ת"א 32727-10-14 פרי פייד כארד בע"מ נ' לוג'קל מרקטינג בע"מ ואח'

האם נתנה התובעת הלוואה בסך 500,000 ש"ח לחברה העוסקת במתן שירותים בשוק התקשורת והאם בעלי אותה חברה ערבים לפירעון הלוואה זו?

רקע וטענות הצדדים

1.התובעת היא חברה לממכר מכשירים סלולריים ומוצרים נלווים. מר דוד בינאשוילי (להלן: דוד) הינו מנהל ובעל המניות בתובעת. אבי ברק, אחיו של דוד, ליווה באופן אישי את העסקה מושא תביעה זו מטעמה של התובעת.

הנתבעת 1 עסקה במכירת קווי טלפון עבור חברות סלולר וחברות טלפוניה קוויות. למעשה הייתה הנתבעת 1 חברת אחזקות המחזיקה במניות שתי חברות נוספות בהן התבצעה הפעילות העסקית בפועל: חברת "ניוקום מרקטינג ס.י. בע"מ" (להלן: ניוקום) והמרכז הפיננסי לכלכלת המשפחה בע"מ. הנתבעים 2,3, 5 היו בעלי המניות של הנתבעת 1. מהעובדות שהובאו בפני עולה כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ניהלו הנתבעים 2 ו-4 את הנתבעת 1 (הנתבע 2 (להלן: סטס)היה דירקטור ומנהל הכספים ואילו הנתבע 4 (להלן: קובי) היה מנכ"ל החברה). הנתבעים 3 ו-5 שימשו כמשקיעים ושותפים "שקטים".

2.לטענת התובעת, ביום 05.11.13 נחתם הסכם הלוואה בין התובעת לנתבעת 1 לפיו תלווה התובעת לנתבעת 1 סך של 500,000 ₪ אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 10% לשנה. הנתבעים 2-5 חתמו על ערבות אישית בסך 125,000 ₪ כל אחד, להבטחת פירעון ההלוואה. בהתאם להסכם התחייבו הנתבעים להעביר לתובעת שקים דחויים מטעם הנתבעת 1 בסך גובה ההלוואה שמועד פירעונם החל מינואר 2014. הנתבעים לא פרעו את ההלוואה והשקים שמסרו לתובעת לא כובדו ולכן הוגשה התביעה.

התביעה נסמכת על מסמך זיכרון דברים מיום 05.11.13 שהוא למעשה הסכם ההלוואה שעליו נשענת הערבות (להלן: ההסכם או זיכרון הדברים) ועל נספח א' להסכם: "ערבות אישית להסכם ההלוואה" עליו נטען כי חתמו הנתבעים 2-5. במסגרת נספח זה התחייבו הנתבעים בערבות אישית בסכום של 125,000 ₪ כל אחד.

3.הנתבעים 3 ו-5 הגישו בקשת רשות להתגונן בה נטען כי הם שניים מבעלי המניות בנתבעת 1 אשר אינה פעילה ובעקבות קריסתה הכלכלית, קיים סכסוך בין בעלי מניותיה לבין עצמם. הנתבעים הכחישו את דבר ערבותם לתובעת וטענו כי אינם יודעים האם ניתנה לנתבעת 1 ההלוואה בפועל. נטען בשפה רפה כנגד חתימתם על כתב הערבות כי אינם זוכרים כי חתמו עליו. בנוסף נטען כי ככל שהועברו כספים, הרי שמדובר בסכומים נמוכים בהרבה מהסכום שנטען בכתב התביעה וכן בכספים שהועברו ישירות לידיו של סטס ולא לידיה של הנתבעת 1. לחילופין נטען לפירעון ההלוואה, מאחר וככל הידוע להם בתחילת שנת 2014 קיבלה התובעת מהנתבעת 1 סדרה של שקים ויתכן שאלו נפרעו לצורך ההלוואה.

הנתבעים העלו טענה נוספת לפיה לא מדובר בהלוואה אלא בהסכם השקעה בנתבעת 1. התמורה להלוואה, בהתאם לזיכרון הדברים, הייתה העברת בעלות של 50% ממניות הנתבעת 1 לתובעת ולא השבת כספי ההלוואה שכן מדובר בהלוואת בעלים שניתנה לנתבעת 1 תמורת מניותיה. האופציה שניתנה לתובעת במסגרת סעיף 3(12) לזיכרון הדברים לפיו תוכל לסגת מההסכם עד ליום 31.12.13 ואז תחזיר לה הנתבעת 1 את סכום ההלוואה היא אופציה המותנית בזמן וככל הידוע לנתבעים, התובעת לא הודיעה כלל על נסיגתה מזיכרון הדברים באופן המקנה לה זכות לדרוש מהנתבעת 1 את פירעון ההלוואה.

מעבר לטענות האמורות נטען כי הופטרו מערבותם וזאת מאחר וביום 25.12.13 נחתם הסכם לפירעון הלוואת בעלים בין הנתבעת 1 לבין הנתבעים 3 ו-5 (נספח 8 לתצהירי הנתבעים) לפיו יוחזרו להם השקעותיהם בנתבעת 1 ויבוטלו כל הערבויות האישיות שנתנו לה לרבות הערבות לתובעת. נטען שבעלי התובעת, דוד, היה שותף פעיל להסכם פשרה זה ונתן את הסכמתו המפורשת לשחרור הנתבעים מערבותם. (כמפורט להלן טענה זו סותרת את הטענות כנגד עצם ערבותם, אחרת ממה יש להפטיר אותם אם לא ערבו לחובות החברה כלפי התובעת).

דיון והכרעה