ר.ר. נ' עיריית ירושלים

בחודש דצמבר 2013 התחוללה סופת שלגים שהעיר ירושלים לא ידעה כמותה מזה למעלה מ- 20 שנים. ירושלים כוסתה במעטה כבד של שלג, אשר לא הפשיר במשך ימים רבים. התובעת, אשר אינה תושבת העיר, הגיעה לבירה ביום 17.12.13. בעודה צועדת על המדרכה הסמוכה לבנייני האומה, התובעת החליקה, ונגרם לה שבר באצבע. אירוע זה הוא העומד בבסיס התביעה, אשר הוגשה נגד עיריית ירושלים.

עובדות המקרה

עובדות המקרה כפי שתוארו על ידי התובעת ועדיה למעשה כמעט אינן שנויות במחלוקת.

התובעת הוזמנה לטקס לשכת עורכי הדין, לרגל הסמכת ביתה כעורכת דין. הטקס היה אמור להתקיים ביום 15.12.13 בבנייני האומה. שלושה ימים לפני הטקס המיועד, בלילה שבין 12.12.13 לבין 13.12.13 החל לרדת שלג כבד בירושלים, שלג שהעיר לא ידעה כמותו שנים רבות. השלג נערם, ובעקבותיו נחסמו הכבישים והמדרכות.

לשכת עורכי הדין הודיעה לכל המוזמנים על דחיית הטקס ליום 17.12.13, בכפוף לתנאי מזג האוויר. התובעת לא קיבלה הודעה על דחיה נוספת של הטקס, ולפיכך, ביום 17.12.13 עשתה דרכה לירושלים.

בסעיף 8 לתצהיר מפרטת התבעת את נסיבות התאונה:

"בתאריך 17.12.13,בסמוך לשעה 16:00 הגעתי לעיר ירושלים להשתתף בטקס אליו הוזמנתי, ובעת שהתהלכתי מכיוון תחנת האוטובוס הסמוכה בדרך לבנייני האומה בירושלים, אשר היתה חסומה לחלוטין עקב ערימות השלג והקרח, החלקתי ונפלתי על יד ימין שלי..."

בחקירה הנגדית הוסיפה התובעת ופירטה את נתיב הליכתה מרגע הגעתה לעיר. כך הוברר שהתובעת ובני משפחתה החנו מכוניתם בחניון המקורה של בנייני האומה, וממנו צעדו רגלית לתחנה המרכזית על מנת לאכול דבר מה. הם חצו את הכבישים בדרך לתחנה המרכזית במעברי חציה, והדרך היתה פנויה לגמרי משלג (עמ' 7 ש' 4). כשסיימו לאכול, חזרו התובעת ומשפחתה לבנייני האומה, דרך המעבר התת קרקעי, ממנו יצאו אל המדרכה הסמוכה לבנייני האומה (עמ' 6 ש' 19 – עמ' 7 ש' 15).

כאשר נתבקשה התובעת להסביר היכן בדיוק נפלה, היא השיבה כך:

"ש. את בתצהיר אומרת שצעדת אל בנייני האומה והמקרה קרה ליד התחנה.

ת. בתחנה עצמה" (עמ' 6 ש' 1-2)