שרגא נ' פליישר ואח'

תביעה זו עניינה בטענות לנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב הפעלת סמכויות שיטור ועקב שימוש באמצעי מעצר, שלא כדין.

1. העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: ביום שבת, 24.1.2015, שימש התובע כסייר ביטחון כחלק ממערך האבטחה של הישוב מעלה מכמש ("הישוב"). באותו יום, סמוך לשעה 6:00, הגיע הנתבע 1, אשר משמש כקצין משטרה באותה גזרה, עם ניידת לשער הישוב. אל סיור הנתבע התלווה באותה עת חייל מילואים - מר עמרי נחום ("מר נחום"). הנתבע המתין מספר דקות לפתיחת השער וכאשר נכנס הנתבע לשער הישוב, התנהל בין התובע והנתבע דין ודברים שבמהלכם הודיע הנתבע על עיכובו, ולאחר מכן על מעצרו של התובע. בהמשך, התיז הנתבע על פניו של התובע גז פלפל, מספר פעמים, שלאחריהם התובע נאזק, הוכנס לניידת המשטרה והובל לתחנת המשטרה שער בנימין ("תחנת המשטרה"). בתחנת המשטרה, זמן קצר לאחר הגעתו של התובע, הודע לתובע כי הוא משוחרר ועליו להתייצב שוב לחקירה בסמוך לצאת השבת.

2. התובע טען כי עיכובו ומעצרו, ובכלל זה השימוש החוזר בכוח ובגז פלפל - לא היו כדין. לביסוס טענותיו התובע צירף תצהיר מטעמו ומטעם מר חיים בן כליפה – אשר שימש כסגן הרבש"צ בישוב במועד האירוע ("מר בן כליפה"). אל תצהירו צירף התובע תקליטורים עם תיעוד האירוע: תיעוד מצלמת טלפון שיוחס למר נחום ("סרטון מר נחום" - חולק לשלושה חלקים. תקליטור צורף כנספח ה' לתצהיר התובע), תיעוד ממצלמת טלפון על ידי מר בן כליפה ("סרטון מר בן כליפה" -תקליטור צורף כנספח א' לתצהיר התובע) וכן תיעוד במצלמות האבטחה של הישוב (תקליטור צורף כנספח ו' לתצהיר התובע) (וביחד: "הסרטונים"). תיעוד אודיו של רשת הקשר מהאירוע צורף אף הוא לתצהיר התובע (תקליטור צורף כנספח ד').

3. הנתבעים טענו כי סמכויות השיטור על ידי הנתבע הופעלו באופן סביר ובהתאם לנסיבות האירוע. לביסוס טענות הנתבעים, צרפו הנתבעים תצהיר של הנתבע, של מר נחום ושל מר דוד חיון - קצין אג"מ במחוז ש"י אשר שימש במועד הרלוונטי כמפקד תחנת בנימין ("מר חיון").

4. בפניי נחקרו נותני התצהירים וכן מר יעקב אלול ("מר אלול") אשר גבה עדות מאת הנתבע ביום 29.6.2016, לצורך השלמת חומר חקירה. מר אלול זומן לעדות על ידי התובע.

    

   גרסת התובע 

5. לטענת התובע, סמוך לשעה 6:00 התקשר הנתבע לתובע, על פי מספר טלפון שהופיע על שער הכניסה לישוב, וביקש מהתובע לפתוח את שער הכניסה. התובע, לגרסתו, שאל את הנתבע האם מדובר בכניסה לצורך ביטחוני או על מנת לאסוף שוטר אחר. לגרסתו, הנתבע לא ענה לו על שאלה זו ודרש ממנו שיפתח את השער. התובע, לגרסתו, ניסה לפתוח את השער דרך הטלפון, אך משכשל בכך - הגיע התובע רגלית אל שער הישוב בכדי לוודא שאכן מדובר בשוטר. התובע פגש את הנתבע ושאל אותו שוב למטרות הכניסה. הנתבע, לגרסת התובע, איבד את סבלנותו, שאל לשמו של התובע והחל לצעוק על התובע שיפתח לו את השער. בשלב מסויים, לגרסת התובע, הנתבע התקרב לשער הישוב ודרש לקבל את פרטי התובע. התובע, לגרסתו, מסר לנתבע את פרטיו. לגרסת התובע, רק לאחר שהבין ממר נחום, שישב ברכב, כי מטרת הכניסה לישוב היא לצורך סיור - השער נפתח. לגרסת התובע, לאחר פתיחת השער, הנתבע עצר את הניידת, יצא ממנה והודיע לתובע כי הוא עצור. הנתבע, לגרסת התובע, סירב לבקשת התובע להציג לו תעודת שוטר. התובע, לגרסתו, התחיל לברוח ולנסות להזעיק עזרה ממערך האבטחה, זאת מפני שפחד מהנתבע. הנתבע, לגרסת התובע, רדף אחריו, תפס אותו בחוזקה וחנק אותו. בהמשך, הנתבע העיף את משקפי הראייה של התובע, תלש את מעילו, חנק אותו וגרר אותו לכיוון הניידת תוך שהוא אוחז בגרונו ומטיח אותו בניידת. בשלב זה, לגרסת התובע, הגיע מר בן כליפה, והחל לצלם ולקרוא לתובע להפסיק. לאחר שהתובע אמר, לגרסתו, "זה שהוא עם מדים לא אומר שמותר לו הכל", הנתבע גרר את התובע לעבר שער הישוב ותוך שהתובע מנסה להתחמק מאחיזת הנתבע, הנתבע החל לרסס אותו בגז פלפל. לאחר מכן, לגרסת התובע, ותוך שהתובע מנסה להתגונן, הנתבע הפיל את התובע על כביש וריסס אותו פעם אחר פעם בגז פלפל מטווח אפס. הנתבע, לגרסת התובע, כבל את התובע באזיקים בידיים מאחורי הגב בחוזקה. לאחר שהנתבע הכניס את התובע לניידת, הנתבע, לגרסת התובע, פנה לתובע ואמר לו "אל תירק לי באוטו יא מתנחל מסריח". במהלך הנסיעה, לגרסת התובע, הנתבע סירב לפתוח את חלון הניידת לבקשת התובע שסבל אותה עת מגז פלפל בפניו. רק לאחר בקשת מר נחום, הנתבע ניאות לפתוח את החלון. כאשר ניידת המשטרה הגיעה לתחנת המשטרה, לגרסת התובע, ביקש התובע שמר נחום יעזור לו לשטוף את פניו מגז הפלפל, אך כתוצאה מכך מצבו של התובע רק החמיר והוא הרגיש תחושת שריפה בכל פלג גופו העליון וזאת בהיותו אזוק עם ידיים מאחורי הגב. קצין אחר מהתחנה, לגרסת התובע, ראה את מצבו של התובע והרפה את האזיקים ולאחר מכן פתחם. התובע, לגרסתו, הוריד את בגדיו ונשאר רק עם מכנסיים רטובים, בלי נעליים, גרביים ומשקפי ראיה - כל זאת בקור של חודש ינואר. בשעה 9:30, לאחר התערבות קצין משטרה מתחנת המשטרה, שוחרר התובע לביתו. התובע, לגרסתו, נאלץ ללכת בין 8 ל-10 קילומטר מתחנת המשטרה עד לביתו שבישוב, כאשר הוא סובל מכאבים. כתוצאה מהאירוע, לטענת התובע, פניו התעוותו למשך מספר חודשים ובמשך שלושה ימים לאחר האירוע, לגרסתו, עוד התקשה להתקלח. התובע תיאר כי כתוצאה מהאירוע הוא חש חוסר אמון מוחלט במערכת המשטרתית ובכל פעם שהוא רואה ניידת משטרה - הוא בורח. כתוצאה מהאירוע, התובע החליט, לגרסתו, לעזוב את הישוב ונגרמו לו בשל כך נזקים כלכליים. לגרסת התובע, תיק המשטרה שנפתח נגדו נסגר.

    

   גרסת הנתבעים

6. לטענת הנתבעים, הנתבע הגיע לישוב עם ניידת על מנת לבצע סיור שגרתי, כחלק מהמשימות של הנתבע כקצין תורן. הנתבע הכחיש כי בא לאסוף שוטר אחר מהישוב, כטענת התובע. לגרסתו של הנתבע, הנתבע התקשר למספר הטלפון של הסייר בישוב וביקש להיכנס. התובע, לגרסת הנתבע, שאל את הנתבע לפשר רצונו להיכנס לישוב תוך שהוא מסרב לפתוח את השער. בשלב זה, הנתבע ביקש מהתובע להזדהות אך התובע סירב להזדהות וניתק את השיחה. הנתבע, לגרסתו, ניסה להתקשר מספר פעמים שוב לתובע אך הוא לא ענה. בשל כך, התקשר הנתבע למרכז השליטה במשטרה על מנת שיצרו קשר עם הגורמים הרלוונטיים בישוב כדי שיוכל הנתבע להיכנס לישוב. לאחר כ-20 דקות, לגרסת הנתבע, בהן המתין הנתבע מחוץ לישוב, הופיע התובע כאשר הוא אוחז נשק, ושאל את הנתבע שוב מדוע הוא מבקש להיכנס לישוב. התובע, לגרסת הנתבע, סירב לבקשתו של הנתבע להזדהות אף בשלב זה. מאוחר יותר הגיע מר בן כליפה לשער ורק אז השער נפתח. הנתבע נכנס עם הניידת לישוב, יצא מהניידת והודיע לתובע כי הוא מעוכב אך התובע התרחק ממנו. עקב כך, הנתבע רדף אחרי התובע, תפס אותו בחולצה ומסר לו כי הוא עצור ועליו להישמע להוראותיו. בשלב זה, התובע התנגד פיזית ואקטיבית למעצר. בהמשך, לגרסת הנתבע, התובע המשיך להתנגד באופן אקטיבי אף לניסיון הנתבע להכניסו לניידת. מר בן כליפה, באותו זמן, הפריע לנתבע וניסה למנוע מהנתבע את הכנסתו של התובע לניידת. משלא נותרה ברירה לנתבע, החליט הנתבע לאזוק את התובע על מנת שיוכל להמשיך במעצר. לגרסת הנתבע, במהלך התנגדותו של התובע, עת הוביל הנתבע את התובע לכיוון שער הישוב, ובטרם נאזק התובע, התובע תקף את פניו של הנתבע באמצעות אגרוף. בעקבות זאת, כהגנה עצמית, הוציא הנתבע גז פלפל והשתמש בו נגד התובע. בדרך זו, לטענת הנתבע, הצליח הנתבע להשתלט על התובע ולאזוק אותו. השימוש בגז פלפל, הדגיש הנתבע, נעשה רק לאחר שהתובע תקף את הנתבע. לאחר שהנתבע המשיך בהתנגדותו הפיזית, הנתבע נאלץ לשוב ולהשתמש בגז פלפל. לטענת הנתבע, לאור כך שהתובע סירב להזדהות והתנגד פיזית למעצר, חובתו של הנתבע, כשוטר, הייתה להביאו לתחנת המשטרה. לגרסת הנתבע, התובע הזדהה רק בתחנת המשטרה ושם שוחרר לביתו, תוך שנמסר לו זימון לחזור לחקירה בתחנת המשטרה עם צאת השבת.