שרית נ' חטיאל

1.התובעת מבקשת כי יוצאו מתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבע, תמלילים של שיחות שהתנהלו בין הצדדים. לטענת התובעת, התמלילים אינם קבילים, מאחר ומדובר בתמלילים של שיחות שהתנהלו בין הצדדים במסגרת משא ומתן.

2.הנתבע טוען כי השיחות מושא התמלילים התנהלו קודם להגשת התביעה ומכאן "ודאי לא מדובר היה בשיחה במסגרת מו"מ לפשרה". הנתבע מפנה למכתב ב"כ התובעת, לפיו הפגישה שהתקיימה בין הצדדים נועדה "לצורך מציאת פתרון לתלונותיה בענין ליקויי בנייה בביתה", להבדיל מפגישה למ"מ לפשרה. הנתבע טוען כי התובעת מנסה באמצעות תביעה זו, לסחוט אותו. בהקשר זה טוען הוא כי התובעת דרשה ממנו תחילה סך 80,000, בהמשך סך של 200,000 ₪ ולאחר מכן סך של 600,000 ₪. הנתבע טוען כי הוא לא ניהל כל משא ומתן עם התובעת.

3.הדין עם התובעת.

4.מסמך שהוכן במסגרת משא ומתן לפשרה אינו קביל כראיה (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 334 (1993); רע"א 8320/08 א.ד אסולין השקעות ופיננסים בע"מ נ' החברה העירונית לפתוח אשדוד בע"מ, פס' 10 (27.1.2009)). דין זה חל גם על הקלטה של מגעים במסגרת משא ומתן (ת"א (מחוזי ת"א) 1135-11-12 גוב נ' קורן (22.6.2014)); ע"א (ת"א) 27867-04-11 טובול נ' לוי-רוזנבאום, פס' 45 (2.4.2012)). בכך שהמשא ומתן התנהל לפני הגשת התביעה, אין כדי לגרוע מהעדר קבילות הראיה (אדרבא: בענין סלע חברה לביטוח בע"מ, לא צוין בין התנאים לאי-הקבילות תנאי לפיו המשא ומתן התקיים רק לאחר הגשת התביעה; אלא, התנאי הרלוונטי שנקבע שם הוא שהיה משא ומתן לפשרה; וצוין בנוגע לפניה שנדונה שם כי היא "...מעידה על קיום דיאלוג בין הצדדים, אף שמדובר בנקודת זמן בה כבר הוגשה תביעת המשיבה כנגד המערערת...", ראו שם, ליד האות ד'; ההדגשה הוספה). תכלית אי-הקבילות – עידוד פשרות – מתקיימת גם כאשר מדובר במשא ומתן לאחר שהתחיל הסכסוך בין הצדדים אך לפני הגשת תביעה בעניינו בבית המשפט.

5.עולה בבירור מהתמלילים מושא הבקשה שבפניי כי תוכן השיחות הוא תוכן של מגעים לפשרה. בתמליל שיחה 13613 (נספח ג' לתצהיר הנתבע) מציע הנתבע כי הצדדים ידברו "מעבר" ואומר "אשמע מה את רוצה ונראה" (ע' 3 ש' 16, ע' 4 ש' 11). הנתבע מוסר כי מטרת השיחה היא "שהכל יהיה נקי" (ע' 32 ש' 26-28). הנתבע מדבר באפשרות ש"הולכים לשלום" (ע' 61 ש' 5-6). במסגרת התמליל מציע הנתבע לבצע תיקונים מסוימים (ראו למשל ע' 78 ש' 18-23). הוא מציין בשלב מסויים כי ייתכן וצריך לפצות את התובעת בגין הארון בביתה (ע' 161 ש' 28). עוד מציע הוא שבגין תיקוני צבע מסוימים התובעת לא תצטרך לשלם (ע' 171 ש' 12-13). כאשר מלינה התובעת על עמדת הנתבע במהלך השיחה בפגישה – "זה לא מו"מ, מו"מ זה 'אני נותן קצת, תתני גם את'" – הנתבע אינו אומר שהוא לא מנהל משא ומתן אלא, הוא שואל "אבל מה את רוצה שאתן לך? מגרש?" (ע' 183 ש' 24-25). הנתבע ממשיך ומבקש לדעת מה רוצה התובעת (ע' 184 ש' 2), והוא מוסר כי הוא מנסה לעשות צעד לקראתה (ע' 188 ש' 12). הנתבע אף מציע לתת לתובעת 150,000 ₪ יותר ממה שהיא שילמה עבור הבית מושא התביעה, בתמורה לבית (ע' 188 ש' 21-23). בהמשך הוא משפר הצעה זו לסך 200,000 ₪ (ע' 238).

6.בתמליל שיחה 14125 (נספח ד') מדברת התובעת על הרצון להגיע ל"סגירה ולראות איך אנחנו מתקדמים" (ע' 1 ש' 14), והנתבע מציע לעזור לה לצאת מה"פלונטר" (ע' 7 ש' 1-3), ומציע לשלם לה סכום כסף ("לשלם לך משהו, לעזור לך בהוצאות משפט..."; ע' 9 ש' 25).

7.בתמליל 14125 (החל מע' 316 לקובץ תצהירי העדות הראשית של הנתבע) מציין הנתבע העברה כספית (ע' 1 ש' 12-13), ובמקום אחר, שיוותר על הגג במבנה (ע' 5). הנתבע שואל את התובעת כמה הוא צריך לשלם (ע' 10 ש' 5-6), והתובעת נוקבת בסך 200,000 ₪ (ע' 14 ש' 18).

8.בתמליל 14125-1 (החל מע' 331 לקובץ תצהירי העדות הראשית של הנתבע), נוקבת התובעת בסך של 600,000 ₪. זאת, בקשר ל"שתי התביעות" (ע' 8-9).

9.התוכן המתואר לעיל הוא תוכן מובהק של משא ומתן. למרות שבמסגרת חלק ניכר מהפגישה בין הצדדים (תמליל שיחה 13613 הנזכר לעיל) הנתבע הציג עמדה לפיה הוא עובר עם התובעת על ליקויי הבניה הנטענים בביתה לצורך ביצוע התיקונים בתשלום בלבד, עבורם תשלם לו התובעת (ראו למשל ע' 113 לנספח ג'), עינינו הרואות כי בהמשך הדברים השתנתה עמדתו, והוא העלה אפשרויות של עסקת חילופין (תשלום לתובעת של הסך שהיא שילמה על הבית בתוספת 150,000 או 200,000 ₪ בתמורה לבית), ויתור על הגג, או תשלום כספי.