פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

התובעים הם עזבונו ואמו של המנוח א.ק. ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר אובחן כלוקה בסכיזופרניה, ובהמשך, למרבה הצער, שם קץ לחייו. לטענת התובעים, משך מספר שנים, עובר למותו, קיבל המנוח טיפול רפואי רשלני, באופן שהביא לבסוף לתוצאה הטראגית. את האחריות לנזקיהם מבקשים התובעים להטיל על הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") - מדינת ישראל - משרד הבריאות, מכוח אחריותה השילוחית לטיפול הרשלני הנטען אשר הוענק למנוח, על ידי המוסד הרפואי בו טופל.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.ביום X.X.2011 נטל המנוח את חייו בידיו, והוא בן 31. בשלוש השנים שקדמו למותו, טופל המנוח בבית החולים "זיו" בצפת (להלן: "זיו"), במרכז לבריאות הנפש "מזרע" בעכו (להלן: "מזרע") ובמרבית הזמן, במרפאה לבריאות הנפש בנהריה, המסונפת למזרע (להלן: "מרפאת נהריה").

יצוין כבר עתה, כי הנתבעת אינה חולקת על עצם קיומה של אחריות שילוחית מצדה לכל מעשה או מחדל רשלני של איזה מן המוסדות הרפואיים הנזכרים, אלא שלטענתה לא היה כל מעשה רשלני המקים לתובעים עילת תביעה כנגדה.

להלן תתואר, בקליפת אגוז, השתלשלות העניינים בכל הנוגע לטיפול במנוח, עד למותו המצער.

2.הטיפול הרפואי בזיו: המנוח פנה לראשונה לחדר המיון בזיו ביום 13.6.2008, כשהוא סובל מהזיות וחוסר שקט, ושוחרר לביתו כשבגיליון הרפואי צוין כי משפחתו אינה מעוניינת באשפוזו. בביקור זה, קיבל המנוח טיפול תרופתי, תוך שהומלץ על הפסקת הטיפול בתרופת "ריטאלין" שניתנה לו במסגרת מרפאת קופת חולים, לטיפול בבעיות קשב וריכוז. כעבור יומיים, ביום 15.6.2008 שב המנוח לחדר המיון בזיו, כאשר בביקורו זה סרב בתוקף להתאשפז, ובבדיקתו נקבע כי אין התוויה לאשפוז כפוי.

ביקורו הבא בחדר המיון בזיו היה ביום 6.7.2008, אז הוחלט לאשפזו במחלקה לבריאות הנפש של בית החולים. לאחר שלושה ימים דרש המנוח להשתחרר על דעת עצמו, בניגוד להמלצה הרפואית וחרף הניסיונות שנעשו כדי לשכנעו להיוותר באשפוז. בסיכום האשפוז צוין כי המנוח שלל כוונות אובדניות.

3.הטיפול הרפואי במזרע בשנת 2008: עם שחרורו מזיו ביום 9.7.2008, פנה המנוח למזרע, שם היה מאושפז משך 12 ימים, עד ליום 21.7.2008, תחילה במחלקה סגורה, בהסכמתו, ובהמשך במחלקה פתוחה. בבדיקה פסיכיאטרית שנעשתה לו עם קבלתו, שלל המנוח מחשבות או כוונות אובדניות. יחד עם זאת, בגיליון הרפואי צוין כי קודם להגעתו למזרע, איים על אמו כי יתאבד אם תכריח אותו ליטול תרופות. באשפוז זה אובחן המנוח כסובל מסכיזופרניה פרנואידית, עם מצב פסיכוטי חריף. בסיכום הרפואי צוין, כי עם התקדמות האשפוז מצבו השתפר, וכי לפי דבריו הוא הרגיש טוב יותר. אשפוז זה הסתיים על-פי החלטת המנוח, ובניגוד להמלצת הצוות הרפואי. עוד צוין בסיכום הרפואי, כי לא הייתה אינדיקציה לטיפול בריטאלין וכי הטיפול בתרופה זו הופסק.

4.הטיפול במרפאת נהריה: לאחר שחרורו ממזרע, היה המנוח במעקב פסיכיאטרי במרפאת נהריה משך כשלוש שנים, מאוגוסט 2008 ועד למותו הטראגי באוגוסט 2011 (להלן: "תקופת המעקב הרפואי במרפאה"). יובהר, כי בתקופת המעקב הרפואי, כאמור, הגיע המנוח לביקורים במרפאה, אך לא אושפז. מתיקו הרפואי עולה כי נקבעו לו פגישות מעקב במרפאה אחת לחודש או חודשיים, וכי הוא הגיע אליהן באופן סדיר, למעט מספר פגישות שהחסיר, ועל כך עוד יורחב בהמשך.