טל ואח' נ' אלכסנדרוני ואח'

לפני תובענה לסילוק יד ולסעד כספי.

1.הצדדים מתגוררים בבתים צמודים, החולקים מקלט משותף ברח' החיטה 17 בזיכרון יעקב.

2.בין הצדדים התנהל הליך קודם (ת.א. 19695-02-14, להלן – "ההליך הקודם") במסגרתו עתרו התובעים לסילוק ידם של הנתבעים ממקלט המשמש את שני הבתים (וכן בית צמוד נוסף), אף עתרו לסעד כספי של דמי שימוש ראויים.

ביום 24.11.15 הגישו הצדדים הסכם פשרה ולפיו הסכימו כי הנתבעים יסלקו ידם מהמקלט, והתובעים מוותרים על תשלום עבור דמי שימוש ראויים שנדרש על ידם. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין באותו יום.

ביום 30.11.15 הגישו התובעים בקשה לתיקון טעות בפסק הדין, וליתר דיוק – טעות סופר בהסכם הפשרה עליו חתמו, באופן שיירשם כי הנתבעים יסלקו ידם אף מהמבואה המקשרת בין בתיהם והמובילה למקלט. הנתבעים התנגדו לשינוי, ובהחלטה מיום 14.12.15 נדחתה בקשת התובעים, תוך שבית המשפט (כב' השופט א. דורון) קובע כי הסעד של סילוק יד מהמבואה לא נתבע לפניו, אך ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים ביחס למבואה וביחס לדמי השימוש עבור המקלט בגין התקופה שמיום הגשת ההליך הקודם (בפברואר 2014) ועד לפינוי המקלט בפועל (בדצמבר 2015).

3.ביום 22.2.16 הוגשה תובענה זו, במסגרת עתרו התובעים להורות לנתבעים על סילוק ידם מהמבואה למקלט, ופינוי מטלטליהם ממנו; המיטלטלין שפינויים מבוקש הם המטלטלין אותם פינו הנתבעים מהמקלט, בעקבות הסכם הפשרה ופסק הדין בהליך הקודם, והעבירו אותם אל המבואה.

כן עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים עבור המקלט והמבואה לו, כמו גם עבור הוצאות ארנונה וחשמל ששולמו על ידם עבור המקלט והמבואה בזמן שבו הנתבעים עשו בהם שימוש ייחודי, תשלום עבור עגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל התנהגותם של הנתבעים בהליך הקודם (קרי: סירובם לתיקון הסכם הפשרה באופן שיכלול פינוי המבואה) והוצאות משפט.

בכתב הגנתם, טענו הנתבעים למעשה בית דין ביחס לסעד הכספי, הכחישו כי הם עושים שימוש ייחודי במבואה וטענו כי המקלט והמבואה הם רכוש משותף, וכי התובעים או מי מטעמם עשו במקלט בעבר שימוש ייחודי.

4.בכדי להבין את טענותיהם העובדתיות של הצדדים בדבר מיקום המבואה וחסימתה הנטענת ע"י הנתבעים, קיימתי ביום 9.6.16 ביקור במקום. בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום סיכמתי את שראיתי –