מונחת בפניי תביעה כספית שעניינה בליקויי בנייה בדירת מגורים, שבראשיתה עמדה על סך של 129,679 ש"ח, ולאחר שהונחה חוות דעת מומחה בית המשפט, עתרו התובעים, במסגרת סיכומים לסך של 59,298 ₪.
-
התובעים, מר יונתן בן משה והגב' אקה בן משה (להלן: "יונתן"; "אקה"; "התובעים" בהתאמה) הינם בעלי זכויות בדירה ברחוב מודיעין 5/15 באשקלון (להלן: "הדירה").
-
הדירה בבניין מושא התביעה נבנה על ידי הנתבעת, "קבוצת אפגד (2006) בע"מ" (להלן: "הנתבעת").
-
התובעים רכשו את הדירה מהנתבעת ביום 30.04.2014 עת חתמו על הסכם המכר (להלן: "הסכם המכר"). הדירה נמסרה לתובעים ביום 02.11.2014. בעת מסירת הדירה, נערך פרוטוקול מסירה (להלן: "פרוטוקול מסירה").
-
לשיטת התובעים, לאחר מועד מסירת הדירה, הבחינו בליקויי בנייה חמורים בדירה. לפיכך, פנו התובעים לנתבעת והתלוננו על ליקוי הבנייה. ברם, הנתבעת ביצעה תיקונים חלקיים בלבד, והותירה הדירה על מרבית ליקוייה, ומכאן התביעה.
תחילה שמו התובעים יהבם בחוות דעת של מהנדס מטעמם, שאמד את הליקויים בדירה בסך של 104,679 ₪. יובהר, התובעים בסיכומיהם עתרו לפיצוי כספי, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט. כמו כן, מבקשים רכיב של עלות דיור חלופי בסך של 10,000 ₪, וטוענים לעוגמת נפש בסך של 15,000 ₪.
-
על מנת שלא נמצא חסרים, טרם הגשת התביעה כאן, הגישו התובעים תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, ובסופו של יום התביעה שם נמחקה (להלן: "ההליך בתביעה קטנה").
-
לשיטת הנתבעת, היא תיקנה את כל הליקויים שנמצאו בדירה, וביקשה אף לתקן ליקויים נוספים שנתגלו לאחר מכן. אולם, התובעים הם אלה אשר סרבו לאפשר לנתבעת לבצע תיקוני ליקויים בדירה, ודרשו, כתנאי לביצוע התיקונים, שהנתבעת תבצע בדירה עבודות נוספות, שאינן קשורות לליקויים.
משסירבה הנתבעת לבצע עבודות נוספות שכאלו, וביקשה לבצע את תיקון הליקויים שהינם תחת אחריותה, סירבו התובעים לאפשר לנתבעת לבצע את העבודות, והגישו את התביעה דנן.
-
להשלמת התמונה, בהליך זה, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר גיל רפאל (להלן: "מומחה בית משפט"), אשר בחן את טענות הצדדים בכל הנוגע לליקויי הבנייה, וערך חוות דעת מטעמו, שהוגשה ביום 10.12.2017.
-
עיקר המחלוקת נסובה סביב שאלת "זכות התיקון" – האם התובעים הם אלה אשר מנעו מהנתבעת לתקן את הליקויים בדירה, או שבעצם הנתבעת מיצתה את זכותה, בכך שלא הכירה בליקויים הנטענים.
-
במסגרת ההליך, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, וראיות.
מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר נתן בסקין, שהינו מהנדס אזרחי במקצועו, ומשמש כמהנדס ראשי של הנתבעת (להלן: "מר בסקין"), וכן תצהירה של הגב' ניצה בוקרה, שבמועדים הרלוונטיים שימשה כמנהלת שירות לקוחות אצל הנתבעת (להלן: "הגב' ניצה").
כמו כן, התובעים נסמכים על חוות דעת מטעמם שנערכה על ידי המהנדס יהונתן זנגפו מחברת הדס (להלן: "חוו"ד מטעם התובעים"), והנתבעת מטעמה נסמכה על חוות דעת של המהנדס יוסף קובטי ממכון התקנים הישראלי (להלן: "חוו"ד מטעם הנתבעת")
-
אציין כי מומחה בית המשפט מדגיש במסגרת חוות דעתו כי המומחה מטעם הנתבעת לא ביצע בדיקות על פי התקנים הישראליים, ולכן אין ברשותו תעודות בדיקה ספציפיות (עמ' 2 לחוו"ד).
ועוד, ציין מומחה בית המשפט כי בין חוות הדעת יש הפרשים ניכרים בתמחור עלות התיקונים (עמ' 4 לחוו"ד).
סכומו של עניין, ראיתי לנכון להפנות לדבריו של מומחה בית המשפט, כבר בשלב זה:
"... יש לשים לב כי חוות דעת מכון התקנים, בעייתית מאוד, לא בוצעה לפי נהלי הבדיקות של המכון, לא תועדה בתעודות בדיקה ולא תומחרה כנדרש"
(שם).
-
במהלך שמיעת הראיות מטעם התובעים העיד התובע, ומטעם הנתבעת העיד מר בסקין. הובא בפניי כי נבצר מהגב' ניצה להעיד, והצדדים הסכימו כי הנספחים לתצהירה מקובלים עליהם, כראייה.
בתמצית טענות התובעים:
-
מומחה בית המשפט קבע שסך כל עלות ביצוע התיקונים מסתכמים לסך של 34,298 ₪.
-
בכל הנוגע לשאלת "זכות התיקון", לנתבעת לא עומדת הזכות לבצע תיקונים בדירה. וזאת, הואיל ומהנדס מטעם הנתבעת העיד כי הנתבעת תיקנה את כל מה שהיא מצאה לנכון לתקן.
-
הנתבעת קיבלה את הזכות/אפשרות לבצע תיקונים, אולם היא הכחישה את מרבית הליקויים, ועל כן לנתבעת כיום אין את הזכות לבצע תיקונים.
-
הנתבעת לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת מדוע, חרף ההזדמנויות אשר ניתנו לה, היא לא השכילה לנצל הזדמנויות אלו, ולהביא את הדירה למצב תקין, כמתחייב על פי הדין.
-
לא ברור על איזה זכות לביצוע תיקונים עומדת הנתבעת, שעה שהיא כופרת בכל הליקויים, ולא הייתה מוכנה לתקנם.
-
בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, הכחישה הנתבעת את כל הליקויים הנטענים על ידי התובעים.
-
לאור האמור, יש לדחות את טענת הנתבעת כי שמורה לה זכות התיקון.
שהרי, הנתבעת הכחישה את הליקויים, התעלמה מפניות התובעים, ובנוסף - ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת יצריך פיקוח בהיקף בלתי סביר של בית המשפט, וכן יש להביא בחשבון את חוסר האמון השורר בין הצדדים.
-
יתרה מכך, גם אם הוכח שלא ניתנה לקבלן הזכות לתיקון ליקויים, עדיין יש לחייב את הקבלן בפיצוי כספי, במיוחד במקרה בו הקבלן התעלם מהפניות הרבות של הדיירים.
-
לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה בשל הליקויים הרבים בדירתם, דבר שמנע מהם שימוש סביר בדירה. יש להביא בחשבון כי יש צורך בפינוי הדירה לתקופת תיקון הליקויים בדירה, דבר אשר יגרום לאי נוחות רבה לתובעים.
הזלזול מצד הנתבעת כלפי התובעים, מעצים רכיב זה.
-
בהקשר לרכיב של דיור חלופי – אומנם מומחה בית המשפט לא קבע צורך בדיור חלופי בתקופת ביצוע התיקונים, אך מדובר בעבודות של ריצוף במרפסת ובחדרי האמבטיה בדירה.
יתר על כן, קיים חשש לציוד היקר הקיים בדירה ויש לדאוג לפנותו ולאחסנו.
-
בנוסף לאמור יש להורות על החזר הוצאות, ושכ"ט עו"ד.
בתמצית טענות הנתבעת
-
במעמד עריכת פרוטוקול מסירת הדירה, נרשמו כל הליקויים שנמצאו בדירה, ואלה תוקנו לשביעות רצון התובעים.
-
במועד מסירת הדירה נמסרו לתובעים 14 קרטונים של אריחי ריצוף וחיפוי רזרביים, ולא חמישה קרטונים כפי שנטען על ידי התובע.
-
התובע אישר כי בחודש אפריל 2015 הוא פנה לראשונה לנתבעת והתלונן על ליקויים בדירה. עיקר התלונות היו על שיפוע לא תקין של האמבט ותקלות בשיפוע המקלחונים במקלחות. טענות התובעים נבדקו על ידי הנתבעת, וכבר ביום 22.04.2015 הודיעה הנתבעת לתובעים מהם הליקויים שנמצאו על ידה בדירה, וכי היא מבקשת לתקנם, ובכלל זה ביקשה הנתבעת לתקן אריחי קרמיקה שבורים ברצפת המקלחת, אריח סדוק בחיפוי בחדר הורים, תיקוני צבע וכו'.
-
התובעים לא אפשרו לנתבעת לתקן את אותם ליקויים שהיא הכירה בהם, והודיעו כי במידה והם לא יתקנו את כל הליקויים שנטענו, כי אז הם אינם רשאים לתקן דבר.
-
הנתבעת בדקה שוב את טענות התובעים בדבר ליקויים בשיפוע האמבט והמקלחונים, ונמצא כי השיפועים תקינים. למרות זאת, עמדו התובעים בסירובם לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים שבדירה, כל עוד הנתבעת לא תסכים לתקן את שאין בו ליקוי.
-
טענות התובעים לליקויים בשיפוע האמבט ובשיפוע המקלחונים נבדקו על ידי מומחה בית המשפט, ונשללו. בהקשר זה יצוין כי המומחה מטעם בית המשפט קבע כי יש לבצע תיקון במקלחת ההורים, אך זאת לא בשל בעיית שיפוע, אלא בשל מרווח בחיבור בין הריצוף לחיפוי.
-
ברי אפוא כי לסירובם של התובעים לאפשר לנתבעת את תיקון הליקויים שהיא אישרה, לא היה כל בסיס, ובדין סירבה לתקן את מה שאין בו ליקוי.
-
יודגש, התובעים הגישו הליך בתביעה קטנה, שנמחק, ובאותה העת טרם הסתיימה שנת הבדק הראשונה.
-
יודגש, הנתבעת לא הכחישה את כל הליקויים שנטענו על ידי התובעים.
יצוין, שמומחה בית המשפט קבע שבחלק מהסעיפים שהעלו התובעים במסגרת חוות דעת מטעמם, אין ליקויים, ומרבית הסעיפים בהם אישר המומחה כי יש לבצע ליקויים חופפים את הליקויים שהוכרו על ידי הנתבעת.
-
לא זו אף זו, הנתבעת ביקשה לתאם פגישה בין מהנדס הנתבעת לבין מהנדס מטעם התובעים, על מנת שניתן יהא לגשר על המחלוקות. ברם, הפגישה לא יצאה אל הפועל והתובע הודיע כי המהנדס מטעמו מסרב להיפגש עם מהנדס הנתבעת.
-
הנתבעת עשתה מעל ומעבר על מנת לתקן את הליקויים בדירה, התובעים סירבו באופן שיטתי ועקבי, בשל טענה, שהתבררה כלא נכונה, בדבר ליקויים בשיפועי האמבטיה והמקלחונים.
-
סעיף 4 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר") קובע חובה על קבלן לבצע תיקוני ליקויים בדירות, אולם מנגד מטיל על רוכש דירה ליתן למוכר הזדמנות ראויה לתקנה. סירובם של התובעים לאפשר את התיקונים מפר את חובתם על פי חוק המכר, וגם את התחייבותם בסעיף 8.7.3 להסכם המכר. גם בסעיף 4 לפרוטוקול המסירה שנחתם על ידי התובעים נקבע במפורש כי במידה והתובעים יסרבו לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בדירה לא תהיה להם כל זכות תביעה בקשר אליהם.
בהתאם לדין, קבלן רשאי לחלוק על טענות רוכש הדירה בדבר קיום ליקויים בדירה, ואין במחלוקות שכאלו כדי לשלול את זכותו לביצוע תיקונים בדירה שבהם הכיר, ואף הוצע מנגנון לבירור המחלוקות.
-
בענייננו, כעולה מהראיות, הנתבעת פעלה באופן ראוי, הנתבעת הציעה לתקן את הליקויים שהכירה בהם, והתובעים הם אלה שסירבו לאפשר ביצוע תיקונים.
-
אין ממש בטענות התובעים בדבר "חשדנות וחוסר אמון מוחלט" השוררים כביכול בין הצדדים. התובע אישר בחקירתו כי הסכים להיפגש עם הנתבעת, קודם להגשת התביעה. הפגישה לא יצאה אל הפועל כי המהנדס מטעם התובעים סירב לפגישה. טענת התובעים מטרתה לסכל את תיקון הליקויים על ידי הנתבעת.
-
טענת התובעים כי תיקון הליקויים יצריך פיקוח בלתי סביר על ידי בית המשפט, אין בכך ממש, הואיל ומדובר בכמות קטנה של תיקונים פשוטים.
-
לאור האמור, יש לקבוע כי משסירבו התובעים לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בדירה, הם מנועים מלהעלות עוד טענות בדבר הליקויים, ועל כן יש לדחות את תביעתם.
לחילופין, יש לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים שנמצאו על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
לחילופי חילופין, ככל שיקבע שהתיקונים יבוצעו על ידי התובעים יש להפחית משמעותית את סכום הפיצויים לתובעים.
-
יש לדחות את דרישת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש, לאור הנסיבות כפי שתוארו לעיל.
-
יש לדחות את טענת התובעים בדבר פיצוי בגין דיור חלופי, וזאת אף בהתחשב בחוות דעת המומחה אשר קבע כי התיקונים בדירה אינם דורשים את פינויה.
בתמצית תשובת התובעים
-
הנתבעת מודה שניתנה לה ההזדמנות לבצע את התיקונים בדירת התובעים.
-
הנתבעת חוזרת וטוענת כי התובעים סירבו לביצוע התיקונים בדירה על ידי הנתבעת. התובעים תוהים כיצד טענה זו מתיישבת עם עדותו מטעם מהנדס הנתבעת, מר בסקין, שהעיד כי הנתבעת תיקנה את כל אשר מצאה לנכון לתקן.
-
הנתבעת קיבלה את חוות הדעת מטעם התובעים טרם הגשת התביעה, והכחישה כמעט את כל הליקויים. שהרי המהנדס מטעמה קבע, פחות או יותר, "אפס" ליקויים.
-
הנתבעת טוענת כי התובעים סירבו לקיים פגישה עם נציגי הנתבעת, אלא שטענה זו לא רק שאינה נכונה, אלא מנוגדת לעדותו של התובע, שפירט את הפגישות, אשר יזם עם הנתבעת.
-
יודגש, לא ניתן לחייב דיירים, אשר אינם חפצים בכך, לאפשר לקבלן ביצוע תיקונים.
-
בענייננו, לנתבעת כיום אין זכות לביצוע תיקונים מכמה סיבות: התובעים אפשרו לנתבעת לבצע תיקונים בעבר; הכחשת הליקויים על ידי הנתבעת; כישלון הנתבעת בתיקון הליקויים.
דיון והכרעה
-
אין חולק כי בדירת התובעים נתגלו ליקויי בנייה, כפי שהועלו הממצאים במסגרת חוות דעת מומחה בית משפט, אך יש חולק האם לנתבעת עומדת "זכות התיקון".
-
התובעים שמים יהבם בטענה כי אפשרו לנתבעת לתקן את הליקויים בדירה, הנתבעת כשלה בתיקון הליקויים, הגם שהכחישה חלק מהליקויים וטענה לליקויים מינוריים. לפיכך, סבורים התובעים כי עתה, לא עומדת לנתבעת זכות התיקון.
מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעים סירבו לאפשר לה לבצע את תיקון הליקויים בדירה, ועמדו על כך שהנתבעת תבצע תיקונים במקום, שלשיטת הנתבעת אין כלל ליקויים. לפיכך, התובעים מנועים מלהגיש תביעה זו.
-
לאור האמור, השאלה המרכזית הדורשת הכרעה – האם עומדת לנתבעת הזכות לתיקון הליקויים בדירת התובעים, או שמא זכות זו מוצתה, והתובעים זכאים לפיצוי כספי.
כבר עתה אומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים זכאים לפיצוי כספי, וראיתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, ולהן נימוקיי.
זכות התיקון
-
סעיף 4 ב' לחוק המכר קובע הזו הלשון:
"(א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."
(ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר... או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה... רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."
-
הפסיקה פרשה את סעיף 4 ב' לחוק המכר כדלקמן:
"לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא איפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, אין חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות" (ת"א (מחוזי י-ם) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ [פורסם בנבו] (24.4.01)).
-
כמו כן, קבעה הפסיקה, כי במידה שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלות לקבלן, היינו העלות לנתבעות (להבדיל מעלות קבלן מזדמן- העלות לדיירים). יחד עם זאת, נקבע, כי את הרצון לתקן את הליקויים, על הקבלן לבטא עוד בטרם הגשת כתב התביעה. וכך קבע בית המשפט העליון:
"המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו... לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי" (ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14 (2003)).
-
לשיטת התובעים, לנתבעת לא עומדת הזכות לבצע תיקונים בדירת התובעים, שהרי הנתבעת הכחישה כמעט את כל הליקויים בדירה. הנתבעת קיבלה את האפשרות לבצע את התיקונים, ועל כן מיצתה זכות זו. כמו כן, בשלב זה, בהתחשב כי עסקינן בתביעה כספית, אין לחייב את התובעים להכניס את הקבלן לדירתם, על מנת לבצע תיקונים.
מנגד, הנתבעת שמה יהבה בטענה כי עשתה מעל ומעבר על מנת לתקן את הליקויים בדירה, והתובעים סירבו באופן עקבי לאפשר את התיקונים, בשל טענה שהתבררה כלא נכונה בדבר ליקויים בשיפועי האמבטיה והמקלחונים. לפיכך, משסירבו התובעים לאפשר לנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה, אזי אין להם כל זכות תביעה בקשר לכך. וכן, קבלן רשאי לחלוק על טענות רוכש הדירה בדבר קיום ליקויים בדירה, ואין בכך כדי לשלול את זכותו לביצוע תיקונים.
-
בענייננו, מחומר הראיות שהובא בפניי עולה כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות לתיקון עוד בטרם הגשת התביעה, והתיקונים שבוצעו לא פתרו את הבעיה. כמו כן, חלק מהליקויים הוכחשו על ידי הנתבעת. אשר על כן, נחה דעתי כי הנתבעת מיצתה את זכות התיקון.
ובמה דברים אמורים:
-
התובע בתצהירו הצהיר כי התלונן רבות בפני הנתבעת לעניין הליקויים בדירה, שהנתבעת הגיעה לבצע תיקונים בדירה, אולם ביצעה תיקונים חלקיים בלבד, ואף הכחישה את מרבית הליקויים, למרות שהוצגה בפניה חוות הדעת מטעם התובעים (סעיפים 6, 9 ו- 10 לתצהיר, ונספח ב' לתצהיר).
-
ערה אני לכך, שהיו רכיבים כלפיהם טוען מומחה הנתבעת כי יש צורך בתיקון הליקויים, יחד עם זאת, לא נעלם מעיניי כי היו ליקויים שהנתבעת סברה כי אין המדובר בליקויים, ומומחה בית המשפט סבר אחרת, למשל:
טיח שפכטל וצבע – התובעים טוענים כי מדובר בליקוי, ואילו מומחה הנתבעת בחוות דעתו ציין כי אין ליקוי (סעיף 2 לחוות דעתו).
עם זאת, מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי מומחה הנתבעת קבע כי יש לבצע תיקונים מקומיים בגימור הצבע בתקרת הסלון ובמרפסת הסלון (עמ' 7 לחוו"ד). סכומו של דבר, קבע מומחה בית המשפט כי יש לצבוע את התקרה של הסלון ושל המטבח מחדש, וכן לצבוע את התקרה של מרפסת הסלון מחדש (שם).
צביעה לקויה בדירה – מומחה התובעים טוען לצביעה לקויה ולא מקצועית של הקירות והתקרה בדירה. מומחה הנתבעת בחוות דעתו קבע "תקין" (סעיף 2 לחוו"ד). בנוגע לרכיב זה קבע מומחה בית המשפט כי יש לבצע שפשוף וצביעה מחודשת בתקרת הממ"ד, בתקרת חדר רחצה מתבגר, ובתקרת חדר הארונות (עמ' 10 לחוו"ד).
ריצוף וחיפויים – מומחה התובעים טוען למשל, לאריח פגום במטבח. לטענת מומחה הנתבעת, בניקוי באמצעות ספוג הפלא, הכתם נעלם. לפיכך, קובע מומחה הנתבעת כי מדובר "בתחזוקה" (סעיף 4.1 לחוו"ד). מומחה בית המשפט קובע כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצע ניקוי, הכתם נעלם, אולם הכתם חזר. לפיכך, קובע מומחה בית המשפט כי יש להחליף את האריח (עמ' 15 לחוו"ד).
התובעים טוענים כי במרפסת הסלון של הדירה קיימת שחיקה והיווצרות סדקים בחומר המילוי שבין האריחים. כמו כן טוענים כי בסלון בוצע "רובה" בגוונים שונים, ומעלים טענות לגבי ה"רובה" בחדרי הרחצה. מומחה הנתבעת טוען כי הכל תקין (סעיף 4.2 לחוו"ד), ואילו מומחה בית המשפט מציין כי מאחר וקבע כי יש לתקן את השיפועים במרפסת, כפי שיפורט בהמשך, אזי יפורק הריצוף, ויוחלף גם ה"רובה". כמו כן קובע מומחה בית המשפט כי יש לבצע תיקוני "רובה" בחדרי הרחצה (עמ' 18-20 לחוו"ד).
התובעים הלינו על חיפויי הפנים, וגם בעניין זה קבע מומחה הנתבעת כי הכל תקין (סעיף 4.3 לחוו"ד). מומחה בית המשפט קובע כי יש לבצע תיקון, ובין היתר מציין כי יש לפרק את האריחים באמבטיה ולהתקינם מחדש (עמ' 21-23 לחוו"ד).
כמו כן, ציין מומחה בית המשפט כי נמצא שהריצוף במקלחת הורים לא תקין, ויש חיתוך קרמיקה בתא מקלחון בחדר רחצה הורים ובחדר מתגבר בוצע באופן לא מקצועי (עמ' 29-30 לחוו"ד).
שיפועים לקויים – התובעים טוענים כי השיפועים לקויים במשטח הריצוף במקלחת מתבגר, בחדר רחצה כללי, ולשיפוע לא תקין במרפסת. מומחה הנתבעת קובע בחוות דעתו כי השיפועים תקינים (סעיפים 4.5 ו- 4.6 לחוו"ד). נכון הוא שמומחה בית המשפט קבע כי השיפועים תקינים, עם זאת, קבע כי ישנו שיפוע לא תקין במרפסת (עמ' 31 לחוו"ד).
-
הנתבעת שמה את יהבה בטענות התובעים לליקויים בשיפוע האמבט ובשיפוע המקלחונים, שאלה נבדקו על ידי מומחה בית המשפט, ונשללו.
-
לטעמי, אין די בכך, כדי לקבוע כי טענות התובעים לליקויים בדירה משוללות כל יסוד, שהרי מלבד שיפוע האמבט ושיפוע המקלחונים, היו ליקויים נוספים, כפי שתואר לעיל, שהנתבעת לא הכירה בהם.
-
מר בסקין מתאר כי ביום 19.04.2015 הגיע לדירת התובעים, בדק את טענות התובעים, שחלקן נמצאו מוצדקות וחלקן לא (סעיף 6 לתצהירו), והתובע מאשר זאת בעדותו (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 22-24).
בהקשר זה, סבורה אני, שבמצב דברים בו חברת בנייה מכחישה את מרבית הליקויים, ובהתאם לחוות מומחה בית משפט נמצא כי עסקינן בליקוי בנייה, אזי לא ניתן לקבוע כי לא ניתנה לחברת הבנייה זכות התיקון.
-
בהתאם לפסיקה, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי, ומוכן לתקן (ראו: ע"א 472/95 ו- 553/95 זכריה זלוצין נ' דיור עולה בע"מ, פד"י (2) 858 שם נפסק:
"בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין. זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למור המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש" (ראו בפסקה 4, עמ' 864 לפסק הדין).
וגם –
"כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם" (ע"א 8939/01 חיים אביצור ואח' נ' חפציבה (נבו, 2.9.2003, עמ' 92 לפסק הדין).
-
בענייננו, ניתן גם לקבוע כי התובעים אפשרו לנתבעת לתקן את הליקויים. התובע העיד בהקשר זה ואמר:
"... הבעיה העיקרית היא הבעיה באמבטיות, נתתי לכם לתקן את זה פעמיים. זו הייתה הבעיה העיקרית כל הזמן".
(עמ' 10 לפרוטוקול שורות 13-14).
-
מר בסקין במסגרת חקירתו הנגדית העיד:
"תיקנתי כל מה שהיה צריך לתקן, מה שאני חושב תיקנתי. דברים תקינים אני לא יודע לתקן".
(עמ' 14 לפרוטוקול שורות 6-7).
כמו כן, מתאר מר בסקין בתצהירו כי בסמוך לאחר מסירת החזקה בדירה תיקנה הנתבעת את הליקויים שנמצאו בה, ואלה פורטו בפרוטוקול המסירה (סעיף 7 לתצהירו).
מעיון בפרוטוקול תיקונים מיום 02.12.2014 (נספח ד' לתצהירו של בסקין), עולה כי תוקן שיפוע על ידי ניקוז במרפסת. עיננו הרואות כי רכיב זה שתוקן, לא פתר את הבעיה ומומחה בית המשפט קבע כי קיים ליקוי של שיפוע לא תקין במרפסת, כפי שהובא לעיל.
יוער, שגם לא ניתן להתעלם מהאריח במטבח, כפי שהובא לעיל.
רוצה לומר – למרות שהתובעים נתנו לנתבעת הזדמנות לבצע תיקון ליקויים, הבעיה לא נפתרה במלואה.
ועוד, מר בסקין מתאר בתצהירו כי בהמשך, בשני מועדים שונים בוצעו על ידי קבלן האלומיניום של הנתבעת עבודות תיקונים פעוטות בחלונות שבדירה (סעיף 7 ב. לתצהירו).
-
אין חולק כי התובע פנה לנתבעת בדבר הליקויים בדירה טלפונית, ולאחר מכן בפניות בכתב – ביום 05.05.2015, ביום 13.05.2015, ביום 04.06.2015, ביום 23.06.2015, וביום 22.11.2015 (סעיף 9 לתצהירו של בסקין).
לטענת הנתבעת, נציגיה ניסו לתאם מועד עם התובע מועד לביצוע תיקונים בדירה, אך זה האחרון סירב. לשיטת הנתבעת התובע סירב לאפשר לה לבצע תיקונים מהטעם שהנתבעת לא הסכימה לבצע את כל הליקויים להם טען התובע (סעיפים 12, 15-18, נספח י"ב לתצהירו של בסקין).
-
התובע העיד כי כן רצה לפתור את המחלוקות עם הנתבעת, ואמר:
"אבל הם לא רוצים לתקן. אני נפגשתי 3 פעמים במשרד עם המנכ"ל להגיע לפשרה ולהסכים. שלוש פעמים הייתי במשרד שלו".
(עמ' 12 לפרוטוקול שורות 20-21).
-
ב"כ הנתבעת הפנה ל- ת.א. (חי') 889/98 אופק אריה וטוני ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ ואח' [פורסם בנבו], שם נקבע שקשה להלום שאם קבלן מסרב לקבל את האמור בחוות דעת של תובעים, הוא יאבד את זכות התיקון.
מקובלת עלי קביעה זו, שהרי ברי בעיני כי אין לצפות שקבלן יענה לכל הדרישות אותן מעלה המומחה מטעם התובעים. עם זאת, בענייננו, התובעים אפשרו לנתבעת לבצע תיקונים עוד קודם להגשת חוות דעת מטעמם. הגם, שהנתבעת הכחישה את רוב הליקויים, וחוות דעת הצדדים ביחס לחוות דעת מומחה בית המשפט, מדברות בעד עצמן.
-
ביני לביני, נכון הוא שברגיל יש לאפשר לחברת בניית לבצע תיקונים, ומשטרם הסתיימה שנת הבדק, טרם הגיע המועד לתיקון הליקויים. ונכון הוא שהנתבעת ביקשה לתקן את הטעון תיקון, כשיטתה, והביע נכונות להיפגש שוב עם התובע. עם זאת, לאור התנהלות הצדדים, ומתן הזדמנויות לתיקון הליקויים, שחלקם לא צלחו, התרשמתי כי נוצר "נתק" בין הצדדים וחוסר אמון, באופן התובע כבר לא ראה לנכון להיפגש עם הנתבעת. לפיכך, נחה דעתי שאין להורות לנתבעת לתקן את הליקויים.
-
דומני, שהתובעים נתנו לנתבעת, לפני הגשת התביעה בפניי, את הזכות לתקן את הליקויים, ואין לדרוש מהתובעים שיתנו הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי (ראו: ע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה ואח' נ' מעונות ובניין בע"מ ואח' [פורסם בנבו].
-
לאור האמור, יש לקבוע כי התובעים עמדו בדרישה למתן זכות נאותה לנתבעת לתקן את הליקויים.
לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעים בגין ליקויי הבנייה בדירה, סך של 22,550 ₪ בצירוף תוספת של 30% ומע"מ, ובסך הכל 34,298 ₪, וזאת כפי שהדברים מצאו ביטויים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
דיור חלופי
-
התובעים, למרות שמומחה בית המשפט קבע שאין צורך בדיור חלופי בתקופת ביצוע התיקונים, מבקשים לפסוק לזכותם פיצוי כספי בסך 10,000 ₪ בגין עלות דיור חלופי בזמן ביצוע העבודות, בהתחשב בעלות אריזה, אחסנה ומעבר. התובעים מדגישים כי מדובר בעבודות של פירוק ריצוף במרפסת ובחדרי האמבטיות בדירה. לשיטתם, מבחינה בטיחותית ומבחינת הנוחות לא ניתן לדרוש מהתובעים עם ילדיהם הקטנים להתגורר בדירה. כמו כן, טוענים שקיים חשש לציוד היקר הקיים בדירה.
הנתבעת טוענת כי מומחה בית המשפט לא ציין בחוות דעתו כי התובעים לא יוכלו לשהות בדירה בזמן התיקונים, ומשכך לא עומדת להם הזכות לקבל תשלום כלשהו עבור דיור חלופי בתקופה בה יבוצעו העבודות בדירה, ככל שיבוצעו.
-
כאמור, מומחה בית המשפט התייחס בחוות דעתו לשאלת פינוי התובעים מדירתם בזמן ביצוע התיקונים, וקבע כי אין מקום לקבוע פיצוי עבור רכיב זה. מומחה בית המשפט השיב בהקשר לזה לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעים, בין היתר לרכיב זה, וקבע:
"התיקונים שנדרש לבצע כמפורט בחוות דעתי אינם דורשים את השבתת כל חדרי הרחצה. בדירת התובעים 3 חדרי רחצה, ולמעט בחדר רחצה מתבגר, מדובר בתיקונים מקומיים, כך שניתן יהיה לבצע את העבודות בדירה ללא השבתת כל חדרי הרחצה.
גם החלפת ריצוף במרפסת אינה דורשת את פינוי הדירה".
(תשובה לשאלות הבהרה מיום 01.03.2018).
-
התובעים הפנו ל- ת.א 5081-05-11 אליהו מנחם חרדים, שולמית חרדים נ' מוריס אגבבה קבלן בנין בע"מ [פורסם בנבו] ששם נקבע כי בית המשפט הוא המוסמך הבלעדי לקבוע האם יש צורך לפנות את הדירה, והאם סביר, או לא, שהדייר ימשיך להתגורר בדירה במהלך ביצוע התיקונים.
ברי בעיני כי בית המשפט הוא זה שמוסמך לקבוע האם במקרה שבפניו נכון, או לא, לקבוע כי תובע הבא בפניו זכאי לדיור חלופי.
בבוא בית המשפט לשקול באשר לרכיב זה, בית המשפט מביא אל הכף, את היקף הליקויים, אופיים ומשך הזמן הנדרש לביצוע העבודה.
בענייננו, לאור חוות דעת המומחה, בהתחשב בהיקף הליקויים, ואופיים, סבורה אני כי אין מקום לפסוק פיצוי עבור דיור חלופי. נחה דעתי כי התובעים יכולים להמשיך ולהתגורר בדירה במהלך תיקון הליקויים בדירה.
-
לאור האמור לעיל, דין רכיב פיצוי בגין דיור חלופי, להידחות.
עוגמת נפש
-
התובעים מבקשים כי ייפסק להם פיצוי כספי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה בשל התנהלות הנתבעות בכל הקשור לליקויים שהתגלו בדירה. לשיטתם, הליקויים שנתגלו בדירה, מנעו מהם שימוש סביר בדירה. כמו כן, הזלזול בתובעים מעצים את עוגמת הנפש.
מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את דרישת התובעים בגין רכיב זה. לטענתה, ליקויי בנייה הינם דבר בלתי נמנע שצפוי כי יתרחש. בענייננו, הנתבעת תיקנה את אותם ליקויים שהתובעים אפשרו תיקונם, ואף ביקשה לתקן את הליקויים שהכירה בהם, אך התובעים סירבו. לפיכך, התובעים אינם רשאים להישמע בטענה כי נגרמה להם עוגמת נפש.
למעלה מכך, טוענת הנתבעת כי בהסכם המכר, בסעיף 8.7, נקבע במפורש כי פרט לחובת הנתבעת לביצוע תיקונים, התובעים לא יהיו רשאים להעלות טענות בדבר נזקים בשל הליקויים כגון: "סבל, אי נוחות, רעש ונזקים עקיפים נוספים".
-
במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו, בהקשר לליקויי בנייה, נקבע כי:
"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (ראו: ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל [פורסם בנבו]).
-
בפסיקת הפיצויים הריני מביאה בחשבון כי ליקויי הבניה פגעו באיכות חייהם של התובעים, ובמידת הנאתם מהנכס שרכשו במיטב כספם. כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיצטרכו לבצע, כאמור בקביעת מומחה בית המשפט.
מבלי להיכנס לעובי הקורה בכל הנוגע לסעיף 8.7 להסכם המכר, באשר לתקיפותו בהסכם מעין דא, אשר נערך על ידי הנתבעת, סבורה אני כי יש לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש. יחד עם זאת, יש ליתן משקל להיקף ביצוע התיקונים, אופי הליקויים, ומשך תיקון הליקויים, והתנהלות הצדדים.
בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים, בגין עוגמת נפש, סך של 3,000 ₪.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
-
במקרה דכאן, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות בהוצאות עבור מומחים, ואגרות בסך כולל של 7,734 ₪, ושכ"ט עו"ד.
משהתקבלה תביעת התובעים בחלקה, בכל הנוגע לרכיב ליקויי הבנייה, יש מקום לשפותם עבור ההוצאות בהם נשאו לצורך ניהול ההליך שבפניי, יחד עם זאת הנני מתחשבת בסכום התביעה שהוגשה, ובסכום הכספי שנפסק.
בנסיבות העניין, הריני מעמידה את שיעור ההוצאות אשר על הנתבעות לשלם לתובעים על סך של 5,000 ₪ ואת שכר טרחת עוה"ד בסך של 7,000 ₪.
סוף דבר
-
לאור האמור והמקובץ לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים כדלקמן:
סך של 34,298 ש"ח בגין עלות תיקון הליקויים כפי שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט.
סך של 3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.
סך של 5,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.
סך של 10,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
54678313
-
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל, וישולמו תוך 30 יום.
-
-
המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.
