פלוני נ' אפרים סהר ואח'

התובע, יליד 13.8.50, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.3.11. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונה. הצדדים חלוקים בשאלות הנוגעות לגובה הנזק, ובעיקר בנוגע ל"תרומת" הפגיעה בתאונה לגריעה בכושר השתכרותו. 

1.  

   רקע

2. כחמישה חודשים לפני התאונה, בחודש נובמבר 2010, אובחנה אצל התובע מחלת מיאלומה נפוצה שהינה מחלה ממארת חשוכת מרפא. כחמישה חודשים לאחר התאונה, בחודש אוגוסט 2011, עבר התובע השתלת מח עצם ומאז הוא עובר טיפולים שונים עקב מחלתו. כפי שיפורט בהמשך, סמיכות המועדים בין אבחון המחלה לתאונה יוצרת קושי לאמוד את נזקיו עקב התאונה.

    

   הנכות הרפואית

3. ד"ר אהוד שרצר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. ד"ר שרצר קבע בחוות דעתו כי: "התאונה גרמה לחבלה ישירה נקודתית בגב אמצעי תחתון ושבר דחיסה רציני של D-11. חומרת השבר והכאבים החזקים מהם הוא סבל הביאו את הגורמים המנתחים למחשבה כי יש צורך להשתלת צמנט לחוליה. הנתוח בוצע אבל מעשית כנראה לא הביא לתוצאה המקווה כי כיום הדחיסה היא כ 90% ויש קיפוזיס ניכרת וכאבים המחייבים אותו להשתמש במריחואנה ולצמצם את עבודתו. פרט לכך נוצרה היצרות ספינלית קלה הגורמת לו להפרעות בהליכה. ההפרעה הקלינית בגב אמצעי היא מאוד ניכרת, גם מהבחינה של מגבלת התנועה גם מהבחינה של הקיפוזיס". בעקבות ממצאיו נקבעה לתובע נכות בשיעור 10% בגין שבר עם תזוזה ניכרת בהתאם לתקנה 37(8)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות); נכות בשיעור 10% בגין הגבלת התנועה של עמוד השדרה הגבי בהתאם לסעיף 37(6) לתקנות ונכות בשיעור 5% בגין היצרות ספינלית.

4. הצדדים לא השיגו על קביעותיו של ד"ר שרצר. במצב דברים זה, לאחר עיון בחוות הדעת ובהסתמך עליה, אני קובעת כי לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור 23.05% עקב הפגיעה בתאונה.

5. לצורך בחינת השפעת מחלתו של התובע על תפקודו הכללי ועל תוחלת חייו מונה ד"ר משה גת כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ההמטולוגיה. בחוות דעתו מיום 20.1.13 תיאר ד"ר גת את אפיוני מחלת המיאלומה הנפוצה כ: "מחלה ממארת, ללא סיכויי הבראה כמעט. אף כי בעת מתן טיפול כיום הן איכות החיים והן שרידות החולים עלתה באופן משמעותי, עדיין כמעט בכל המקרים המחלה חוזרת ותדרוש טיפולים נשנים עד שתהפוך לעמידה לכל טיפול, ותביא למותו של החולה. בהערכה כללית מותאמת לשנת 2010 – זמן הישרדות ממוצע של כ 5 שנים ויותר".

6. לעניין השפעות הגומלין בין המחלה לתאונה על כאבים מהם סובל התובע קבע המומחה כי: "... [ש]החולה לאורך מחלתו סובל מעט מאוד ממחלה גרמית ולא ניתן לייחס את כאביו רק למ"נ (מיאלומה נפוצה, ש.ל.). מאידך לא ניתן לשלול כי חלק מחומרת הפגיעה בתאונה היא משנית לנוכחות מחלה גרמית במידה קלה הפוגעת בחוזק העצמות. איני יכול לקבוע האם כאביו רק משנית לפגיעות בתאונה, ומה מידת התרומה של מחלתו לעוצמת הנזק של התאונה".

7. בעת מתן חוות דעתו העריך ד"ר גת את זמן השרידות של התובע כשנה עד שנתיים בתנאי שיצליח להשיג תגובה טובה לטיפולים שטרם מוצו. ד"ר גת הוסיף והעיר כי ברמת החולה הבודד מדובר בהערכה קשה ומידת הדיוק שלה מוגבלת. ואכן, לשמחת הלב התובע "ניצח" את הפרוגנוזה ונותר בחיים אף לאחר התקופה שהוערכה כ"זמן שרידות". לאור האמור נשלחו לד"ר גת שאלות הבהרה והוא הגיש חוות דעת משלימה בראשית חודש מאי 2016. ד"ר גת קבע כי על סמך הבדיקות שנשלחו אליו התובע סובל ממחלה פעילה אולם אין עדות להחמרה. בנוגע לתוחלת חייו של התובע נקבע כי בשל יציבות מצבו של התובע ובעיקר בשל כניסת תרופות חדשות לטיפול במחלה, התחזית המקורית אינה תקפה. תוחלת חייו הצפויה של התובע הוארכה בארבע שנים נוספות מיום כתיבת חוות הדעת העדכנית, כלומר עד חודש מאי 2020.