת כוח התובע, הודה כי באזור התענכים יש מקרים בהם נועצים בצלצלים מסוג אורי בחודש נובמבר ואף בחודש דצמבר וכי גידולים אלו מוצלחים (ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 30, שורות 16-23).
לסיכום, מחומר הראיות שהוצג בפניי ומעדותם של העדים המומחים עולה, כי במקרה דנן הנזק (יבול ירוד) נגרם עקב כך שהבצל לא התבצל ובהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הדבר נובע מאיכות הזן והעובדה כי לא מדובר בזן אורי טהור. לאחר ניתוח הראיות מצאתי, כי חוות דעתו של המומחה מבוססת כיאות וכי אין עילה לסטות ממסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט. הנתבע העלה שתי סיבות לנזק. האחת, מועד הנעיצה. נמצא כי מועדי הנעיצה המוזכרים בספרות האקדמית ובמדריכי החקלאים הינם מומלצים בלבד וכי לכל תת אזור יש את המועדים הספציפיים הרלוונטיים לגביו. כך גם ביחס לאזור התענכים. עדותו של התובע בהקשר זה לא נסתרה. הסיבה האחרת לנזק לפי טענת הנתבע הינה נתוני הטמפרטורה הנמוכים באותה עונה. נמצא, כי נתוני הטמפרטורה משפיעים על תהליך ההפגרה לאחר ההתבצלות ואין זה המקרה שלפנינו ואין זה השלב בו נגרם הנזק בחלקתו של התובע דנן. כמו כן, מעדות מומחי התביעה, במסגרת עריכת חוות דעתם המקצועית שללו השפעה זו של נתוני האקלים משלא נמצאה השפעה זהה בחלקה אחרת שנתוניה דומים לחלקתו של התובע.
לאור כל האמור ומפורט לעיל, המסקנה היחידה המתבקשת מהראיות אשר הובאו בפני בית המשפט הינה כי גורם הכשל והנזק בגידול הבצל בחלקתו של התובע בעונה 2012-2013 הינו זן הבצל שסופק לתובע על ידי הנתבע ושאינו אורי.
בסיכומיהם, הצדדים לא חלקו ולא טענו בעניין עילת התביעה ומיקדו את טענותיהם בשאלות העובדתיות שבמחלוקת. לאחר עיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות בתיק, הגעתי למסקנה, כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי.
בטרם סיום, בכתב תביעתו ובתצהירו טען התובע, כי לאחר התרחשות הנזק הנתבע ביקר בחלקתו פעמיים, הודה בפניו כי נעשתה על ידו טעות ולקח אחריות מלאה על הנזקים אך מאוחר יותר לא עשה דבר. על אף שהנתבע לא הכחיש שביקרבחלקת התובע, לאחר עיון בחומר הראיות בתיק עולה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את הטענות המפורטות לעיל. ראשית, נטען כי במועד נטילת האחריות על ידי הנתבע נכח גם מר משה כהן, אך האחרון לא הובא על ידי התובע לעדות בבית המשפט. שנית, הנתבע לא נחקר נגדית על כך ולא עומת עם גרסת התובע. מבלי לקבוע מסמרות לעניין המשמעות המשפטית של הצהרת בא כוח התובע בתחילת פרשת ההגנה, לפיה "אין באי חקירה על פרט מתוך חוות הדעת או התצהירים מטעם הנתבע כל הודאה או ויתור על טענה באשר לאותו עניין (ראו, פרוטוקול, עמוד 28, שורות 23-24), בשים לב לעובדה כי ההכרעה בתיק התבססה בעיקר על חוות דעת המומחים בעניין שבמומחיות ולא על הטענה בדבר הודאת הנתבע בטעות ונטילת האחריות על ידו, מצאתי כי אין בהימנעות התובע מחקירת הנתבע נגדית כדי להשפיע על התוצאה הסופית.
גובה הנזק
באשר לגובה הנזק, התובע הגיש מטעמו חוות דעתו של המומחה שפירא ולפיה הוערך סכום נזק ישיר של אובדן יבול בגובה של 177,606 ₪.
מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של המומחה שיפמן, אשר העריך את סכום הנזק בסך של 124,620 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי לתובע נגרם נזק כספי ישיר בסכום של 150,000 ש"ח נכון לחודש מאי 2013.
מעיון בחוות דעת המומחים כמפורט לעיל עולה, כי הפער בין חוות הדעת נובע משוני במרכיב אחד של נוסחת החישוב, שעניינו היבול הצפוי מהחלקה של התובע. למען הסדר הטוב ושלמות התמונה להלן נפרט את ההערכה של כל אחד מהמומחים.
המומחה שפירא קבע יבול של 6.5 טון לדונם בהתאם למדגם נתוני אמת של חלקה ליד וכן בהסתמך על הערכתו והיכרותו את התובע כחקלאי טוב.
המומחה שיפמן קבע יבול של 5 טון לדונם בהתבסס על תחשיב משרד החקלאות אשר קובע 5.5 טון לדונם, אך הפחית 0.5 טון לדונם עקב בצל סוג ב'.
המומחה מטעם בית המשפט קבע יבול של 5.5 טון לדונם בהתאם לתחשיב של משרד החקלאות ללא ההפחתה של בצל סוג ב', שלדעתו אינו מופיע בתחשיב משרד החקלאות.
המומחה שפירא ציין בעדותו, כי הוא עומד מאחורי הקביעות בחוות דעתו בנוגע לכמות היבול לצורך תחשיב הנזק ונימק כי הוא מכיר את התובע שנים רבות ויודע כי התובע מגדל טוב. לדבריו, יבול בכמות של 5.5 טון, כפי שצוין בתחשיב משרד החקלאות, משקף תפוקה ממוצעת הכוללת תפוקה של חקלאים טובים ופחות טובים. על כן, הכמות ששקל בשטח הסמוך לזה של התובע, במשקל 6.5 טון, הינה כמות סבירה בהתאם ליכולת התובע.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי יש לאמץ את עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט והתחשיב שנערך על ידו. מומחה בית המשפט ציין ובצדק, כי אין מקום לקבל את קביעתו של מר שפירא, אשר מבוססת על תפוקתו של חקלאי אחר. הנמקתו של המומחה, כי הפערים בין חקלאים הינו ניכר ולכן אין להקיש מאחד למשנהו, טומנת הגיון רב והיא מקובלת עליי. בנוסף לכך, קביעתו של המומחה שפירא, לעניין מידת מקצועיותו של התובע, איננה ידיעה שבמומחיות על כן אין מקום לקבלה. במקביל, מקובלת עליי עמדתו של המומחה, כי אין לקבל את עמדתו של המומחה שיפמן, לפיה 0.5 טון מתוך 5.5 טון בהתאם לתחשיב משרד החקלאות מתייחסים ליבול מסוג ב'. המומחה מטעם בית המשפט ציין כי אין אזכור לכך בתחשיב משרד החקלאות ולא הוצגה בפניי ראיה המצביעה אחרת.
בשל חוסר בנתוני אמת לאומדן הנזק בפועל, המומחה מטעם בית המשפט מסתייע בתחשיב משרד החקלאות, שהינו אומדן אובייקטיבי, הקובע יבול בשיעור של 5.5 טון. שימוש בנתון מתוך תחשיב רשמי של משרד החקלאות הינו סביר, הוגן ומשקף נכונה את השיקולים הרלוונטיים לקביעת גובה הפיצוי, בהיעדר נתוני אמת.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי מחיר טון בצל הינו סך של 3,230 ₪. הוצאות נחסכות לטון בסך של 953 ₪, וכי שטח הגידול עליו ננעצו הבצלצלים הינו בגודל של 12 דונם.
על כן, המומחה מטעם בית המשפט קובע, כי בשל אירוע הנזק נמנעה מהתובע הכנסה בסך של 150,000 ₪ (נכון למאי 2013).
לאור האמור לעיל, אני מאמץ את התחשיב שנערך על ידי המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי בשל אירוע הנזק נמנעה מהתובע הכנסה בסך של 150,000 ₪. קרי, עבור ראש נזק זה על הנתבע לפצות את התובע בסך של 150,000 ₪ (נכון למאי 2013).
למען שלמות התמונה, אבחן את טענת הנתבע בדבר חובת הקטנת הנזק כך שהיה על התובע לשווק ולמכור את הבצל כסוג ב'. לטענת הנתבע, יש מקום לנכות 24,000 ₪ מסך הפיצוי עקב מחדלו של התובע.
אכן, במסגרת עדותו, המומחה מטעם בית המשפט השיב לשאלת בא כוח הנתבע כי אם עושים חישוב טכני מגיעים למסקנה, כי ניתן היה למכור את הבצל מחלקתו של התובע בסך 24,000 ₪ על בסיס שווי שוק של 1 ₪ לק"ג בצל מסוג אורי. (ראו, פרוטוקול, עמוד 12, שורה 27). אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, תשובתו של המומחה מטעם בית המשפט לא היתה נחרצת לעניין עצם היכולת לשווק את הבצל מחלקתו של התובע כבצל סוג ב' וכלשונו "יכול להיות. סוג ב' קטן" (ראו, פרוטוקול, עמוד 12, שורה 25). בנוסף, הסכום 24,000 ₪ התקבל על בסיס חישוב תיאורטי שביצע המומחה לבקשת ב"כ הנתבע. לא הוצגה כל אינדיקציה שבפועל, בחלקתו של התובע התקבלו 2 טון לדונם בצל סוג ב'. בהקשר זה, אין לי אלא להפנות לדבריו של המומחה שפירא, אשר ביצע בדיקה בשטח במסגרת הכנת חוות דעתו ובעדותו ציין, כי "לפי דעתי לא היה בצל" ובהמשך "לא היה ניתן לעקור את זה. נעשו ניסיונות ושאתה שולף את הבצל מהאדמה אתה רואה שאין ראש. לפי דעתי נעשו ניסיונות לעקור ולהוציא את הבצל אבל ברגע שראו שמוציאים את הבצל הוא היה ללא צמח" (ראו, פרוטוקול, עמוד 18, שורות 13-17). שנית, הסכום של 24,000 ₪ מחושב לפי שווי שוק של 1 ₪ לק"ג אך לא לוקח בחשבון את עלויות הטיפול בבצל לצורך שיווקו שעומד על 0.953 ₪ לק"ג. (בהקשר זה, ראו עדותו של המומחה שפירא, בפרוטוקול, עמוד 19, שורות 32-35 לפיהם אין כדאיות כלכלית לשיווק כאמור וכי אסור לשווק אותו לפי הנחיות של מועצת הצמחים). שלישית, ביום 20.4.13 בעקר בחלקה המדריך מטעם משרד החקלאות, מר נביל עומרי, אשר בדק את היבול וקבע כי "הבצל הפריג באחוזים גבוהים ואיננו ראוי לשיווק" (ראו, נספח ד לתצהיר התובע). יצוין, כי מר עומרי לא העיד בבית המשפט אך המכתב הוגש להוכחת עצם קיומו ולא לאמיתות תוכנו (ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 20, שורות 14-20). אם כך, המדריך החקלאי קבע כי היבול איננו ראוי לשיווק. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין מקום לנכות סכום של 24,000 ₪ מסכום הנזק בהתאם לתחשיב המומחה מטעם בית המשפט.
בנוסף לנזק הישיר, התובע עתר לפיצוי בגין טרדה, טרחה, עגמת נפש והוצאות מנהלה מיותרות אשר נגרמו בגין הפסד יבול הבצל שכן פרנסתו היחידה של התובע הינה מחקלאות, בסכום של 50,000 ₪.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו לפיצוי בראש הנזק האמור. הסעד "עגמת נפש", טרדה, טרחה והוצאות מנהלה מיותרות נטען בעלמא ובאופן סתמי, לא הובאה לגביו שום ראיה ולא ניתן כל הסבר כיצד חושב הסכום של 50,000 ₪. משכך, מצאתי לא להיעתר לדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה.
סופו של דבר
התביעה מתקבלת בחלקה העיקרי. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מחודש מאי 2013 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 24,492 ₪, כמפורט בסעיף 48 לסיכומי התובע. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ח, 05 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.
