קדמון ואח' נ' שאול ואח'

מבוא

1. בתאריך 10.11.09 פרצה שריפה, פגעה במשק התובעים, והסבה לו ולציוד משקי שהיה בו נזק כבד.

    

   במועד השריפה היה משק קדמון מבוטח בפוליסה לביטוח יבול חקלאי. תביעה זו נסובה על מחלוקת הצדדים בשאלת הכיסוי הביטוחי לנזקי השריפה ובדבר היקף הנזק שנגרם בעטיה של שריפה זו.

    

   הצדדים הסכימו שבשלב זה יינתן פסק דין חלקי בסוגיית חבותה הראל ואחריות הסוכן ובמחלוקת הנזק בין הראל ובין התובעים, מבלי להכריע בהודעה לצד שלישי.

    

   הצדדים

    

2. התובע 1 (להלן: "חגי קדמון") הינו הבעלים של משק חקלאי, בכתובת כפר מימון 40, 85153 (להלן: "משק קדמון").

    

   התובע 2 (להלן: "עוז קדמון"), בנו של חגי קדמון, היה הבעלים של משק חקלאי בכפר דרום, בו גידל גידולי עלים ללא תולעים בבתי גידול מכוסים (להלן: "המשק בכפר דרום"). במהלך שנת 2005 פונו עוז קדמון ומשפחתו מכפר דרום, והציוד שפורק מהמשק בכפר דרום הועבר למשק קדמון .

    

   הנתבע 1 (להלן: "הסוכן") הינו סוכן הביטוח של התובעים.

    

   הנתבעת 2 (להלן: "הראל") הינה המבטחת, אשר ביטחה את משק קדמון החל מסוף שנת 2007 ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו.

    

   הצד השלישי (להלן: יעקב בן יוסף) הינו הבעלים של משק חקלאי הגובל למשק התובעים. לטענת התובעים האש פרצה מהמשק החקלאי שבבעלות הצד השלישי והתפשטה אל עבר משק התובעים.

    

   טענות הצדדים

    

   תמצית טענות התובעים

    

3. הציוד המשקי שניזוק היה מבוטח בידי הראל, ועליה החובה לשפות התובעים בגין הנזקים שנגרמו לו. טענת הראל כי ציוד שמוקם במערום תחת כיפת השמים אינו מבוטח הועלתה לראשונה בראיותיה, ומהווה הרחבת חזית אסורה. השמטתה ממכתב הדחייה והעלתה בשלב מאוחר זה מנוגדת להנחיית המפקח על הביטוח ולהלכה הפסוקה. טענת הראל מנוגדת להצעת הביטוח בה נכלל במפורש ציוד המצוי בחצר המשק. הצעת הביטוח גוברת על הפוליסה ויש להעדיפה. בפוליסה אין אזכור לכך שציוד משקי המונח תחת כיפת השמים אינו מבוטח. גם בסקר מוזכר ציוד זה, ואף לו לא היה מוזכר, אין בכך כדי לשלול כיסוי ביטוחי מהתובעים. זאת נוכח חלקיות הסקר שנערך בתנאי מזג אויר קשים, שלא בנוכחות התובעים או מי מהם. קיים הפרש בין שווי הציוד המתועד בסקר לבין תקרת האחריות בפוליסה, שנועד להבטיח כיסוי ביטוחי לציוד זה. הסוכן, הסוקר והחתמת הודו בעדותם, כי אף ציוד המצוי תחת כיפת השמים מבוטח על פי הפוליסה. כל עד ניסה לסייג עדותו בטענות שונות וסותרות, והדבר מעיד כי אין הצדקה לשלילת כיסוי ביטוחי. טענת הראל אינה הגיונית. לא יתכן כי בעת שציוד ממוקם במחסן הוא מבוטח, ברם אם בעת קרות המקרה הביטוחי הונח תחת כיפת השמים – יישלל כיסוי ביטוחי בגינו.

    

4. החריג שבסעיף 3.6 לחלק הרביעי לתנאים הכללים אינו חל מקום בו הציוד כבר אינו משמש לחממות, ומקום בו ניתן להשתמש בו למטרות נוספות. פרשנות הראל, השוללת כיסוי ביטוחי ביחס לכל ציוד שהיה קשור לבתי צמיחה מכוסים מובילה לתוצאות אבסורדיות. הסיכון לבתי צמיחה מכוסים העומדים בשדה אינו קיים כאשר הציוד מפורק ומונח במערום. עדי הראל אישרו, כי אין החרגה קטגורית של ציוד המשמש או ששימש בעבר לחממות, והסכימו כי ציוד שכזה אמור היה להיות מבוטח אם מוזכר בסקר או אם ממוקם במחסן. לכן אף מכח עדויותיהם אמור להיות כיסוי ביטוחי לציוד זה. התובעים מפנים להחרגות נוספות המופיעות בג'קט, אשר אף אותן פירשו עדי הראל בצמצום. עדי הראל נתנו תשובות שונות ואף סותרות לפרשנות סעיפי ההחרגה שבפוליסה בכלל, ולפרשנות סעיף 3.6 בפרט, ועובדה זו מלמדת על נחיצות פרשנות סעיפים אלה באופן מצמצם.

    

5. נכסים רב תכליתיים מבוטחים על פי הפוליסה. ביטוח נכסים אלה אינו מותנה בביטוח הענף לו הם משתייכים, בהיעדר הגדרה ל"ענף" בפוליסה. ענף רכוש כללי מבוטח על פי הפוליסה, ומכוח זאת מבוטחים אף הנכסים הרב תכליתיים.

    

6. התובעים לא קיבלו את הג'קט לפוליסה בה כתובה ההחרגה של חממות, בתי רשת ומנהרות, אלא את הרשימה לפוליסה, לכן מנועה הראל מלהסתמך על הסייגים לתחולת הפוליסה.

    

7. במקרה של ספק בפרשנות הפוליסה או כאשר לשון הפוליסה אינה חד משמעית – יש לפרש הפוליסה לרעת המבטחת. זאת בפרט כאשר המבטחת טוענת לחלות חריג לכיסוי הביטוחי. הנטל על המבטחת להוכיח, כי פירושה הוא הסביר היחיד בנסיבות העניין. הראל לא עמדה בנטל זה, והפרשנות הסבירה היחידה היא פרשנות התובעים. יש אף להחיל את כלל הציפיות הסבירה של המבוטח - לטובת המבוטח, וכן את כלל הפרשנות לטובת הצד החלש, תוך התחשבות ביתרונותיה הכלכליים והמקצועיים של המבטחת, מפזרת הנזק הטובה יותר.

    

8. ניתן אף לראות בציוד שנשרף כמלאי, אשר אינו בא בגדר חריג החממות והמהווה רכוש קבוע.

    

9. מעשיהם ומחדליהם של הסוכן והסוקר, הינם מעשיה ומחדליה של הראל בהיותם שלוחיה. מעשים ומחדלים אלה יוצרים עילת תביעה עצמאית נזיקית כלפי הסוכן וכלפי הראל, ומשליכים אף על התביעה החוזית, שכן הם שתרמו לשלילת כיסוי ביטוחי מהתובעים. הסוכן והסוקר התרשלו בכך שהצעת הביטוח לא הועברה לסוקר קודם לעריכת הסקר. גם הסקר נערך באופן רשלני, בתנאי מזג אויר קשים, בסוף היום, ללא עירוב התובעים, ומבלי שהסוכן והסוקר יסיירו בכל החלקה. התובעים מפנים לפסיקה לעניין חובות הסוכן כלפי המבוטח – הן להעברת נתונים רלוונטיים והפקת פוליסה התואמת את צרכיו, והן לווידוא כי המבוטח ער לסייגי הפוליסה.

    

10. עיקר ההבדלים בין חוות הדעת השמאית מטעם התובעים לבין חוות הדעת מטעם הראל נעוצים בניכוי בלאי לא מוצדק שעשתה הראל. הבדל נוסף נעוץ בהשמטת אגדי שלד המתכת מחוות הדעת של הראל. כיצד דווקא ביחס לציוד שאינו במחלוקת לא ניתן פיצוי?

     

11. במהלך חקירתם, טענו שמאי הראל לראשונה לבלאי מואץ מחמת שהציוד עמד במערום בחוץ. דין טענות אלה להידחות בהיותן הרחבת חזית. חישוב זה תמוה מאחר שחוות הדעת מטעם הראל נסמכה על חשבוניות רכישה של הציוד שנשרף, כך ששמאי הראל ידעו מה מועד הרכישה של הציוד. ניסיון זה מעיד על מהימנות שמאי הראל, לכן בכל מקרה של סתירה בין חוות דעתם לבין חוות הדעת של שמאי התובעים יש לבכר האחרונה. לכל הפחות, על בית המשפט לפצות התובעים בהתאם לערכי הנזק שנקבעו בחוות הדעת טבת מבלי להתחשב בטענות אלה שלשמאי הראל.

     

    תמצית טענות הראל

     

12. הציוד מושא התביעה הונח במערום בשדה בקצה המשק, תחת כיפת השמים, לפני כארבע שנים. ככזה אינו בגדר "מחסנים, מבני עזר ותכולתם" – המבוטחים על פי הפוליסה. טענה זו הועלתה בשלבים מוקדמים של ההליך. התובעים לא התנגדו להעלאתה, ואף חקרו עדי הראל ביחס אליה. על כן אין לקבל טענתם כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. לכן אף מנועים התובעים מלהתנגד לה בתואנה כי לא צוינה במכתב הדחייה. הסיבה להעלאת הטענה בשלב זה נעוצה בכך שהתובעים שינו גרסם לעניין מהות הציוד ומקורו. עובדות אלה לא היו ידועות להראל במועד משלוח מכתב הדחיה. מחיקת הטענה תביא להרחבת מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים ורכוש שלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח, בניגוד להלכה הפסוקה. המומחית מטעם הראל וכן החתמת והסוכן העידו כי ציוד שהונח תחת כיפת השמים בתנאים אלה אינו מבוטח. עדויותיהם לא נסתרו. העובדה שהסקר אינו כולל ציוד בחצר המשק, לרבות הציוד שבמחלוקת, מוכיחה את טענת הראל. אין להבין מהערת הסוכן בכתב יד ע"ג הצעת הביטוח, כי הציוד מושא התביעה מבוטח. הערה זו נועדה אך להבהיר, כי תכולת המבנים תבוטח אף אם היא מצויה תחת כיפת השמים בתחום חצר המשק לצורך תפעול המשק. הפרשנות הנטענת על ידי התובעים אינה עומדת במבחני הסבירות והשכל הישר וחוטאת לעקרון תום הלב בפרשנות חוזים.

     

13. התובעים קיבלו את מלוא מסמכי הפוליסה כעולה מעדות הסוכן, ואף מעדויות התובעים. התובעים לא העלו טענה זו בתשובתם למכתב הדחיה, וגם מטעם זה דין טענתם זו להידחות. גם לו היו התובעים מוכיחים כי מסמכי הפוליסה לא הועברו להם, לא היה בכך כדי למנוע מהראל מלהסתמך על תנאי הפוליסה וחריגיה, בהיעדר סנקציה נקובה בחוק לאי העברת מסמכים כאמור, ומחמת שהתנאים הכללים לביטוח הופקדו אצל המפקח על הביטוח ולכן יש לראותם כמוסכמים. לחילופין, התובעים היו ערים לתנאי הפוליסה בעטיים לא ניתן כיסוי ביטוחי במקרה זה, לכן אי המצאת הפוליסה לא הסבה להם כל נזק. זאת בפרט מאחר שכל פוליסות הביטוח מחריגות כיסוי לגידולים מכוסים ולציוד המשמש לבתי צמיחה מכוסים.

     

14. יש לפרש הפוליסה באמצעות כללי פרשנות החוזים המקובלים, המתחקים אחר אומד דעת הצדדים. על בית המשפט להיזהר מנקיטת פרשנות האוהדת המבוטח תוך התעלמות מחלוקת הסיכונים החוזית בין הצדדים. אין לאמץ באופן עיוור את כלל הפרשנות כנגד המנסח, במנותק ממכלול התניות בפוליסה, ואין להחיל כלל זה מקום בו אחת הפרשנויות של הפוליסה מסתברת יותר מהאחרת. דוקטרינת הפרשנות ע"פ ציפיותיו הסבירות של המבוטח שנויה במחלוקת, ותחולתה התקבלה רק בנסיבות בהן מדובר היה בציפיות סבירות. אף לא קיים כלל פרשני כלשהו הנובע מהיות חברת ביטוח מפזרת נזק טובה יותר.

     

15. הסייג המעוגן בסעיף 3.6 לפרק הרביעי לתנאים הכלליים לפוליסה קובע, כי ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים אינם מבוטחים על פי הפוליסה. מלשון הסייג הרחבה נלמדת תחולתו הן על ציוד מורכב והן ציוד מפורק ובמערום. מדובר בציוד בסיכון גבוה, שלא ניתן למגנו, בפרט כשהוא במערומים בשדה הפתוח. זאת כעולה מעדויות עדי הראל, בהם החתמת, השמאים, הסוקר, ועו"ד קדרי, וכן כעולה חריג זה מקובל ושגור בכל הפוליסות החקלאיות. אף שמאי התובעים אישש האמור בעדותו. כל הציוד שבמחלוקת הוגדר בידי התובעים עוד בשיחותיהם עם השמאי מרמור. התובעים ידעו שהפוליסה אינה מבטחת ציוד זה. טענת התובעים, כי הציוד שימש אף לעבודה בשדה הפתוח הועלתה לראשונה בראיותיהם. היא אינה נתמכת בכל ראיה אובייקטיבית, ובעלת משקל נמוך מהגרסה שמסרו התובעים סמוך לאחר השריפה.

     

16. הציוד אינו "ציוד רב תכליתי", שכן שימש במלואו לצורך גידול בבתי צמיחה מכוסים. הטענה כי מדובר בציוד רב תכליתי אינה משקפת את כוונת הצדדים ואינה הגיונית. לא יתכן שיוענק כיסוי לציוד שאמור להיות מוחרג עקב הסיכון הטמון בו רק מאחר שתיאורטית ניתן לעשות בו שימוש אחר. לפי הוראות הפוליסה, ביטוח נכס רב תכליתי מותנה בכך שהוא משמש בענף שבוטח, בהתאם לעדות מומחית הראל ושמאי הראל. במקרה דנן לא בוטח ענף משקי כלשהו, כעולה מרשימת הפוליסה ומעדות שמאי התובעים. התובעים אינם זכאים לכיסוי בגין הציוד ששימש למשתלה ולענף הנרקיסים שכן הפוליסה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לגידולים מכוסים, כפי שהבהירה המומחית בעדותה. בפועל, לא השתמשו בציוד לתכלית אחרת זולת בתי צמיחה מכוסים. לכן טענות התובעים לעניין היות הציוד רב תכליתי תיאורטיות והיפותטיות גרידא.

     

17. כיסוי ביטוחי נרכש בהתאם למדרגות קבועות בפוליסה ולא ניתן לרכוש ביטוח בסכומים אחרים. משמעות ההפרש בין גבול האחריות לבין האומדן שבסקר הינה כי לו היה מוכנס למחסנים ולמבני העזר ציוד נוסף מאותו אופי של הציוד הנסקר, אשר לא היה מוחרג על פי הפוליסה – היה ציוד זה אמור להיות מבוטח על פי הפוליסה. ברם הציוד שבמחלוקת שונה מהרכוש שנסקר בסקר.

     

18. טענת התובעים כי הציוד שבמחלוקת הינו מלאי הועלתה לראשונה בחוות הדעת של השמאי שרף ועל כן זוהי הרחבת חזית, ואף מהווה גרסה עובדתית שונה שהועלתה באיחור, אשר אין לייחס לה משקל. הטענה הועלתה כלאחר יד, ללא הסבר, ללא הוכחה עובדתית וביסוס באמצעות חוות דעת. הטענה אינה נכונה עובדתית, לשונית ומשפטית. החוק מבחין בין מלאי לבין ציוד הבחנה זו מקובלת במישור החשבונאי והביטוחי. מלאי מוגדר בעולם החשבונאות כנכס המוחזק לצרכי מכירה במהלך עסקים רגיל, להבדיל מרכוש קבוע. המונח "מלאי ציוד" אינו מקובל. סיווג הציוד חיוני לצרכי ביטוח שנועד להשבת מצב המבוטח לקדמותו כתלות במהות הרכוש שניזוק. בהתאם, מבחינה אף הפוליסה בין מלאי לבין רכוש קבוע, כעולה מהפוליסה ומעדות הסוכן, הסוקר ושמאי הראל. במישור העובדתי –התובעים והשמאי מטעמם הודו כי הציוד לא נמכר במהלך העסקים הרגיל. הפוליסה אף אינה מכסה מבטחת מלאי, כעולה מחוות דעתה של המומחית, בהיעדר איזכור ברשימת הביטוח, פירוט המלאי ותשלום פרמיה. מאחר שהציוד מוחרג מכיסוי ביטוחי (כמפורט לעיל), אין הוא יכול להיות מכוסה אף כמלאי.

     

19. התובעים לא הוכיחו רשלנות מצד הראל, הסוכן או הסוקר, ואין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת והמוכחשת ונזקי התביעה. הצעת הביטוח התקבלה בהראל רק לאחר ביקור הסוקר במשק קדמון, לכן לא היה באפשרות הראל להעבירה לו. לחילופין, אף לא הוכח, כי חברת ביטוח סבירה היתה מעבירה הצעת הביטוח לסוקר. הוכח כי הלכה למעשה לא נהוג להעביר לסוקר את הצעת הביטוח כעולה מעדות החתמת והסוקר. היה על התובעים להשתתף בסיור ולהפנות תשומת ליבו של הסוקר לציוד. משנמנעו מלעשות כן, אין בסיס לטענותיהם. התובעים לא הצביעו על קשר סיבתי בין המידע שהיה כלול בהצעת הביטוח לבין תוצאות הסקר. הסוכן והסוקר פעלו כראוי, אף לא הוכחה חובת השתתפות הסוכן בסיור. לא חלים יחסי שליחות בין הראל לבין הסוכן בהתאם לפוליסה ואף מכוח סעיף 5 לחוק השליחות. הציוד שבמחלוקת מוחרג מכיסוי בכל הפוליסות המסחריות בשוק הביטוח, וכלל אינו בא בגדר הציוד המבוטח בפוליסה, לכן אין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת להיעדר כיסוי ביטוחי לציוד.

     

20. באשר למחלוקת הנזק – התובעים לא פרטו ולא צירפו אסמכתאות להוכחת הנזק, כמות הציוד וערכו, מועד הרכישה, תיקון הנזק ורכישת ציוד חדש תחתיו. חוות הדעת של השמאי שרף ניתנה חרף העובדה כי לא ביקר במשק בזמן אמת, לא הצליח לזהות הכמות והסוגים של הציוד, לא ביצע שחזור של הציוד שניזוק, ואף לא ידע אם התובעים קנו מחדש את חלק מהציוד שנרכש. לכן אין לייחס לחוות דעתו משקל רב.

     

21. אגדי שלד המתכת הוזכרו לראשונה בחוות דעת השמאי שרף. הערכת השמאי לא לוותה בהצעות מחיר או באסמכתאות אחרות. מאחר שהשמאי שרף הודה כי לא הצליח לזהות הציוד שניזוק, יש לדחות טענה זו. עוז אף הודה בחקירתו, כי האגדים המדוברים נכללים בסעיף 8 לחוות הדעת טבת, ומהווים חלקי חילוף לחממות ומנהרות ולכן ככאלה אינם מבוטחים על פי הפוליסה.

     

22. רוב הציוד הובא מגוש קטיף והונח תחת כיפת השמים כמתואר. מדובר בציוד שיצא מכלל שימוש, לכן בסיס השיפוי לגביו הינו ערכו הריאלי. יתר על כן, מאחר שהתובעים הודו כי לא רכשו מחדש את כל הציוד, אינם זכאים לערכי כינון אלא לערכו הריאלי של הציוד. אף השמאי שרף הודה כי אינו יודע אם נרכש ציוד מחדש. אף הוכח, כי הציוד אינו מהווה מלאי, וגם מטעם זה אין בסיס השיפוי לגביו בערכי כינון. עצם אי רכישת הציוד מוכיחה כי לא היה להם צורך בו.

     

23. הוכח כי שוויו של הציוד אפסי וכי מדובר בגרט, שכן רק במהלך שמיעת העדים התברר כי הציוד פורק ממשקו של עוז בשנת 2005, והונח תחת כיפת השמים כמתואר לעיל. למידע זה השפעה מכרעת על שווי הציוד ועל הבלאי שנגרם לו, כעולה מעדות מומחית הראל ושמאי הראל, ואף מעדות עוז. לכן יש לנכות פחת בערכים המפורטים בסיכומי הראל.

     

24. התובעים מצויים בתת ביטוח משמעותי נוכח הפער בין שווי הציוד והמבנים בסקר ואומדן הרכוש הנתבע בידי התובעים (שכלל אינו מהסוג של הציוד שבסקר, ולכן אינו כלול בגבול האחריות שבפוליסה.

     

25. לטענת עוז הצד השלישי הודה באחריותו לשריפה, וכפיצוי העמיד חלקות קרקע שבעלותו לרשות עוז משך שנים. לכן יש לנכות מסך התביעה את שווי ההטבה בסך של 33,000 ₪, וכן השתתפות עצמית הקבועה בפוליסה בסך של 4,250 ₪. התביעה נמוכה מהפיצוי ונבלעת בו.

     

26. גרסת התובעים מעמידה ספקות בדבר מהימנותם, בשים לב לסתירות בין העדויות מתוך רצון להסתיר הקשר בינם לבין הסיבה לפרוץ השריפה. מהימנותו של עוז אף מוטלת בספק נוכח הגשת תביעת שיפוי בגין אירוע שנסיבותיו מוטלות בספק והרשעותיו בפלילים.

     

    תמצית טענות הסוכן

     

27. מטעם הסוכן לא הוגשו סיכומים. בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען הסוכן, כי שימש כגורם מקשר בין התובע לבין הראל לצרכי הפקת הפוליסה. בעת הסיור לשם עריכת הסקר נכח הסוכן במשק והסביר למר קדמון כי החממות וציודם אינם מבוטחים על פי הפוליסה. בסקר תועד כל הציוד שניתן היה לבטח, ובהתאם לסקר הוגשה הצעת הביטוח והופקה הפוליסה. מר קדמון קיבל כל המידע בנוגע לפוליסה על חריגיה, הסכים לתנאים אלה ואף בחר לחדשה.

     

28. בשעות אחה"צ של יום השריפה נודע דבר השריפה לסוכן. הוא הודיע למוקד התביעות של הראל וביקש כי יישלח שמאי לבדיקת הנזק בדחיפות. היה עיכוב בהוצאת חוות הדעת השמאית מטעם הראל בשל כך שהתובעים התעכבו במשלוח מסמכים לשם כך. על פי חוות הדעת השמאית מטעם הראל הציוד שנסקר פונה בתום עונת השמיטה מחממות, ברם בזמן עריכת הסקר ובזמן הקמת הפוליסה הציוד המדובר כלל לא היה בחצר המשק. גם לאחר הבאת הציוד לשטח לא התבקש הסוכן לערוך סיור נוסף בשטח, ואף לא התבקש להוסיף לפוליסה ציוד נוסף. לאחר דחיית תביעת השיפוי פנה הסוכן להראל לקבלת הסברים וביקש כי תשקול דחיית התביעה בשנית. מר קדמון המשיך לבטח באמצעות הסוכן ביטוחים נוספים ומעולם לא בא בתלונה כלפי הסוכן.

     

    דיון

     

29. הצדדים חלוקים בדבר חבות הראל לשפות התובעים בגין הנזקים שנגרמו לציוד שבמשק קדמון כתוצאה מהשריפה וכן בסוגיית היקף הנזקים שנגרמו לתובעים. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל שהובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

     

    כיסוי ביטוחי לנזקי הציוד במשק קדמון

     

30. במועדים הרלבנטיים לתביעה היה משק קדמון מבוטח בפוליסה לביטוח יבול חקלאי. אך הראל טוענת כי אין כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו לציוד במשק קדמון. זאת מאחר שעל פי הפוליסה ניתן כיסוי ביטוחי רק למחסנים, מבני עזר ותכולתם. הציוד מושא התביעה הונח במערום תחת כיפת השמים, ולא היה תכולת מחסנים או מבני עזר, ולכן אינו מבוטח על פי הפוליסה. עוד טוענת הראל, כי הציוד משמש צמיחה מכוסים, וככזה מוחרג מכיסוי ביטוחי על פי הפוליסה. אבחן טענותיה אלה אחת לאחת.

     

    כיסוי ביטוחי לציוד שאינו בגדר מחסנים, מבני עזר ותכולתם

     

31. לטענת הראל הציוד מושא התביעה אינו בא בגדרו של מחסן או מבנה עזר, ואף אינו תכולה של מחסן או במבנה עזר, וככזה אינו מבוטח. הפוליסה אינה חלה על ציוד שהונח תחת כיפת השמים, בקצה החלקה בשדה, הרחק מחצר המשק וסמוך לשדות שביטוחם לא התבקש.

     

    טענה זו נטענה על ידי הראל לראשונה בתצהירי העדות הראשית מטעמה. טענה זו לא הועלתה על ידי הראל במכתב דחיית תביעת התובעים. היא אף לא מצאה ביטויה בכתב ההגנה מטעם הראל (אף לא בסעיפים 9.1 ו- 9.5 לכתב ההגנה, אליהם מפנה הראל בסיכומיה), בכתב ההגנה מטעם הסוכן בהודעתו שנלוותה לגילוי מסמכים מטעמו מיום 21.12.13 ובתצהיר העדות הראשית מטעמו. בעיצומה של חקירת השמאי שרף בסוגיית מיקום הציוד שבמחלוקת קודם לשריפה התנגד ב"כ התובעים לכל הרחבת חזית (עמ' 23, שורה 23). בנסיבות אלה, אין בעובדה שהתובעים לא התנגדו להעלאת הטענה קודם לשלב ישיבת ההוכחות – כדי להכשירה, בפרט מהטעמים שלהלן.

     

    במכתב הדחייה של תביעת התובעים מתאריך 24.1.10 (להלן: "מכתב הדחיה") נימקה הראל את החלטתה לדחות תביעת התובעים לשיפוי במילים הבאות: "לצערינו עלינו לדחות את התביעה בגין נזקי השריפה לציוד החממות. קיימת החרגה בפוליסה ל"ציוד, חומרים ומבנים המשמשים לחממות, בתי רשת ומנהרות" (חלק ד', פרק ראשון, סעיף 3, סעיף קטן 3,6). לפיכך אין מקום לתשלום במקרה זה".

     

    הראל לא טענה במכתב הדחיה, כי ציוד הממוקם בחוץ אינו מבוטח על פי הפוליסה. הימנעותה מהעלאת טענה זו במכתב הדחייה מנוגדת לחוזרי המפקח על הביטוח מתאריכים 9.12.98, 29.5.02, וכן 20.10.08, מכוחם מחויבת הראל להודיע למבוטח עמדתה בנוגע לתביעתו בהזדמנות הראשונה בה היא יכולה לעשות כן, תוך פירוט מלוא הנימוקים שהובילו לדחיית התביעה. בחירתה לא לפרט מלוא נימוקי הדחייה - בעוכריה. משבחרה לעשות כן, מנועה הראל מהעלאת טענה נוספת לדחיית התביעה במהלך ההליך השיפוטי בעניין (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (פורסם במאגרים) (4.5.2006).

     

32. לדברי הראל במועד משלוח מכתב הדחייה לא ידעה מה מהות הציוד ומקורו. היא סברה כי מדובר בציוד שפורק מחממות בתום שנת השמיטה שקדמה לשריפה. רק בדיעבד התברר לה, כי הציוד הועבר מכפר דרום עוד בשנת 2005, וכי היה הונח בקצה המשק משך כארבע שנים. מטעם זה, טוענת הראל, כי אין למנוע ממנה העלאת טענות המבוססות על עובדות שנודעו לה באיחור. לא התרשמתי מטענתה זו. העובדה כי הציוד היה ממוקם במצבור בשדה הפתוח בקצה המשק משך למעלה משנה, מתום שנת השמיטה ועד לאירוע השריפה – היתה ידועה להראל במועד משלוח מכתב הדחייה. כבר בהודעתו המוקדמת של שמאי הראל מר מנשה חזן מתאריך 12.11.09 (יומיים לאחר השריפה) הבהיר השמאי חזן: "בתום "שנת השמיטה" (הסתיימה בחודש אוקטובר 2008) פינו המבוטחים מהחממות והמנהרות ציוד ייעודי לגידול על "מצע מנותק" ... והניחו אותו במצבור בו נשמר כל ציודם הנמצא בשטח פתוח באזור אחסון ב"תחום המשק" השייך להם" (עמ' 1 להודעה המוקדמת, תחת הכותרת "מהות הנזק"). תיאור דומה נמצא בחוות הדעת מטעם טבת שמאים שנערכה על ידי השמאי מרמור מתאריך 17.1.10 (להלן: "חוות הדעת טבת", בעמ' 2 לחוות הדעת, תחת הכותרת "מהות הנזק"). הציוד תועד במתכונת זו אף בתמונות השמאי מרמור. משמע שבעת משלוח מכתב הדחייה ידעה הראל, כי לכל הפחות משך למעלה משנה היה הציוד ממוקם במצבור, תחת כיפת השמים, בקצה החלקה, אך לא ראתה בכך משום עילה לדחיית תביעת התובעים.

     

    גם טענת הראל, כי רק בדיעבד התברר לה כי הציוד הונח במקום למעלה מארבע שנים קודם לאירוע השריפה - אינה נכונה. ע"פ חוות הדעת טבת חלקו הארי של הציוד נרכש לאחר המעבר מכפר דרום (שהתבצע בשנת 2005) במהלך השנים 2006 – 2009 (פרק "ביאורים", עמ' 3 לחוות הדעת, וראו להלן בהרחבה בפרק הנזק). למעלה מן הצורך, גם לו היתה עובדה זו מתבררת כנכונה, אין בה כדי להצדיק מחדלה של הראל והפרתה את הנחיית המפקח על הביטוח כאמור, מאחר שכבר במועד משלוח מכתב הדחייה היה מונח הציוד בחוץ כאמור משך למעלה משנה כאמור. במאמר מוסגר, המידע לפיו הציוד שניזוק שהה בשטח כארבע שנים קודם לשריפה לא נחשף בין מועד משלוח מכתב הדחייה לבין מועד הגשת הראיות, כי אם בשלב ההוכחות (ראו, בין היתר, בנימוקי ב"כ הראל לבקשתה להשלמת חקירה ראשית לשמאי מטעמה נוכח המידע שנחשף בשלב חקירת התובעים, וכן בשאלותיה לשמאי מר מרמור בעמ' 92 לפרוטוקול, שורות 14 – 15, עמ' 93 שורות 13 – 14). משמע שהעובדה שהציוד היה בשטח כארבע שנים קודם לשריפה כלל לא היה ברורה להראל במועד הגשת ראיותיה, עת החליטה להעלות לראשונה טענתה להיעדר כיסוי ביטוחי לציוד שבחוץ עם הגשת ראיותיה. לכן אין הראל יכולה להיאחז בטענה בדבר חשיפת מידע חדש שנתגלה לה כדי להכשיר מחדלה.

     

    עוד טוענת הראל, כי אין להפעיל הסנקציה שבהנחיית המפקח על הביטוח, שכן מחיקת טענתה זו תביא להרחבה של מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים ורכוש שלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוק חוזה הביטוח. לא התרשמתי מטענתה זו. אכן בהתאם להלכה הפסוקה אין מקום למחיקת טענת המבטחת לחריג לכיסוי הביטוחי שהיה ידוע וגלוי גם למבוטח. יהא בכך משום הקמת יש מאין של כיסוי ביטוחי למבוטח לו לא היה זכאי בהתאם לחוזה (בש"א 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (פורסם במאגרים) (15.12.2002), פסקה 11). אין זה המקרה שלפני. הטענה כי ציוד המצוי תחת כיפת השמים אינו מבוטח על פי הפוליסה לא הוכחה. היא אינה משתמעת מלשון הפוליסה, וספק אם היתה ידועה לתובעים, כפי שארחיב להלן. העובדה כי בחוות הדעת טבת, במכתב הדחיה, ובכתבי הטענות מטעם כל הצדדים להליך לא הועלתה טענה זו מעידה כשלעצמה על קלישותה. אם הראל, שמאיה וסוכנה לא מצאו לנכון להעלותה עד לשלב הראיות, כיצד יכולה הראל לטעון כי עובדה זו היתה אמורה להיות ידועה לתובעים?

     

33. אף אם אתעלם מהתזמון הבעייתי בו הועלתה הטענה בידי הראל, ולגופם של דברים, איני מתרשמת כי הראל הוכיחה טענתה כי הציוד הממוקם תחת כיפת השמים אינו מבוטח. בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בהבלטה, כדלקמן:

     

    3.תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם.

     

    על המבטחת להפנות תשומת ליבו של המבוטח לסייגים הכלולים לפוליסה ולתנאי הפוליסה, ולוודא כי הבין כי במידה שלא יתקיימו תנאי הפוליסה לא יזכה לתגמולי ביטוח. במידה שהחריג לכיסוי הביטוחי אינו מובלט, אין המבטחת יכולה להתנער מכיסוי ביטוחי בגינו (ראו ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 774-772 (1995), ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, (פורסם במאגרים, 21.8.2013)).

     

    במקרה דנן - אין כל תניה ברורה וגלויה בפוליסה, המסייגת חבותה לביטוח כנטען. הראל אינה מפנה לכל סעיף בפוליסה, המבהיר באופן מפורש, כי ציוד הממוקם בחוץ אינו מבוטח על פי הפוליסה. הראל אמנם מפנה לכותרת המצויה בעמוד הראשון לרשימת הפוליסה תחת הפרק הראשון – ביטוח רכוש כללי של המשק לכותרת, כדלקמן: "1. מחסנים ומבני עזר מבנה ותכולה". ברם לא ניתן להבין מלשון כותרת זו כי "רק" תכולה של מחסנים ומבני עזר מבוטחת בפוליסה, ולבטח אין די בה כדי לקיים דרישות החוק להבלטת סייג לפוליסה.

     

34. טוענת הראל, כי רשימת הפוליסה אינה מפרטת כיסוי ביטוחי לפריט רכוש אשר אינו מבני עזר, מחסנים, בית מגורים ותכולתם, ולכן אין פריטי רכוש שכאלה מבוטחים על פי הפוליסה.

     

    טענה זו תמוהה למדי, שכן ציוד המצוי תחת כיפת השמים, אשר אינו בא בגדר מבני עזר, מחסנים ותכולתם – מוזכר מפורשות הן בהצעת הביטוח, הן בסקר והן ברשימת הפוליסה.

     

    רק חלק מהצעת הביטוח צורף לראיות הראל. לא הוגשו עמודים 2, 4, 6, 8 ו- 10 להצעה (מבין 11 עמודי ההצעה), ואין אלא לתמוה על הבחירה הסלקטיבית של העמודים שהוגשו. מטעם זה בלבד מנועה הראל מלטעון, כי אין פירוט של כיסוי ביטוחי לפריטי רכוש מסויימים, שכן לא ניתן לדעת מה הפירוט שהופיע באותם עמודים שנפקדו מראיותיה של הראל.

     

    באשר להצעת הביטוח החלקית שהוגשה – בה מפורט באופן מפורש כיסוי ביטוחי לציוד שבמחלוקת. בעמ' 1 להצעת הביטוח, תחת הכותרת "מחסנים ומבני עזר מבנה ותכולה" (סעיף 1 לפרק הראשון לרשימה), נוספו בכתב ידו של הסוכן המילים: "כולל ציוד משקי וכלים חקלאיים לא ממונעים הנימצאים בחצר המשק". תוספת זו בכתב יד מלמדת, כי בעת עריכת הצעת הביטוח התכוונו התובעים כי גם ציוד הממוקם בחצר המשק תחת כיפת השמים – מבוטח על פי הפוליסה.

     

    הסוכן, אשר הוסיף תוספת זו בכתב ידו (עמ' 43 לפרוטוקול, שורה 20) הבהיר בעדותו, כי היא נועדה להבטיח, כי גם ציוד משקי המונח בחצר המשק יבוטח על פי הפוליסה, כדלקמן (במענה לשאלה: "את אותו ציוד שבסופו של דבר נשרף, ראיתם?"): "יש המון ציוד, גם בדיעבד הייתי במשק לאחר התביעה, לאחר הנזק. ככה זה מושב. אני פעם שאלתי לפני כך וכך שנים, עובדת מכירה (צ"ל "בכירה") בחברת הביטוח אמרתי שאני נותן גבול אחריות של מיליון שקל ואין לי שום אפשרות לפרט את כל הדברים איך חברת הביטוח מוכנה בכלל לבטח בלי כל הפרטים. אם קורה נזק מגישים תביעה, יש פה אישזהי בעיה. היא אמרה לי אתה מושבניק הכל מפוזר, ככה הפעילות מתנהלת משק ולכן אני גם כתבתי בכתב יד לאחר שראיתי שזה קרוב למיליון כתבתי בגוף ההצעה בכתב יד כולל ציוד. רציתי לוודא שגם אם זה לא מופיע בגוף הסקר שלא יהיו בעיות" (עמ' 47, שורות 27 – 32, עמ' 48, שורות 1 – 2). הסוכן אף הבהיר, כי גבול האחריות שבפוליסה העומד על סך של 1,000,000 ש"ח גבוה משווי הציוד המשקי שבסקר המוערך בסך של 800,000 ש"ח, וכי ההפרש נועד לכסות את אותו ציוד משקי שבחצר המשק שאינו מתועד בדו"ח הסוקר, ואשר לא נצפה על ידי הסוקר, ובלשונו (במענה לשאלה: "אתה אמר שבהחלט יכולים להיות כלים שהסוקר לא רואה אותם והם בכל זאת מבוטחים למשל הציוד החקלאי?): "במקרה הספציפי הזה כן. מפני שהפוליסה נותנת גבול אחריות עד מיליון שקלים ויש לי בדו"ח שמונה מאות ומשהו. יש לי עוד קצת עם מה לשחק. כתבתי שאם מחר המרסס נשרף כתוצאה מאש שהייתה שיהיה לו כיסוי ביטוחי – זה הכל" (עמ' 44, שורות 12 – 14).

     

    הפרשנות שמספקת הראל לתוספת זו שבכתב יד להצעת הביטוח היא, כי הכוונה לציוד הממוקם כעניין שבשגרה בתוך מבני עזר ומחסנים, אשר הוצא לצרכי שימוש שוטף במשק. לדידה הצדדים לא התכוונו לבטח ציוד המצוי מחוץ למבני המשק דרך קבע, ובפרט כשמדובר בציוד שהונח בקצה החלקה בשדה הפתוח - הרחק מחצר המשק. איני מקבלת פרשנות זו, אשר אין לה עוגן בלשון הצעת הביטוח ובתוספת בכתב יד להצעת הביטוח. לא נעשתה כל הבחנה בין ציוד המצוי דרך קבע תחת כיפת השמים לבין ציוד המצוי דרך קבע בתוך מבני עזר ומחסנים. ההיפך הוא הנכון. התוספת בכתב יד מתייחסת לציוד משקי "הנמצא בחצר המשק". משמע שבאורח קבע מצוי ציוד זה בחצר המשק ולא מאוחסן במבנה.

     

    באשר למיקומו של ציוד משקי זה – בקצה החלקה בשדה הפתוח – הרחק מחצר המשק - אין מחלוקת, כי הציוד מושא התביעה היה ממוקם בתחום משק קדמון. המונח "תחום המשק" מוזכר בהצעת הביטוח וברשימת הפוליסה (סעיף 9 להצעת הביטוח, עמ' 5 וכן דף 2 לרשימת הפוליסה, תחת הכותרת "הרחבות כלליות לפרק הראשון). מונח זה מוגדר בתנאים הכלליים לפוליסה (עמ' 2, חלק ב', תחת הכותרת "הגדרות כלליות"), כ"שטח המקרקעין בבעלות המבוטח או בחזקתו או שהוחכרו לו, הנמצא בכתובת המצוינת ברשימה". משמע שהמונח "תחום המשק" כולל את כל משק קדמון המשתרע על פני הכתובת הנקובה בהצעת הביטוח וברשימת הפוליסה, לרבות קצה החלקה – המקום בו היה ממוקם הציוד מושא התביעה. בהתאם לתנאים הכלליים לפוליסה נכסים הממוקמים בתחום המשק מבוטחים על פי הפוליסה, למעט חריגים (סעיף 3 לחלק ד', פרק ראשון). משמע שכל הציוד הממוקם בתחום המשק, לרבות בקצה החלקה – מבוטח על פי הפוליסה, אלא אם הוחרג באופן מפורש.

     

    הציוד המשקי הממוקם תחת כיפת השמים מוזכר אף בעמ' 8 לסקר, תחת הכותרת: "סיכוני מים וטבע בחצר המשק" נכתב: "אחסון תחת כיפת השמיים: יש", אף כי אין אומדן של ציוד זה. אגב, על אף שהסוקר הבחין בציוד המאוחסן תחת כיפת השמים לא ניתנה כל המלצה מטעמו בנספח ההגנות שצורף לסקר לאחסונו במבנה, ולא הותנה ביטוחו של ציוד זה באחסונו.

     

    גם בעמ' 2 לרשימת הפוליסה, תחת הכותרת "הרחבות כלליות לפרק ראשון", נקבע כי "רכוש מחוץ לתחום המשק" מבוטח עד לסך של 50,000 ש"ח. משמע שציוד הממוקם בחוץ, ואף מחוץ לתחום המשק, כלול בפוליסה (להרחבה בסוגייה זו ראו להלן).

     

    משמע שבניגוד לרושם שמבקשת הראל לייצר, מוזכר ציוד משקי המצוי תחת כיפת השמים בהצעת הביטוח, בסקר ובפוליסה.

     

    גם לו נכונה היתה טענת הראל, כי רשימת הפוליסה אינה מפרטת כיסוי ביטוחי לציוד משקי המצוי תחת כיפת השמים, הרי שלא היה בכך די כדי לפטרה מחבותה לבטחו. מוטלת על הראל החובה לגלות למבוטחיה באופן אקטיבי וברור את הנסיבות בהן לא יינתן כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה. חובת גילוי זו מעוגנת בהוראות הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח וההלכה הפסוקה, ואף נגזרת מחובת תום הלב בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), ומחובות האמון החלים על צדדים בעסקת ביטוח (ראו בדברי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בע"א 420/83 אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627, 650 (1990)). היא חלה בפרט במקרה בו המבוטח אינו יכול לצפות או להעריך מראש, כי המבטחת לא תעניק כיסוי ביטוחי לסיכון נפוץ שעל פניו אמור להיות מבוטח בפוליסה, (ראו הלכת מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ לעיל, פסקה 7 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז, וכן ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 745, 763 (1999)).

     

    במקרה דנן – רכשו התובעים מהראל פוליסת יבול לחקלאי, המבטחת "רכוש כללי של המשק" (חלק ד' – פרקי הביטוח, פרק ראשון לתנאים הכללים לפוליסה - הג'קט). בהיעדר הבלטה בפוליסה כי ציוד משקי הממוקם תחת כיפת השמים אינו מבוטח, לא יכולים היו התובעים ללמוד על כך מהוראות הפוליסה. לו ביקשה הראל שלא לבטח ציוד שכזה, היה עליה להבהיר זאת במפורש בגוף הפוליסה. בהיעדר הבהרה שכזו, מנועה הראל מלהתכחש לחבותה לבטח ציוד שכזה.

     

    מסקנה זו מתחייבת אף מלשון הפוליסה. לשם התרשמות, בהתאם לסעיף 4.11 לחלק ג' של הפרק הראשון לתנאים הכלליים לפוליסה מוחרג נזק שנגרם כתוצאה ממזג אויר סוער לציוד "שאין מטבעו להימצא תחת כיפת השמים בעת היותו תחת כיפת השמים" (עמ' 8 לתנאים הכללים). מכלל הן אתה שומע לאו. אם נזק שנגרם ממזג אויר סוער לציוד תחת כיפת השמים מוחרג מפורשות מהפוליסה, משמע שנזקים אחרים לציוד המצוי תחת כיפת השמים – מבוטחים.

     

    הפוליסה נרכשה תחת הרושם כי ציוד המצוי תחת כיפת השמים מבוטח

     

35. ממכלול העדויות והראיות שהוצגו לפני עולה, כי במועד בו נרכשה הפוליסה היו נציגי הראל, הסוכן והתובעים תחת הרושם כי ציוד הממוקם תחת כיפת השמים מבוטח על פי הפוליסה. עצם העובדה, כי הראל לא העלתה טענתה להיעדר כיסוי ביטוחי לציוד הממוקם בחוץ עד לשלב הגשת תצהירי העדות הראשית, מעידה כי טענה זו כלל לא עמדה על הפרק עד לשלב מתקדם של ההליך. התוספת בכתב יד להצעת הביטוח, שנדונה לעיל, ממחישה, כי אף הסוכן והתובעים הניחו כי הציוד הממוקם תחת כיפת השמים אמור להיות מבוטח על פי הפוליסה. גם מעדות הסוכן עולה, כי הוסיף תוספת זו להצעת הביטוח מתוך אמונה, כי גם ציוד משקי הממוקם תחת כיפת השמים, הן במתחם הסמוך לבית המגורים והן בשדה, לרבות ציוד שלא נצפה במועד עריכת הסקר, ולרבות הציוד שבדיעבד נשרף – מבוטח על פי הפוליסה. הסוכן אף טען, כי תביעת התובעים לשיפוי נדחתה בידי הראל אך בשל העובדה, כי היתה גבוהה מידי ולא מהטעם שהציוד המשקי לא אמור היה להיות מבוטח. הוא העריך, כי לו היה הנזק הנתבע נמוך יותר, היתה הראל משפה התובעים בגין נזקיהם, ובלשונו: "אם הוא היה מגיש לי תביעה של 50,000 ₪ אז לא היתה תביעה. על מה אתה מדבר? אתה יודע מה זה 600,000 ₪? אנחנו בסה"כ ביקשנו מהבן אדם 3,500 ₪ ביטוח שנה, ביטחנו לו שם את הבית, מלגזה צד שלישי ... " (עמ' 53, שורות 21 – 23).

     

    אמנם לקראת סוף חקירתו הנגדית בידי ב"כ התובעים טען הסוכן לראשונה, כי רכוש שאינו נמצא במחסנים, והמצוי בחצר המשק אמור להיות מבוטח רק עד לתקרת אחריות בסך של 55,000 ₪, ובלשונו (במענה לשאלה: "תסכים איתי שגם רכוש שלא נמצא במחסנים אלא בחצר אמור להיות מבוטח?): "מבוטח עד ל- 55,000 שקלים בגוף ההצעה בעמוד 5" (עמ' 46, שורה 27, וכן שורות 29 – 30). בכך סתר הסוכן את טענתו הקודמת, כי רכוש שלא נצפה במועד עריכת הסקר (לרבות ציוד הממוקם לעיתים בשדה) מבוטח בפוליסה עד תקרת האחריות שבפוליסה בסך של 1,000,000 ₪, וכי ההפרש בין תקרת אחריות זו שבפוליסה לבין שווי הציוד שתועד בסקר בסך של 800,000 ₪ נועד להבטיח כיסוי ביטוחי לציוד שכזה (עמ' 44, שורות 12 – 14, וראו לעיל). טענה מאוחרת זו של הסוכן אף אינה מתיישבת עם התוספת בכתב יד להצעת הביטוח, אשר הכלילה "ציוד משקי הנמצא בחצר המשק". תוספת זו בחר הסוכן להוסיף בעמוד הראשון להצעת הביטוח, בסמיכות לסעיף 1, אשר כותרתו "מחסנים מבני עזר ותכולה". היא לא נוספה בעמוד החמישי להצעת הביטוח בסמיכות לסעיף 9, אשר כותרתו "הרחבות כלליות – ללא פרמייה", משמע שהסוכן עצמו לא ראה בציוד המשקי שבחצר המשק כציוד אשר אמור להיות מבוטח עד לתקרת אחריות של 50,000 ₪ בלבד. טענת הסוכן אף אינה מתיישבת עם הגדרת "תחום המשק" שבתנאים הכלליים לפוליסה, המתפרסת על כל מרחב משק קדמון (לעיל). נוכח הגדרה ברורה ומפורשת זו ההרחבה מתייחסת לציוד שהוצא מתחום משק קדמון ולא לציוד שמצוי במשק זה, ובכללו הציוד מושא התביעה.

     

    ברם גם אם אתעלם מהסתירות בין טענתו המאוחרת של הסוכן לבין גרסתו המקורית, נוסח הצעת הביטוח והגדרת "תחום המשק" שבתנאים הכלליים לפוליסה – הרי שגם טענתו המאוחרת של הסוכן לפיה ציוד משקי המצוי תחת כיפת השמים מבוטח עד לתקרת אחריות - בסך של 55,000 ₪ - גם היא מחזקת הרושם, כי הסוכן הבין, כי ציוד זה אמור עקרונית להיות מבוטח על פי הפוליסה, על אף שאינו מאוחסן במחסן או במבנה עזר.

     

    בחקירתו הנגדית בידי ב"כ הראל שינה הסוכן את גרסתו. אז טען לראשונה, כי הפוליסה מבטחת תכולת מחסנים ומבני עזר בלבד, וכי הכיסוי הביטוחי הורחב אך ורק ביחס לרכוש המשק שלכתחילה בוטח על פי הפוליסה, ובלשונו (במענה לשאלה: "אם חגי יצא והוביל את המחרשה לאנשהו ובדרך היא נשברה, אבל מכוח ההרחבה הזו היא לא חלה על רכוש שמלכתחילה לא בוטח, נכון?"): "בוודאי וברור מאליו. ההרחבה היא פועל יוצא לכיסוי ביטוחי שהתקבל. אם לא התקבל כיסוי ביטוחי, זה לא יכול להיות הרחבה. הרבה באה לפני כיסוי ביטוחי" (עמ' 50, שורות 20 – 21). עוד טען הסוכן, כי לא ניתן היה לבטח תכולה הממוקמת בשדה הפתוח, זולת רכוש המשק שלכתחילה בוטח, כדלקמן (במענה לשאלה: "יש תכולה שהיא גם בשדה הפתוח?): "מעולם לא ביקשתי דבר כזה ואני לא מכיר שאפשר לבטח תכולה בשדה הפתוח. אף אחד מעולם לא ביקש אותי" (שם, שורות 9 – 10), וכן (במענה לשאלה: "למה אמרת לחגי "עד כאן"?"):"כי אני יכול לבטח רק מבנים. שדה אני לא מבטח".

     

    טענותיו אלה עומדות בסתירה לעדותו הנרחבת והמפורטת כפי שנסקרה לעיל, במהלכה טען כי הציוד של עוז שהיה מצוי בשדה ובכללו ציוד שנשרף בשריפה - אמור היה להיות מבוטח על פי הפוליסה. טענותיו אלה אף לא הועלו בתצהיר העדות הראשית מטעמו. עצם הסתירה בין תצהירו של הסוכן ובין עדותו הנרחבת דלעיל, לבין הטענות שהשמיע לראשונה במהלך חקירתו הנגדית בידי ב"כ הראל - מעמידה את עדות הסוכן באור בעייתי. מכל מקום איני מתרשמת כי די בטענות מאוחרות אלה כדי להפריך הרושם, כי אף הסוכן עצמו הניח כי גם ציוד הממוקם מחוץ למחסנים ומבני העזר מבוטח על פי הפוליסה.

     

    בסקר נכלל אף ציוד המאוחסן תחת כיפת השמים, ללא כל הסתייגות מכיסוי ביטוחי לציוד זה, וללא המלצות לאיחסונו במבנה (ראו לעיל). הסוקר מר עוזי איתמר (להלן: "הסוקר") אף הבהיר בעדותו, כי לפי הבנתו - למיקומו של ציוד – בתוך מבנה או מחוצה לו – אין נפקות לצרכי כיסוי ביטוחי. כך, למשל הבהיר הסוקר לעניין ביטוחה של ערימת קש שהיתה בסככה במשק קדמון (במענה לשאלה: "אם ערימת הקש היתה לא בתוך הסככה אלא צמודה אליה, האם יש לה כיסוי ביטוחי או לא?)": "לא אני קובע אם יש כיסוי או לא. בדרך כלל הוא מכוסה. תלוי באיזה ערימה" (עמ' 66 לפרוטוקול, שורה 13). וכן בהמשך (במענה לשאלה: "האם יש משמעות אם אותו פריט תכולה נמצא בתוך הסככה או צמוד אליה?"): "זה לא משנה איפה הוא נמצא. אם לבן אדם יש רפת גדולה עם ערימות מאוד גדולות של קש, אז אני מגדיר את גודל הערימה, את המרחק, אז אם הוא עומד בתנאים, חברת הביטוח תחליט אם לבטח או לא" (שם, עמ' 20 – 22). יתר על כן, הסוקר לא נתן כל המלצה לאחסון הציוד שנסקר. אף לא צוין, כי אחסונו של ציוד זה תחת כיפת השמים מהווה סיכון אש חריג. ההיפך הוא הנכון, בעמ' 7 לסקר, תחת הכותרת: "סיכוני אש קיימים בחצר המשק" צוין: "לא ניצפו סיכוני אש חריגים", ובעמ' 9 לסקר, בטבלת "הערכת רמת הסיכון", הוערכו סיכוני אש, הצפה/ מים, וסיכונים לנזקי טבע כסבירים – ולא ככאלה שאין לבטח.

     

    באשר לחתמת, זו טענה בחקירתה הנגדית, כי רק ציוד הממוקם בתוך מבנים מבוטח, ובלשונה: "בתוך מבנה המשק. דגש בתוך מבנה המשק. כל מה שיש למעשה. אני מכסה למעשה רק מה שבתוך המבנים" (עמ' 70, שורות 17 – 18), וכן (במענה לשאלה: "ציוד חקלאי מכוסה עפ"י הפוליסה?"): "ציוד חקלאי שסגור, כן" (עמ' 73, שורה 31). עם זאת, החתמת אישרה, כי הפוליסה הונפקה בהתאם להצעת הביטוח (עמ' 74, שורה 14), וכי לאורה ניתן כיסוי ביטוחי אף לציוד משקי וכלים חקלאיים לא ממנועים הנמצאים בחצר המשק. היא הבהירה, כי מדובר היה בכיסוי ביטוחי ל"כלים קטנים" בלבד, ובלשונה (במענה לשאלה: "האם יכול להיות מצב שבו יש תוספת בכתב יד שמקבלת הכרה ביטוחית של ציוד שנמצא בחצר?"): "על זה התכוונתי. מאחר ואנו יודעים שבמשקים יש את הנושא של כלים קטנים שהוא משתמש הולך וחוזר , מרססת או כלים קטנים לשימושו" (עמ' 72, שורות 1 – 2). בהמשך טענה, כי הכוונה ל"כלים חקלאיים לשימושו האישי של המבוטח" (עמ' 79, שורה 9). משמע שאף לשיטת החתמת היה כיסוי ביטוחי לכלים קטנים או לכלים חקלאיים לשימוש אישי של המבוטח – אשר היו מבוטחים תחת כיפת השמים. לטענת החתמת ציוד המונח במערומים – אינו מבוטח, ובלשונה: "מאחר ואנחנו עובדים במשקים אנחנו יודעים שבחצר המשק מרססת שהוא משתמש והוא מניח על זה אנחנו מדברים שהוא מניח. לא מדברים על משק (צ"ל "ציוד" – פ.נ.) במערומים" (עמ' 71, שורות 28 – 29). יתר על כן, החתמת הבהירה, כי אף מערום ציוד עשוי להיות מבוטח על פי הפוליסה, לו היה הדבר מתבקש באופן מפורש בידי המבוטחים, ובלשונה: "... לא רשום שיש בשטח מערום. מערום מבחינתי זה משהו שנערם בערימה. במידה והמבוטח מפנה את תשומת לב הסוקר לאיקס תכולה שנמצאת בשטח כמובן שהסוקר היה רושם את זה באיזשהו צורה וזה היה בא לידי ביטוי והייתי אומרת אם חברת הביטוח מעוניינת או לא מעוניינת, מאחר וזה לא הובא לידיעתי, אז מאוד קשה לי להתייחס. זה לא משהו שאני נתתי את הדעת עליו" (עמ' 72, שורות 15 – 19). מכאן עולה, כי אף לדידה של החתמת - ציוד תחת כיפת השמים מבוטח על פי הפוליסה, ואף ציוד המצוי במערום עשוי להיות מבוטח, אם הדבר מתבקש במפורש על ידי המבוטחים. ההבחנה עליה העידה החתמת בין "כלים קטנים", או כלים חקלאיים המשמשים המבוטח באופן אישי המבוטחים לפי הפוליסה, לבין מערומי ציוד אינה עולה בקנה אחד עם לשון התוספת בכתב יד להצעת הביטוח, ומנוגדת ללשון רשימת הפוליסה שהכירה בציוד המצוי בחצר המשק ללא סייג. החתמת לא הצביעה על כל הוראה בפוליסה התומכת בפרשנותה והמעגנת הבחנה בין ציוד המונח במערומים לבין כלים קטנים.

     

    גם מעדותה של המומחית מטעם הראל, הגב' בלאושילד, עולה כי היא אינה שוללת כי ציוד הממוקם תחת כיפת השמים מבוטח על פי הפוליסה. הגב' בלאושילד הבהירה בעדותה, כי רק ציוד הממוקם בתוך מחסנים ומבני עזר מבוטח על פי הפוליסה, וכן ציוד שהוצא מהמבנים לצורך תפעול שוטף, ובלשונה: "עיקר ההערה הזו (לעניין התוספת בכתב היד להצעת הביטוח – פ.נ.) הוא לגבי הכלים הממונעים הנמצאים בחצר המשק, אם יש כלים מבוטחים שבאופן רגיל הם נמצאים במחסן ובתוך סככות ובמהלך יום העבודה הם נמצאים בחצר המשק אז הם מבוטחים (עמ' 87, שורות 1 – 3). משמע שאף המומחית סברה, כי ציוד המצוי תחת כיפת השמים אמור להיות מבוטח על פי הפוליסה אף אם אינו ממוקם בתוך מבנה. עם זאת, היא התנתה ביטוח ציוד מעין זה על פי הפוליסה בכך שימוקם בסמיכות למחסנים ולבתי עזר, ובלשונה: "המבוטח נשוא תביעה זו ביטח מחסנים ותכולתם נקודה. הדברים צריכים להיות בסביבות המחסן או בבית האריזה תלוי מה הוא עושה בדיוק. הדברים צריכים להיות בתוך בית האריזה. הציוד צריך להיות מבוטח" (עמ' 86, שורות 25 – 27), וכן (במענה לשאלה: "אבל אם ציוד סמוך למחסן ולא מפוזר?"): "אז הוא מבוטח באופן זה או אחר" (עמ' 89, שורה 18). הבחנה זו בין ציוד הסמוך למבנים לבין ציוד המפוזר במשק הועלתה בעדותה של המומחית – ובעדות זו בלבד. היא לא נטענה בתצהיר העדות הראשית של המומחית. היא לא הועלתה על ידי עדיה האחרים של הראל, או על ידי הסוכן. היא אף אינה מעוגנת בלשון הפוליסה. לפיכך יש לקחתה בעירבון מוגבל. מכל מקום אף עדות המומחית חיזקה הרושם, כי לא רק ציוד המשמש את המבוטח באופן שוטף מבוטח על פי הפוליסה.

     

    סיכומם של דברים, כל עדי הראל הניחו, כי קיים כיסוי ביטוחי כלשהו לציוד המצוי תחת כיפת השמים. הסוכן והסוקר סברו, כי ציוד הממוקם תחת כיפת השמים מבוטח על פי הפוליסה. החתמת הודתה כי ציוד המצוי בחוץ עשוי להיות מבוטח, אך הבחינה בין "כלים קטנים" ו"כלים חקלאיים לשימוש אישי" לבין "מערומי ציוד". אף המומחית אישרה, כי ציוד המצוי בחוץ מבוטח, אך הבחינה בין ציוד המצוי בסמיכות למבנים לבין ציוד המפוזר במשק. הגרסאות הסותרות שהושמעו על ידי עדי הראל מוכיחות, כי לא ניתן להסיק מלשון הפוליסה כי הציוד מושא התביעה לא היה מבוטח אך בשל היותו תחת כיפת השמים, ומעמידות טענת הראל לעניין זה באור בעייתי.

     

36. לטענת הראל הסקר אינו כולל התייחסות מפורשת לציוד בחצר המשק, ויש בכך משום ראיה לכך שהצדדים הבינו כי אין כיסוי ביטוחי לציוד זה. אמנם נכון הוא, כי הסקר אינו אומד שווי הציוד שבמחלוקת. עם זאת הסקר כן מתייחס אף לציוד שאוחסן תחת כיפת השמים (בעמ' 8 לסקר, תחת הכותרת "סיכוני מים וטבע בחצר המשק", וראו לעיל). למעלה מן הצורך, גם לו נכונה היתה הטענה, כי הסקר שותק לעניין ציוד המצוי תחת כיפת השמים, הרי שהסקר נערך באופן עצמאי בידי הסוקר מטעם הראל. למבוטחים לא היתה השפעה על סקר זה, הם לא אישרו את תכנו, והוא לא הועבר לעיונם קודם להשלמתו. לא ניתן על סמך סקר זה בלבד להסיק, כי התובעים היו מודעים לטענות הראל לעניין היעדר ביטוח לציוד שבחצר המשק, או כי נתנו הסכמתם לכך. הראל אינה יכולה להיבנות מהסקר שנערך מטעמה ובעבורה, ולהניח באמצעותו את הטעון הוכחה.

     

    מסקנה זו מתבקשת בפרט נוכח הנסיבות הייחודיות של עריכת הסקר, כפי שהעידו עליהן הסוכן והסוקר. הסוכן אישר, כי משק קדמון בוטח באמצעותו לאורך תקופה ממושכת. הוא אישר, כי הפוליסה מושא תביעה זו הונפקה לבקשתו, בעקבות מעברו של עוז למשק קדמון ולצרכי ביטוח הציוד של עוז במשק קדמון. מטעם זה גם הורחב גבול האחריות בפוליסה (ראו, בין היתר, בעמ' 42, שורות 4 – 5). הוא אף אישר, כי הסקר נערך על מנת לסקור את תוספת הציוד של עוז קדמון לאחר מעברו מכפר דרום - לצורך ביטוחו, ובלשונו: "הבאתי סוקר בעקבות המעבר של עוז. בעקבות זה שהוא אמר לי שיש עוד דברים שצריכים כיסוי ביטוחי" (עמ' 42, שורות 9 – 10), וכן (במענה לשאלה: "אתה מסכים איתי שהציוד וכל הדברים הנוספים שבגינם נערכה הפוליסה החדשה היה שם ציוד חדש של עוז, נכון?"): "נכון זה מופיע בדו"ח הסוקר. מודגש שם שזה של הבן, בעמוד 5 סעיף 2.10 לדו"ח הסוקר" (עמ' 45, שורה 1). משמע שהיה ברור הן לתובעים והן לסוכן, כי הסקר נערך בפרט לצורך בחינת הציוד הנוסף שהביא עימו עוז קדמון.

     

    הסוכן התקשה לתאר את טיב הציוד של עוז אותו אמור היה לבטח באמצעות הפוליסה, ואשר לשמו התבקש הסקר. עם זאת, הוא לא הכחיש, כי היה ער לכך שמדובר במערומי הציוד מושא תביעה זו, ובלשונו (במענה לשאלה: "אתה ראית את הציוד ששייך לעוז שלא היה שם לפני כן. אני מבינה שהיית בן בית במשק הזה?"): "ביקשתי שם לפני התביעה. לפני הנזק. ביקרתי שם לא פעם ולא פעמיים. אתה רואה שיש טפטפות וכל מיני ציודים חקלאיים שנמצאים שם במקום. ספציפי לא ראיתי" (עמ' 48, שורות 5 – 6), וכן: (במענה לשאלה: "הוא דיבר על מערומים?"): "לא ראיתי ציוד בסכומים של 800,000 ₪ שנמצאים בחצר ... ראיתי כלים חקלאיים, מכולות אריזה, עגלות" (שם, שורות 8 – 10), וכן (במענה לשאלה: "את הטפטפות, והדליים מפלסטיק?"): "יכול להיות שראיתי. לא זוכר. התביעה הייתה בשנת 2009" (שם, שורה 12). הוא הודה, כי הצעת הביטוח מולאה רק לאחר קבלת הסקר, ובעקבות הסקר, כדלקמן: "החתמתי אותו על ההצעה ברגע שקיבלתי את הסקר הוא חתם באותו ערב שהייתי אצלו עם הסוקר. הוא חתם על הצעה ריקה ואני הוספתי את הפרטים לאחר שראיתי את דו"ח הסוקר..." (עמ' 44, שורות 23 – 26). הוא הבהיר, כי הוסיף להצעת הביטוח בכתב ידו את התוספת לפיה גם ציוד שבחצר המשק יבוטח, על מנת להבטיח, כי גם ציוד שאינו מוזכר בסקר יבוטח, כדלקמן (במענה לשאלה: "את אותו ציוד שבסופו של דבר נשרף ראיתם (אתה והסוקר – פ.נ.)?"): "יש המון ציוד, גם בדיעבד הייתי במשק לאחר התביעה, לאחר הנזק. ככה זה מושב ... ולכן אני גם כתבתי בכתב יד לאחר שראיתי שזה קרוב למיליון כתבתי בגוף ההצעה בכתב יד כולל ציוד. ראיתי לוודא שגם אם זה לא מופיע בגוף הסקר שלא יהיו בעיות אבל לא התכוונתי לתביעה של שמונה מאות אלף שקלים" (עמ' 47, שורות 27, 31 – 32, עמ' 48, שורות 1 – 2).

     

    על אף שהסקר נועד להתחקות אחר הציוד של עוז, ציוד זה נפקד מהסקר. הסוכן לא עדכן את עוז בדבר הסקר, והוא לא היה שותף לו, כפי שהבהיר הסוכן (במענה לשאלה: "אבל זה לא מתבקש שלפחות תדבר עם עוז על הציוד, כמה אתה מעריך, קצת יותר אינפורמציה?"): "המבוטח הראשי הוא חגי קדמון. אילו עוז היה פונה אליי ומבקש לבטח על שמו לא הייתי עושה את זה. יש לי עסק עם חגי לא עם עוז" (עמ' 45 , שורות 14 – 15, וכן ראו בעמ' 44, שורה 30, ובעמ' 45, שורות 6 – 7). הסקר נערך ביום גשום וסוער. הוא לא היה הסקר היחיד שנערך ביום זה, והסוכן והסוקר ערכו אותו בקצרה, מבלי שהצליחו להתרשם ממכלול הציוד של עוז קדמון במשק קדמון, כפי שהעיד הסוכן (במענה לשאלה: "בעצם כשאתה הולך בשטח עם הסוקר לאיזה ציוד של עוז אתה נחשף?"): "הציוד העיקרי שראינו במשק נרשם. באותו יום היה מזג אוויר מאוד, מאוד קשה. זה לא הסקר הראשון שהיה באותו יום" (עמ' 47, שורות 24 – 25), וכן: "באותו זמן היה מזג אוויר סוער ביותר. עם הסוקר הזה הייתי באותו יום. סוקר מגיע מסתכל ורושם ראשי פרקים, הדגשתי את מזג האוויר כי מאוד היה קשה לערוך את הסקר הזה היה יכול להיות הרבה יותר משופר ..." (עמ' 41, שורות 30 – 31, עמ' 42, שורה 1) וכן: "באותו יום היה מזג אוויר מאוד סוער. אי אפשר היה להעלות על הכתב את כל הדברים. היה יום קצר" (עמ' 43, שורות 28 – 29).

     

    תיאור זה של הסוכן את אופי עריכת הסקר לא נסתר בעדותו של הסוקר. הסוקר טען כי אינו זוכר אם במועד עריכת הסקר היה מזג אוויר סוער, אם הזדרז להשלים הסקר, ואם הסתובב במספר משקים באותו יום (עמ' 68, שורות 20 – 27). הסוקר העיד, כי במועד עריכת הסקר היתה לפניו הזמנת הסקר בלבד. הוא לא ראה את הצעת הביטוח ולא היה ער לבקשת המבוטחים כי גם הציוד שבחצר המשק יבוטח, ובלשונו: "בדרך כלל אין לי את הצעת הביטוח, הייתה לי את ההזמנה" (עמ' 64, שורה 1) וכן (במענה לשאלה: "זה לא הגיוני, בהצעת הביטוח המבוטח רוצה להזמין את מה שהוא רוצה?"): "לא מקבל הוראות מהמבוטח. אלא אם כן יש לו בקשה מיוחדת שלא קשורה בהזמנה. בהזמנה אני יודע בדיוק מה אני אמור לעשות" (שם, שורות 3 – 4).

     

    ממכלול העדויות עולה, אם כן, כי הסקר לא בוצע באופן מקיף בשל אילוצי מזג אוויר וזמן. עריכתו נעשתה מבלי שהסוקר ייתן דעתו לבקשתם המפורשת של המבוטחים כי יוכלל בו הציוד של עוז שבחצר המשק. הצעת הביטוח נערכה לאחר השלמת הסקר, והוכלל בה הציוד שבחצר המשק, על מנת להבטיח כי ציוד זה יהיה מבוטח, חרף העובדה שאינו מופיע בסקר. מטעם זה נקבע גבול אחריות של 1,000,000 ₪ בפוליסה, בעוד הסקר מתייחס לציוד בשווי של כ- 800,000 ₪ בלבד. נסיבות אלה מחזקות את מסקנתי, כי לא ניתן להסיק מהעובדה שהציוד מושא התביעה אינו מוזכר בסקר, כי הצדדים היו ערים לכך שאינו מבוטח.

     

    סיכום

     

37. טענת הראל, כי ציוד המונח במערום בקצה החלקה תחת כיפת השמים אינו מבוטח על פי הפוליסה הועלתה על ידי הראל לראשונה עם הגשת ראיותיה. היא לא הוזכרה במכתב הדחייה, ולפיכך מנועה הראל מלהעלותה בשלב כה מתקדם של הדיון. ההסברים שסיפקה הראל למחדלה, כי במועד משלוח מכתב הדחיה לא ידעה מה מהות הציוד ומקורו, וכי רק בדיעבד התברר לה כי מדובר בציוד שהונח במקום למעלה מארבע שנים קודם עם המעבר מכפר דרום למשק מימון – התבררו כבלתי מדוייקים, בלשון מעטה. בעת משלוח מכתב הדחייה ידעה הראל כי הציוד הונח במערום תחת כיפת השמים במשק קדמון לכל הפחות משך כשנה קודם לשריפה. אף התברר, כי חלקו הארי של הציוד נרכש לאחר המעבר למשק מימון, ולא כפי טענת הראל. בכל זאת, נמנעה הראל מהעלאת טענתה לפיה ציוד המונח תחת כיפת השמים אינו מבוטח במכתב הדחייה. לגופם של דברים - הראל לא הוכיחה טענתה כי הציוד הממוקם תחת כיפת השמים אינו מבוטח, בהיעדר כל תניה ברורה וגלויה בפוליסה המסייגת חבותה כאמור. ממקרא הצעת הביטוח והתוספת בכתב יד על גביה, הסקר ורשימת הפוליסה עולה דווקא הרושם, כי ציוד משקי המצוי תחת כיפת השמים אמור להיות מבוטח על פי הפוליסה ללא סייג. גם לו היתה נכונה טענת הראל, כי אין התייחסות בפוליסה לביטוח ציוד משקי המצוי תחת כיפת השמים, לא היה בכך די כדי לפטרה מחבותה, שכן מוטלת על הראל החובה לגלות למבוטחיה באופן ברור מהן הנסיבות בגינן לא יינתן כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה. בהיעדר גילוי מפורש למבוטחים, לא היו אלה יכולים להניח זאת בהסתמך על הוראות הפוליסה בלבד. הפוליסה נרכשה תחת הרושם כי הציוד הממוקם תחת כיפת השמים מבוטח על פי הפוליסה. כך סברו הסוכן והתובעים, כך הבין גם הסוקר, ואף יתר עדי הראל, בהם החתמת והמומחית, העידו כי ציוד המצוי תחת כיפת השמים מבוטח על פי הפוליסה. טענת הראל, כי אין התייחסות מפורשת לציוד שבחצר המשק בסקר – אינה מדוייקת. הסקר מתייחס בין היתר אף לציוד המצוי תחת כיפת השמים. ברם גם לו היתה טענתה זו של הראל נכונה, הרי שהראל אינה יכולה להיבנות מהסקר שנערך מטעמה ובעבורה, ולהניח באמצעותו את הטעון הוכחה, בפרט כאשר זה נערך ללא כל התחשבות בבקשת התובעים, ומבלי שהסוקר יהיה ער לתוכן הצעת הביטוח. מכל הטעמים האלה, אני מתרשמת כי הציוד המשקי אמור להיות מבוטח על פי הפוליסה, על אף שהיה מונח במערום תחת כיפת השמים בקצה החלקה.

     

    כיסוי ביטוחי לציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים

     

38. בהתאם לסעיף 3.6 לפרק הראשון לחלק הרביעי לתנאים הכלליים לפוליסה מוחרג מגדרו של רכוש המבוטח על פי הפוליסה ציוד המשמש לבתי צמיחה מכוסים, כדלקמן: "ציוד, חומרים ומבנים המשמשים לחממות, בתי רשת ומנהרות" (עמ' 7). על פניו, עולה סעיף זה בקנה אחד עם תנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. הסייג סמוך לנושא המותנה – קרי "הרכוש המבוטח בפרק ראשון" (סעיף 3 רישא לפרק הראשון של חלק ד' לתנאים הכלליים), אשר נושאו "ביטוח רכוש כללי של המשק", החריג מודפס בפסקה נפרדת ומסומנת, ומובא בהבלטה מיוחדת.

     

    התובעים מאשרים קיומו של החריג, ומודים כי היו מודעים לו עוד במועד רכישת הפוליסה. לשם התרשמות, עוז הודה בעדותו, כי כלל לא ביקש לבטח את החממות במסגרת הפוליסה, ובלשונו (במענה לשאלה: "אתה מאשר שלא ביקשת מעולם משאול לבטח חממות?"): "לא ביטחתי את החממות" (עמ' 31, שורה 22). גם שמאי התובעים שרף אישר, כי אין כיסוי ביטוחי לציוד המשמש לבתי צמיחה מכוסים על פי הפוליסה, ובלשונו (במענה לשאלה: "אתה מסכים איתי שהפוליסות משק הן כוללות סייג לגבי ציוד של חממות ובתי גידול מכוסים?"): "הסייג קיים" (עמ' 18, שורה 12, וכן שורה 18).

     

    עם זאת, טוענים התובעים, כי יש להבחין בין בתי הצמיחה המכוסים כשהם עומדים על תילם - לבין הציוד והחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים – כאשר הם מפורקים ונתונים במערום. במקרה הראשון – אין כיסוי ביטוחי לנזקי בתי הצמיחה מכח החריג לפוליסה. במקרה השני – יש כיסוי ביטוחי לנזקי הציוד והחומרים המשמשים לבתי הצמיחה. עוד טוענים התובעים, כי הציוד מושא התביעה הינו למעשה ציוד "רב תכליתי", אשר לצד השימוש בו בבתי צמיחה מכוסים, ניתן לעשות בו שימוש למטרות נוספות, המבוטחות על פי הפוליסה. ככזה, מבוטח הציוד על פי הפוליסה. אבחן טענותיהם אלו אחת לאחת.

     

    ציוד וחומרים המשמשים לחממות אינם מבוטחים על פי הפוליסה גם כשהם באחסון

     

39. לטענת התובעים, גם ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים מבוטחים על פי הפוליסה, שכן הם אינם בנויים ונתונים באחסון. טענה זו הועלתה לראשונה בחוות הדעת השמאית של השמאי שרף מטעם התובעים מתאריך 18.12.13, כדלקמן: "דחיית התביעה בטענה "חומרים ומבנים המשמשים לחממות, בתי רשת ומנהרות" אינה במקומה בהיותם במועד האירוע באחסון ולא בשימוש" (סעיף 1 לפרק "סיכום", עמ' 4 לחוות הדעת). בעדותו טען השמאי שרף, כי ציוד המשמש למבני צמיחה מכוסים מבוטח – כאשר הוא נתון באחסון, כדלקמן: "יש בעיה עם המילה "משמשים" האם נעשה בהם שימוש או אם הם בחצרים, לדעתי הסייג לא אלא כחלק מהמלאי" (עמ' 18, שורות 17 – 20).

     

    פרשנות פוליסת ביטוח תיעשה בראש ובראשונה באמצעות כללי פרשנות החוזים הרגילים, המתחקים אחר אומד דעת הצדדים כעולה מלשון החוזה ונסיבות כריתתו, בהתאם להוראות סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) בנוסחו החדש (ראו ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, (פורסם במאגרים) (21.8.13), בפסק דינו של כב' השופט דנציגר, פסקה 26, וכן ע"א 4688/02 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, נט(5) 26, 38 (2005)). התרשמותי היא, כי הפרשנות שמייחסים התובעים להוראת החריג, המבחינה בין ציוד מאוחסן לבין ציוד בנוי – אינה המשמעות הרגילה והמקובלת, כי אם פרשנות שולית ויוצאת דופן.

     

    לשון החריג אינה מבחינה בין חממות בנויות לבין הציוד ממנו הורכבו החממות – בעת שהחממות מפורקות. ההיפך הוא הנכון. מלשון החריג ברור, כי לא רק חממות בנויות, אלא כל ציוד שעל פי מהותו מיועד לשמש לחממות, וכן "חומרים" המשמשים לחממות – אינם מבוטחים על פי הפוליסה. זאת בין אם בתי הצמיחה המכוסים עומדים על תילם, ובין אם החומרים והציוד מהם הורכבו בתי צמיחה אלה מפורקים ונתונים במערום.

     

    מסקנה זו מתבקשת מלשון הפוליסה, ואף מתחייבת מן הבחינה ההגיונית. החרגת ציוד והחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים נובעת מטבעם הייחודי של ציוד וחומרים אלה, הנוטים להתכלות ביתר קלות, כפי שהעיד השמאי שרף: "בתי צמיחה מהווים סיכון מאוד גבוה במסגרת הביטוחים ולכן נדרש סוקר לבדוק את העמידות של בתי הצמיחה ואת התקינות שלהם לעמוד בנזקי טבע" (עמ' 15, שורות 29 – 30). ברם אין חולק, כי בעת שהציוד והחומרים מפורקים ונתונים במערום, הם פגיעים יותר מאשר כאשר הם מורכבים כחממה, כפי שהעיד השמאי שרף (במענה לשאלה: "במה החממות או בתי הגידול מאיזה חומרים?"): "בחומרים פלסטיים. כאשר הם במאסה של החממה הסיכוי נמוך אבל כשהם מרוכזים ביחד עם (צ"ל: "הם") יותר בעירים" (עמ' 16, שורות 16 – 17), וכן (במענה לשאלה: "אם אני מבינה נכון, העובדה שציוד החממות במקרה הזה היה במערום בשדה הגדיל את הבערות שלו?": "ביחס לחממות, נכון".

     

    במקרה זה ידעו המבוטחים, כי ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים אינם מבוטחים על פי הפוליסה. פרשנותם, כי רק בעת שהחממות עומדות על תילן יחול החריג מלאכותית ומאולצת, אינה מעוגנת בלשון הפוליסה וביתר תניות הפוליסה, ואינה הגיונית.

     

    פרשנות הראל, לפיה ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים אינם מבוטחים על פי הפוליסה בין אם בתי הצמיחה בנויים ובין אם הציוד והחומרים מפורקים ונתונים במערום – היא המשקפת את מובנה הלשוני הפשוט של התניה שבמחלוקת, והיא הפרשנות הסבירה היחידה של תניה זו בנסיבות העניין, ולפיכך דין פרשנות התובעים להידחות.

     

    אף איני מוצאת לנכון לקבל הטענה, כי ניתן לראות בציוד המשמש לבתי צמיחה מכוסים כמלאי עליו לא חל החריג הנקוב בסעיף 3.6. טענה זו הועלתה לראשונה רק בחוות הדעת מטעם שמאי התובעים. פרשנות השמאי שרף חותרת תחת הוראת סעיף 3.6 האמורה, המחריגה ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים, כמפורט לעיל. היא אף אינה מוצאת עוגן בפרשנות המשפטית, החשבונאית והעסקית המקובלת למונח "מלאי עסקי", עליה ארחיב להלן בפרק הנזק.

     

    אף לו היתה מתקבלת טענת התובעים כי יש לראות בציוד משום "מלאי", עדיין אין בכך כדי לשמוט הקרקע תחת תחולת החריג שבסעיף 3.6. לשון הסעיף אינה מבחינה בין ציוד וחומרים המוגדרים כמלאי לבין ציוד וחומרים המהווים רכוש קבוע בעסק לצורך תחולת החריג. לפי הסעיף ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים – אינם מבוטחים בפוליסה במנותק מהגדרתם.

     

    מלשון החריג שבסעיף 3.6 עולה, אם כן, כי ציוד וחומרים המשמשים לחממות, בתי רשת ומנהרות – קרי הציוד ממנו עשויים חממות, בתי רשת ומנהרות – מוחרג מכיסוי על פי הפוליסה.

     

    עם זאת, התרשמותי היא, כי חלקו הארי של הציוד מושא התביעה מבוטח על פי הפוליסה, באשר הוא בא בגדרם של נכסים רב תכליתיים ותכולת חממות, כפי שארחיב להלן.

     

    ביטוח נכסים רב תכליתיים

     

40. בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים, מר שלמה שרף, מתאריך 18.12.13 טען מר שרף, כי ישנו כיסוי ביטוחי לנכסים רב תכליתיים. בגדרם של אותם נכסים רב תכליתיים באים מצע הפרלייט, מערכת ההשקיה, יריעות פרליג והדליים. בדומה, טען עוז, כי מערכות הטפטוף וההשקיה, הדליים, יריעות "פרליג" ורשתות הצל –יכולים היו לשמש גם בשטח פתוח (במענה לשאלה: " ... יש את עניין רשת הצל, לזה התייחס גם בעדות שלך לשימוש שאתם עשיתם?"): "בעיקר היא משמשת לחממות. יש לנו את הנרקיסים אז חיפינו את הרשתות צל. המצעים מנותקים, זה כסף קטן. במשתלה השתמשתי. אותה מערכת ההשקיה העציצים, והטפטפות הננעצות יכולות לשמש גם בשטח פתוח. יריעות לחיפוי קרקע גם בשטח פתוח בחממה בגלל השמטה אבל גם בקטע החקלאי ואתה לא רוצה שיהיה לך עשבייה משתמשים ביריות (כך במקור – פ.נ.) כאלה" (עמ' 38, שורות 19 – 23).

     

    המומחית מטעם הראל, הגב' בלאושילד, איששה את טענת התובעים, כי תכולת החממות ורשתות הצל עשויים לשמש למטרות נוספות. הגב' בלאושילד אישרה, כי הדליים אינם ציוד הייחודי לחממות, וניתן לעשות בהם שימושים נוספים, ובלשונה: "במקרה שלנו זה שימש לגידול "מנותק" וזה יכול לשמש עוד גידולים הגדלים בבתי צמיחה ובתי רשת. בדליים אפשר לעשות שימוש להרבה דברים. יש חורים מתחת" (עמ' 86, שורות 1 – , וכן עמ' 85, שורה 32). היא אישרה, כי גם במערכות הטפטוף וההשקיה ניתן להשתמש לשם גידולים במשתלות, ובלשונה (במענה לשאלה: "במשתלה יכול להיות גם טפטפות?"): "כן נכון. במשתלה שזה גידול בשטח פתוח או תחת בית רשת היא לא מבוטחת בכל חברות הביטוח בגלל שזה תחת "גידולים מכוסים"" (עמ' 84, שורות 23 – 24). לדבריה גם יריעות חיפוי של הקרקע עשויות לשמש גם לגידולים נוספים אשר אינם גידולי חממות (עמ' 90, שורה 6). היא אף לא שללה כי רשתות צל עשויות לשמש לצורך כיסוי בצלי נרקיסים, אשר אינם גידולי חממות (עמ' 88, שורות 8 – 9, 11 – 12).

     

    עם זאת, טוענת הראל, כי אין לראות בציוד שבמחלוקת משום ציוד רב תכליתי. כך, הבהירה המומחית מטעם הראל בעדותה, כי גם ציוד שיכול לשמש בפועל ליותר מיעוד אחד, לא ייחשב כציוד רב תכליתי, מאחר שהמונח "נכסים רב תכליתיים" שבפוליסה מתייחס למבנים בלבד, ובלשונה: "עפ"י נסיוני המקצועי, ב"הראל" מקובל להתייחס למונח "נכסים רב תכליתיים" כאל מבנה, דוגמת בית אריזה שמשמש לאריזה, מיון ואחסון ולפונקציות נוספות כגון: "משרד ומגורי עובדים". ציוד השקייה אינו נכנס תחת הגדרת נכס רב תכליתי, גם אם אפשר להשקות איתו גידולים מסוגים שונים" (עמ' 9 לחוות הדעת). עוד טוענת הראל, כי מאחר שהתובעים לא הוכיחו כי אכן נעשה שימוש בציוד שבמחלוקת למטרות אחרות זולת בתי צמיחה מכוסים, אין הם מקיימים ההגדרה של נכסים רב תכליתיים.

     

    לא התרשמתי מטענות אלה. בהיעדר הגדרה בתנאים הכלליים לפוליסה למונח "נכס רב תכליתי" (וראו בעדותה של הגב באושילד, בעמ' 88, שורה 21), אין די במדיניותה הנקוטה של הראל להתייחס רק למבנים רב תכליתיים, או בקביעתה, כי רק נכסים ששימשו בפועל לתכליות נוספות יהוו נכסים רב תכליתיים.

     

    פרשנות זו מאולצת ובלתי משכנעת, ואינה מתיישבת עם פשט לשון הוראת סעיף 3.12 לפרק הראשון של החלק הרביעי לתנאים הכלליים (המפרטת מהו הציוד שלא יבוא בגדרו של ציוד המבוטח על פי הפוליסה). לשון סעיף 3.12 מתארת "נכסים רב תכליתיים הנמנים הן על ענף שלא בוטח והן על ענף שבוטח". ברי כי הכוונה לציוד חקלאי אשר יכול לשמש לענפי חקלאות שונים ולא (רק) למבנים קבועים במשק, או רק לציוד ששימש בפועל לענפי חקלאות שונים.

     

    הוכחה לעמימות המונח אף בעיני עדי הראל ניתן למצוא בכך שהחתמת מטעם הראל סיפקה פרשנות שונה למונח נכסים רב תכליתיים. כאשר נשאלה האחרונה כיצד היא מבינה את מונח זה השיבה: "מה שאני מבינה לכמה שימושים" (עמ' 77, שורה 27). החתמת הבינה סעיף זה כפשוטו, כפי שהבינו אף התובעים – ציוד שנועד לכמה מטרות. הפער בין פרשנות המומחית את המונח לבין פרשנות החתמת את המונח מעיד על עמימותו.

     

    יתר על כן, לעיל סקרתי בהרחבה את עדות הסוכן, שהניח, כי הציוד שבמחלוקת היה מבוטח על פי הפוליסה, כי התוספת בכתב היד להצעת הביטוח נועדה להבטיח ביטוחו של ציוד זה (עמ' 47, שורות 27 – 32, עמ' 48, שורות 1 – 2), וכי מטעם זה גבול האחריות שבפוליסה גבוה משווי הציוד שנסקר בסקר (עמ' 44, שורות 12 – 14). משמע שאף הסוכן הבין את הוראות הפוליסה באופן דומה לתובעים, כך שאין בהן לשלול כיסוי ביטוחי מהציוד שבמחלוקת, כפי הפרשנות מרחיקת הלכת של הראל.

     

    יש לזכור, כי הפוליסה הינה חוזה אחיד, אשר נוסח באופן חד צדדי בידי המבטחת. תניות הפוליסה תפורשנה, לפיכך, תוך בחינת לשונן, בראי הנסיבות, ובראי מכלול תניות הפוליסה, תוך התחשבות בא-סימטריה המובנית בין הצדדים לפוליסה (ראו, בין היתר, בעניין מ.ש. מוצרי אלומניום לעיל, פסקאות 27 – 28 לפסק דינו של השופט דנציגר, וכן ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 572 (1985)).

     

    אף לא הוסבר ההיגיון מאחורי זיהוי נכס רב תכליתי כנכס ששימש בפועל למספר תכליות. מדוע מערכת השקיה למשתלה ששימשה בפועל למספר מטרות תבוטח, בעוד אותם מערכת השקיה ממש לא תבוטח, אך ורק מחמת שהשתמשו בה בפועל למטרה אחת בלבד?

     

    לפיכך איני מתרשמת כי קיימת הצדקה להעדיף פרשנות הראל על פני הפרשנות המתבקשת של לשון הפוליסה.

     

    יובהר, כי במקרה של ספק בפרשנות הוראות (אף שבמקרה זה נראה כי פרשנות הראל אינה סבירה), פועל הספק לרעת המבטחת, לאור מספר כללי פרשנות חוזיים המעוגנים בחוק ובהלכה הפסוקה, בהם כלל הפרשנות נגד המנסחת, כלל הפרשנות נגד המבטחת, וכלל הפרשנות נגד הצד החזק לחוזה ((ראו ע"א 4024/13 תקווה - כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' אריה פינקוביץ, (פורסם במאגרים) (29.8.16) פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט עמית). בהיעדר הגדרה ברורה למונח "נכסים רב תכליתיים" בפוליסה, פועלת עמימות הפוליסה ביתר שאת נגד מנסחתה בהתאם להוראות סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) (ראו, בין היתר, ע"א 769/86 רובינשטיין נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, 586 (1988)). כלל זה תקף בפרט בפירוש תניית חריג לכיסוי ביטוחי (ראו בעניין תקווה, שם, וכן בעניין מ.ש. מוצרי אלומניום, שם). גם מטעם זה יש לדחות פרשנות הראל למונח "נכסים רב תכליתיים", המונעת כיסוי ביטוחי מהתובעים.

     

    פרשנות התובעים היא המקיימת את ההסכם, להבדיל מפרשנות הראל אשר הלכה למעשה מבטלתו. גם מטעם זה עדיפה פרשנות התובעים על פני פרשנות הראל, בהתאם להוראת סעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), לפיה פירוש המקיים חוזה עדיף על פירוש לפיו הוא בטל (ראו, בעניין תקווה, שם, וכן בפסק דינה של כב' השופטת בן פורת בע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 255 (1984)). הפוליסה נרכשה לאחר מעברו של עוז למשק קדמון, על מנת להעניק כיסוי ביטוחי לציוד המשקי של עוז. תקרת האחריות שבפוליסה גבוהה מהאומדן שבדו"ח הסוקר. הסוכן העיד, כי הדבר נועד להבטיח כיסוי ביטוחי אף לציוד שהונח במערום תחת כיפת השמים, שלא תועד בדו"ח הסוקר אך הוזכר במפורש בהצעת הביטוח. פרשנות הראל כי אין להעניק כיסוי ביטוחי אף לציוד רב תכליתי - מרוקנת הלכה למעשה מתוכן את הפוליסה שנרכשה, על אף המטרה המוצהרת לשמה נרכשה.

     

    במאמר מוסגר, נדמה כי קבלת פרשנות התובעים נכונה בנסיבות העניין אף לאור "מבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" במובנה המרוכך (עניין מ.ש. מוצרי אלומניום, פסקה 29 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר, עניין תקווה, בפסקה 7 לפסק דינו של השופט עמית). כך שבמקרה של עמימות טקסטואלית, תפורש הפוליסה באופן המתיישב עם ציפיותיו הסבירות של המבוטח, נוכח אחריות המבטחת לכך שהפוליסה תתאים למטרה לשמה יועדה. התובעים רכשו פוליסה לביטוח משק חקלאי על הציוד שבו. בהיעדר הגדרה ברורה למונח "נכסים רב תכליתיים", ונוכח הבלבול בקרב מומחי הראל ועדיה בדבר התוכן שיש לצקת למונח עמום זה, אך ראוי ומתבקש, כי הפוליסה תפורש באופן ההולם את המטרה לשמה נרכשה, והיא הענקת כיסוי ביטוחי לציוד המצוי במשק, בפרט ציוד במהותו עונה על המשמעות הפשוטה של המונח "ציוד רב תכליתי".

     

    בהתאם לאמות מידה פרשניות אלה תיבחנה אף יתר המחלוקות בין הצדדים לעניין כיסוי ביטוחי.

     

41. לשיטת הראל, אף לו היה ציוד זה בא בגדרו של ציוד תכליתי – עדיין לא היה מבוטח על פי הפוליסה. זאת נוכח הוראות סעיף 3.12 לפרק הראשון שבחלק הרביעי לתנאים הכלליים, המתנה ביטוחו של נכס רב תכליתי בכך שלפחות אחד הענפים בו משמש נכס זה מבוטח על פי הפוליסה. בסעיף זה מפורט ציוד שאינו בגדר ציוד מבוטח על פי הפוליסה, כדלקמן: "נכסים הנמנים על ענף שבגינו לא נתבקש ביטוח או שצוינו כבלתי מבוטחים ברשימה. האמור בסייג זה אינו חל על: נכסים רב תכליתיים הנמנים הן על ענף שלא בוטח והן על ענף שבוטח, ותוצרת חקלאית שטרם עברה תהליך עיבוד כלשהו באחסון לאחר קטיף או איסוף". לדברי הראל, בהתאם לסעיף זה רק ציוד רב תכליתי הנמנה על ענף משקי שבוטח בפוליסה - יהיה מבוטח אף הוא על פי הפוליסה. מאחר שהתובעים לא ביקשו לבטח ענף משקי כלשהו אין הציוד מבוטח, אף אם הוא בא בגדרו של ציוד רב תכליתי. על כך הרחיבה הגב' בלאושילד בחוות דעתה: "בענייננו, ממילא לא נרכש במסגרת הפוליסה כיסוי לענף כלשהו שהציוד שניזוק עשוי היה לשמש בו, ועל כן גם אם פריט ציוד כלשהו אכן היה משמש לתכלית נוספת, לא היה בכך כדי להעניק לו כיסוי ביטוחי" (עמ' 9 לחוות הדעת).

     

    טענה זו של הגב' בלאושילד – נסתרה בעדותה היא. עת נדרשה להתייחס למערכת ההשקיה שבמחלוקת, הבהירה הגב' בלאושילד, כי על פי הפוליסה לא ניתן לבטח ציוד השקיה בפני עצמו (זולת מערכת השקיה לגידולים במטע), אלא אם ציוד ההשקיה הוא חלק מתכולת מחסן, ובלשונה: "לא ניתן לבטח ציוד השקיה העומד בפני עצמו, אלא אם כן הציוד הוא חלק מתכולת מחסן. במקרה בנדון לא נרכש ע"י התובעים כיסוי למטעים ולנמצא בהם, וציוד ההשקיה שניזוק לא נמצא בתוך מחסן שתכולתו מבוטחת אלא תחת כיפת השמיים" (עמ' 9 לחוות הדעת). ביטוחה של מערכת ההשקיה המשמשת למשתלות - אינו מותנה בכיסוי ביטוחי לענף זה, אלא רק בכך שהמערכת לא תהיה תחת כיפת השמים. אם מערכת השקיה המשמשת למשתלות תהיה בתוך מחסן שתכולתו מבוטחת – היא תבוטח, אף מבלי שיתבקש כיסוי ביטוחי של ענף חקלאי זה. איני מוצאת עוגן לטענה, כי ציוד המצוי תחת כיפת השמים לא יבוטח על פי הפוליסה. לפיכך אמורה מערכת ההשקיה להיות מבוטחת על פי הפוליסה, אף אם לא התבקש כיסוי ביטוחי לענף המשתלות.

     

    אף אם אתעלם מהסתירה בין ממצאי חוות הדעת לבין עדותה של הגב' בלאושילד, לא מצאתי ממש בטענה, כי רק ציוד רב תכליתי הנמנה על ענף משקי שבוטח בפוליסה מבוטח על פי הפוליסה. פרשנות זו אינה מתיישבת עם יתר הוראות הפוליסה. בהתאם להוראות סעיף 3 לפרק הראשון בחלק ד' של התנאים הכללים לביטוח – אמורים להיות מבוטחים כל נכסי דניידי ונכסי דלא ניידי בבעלות המבוטחים, בחזקתם ו/ או באחריותם, הנמצאים בתחום המשק במפורש, למעט נכסים המפורטים ברשימת הסייגים. הוראה זו ברורה ונהירה. משמעותה כי ציוד משקי מבוטח על פי הפוליסה, לרבות ציוד המשמש, בין היתר, למשתלות. לו היתה הראל מעוניינת להחריג ציוד המשמש למשתלות מכיסוי ביטוחי, היתה צריכה לעשות כן באופן מפורש, כפי שהחריגה ציוד המשמש לחממות (סעיף 3.6 לעיל). בהיעדר החרגה מפורשת, אמור ציוד המשמש למשתלות להיות מבוטח על פי הפוליסה. פרשנות זו אף עולה מנוסח מכתב הדחייה וכתב ההגנה מטעם הראל. מכתב הדחייה דחה את תביעת השיפוי של התובעים בטענה כי קיימת החרגה בפוליסה לציוד המשמש לחממות ובתי רשת – ובטענה זו בלבד. גם בכתב ההגנה הסתפקה הראל בטענה העקרונית, כי הפוליסה אינה כוללת חממות, בתי גידול ומנהרות (סעיף 19 לכתב ההגנה). לו היתה נכונה טענת הראל, כי אין כיסוי ביטוחי מחמת שהתובעים לא ביקשו לבטח כל ענף משקי בפוליסה - לא היה צורך בהחרגה זו. די היה להבהיר, כי אין כיסוי ביטוחי לכל ציוד משקי המשמש לכל ענף שהוא במשק – לרבות לגידולי חממות.

     

    הראל מפנה לעמ' 2 לרשימה כראיה לכך שהתובעים לא ביקשו לבטח ענף משקי כלשהו וכי הציוד אינו מבוטח. ברם מעיון בעמ' 2 לרשימה מתחזק הרושם, כי ציוד שעשוי היה לשמש למשתלות מבוטח על פי הפוליסה. בעמ' זה לרשימה מתואר הכיסוי למספר ענפים. ניתן להתרשם בבירור, כי הכיסוי לא תקף ביחס לבעלי חיים, ללולים ומדגרות, וכן ביחס לציוד המשמש לבעלי חיים וללולים ומדגרות. מנגד - הכיסוי לא תקף אף ביחס למטעים ולגידולי שדה, אך כן תקף ביחס לציוד המשמש למטעים ולגידולי שדה. וביתר פירוט, הפוליסה מונה כ"לא תקף" כיסוי ל"בעלי חיים – מבנים ציוד ואספקה" (עמ' 2 לרשימה, סעיף 2(א), וכן "לולים ומדגרות – מבנים וציוד" (שם, סעיף 2(ב)) – משמע הכיסוי אף ביחס לציוד המשמש לענפים אלה לא תקף. מנגד, הפוליסה מונה כ"לא תקף" כיסוי ל"מטעים" (שם, סעיף 4) ול"גידולי שדה" (סעיף 5), אך אינה מציינת כי הכיסוי לציוד המשמש לענפים אלה לא תקף.

     

    מלשון הפוליסה עולה, אם כן, בבירור, כי ציוד המשמש למשתלות מבוטח על פי הפוליסה. לפיכך אין כל היגיון בטענה, כי ציוד המשמש למשתלות מבוטח על פי הפוליסה, ברם ציוד רב תכליתי המשמש הן למשתלות והן לחממות אינו מבוטח על פי הפוליסה – אלא אם יתבקש כיסוי ביטוחי לענף המשתלות. פרשנות דחוקה זו אינה הגיונית, אינה מתיישבת עם לשון הפוליסה, ועם יתר תניות הפוליסה. לא יעלה על הדעת, כי ציוד אשר אמור היה להיות מבוטח על פי הפוליסה לא יבוטח אך בשל העובדה כי בעברו שימש או עשוי היה לשמש לחממה.

     

    לו ביקשה הראל להחריג כיסוי ביטוחי אף לנכסים רב תכליתיים, היה עליה להחריגם באופן מפורש וגלוי בהתאם לסטנדרטים הנדרשים על פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, סעיף 12 לחוק החוזים וההלכה הפסוקה, כפי שנסקרו לעיל. בהיעדר החרגה מפורשת – דין פרשנות הראל להידחות.

     

    לראשונה בעדותה בבית משפט, העלתה הגב' בלאושילד טענה נוספת, שלא מצאה ביטויה בחוות דעתה, לפיה דין משתלה כדין חממה. לכן אף ציוד המשמש למשתלה אינו מבוטח על פי הפוליסה, ובלשונה (במענה לשאלה: " את אומרת שמשתלה היא כמו חממה?"): "כן. במשתלה יש לך שתי (כך במקור – פ.נ.) סוגים של משתלות האחת של מכירה שהיא תחת אותה סככה שאליה אתה מתכוון והגידול שם הוא גידול קצר, ויש משתלת גידול שבה מייצרים את מה שנמכר במשתלות המכירה. גם את זה וגם את זה לא מבטחים בחברות הביטוח המסחריות ..." (עמ' 84, שורות 26 – 29). הגב' בלאושילד הפנתה לסעיף 3.5 לפרק הראשון שבחלק הרביעי – המחריג "גידולים מכוסים" מכיסוי ביטוחי על פי הפוליסה כראיה לכך שציוד משתלות אינו מבוטח, כפי שציוד חממות אינו מבוטח, ובלשונה (במענה לשאלה: "אני לא ראיתי חריג משתלות ברשימת החריגים?"): " ... באופן כללי זה יושב תחת שם אחד "גידולים מכוסים" כל המכוסה בניילון או רשת צל וכל גרסה אחרת של כיסוי הוא לא מבוטח ... זה לא קצת ולא שיש חריגים, זה לא מוחלט באדום וענק, וזה לא רק המבנה והגידול אלא כל מה שמרכיב ובונה אותו ואין אפשרות למשהו חלקי" (עמ' 84, שורות 31 – 32, עמ' 85, שורות 2 – 4, וכן עמ' 90, שורה 4). אף אם אתעלם מהתזמון הבעייתי בו הועלתה טענה זו לראשונה, אשר די בו כדי להביא לדחייתה, אני מתרשמת, כי העלאתה רק מחזקת מסקנתי, כי ציוד המשמש למשתלות מבוטח על פי הפוליסה. זאת מאחר שכאשר הגב' בלאושילד ביקשה לבסס טענתה, כי גם ציוד המשמש למשתלות אינו מבוטח על פי הפוליסה – היא לא טענה כי ציוד זה אינו מבוטח מחמת שלא התבקש ביטוח של ענף משקי זה. במקום – היא בחרה להפנות לאחר מהחריגים לפוליסה. משמע שאף לדידה אין עוגן לטענה, כי על מנת שיינתן כיסוי ביטוחי למערכת השקיה המשמשת למשתלות יש צורך לבקש כיסוי ביטוחי לענף זה.

     

    אגב, הוראת סעיף 3.5 לחלק הרביעי שבפרק הראשון לתנאים הכללים אליה הפנתה הגב' בלאושילד, מחריגה גידולים חקלאיים שונים מכיסוי ביטוחי, כדלקמן: "גידולי כותנה ויבוליהם ... שטחי מרעה טבעי, גידולים מכוסים, פרחים וצמחי נוי". לשון הסעיף ברורה למדי – הגידולים המכוסים הם אשר אינם מבוטחים על פי הפוליסה – אך לא הציוד ששימש לגידולם. עצם קיומו של החריג המופיע בסעיף 3.6, המחריג ציוד, חומרים ומבנים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים תומך בפרשנות זו. שהרי אם בגדרם של גידולים מכוסים בא גם הציוד המשמש לגידולם – מתייתר הצורך בסעיף 3.6 המחריג אף את הציוד המשמש לבתי צמיחה מכוסים.

     

    פרשנות מצמצמת זו את תחולת החריג הנקוב בסעיף 3.6, כך שרק ציוד וחומרים מהם מורכבים בפועל חממות ובתי רשת יוחרג, אך לא תכולת מבנים אלה, ולא ציוד רב תכליתי – מתיישבת אף עם ההסבר שסיפקה הגב' בלאושילד לפשרו של חריג זה. בעדותה העניקה הגב' בלאושילד פרשנות צרה לציוד המשמש לחממות (במענה לשאלה: "תוכלי להרחיב לעניין טיב הציוד?"): "רציתי להגיד שציוד הוא כלי שמפרקים אותו. ניילונים, רשתות, חלקי חממות. כשזורקים ציוד כזה הוא מאבד מערכו" (עמ' 89, שורות 6 – 7). מדבריה עולה, כי כוונת הסעיף להחריג מכיסוי ביטוחי את הציוד והחומרים מהם מורכבות חממות בפועל. זאת מהטעם, שרמת הסיכון הכרוכה בהחזקתם של ציוד וחומרים אלה גבוהה יחסית, והם מאבדים מערכם עם פירוקם. על אותה רמת סיכון לה נתונים ציוד וחומרים אלה הרחיבה הגב' בלאושילד בחוות דעתה: "למיטב נסיוני והבנתי, ציוד מבנים וחומרים המשמשים לחממות, בתי גידול ומנהרות מוחרג מכיסוי ביטוחי לאור הסיכונים הרבים אליהם חשוף רכוש זה, אשר לא ניתן למעשו (כך במקור – פ.נ.) ולמגנו באופן כלשהו" (עמ' 10 לחוות הדעת). אכן מבני צמיחה מכוסים מורכבים מחומרים ומציוד נפסדים ופגיעים, המאבדים מערכם עם פירוק המבנים. מטעם זה ניתן להבין מדוע מבקשת הראל להחריגם. ברם היגיון זה אינו חל על תכולתם של מבנים אלה, או על ציוד רב תכליתי אשר אינו ייחודי לחממות, ואינו נושא את המאפיינים המסוכנים עליהם הצביעה הגב' בלאושילד. זאת הבהירה במפורש החתמת בעדותה, כדלקמן: "אי אפשר להשוות חממה, יריות ניילון, למבנה ברזל. מדובר פה בשני דברים שונים" (עמ' 77, שורה 31).

     

    סיכומם של דברים, מאחר שאין מחלוקת עקרונית כי חלקו הארי של הציוד עשוי לשמש לתכליות נוספות, ובהיעדר הגדרה למונח "נכס תכליתי" בפוליסה, אני מוצאת לנכון לראות בציוד זה משום נכסים רב תכליתיים, אשר אמורים להיות מבוטחים על פי הפוליסה.

     

    ביטוח תכולת בתי צמיחה מכוסים

     

42. על פניו עולה מלשון החריג שבסעיף 3.6 לפרק הראשון, כי רק ציוד "המשמש" באופן ייחודי לחממות, בתי רשת ומנהרות – קרי הציוד ממנו עשויים חממות, בתי רשת ומנהרות – מוחרג מכיסוי על פי הפוליסה. תכולה המצויה בחממות, אשר אינה חלק מקונסטרוקציית מבנה החממות, אינה בהכרח כלולה בציוד זה. מסקנה זו מתבקשת בראי יתר התניות המוזכרות בסעיף 3 לפרק הראשון. לשם השוואה - סעיף 3.8 לפרק הראשון מחריג מתחולת כיסוי ביטוחי: "מבני מגורים ותכולתם". משמע שכאשר מבקשת הראל להחריג תכולת מבנה – היא מציינת זאת מפורשות. ברם בסעיף 3.6 לא התייחסה הראל ל"חממות ותכולתן", או ל"ציוד שהושם בתוך חממות", כי אם לציוד משקי "המשמש לחממות" בלבד - הא ותו לא.

     

    בחלק מהפוליסות המונפקות על ידי חברות ביטוח אחרות, אשר צורפו לחוות דעתה של המומחית מטעם הראל, הגב' בלאושילד, נקובה תכולת חממות, בתי רשת ומנהרות באופן מפורש ככזו המוחרגת מכיסוי ביטוחי. כך, למשל, בפוליסת תיבה לביטוח לחבר מושב של חברת כלל ביטוח בע"מ, מופיע הסייג בלשון הבאה: "גידולי כותנה ויבוליהם, שטחי מרעה טבעי, גידולים מכוסים, פרחים וצמחי נוי. מבני חממות/ בתי רשת/ מנהרות ותכולתם" (עמ' 10 לחוות הדעת של הגב' בלאושילד, וכן נספחים 6 ו- 6א לחוות הדעת). כמו כן בפוליסת הכ"י לחבר מושב של חברת הכשרת היישוב מוחרגים: "חממות, בתי רשת ומנהרות מכל סוג ותאור תכולתם" (שם, וכן נספחים 7 ו- 7א). מכלל הן אתה שומע לאו. לשם החרגתה מכיסוי של תכולת חממות, יש להזכירה באופן מפורש כחריג לכיסוי הביטוחי. מאחר שבמקרה דנן אין אזכור מפורש של תכולת החממות כמוחרגת מכיסוי ביטוחי על פי הפוליסה, עומד הדבר לרועץ להראל.

     

    המסקנה, כי תכולת חממות, להבדיל מהחממות עצמן, מבוטחת על פי הפוליסה הגיונית יותר מהמסקנה כי גם תכולת החממות מוחרגת. שלילת כיסוי ביטוחי מציוד ששימש כתכולה של חממה עשויה להביא לתוצאות אבסורדיות. לשם המחשה - דלי המונח בחצר המשק, או בסמיכות למבני המשק –מבוטח על פי הפוליסה (ראו בעדות הגב' בלאושילד, בעמ' 86, שורות 5 – 6, וכן לעיל). אין זה הגיוני כי יוסר כיסוי ביטוחי מדלי זה רק בשל העובדה כי הושם בעבר בתוך חממה.

     

    בפרט מתבקשת המסקנה, כי תכולת חממות תבוטח על פי הפוליסה נוכח טענת הראל, כי ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים אינם מבוטחים על פי הפוליסה – גם כאשר אלה נתונים באחסון ובמערום ולא רק כאשר הם משמשים במבני צמיחה מכוסים בנויים (לעיל). היעלה על הדעת, כי מערום של דליים לא יהיה מבוטח אך בשל העובדה כי בעברו שימש לגידולי מצע מנותק בתוך חממה בעוד מערום זהה של דליים יהיה מבוטח, מחמת ששימש, לשם החמשה, רק לאיסוף תוצרת חקלאית?

     

    אין, אם כן, לאלץ מהחריג המפורט בסעיף 3.6 פרשנות אשר אינה מעוגנת בלשון הסעיף. הסעיף מתייחס במפורש לציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים. לפיכך ציוד וחומרים מהם מורכבים החממות – אינם מבוטחים על פי הפוליסה. עם זאת, תכולתם של בתי הצמיחה המכוסים וכן ציוד רב תכליתי (בין ששימש כתכולה של בתי צמיחה ובין ששימש למבנים עצמם) אמור להיות מבוטח על פי הפוליסה.

     

    סיכום

     

43. בהתאם לחריג שבסעיף 3.6 אין כיסוי ביטוחי לציוד ולחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים. בהתאם, ציוד וחומרים מהם עשויים בתי צמיחה מכוסים לא יהיו מבוטחים על פי הפוליסה, וזאת בין אם הם מורכבים ובין אם הם נתונים במערום ובאחסון. עם זאת, ציוד רב תכליתי וכן תכולת בתי צמיחה מכוסים –כל אלה מבוטחים על פי הפוליסה, ללא תלות במיקומם במשק קדמון ובאופן אחסונם.

     

    התנהלות הסוכן והסוקר

     

44. התובעים מפנים לשורה של כשלים אשר גרמו, לדבריהם, להכשלת תביעת השיפוי ולכך שלא פוצו בגין הנזקים שנגרמו להם. בכלל זה מלינים התובעים על כשלים בעריכת הסקר, בהם העובדה שהצעת הביטוח לא הועברה לסוקר, כך שזה לא היה ער לציוד המונח בחצר המשק אשר ביטוחו התבקש, שהסוכן והסוקר לא עדכנו התובעים בדבר עריכת הסקר, לא הזמינו אותם ולא נועצו בהם בעת עריכתו. עוד מלינים התובעים על כך שהסקר נערך באופן שטחי וחלקי, בשל אילוצי מזג האוויר. לדבריהם שורת מחדלים אלה עולה כדי רשלנות מצד הסוכן, הסוקר והראל. בנוסף, מפנים התובעים לפסיקה לפיה חב הסוכן להעביר למבוטח נתונים רלוונטיים ולהנפיק לו פוליסה התואמת את צרכיו ולוודא כי המבוטח ער לתנאי הפוליסה.

     

45. באשר לטענות התובעים לעניין אופן ביצוע הסקר, תביעת השיפוי של התובעים נדחתה בידי הראל נוכח החריג לכיסוי הביטוחי של ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים. חלקיות הסקר לא היתה הסיבה לדחיית תביעת השיפוי בידי הראל. חלקיות הסקר הועלתה בידי הראל רק כראייה לכוונת הצדדים שלא לבטח ציוד זה. לכן איני מתרשמת כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין חלקיות הסקר לבין שלילת כיסוי ביטוחי מהתובעים. מעבר לכך, לעיל דנתי בנסיבות עריכת הסקר ובכשלים שנפלו בעריכתו. מהעדויות הצטיירה תמונה בעייתית, של סקר שנערך באופן חפוז, בתנאי מזג אוויר קשים, ללא תיאום עם התובעים, ומבלי שהסוקר יהיה ער לבקשתם המפורשת, כי יוכלל בו ציוד המצוי בחצר המשק. בנסיבות בהן הבהירו התובעים לסוכן מבעוד מועד כי בכוונתם לבטח הציוד שבחצר המשק, היה עליו להסב תשומת ליבו של הסוקר לציוד זה, בין בדרך העברת הצעת הביטוח ובה התייחסות לתוספת הציוד בכתב היד, ובין בשטח. דבר זה לא נעשה במקרה דנן כמפורט לעיל. ברם חרף חלקיות הסקר, מצאתי לנכון לקבוע, כי אין בה משום ראיה לכוונת הצדדים שלא לבטח הציוד שבמחלוקת, ואינה מצדיקה שלילת כיסוי ביטוחי מציוד זה. לאור זאת, לא הוכח כי ההתנהלות הבעייתית שברקע עריכת הסקר הסבה נזק של ממש לתובעים.

     

46. טוענים התובעים, כי הסוכן היה חייב להעביר להם נתונים רלוונטיים, להנפיק להם פוליסה התואמת את צרכיהם ולוודא כי הם ערים לתנאי הפוליסה. איני מתרשמת כי די בטענה זו כדי לקבוע, כי בנסיבות המקרה התרשל הסוכן. התובעים מודים, כי היו ערים לכך שציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים – אינם מבוטחים על פי הפוליסה (לעיל). בכך מחזקים התובעים את טענת הסוכן, כי היה ידוע לתובעים בעת רכישת הפוליסה, כי אין כיסוי ביטוחי לציוד מעין זה.

     

    לעיל פסקתי, כי ציוד רב תכליתי וכן ציוד המשמש כתכולת חממות – מבוטח על פי הפוליסה במנותק מהשאלה היכן הונח בעת השריפה. תוצאה זו מאששת הלכה למעשה את הפרשנות שנתן הסוכן לפוליסה, כעולה בין היתר, מהתוספת בכתב היד שהוסיף להצעת הביטוח. היא תומכת בטענתו, כי הפוליסה שנבחרה התאימה לצרכי התובעים. על כן אין להלין עליו בעניין זה, ואין לייחס לו אחריות לפרשנות הראל את הפוליסה – שנדחתה בפסק דין זה. באשר לטענת התובעים, כי גם ציוד וחומרים המשמשים באופן ייחודי לחממות מבוטחים על פי הפוליסה כאשר הם מונחים במערום (להבדיל מבתי צמיחה בנויים) - טענה זו הועלתה לראשונה על ידי התובעים לאחר שתביעת השיפוי שלהם נדחתה בידי הראל. לא הובאה כל ראיה לכך שהתובעים טענו במועד רכישת הפוליסה, כי יש לבטח ציוד המשמש לחממות בהיותו מפורק. ההיפך הוא הנכון, התובעים העידו, כי ידעו שציוד המשמש לחממות אינו מבוטח על פי הפוליסה. פרשנותם לפיה הציוד והחומרים המפורקים מבוטחים על פי הפוליסה אינה מתיישבת עם משמעותו הלשונית הפשוטה של החריג שבסעיף 3.6 ואף פחות מסתברת מן הבחינה ההגיונית.

     

    איני מתרשמת, אם כן, כי הוכחו פערים כלשהם בין הכיסוי הביטוחי שהתבקש בידי התובעים מהסוכן לבין הכיסוי הביטוחי שאמור היה להינתן לתובעים במסגרת הפוליסה ששווקה להם בידי הסוכן, בהתאם לאמות המידה המפורטות בהלכה הפסוקה (וראו, בין היתר, בע"א 846/76 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780, 782 (1977)). לכן לא הוכח כי נפל פסול בהתנהלות הסוכן בשיווקה של פוליסה זו לתובעים. עצם הציפיה או התקווה של התובעים (בדיעבד) כי ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה - יהיו מבוטחים מחמת שהם מפורקים המונחים במערום – אינה כשלעצמה הוכחה להתרשלות הסוכן. מסקנה זו מתבקשת בפרט נוכח עדותו של השמאי שרף, שאישר, כי אין ביטוח חממות בישראל (עמ' 18, שורה 12), וכי מבנה הפוליסות בכל החברות בארץ "די דומה" (עמ' 17, שורה 29). ספק אם קיימת בנמצא פוליסת ביטוח טובה יותר מהפוליסה שהונפקה לתובעים, בה ישנו כיסוי ביטוחי לציוד ולחומרים המשמשים לבתי צמיחה מכוסים, כאשר הם מפורקים ובמערום. לכן דין טענות התובעים לעניין זה – להידחות.

     

     

    מסירת עותק פיזי מהפוליסה

     

47. טוענים התובעים, כי מעולם לא הומצא להם עותק פיזי של התנאים הכלליים לביטול (הג'קט). לכן אין הראל זכאית להסתמך על הסייגים המנויים בה.

     

    הסוכן העיד, כי לאחר הפקת הפוליסה קיבל ממנה העתק והעבירה לחגי (עמ' 42, שורות 26 – 27, עמ' 43, שורות 2, 4). חגי, מצידו, הודה כי הועברה לו ניירת מידי הסוכן. הוא לא טען בפסקנות, כי הג'קט לא התקבל, כי אם טען כי לא זכורה לו העברת הג'קט, ובלשונו (במענה לשאלה: "איזה מסמך פוליסה קיבלת?"): "כמה ניירות. לא זכור לי שכתבתי ספרון" (עמ' 44, שורה 14, וכן בשורה 12). עוז אף אישר בדבריו בקדם המשפט מתאריך 19.3.15, כי חודשים מספר לאחר רכישת הפוליסה "הגיע מן ספר", כלשונו (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 1). משמע שהתובעים אינם יכולים לשלול את טענת הסוכן כי הג'קט אכן הומצא להם, ואף מאששים טענה זו במידת מה.

     

    למעלה מן הצורך אף אבהיר, כי בנסיבות העניין השאלה האם הפוליסה הומצאה או לא לתובעים אינה בעלת חשיבות רבה. זאת מאחר שהתובעים הודו כי היו ערים לכך שאין ביטוח לציוד ולחומר המשמש למבני צמיחה מכוסים, ואף הבהירו כי לכתחילה לא ביקשו ביטוח של ציוד מעין זה. לפיכך מנועים הם מלטעון, כי אין לחריג זה תחולה. יפים לעניין זה דברי המלומד אליאס (עמ' 717): "ממה נפשך: אם המבטח הפר את הפוליסה, דהיינו, הבאת הסייגים לידיעת המבוטח את חובות הגילוי והווידוא - ממילא אין הוא רשאי להסתמך על הסייגים הקבועים בפוליסה, וזאת בין אם הפוליסה הומצאה למבוטח ובין אם לאו. ואם המבטח עמד בחובות הגילוי והווידוא, והביא לידיעת המבוטח את התנאים והסייגים המהותיים לחבותו קודם לכריתת החוזה, ממילא אין כל רלבנטיות לאי-המצאת הפוליסה, שכן ההלכה היא כי מבוטח היודע על קיומו של סייג מסוים בפוליסה מנוע מלכפור בתוקפו".

     

    לטענת התובעים אמנם ידעו כי ציוד וחומרים כאמור אינם מבוטחים – ברם סברו כי הדבר מותנה בכך שבתי הצמיחה עומדים על תילם . ספק אם עצם המצאת הפוליסה היתה משנה את מצבם של התובעים. העידה מומחית הראל הגב' בלאושילד, כי בכל הפוליסות הקיימות בשוק אין כיסוי ביטוחי לציוד ולחומרים המשמשים לבתי צמיחה כאמור (אף כשהם במערום). הנוסחים שצורפו לחוות דעתה מאששים האמור. ממכלול הנוסחים שצורפו עולה הרושם, כי ציוד וחומרים כאמור לא יבוטחו בין אם בתי הצמיחה עומדים על כנם ובין אם אלה מפורקים. השמאי שרף הודה, כי אין בשוק פוליסה המכסה ציוד וחומרים המשמשים לבתי צמיחה. התובעים אף לא צרפו נוסח של פוליסה אחרת בשוק המבטחת ציוד וחומרים שכאלה כאשר הם מפורקים, ולפיכך אני מתרשמת כי הוכח, כי לא ניתן היה להשיג בשוק הביטוח פוליסה שאינה כולל את חריג בתי הצמיחה האמור. בנסיבות אלה, אני מתרשמת כי נשלל הקשר הסיבתי בין אי המצאת הפוליסה לבין הנזק שנגרם לתובעים. המצאת הפוליסה לידי התובעים לא היתה מעלה או מורידה, ולא היה בכוחה לשנות את מצב התובעים לטובה (וראו ת"א (מחוזי, י-ם) 6181/04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) (16.10.2010), בעמ' 190).

     

    לא הוכחה אחריות התובעים לפרוץ השריפה

     

    הראל טוענת לסתירות בין עדויותיהם של עוז וחגי, לרבות לעניין מודעותם לחריג לכיסוי ביטוחי של ציוד המשמש לבתי צמיחה מכוסים, לעניין המועד בו נרכש הציוד שבמחלוקת, השתתפותם בסקר, תכלית הציוד, המקום בו שהו התובעים בעת השריפה, והגורם שהזמין את מכבי האש. לדבריה סתירות אלה מצביעות על חוסר מהימנות. מעבר לכך מעלה הראל, לראשונה בסיכומיה, חשש כי השניים בחרו לספר כי לא היו במשק במועד השריפה מעיד על היותם קשורים בסיבה לפרוץ האש. טענתה האחרונה הועלתה, כאמור, רק בשלב הסיכומים, ומטעם זה בלבד דינה להידחות. לו סברה הראל כי מבוטחיה מעורבים בפרוץ הדליקה – היה עליה לטעון לכך כבר במכתב הדחייה.

     

    למעלה מן הצורך, עצם העובדה כי הראל לא העלתה טענה זו עד לשלב הסיכומים מעידה, כי אין בה ממש, וגם מעדויות התובעים לא התרשמתי כי ניתן להסיק על מעורבותם בכל דרך בפרוץ הדליקה. עדויותיהם של התובעים לעניין המטרה לשמה הופקה הפוליסה וציפייתם כי מכוחה יבוטח הציוד של עוז היו קוהרנטיות ואמינות, והן קיבלו חיזוק בעדותו של הסוכן כאמור, אשר אישר כי פוליסת הביטוח נרכשה לשם ביטוח הציוד של עוז, ואף אישר כי התובעים ביקשו לבטח ציוד זה, שהיה מונח תחת כיפת השמים. גם לעניין התכלית לה שימש הציוד והמועד בו נרכש העידו התובעים באופן אמין ושיטתי, אשר אושר הלכה למעשה בממצאי חוות הדעת טבת (ראו להלן בפרק הנזק). אף לא התרשמתי כי היו פערים משמעותיים בעדויותיהם לעניין נסיבות קרות השריפה.

     

    הנזק

     

    אומדן הנזק

     

48. חוות הדעת של השמאי שרף, עליה מבוססת תביעת התובעים, ניתנה בתאריך 18.12.13, למעלה מארבע שנים לאחר השריפה. חוות דעת זו נסמכת על ממצאי חוות הדעת טבת מטעם השמאי מרמור עבור הראל, שביקר במשק קדמון יום לאחר השריפה.

     

    בחוות הדעת טבת שמונה סעיפים: 1. רשתות צל 30%, 35% "פולישק" 2. מצע גידול מנותק "פרלייט", 10 מ"ק 3. מערכות טפטוף והשקיה כולל צנרת פוליאתילן ואביזרים נלווים 4. יריעות "פלריג" 5. דליים בנפחים שונים לגידול מצע מנותק 6. רשתות צל 50 "מש" "אנטי וירוס" 7. ניילון למנהרות 25 יח', 126 ק"ג כ"א 8. תיקון של ציוד חממות ומנהרות כולל: 20 יח' "חצאי קשת", 10 יח' "יסוד מתכת" 1300 מ"מ, 4 צינורות 10 מ' ''2, 29 "קשתות" ''1 מפתח 7.5 מ' כולל הובלה בשני כיוונים.

     

    אין חולק, כי ניילון למנהרות, רשתות צל 50 "מש" וכן חלקי חממות (חצאי הקשת, יסודות המתכת, הצינורות והקשתות) – כל אלה מהווים ציוד ששימש באופן ייחודי לבתי צמיחה מכוסים. נוכח קביעתי לעיל בדבר תחולת חריג 3.6 לכיסוי הביטוחי לפוליסה, אין ציוד זה מבוטח על פי הפוליסה. יתר הציוד - בא בגדרם של נכסים רב תכליתיים ותכולת חממות, ולפיכך אמור להיות מבוטח על פי הפוליסה. בהתאם, יתמקד הדיון להלן בשומת הנזק לציוד המבוטח בלבד, קרי לרשתות צל "פולישק", מצע גידול מנותק, מערכות טפטוף והשקיה, יריעות "פלריג" ודליים (סעיפי נזק 1 – 5 לחוות דעת טבת). הנזק לציוד האמור הוערך בחוות הדעת טבת בסך של 296,266 ₪ נכון למועד חוות הדעת.

     

    אין חולק, כי השריפה כילתה הציוד כליל, וכי כל שראה השמאי מרמור בעת שהגיע לזירת השריפה היה עיי חרבות וערמות של ציוד מפוחם, כמפורט בחוות הדעת טבת: "במועד בדיקתנו ערכנו יחד עם המבוטחים שיחזור פיזי ותיעוד, ככל שהיה ניתן, אך מחמת שהציוד שמצבור נשרף כמעט כולו עד לאפר, לא ניתן היה לדעת את מלוא היקפו של הנזק" (סעיף 1, עמ' 3 לחוות הדעת טבת).

     

    בעדותו טען השמאי מרמור, כי לצורך עריכת חוות הדעת נסמך על מידע מטעה שקיבל מהתובעים לפיו ציוד זה פורק מחממות בשנת השמיטה האחרונה. הנחה זו מפורטת בחוות הדעת טבת, כדלקמן: "בתום שנת השמיטה (הסתיימה בחודש אוקטובר 2008) פינו המבוטחים מהחממות והמנהרות ציוד ייעודי לגידול על "מצע מנותק" (בשנת השמיטה חל איסור לגידול רגיל) והניחו אותו במצבור בו נשמר כל ציודם הנמצא בשטח פתוח באזור אחסון ב"תחום המשק" השייך להם" (עמ' 2 לחוות הדעת טבת, תחת הכותרת "מהות הנזק").

     

    בדיעבד התברר לו, כי הציוד הועבר כולו מגוש קטיף וכן הונח במערום במקום למעלה מחמש שנים, ובלשונו: "חוות הדעת שלי מבוססת על זה שהם פורקו עכשיו מחממות כפי שנאמר לי" (עמ' 99, שורה 31), וכן (במענה לשאלה: "אם כך כל המספרים שכתבת כאן לא נכונים?"): "מה זה כל המספרים שכתבתי? אם אתה מחליט שהכל פורק משם שום דבר לא נכון" (עמ' 100, שורה 1). אותו מידע חדש עליו מדבר השמאי מרמור נמסר בעדותו של חגי קדמון, אשר הודה, כי חלק מהציוד שהונח במערום הועבר למשק קדמון מגוש קטיף, ובלשונו (במענה לשאלה: "זה ציוד שעוז הביא למשק?"): "מה שהביא, הביא רק אחרי 2005. מה שנשרף זה גם וגם" (עמ' 40, שורה 29), וכן במענה לשאלה: "מתי פעם אחרונה הציוד הזה עבד?"): "תלוי איזה, חלק לא עבד בכלל, למשל הסככות שהוא פירק..." (שם, שורה 31), וכן (במענה לשאלה: "אתה אומר שכל הציוד שהיה ונשרף לא פורק מחממות?"): "אותה שנת שמיטה זה לא היה הציוד הזה. באותה שנת שמיטה הם היו בחממות איך הם יכולים להישרף. הציוד של החממות לא בעסק הזה בכלל, הוא לא נשרף ולא תבענו אותו. אחרי שנת השמיטה פירקו את הציוד משם, וזה חלק מן הציוד. אולי אפילו חלק קטן" (עמ' 43, שורות 9 – 10).

     

    מעדותו של חגי עולה, כי חלק מהציוד הועבר למשק מכפר דרום והיה מונח במערום, בעוד שחלק מהציוד שימש באופן שוטף לפעילות המשק, עד לקיץ האחרון שקדם לשריפה (עמ' 41, שורה 6). חגי הבחין בין ציוד אותו הגדיר כ"מעורב", ששימש גם לפעילות השוטפת במשק, לבין ציוד שהועבר מכפר דרום והונח במצבור מאז, כדלקמן (במענה לשאלה: "זה ציוד שפורק מהחממות של עוז בכפר דרום?"): "חלק מהציוד הזה. הדליים כולם. צינורות ההשקיה מעורב" (עמ' 43, שורה 23). גם עוז הודה בעדותו, כי חלק מהציוד היה מונח במערום עוד מאז שהועבר מכפר דרום, אף כי טען, כי חלק מהציוד שימש לגידולי החממות בשנת השמיטה שהסתיימה כשנה לפני קרות השריפה, ובלשונו (במענה לשאלה: "אמר לנו אביך בהגינותו שחלק מהציוד שהיה שם במערום פורק על ידך מחממות כפר דרום ולא עשית בו שום שימוש במשק של אביך עד לשריפה?"): "יש עדיין ציוד שנמצא שם גם במערומים שגם היום אחרי עשר וחצי שנים לא הגיע לשימוש. יש גם ערימות של עציצים שלא השתמשתי שתי שמיטות. החלטתי להשתמש בקוטר אחר ... " (עמ' 26, שורות 16 – 17), וכן: "חלק מהציוד זה ברמה של חודש/ חודשיים לפני השריפה. וחלק ממנו ברמה של יכול להיות חודש וחלק יכול להיות ... זה היה סוף שנת שמיטה וגם תחילת חורף. מדובר היה בסתיו. הורדנו את הרשתות וגם ריכזתי שם עוד ציודים. הורדתי את הרשתות מהחממות" (עמ' 26, שורות 8 – 11).

     

    בחוות הדעת טבת הוערך הנזק לרשתות צל 30%, 35% "פולישק" בסך של 49,044 ₪. במקור, תבעו התובעים נזק בסך של 183,00 ₪ (סעיף 1 לחוות הדעת טבת, תחת הכותרת "היקף הנזק", עמ' 2). ברם הראל הכירה בנזק לרכישה מוכחת בלבד, בהתאם לחשבוניות שהוצגו לפניה, המתייחסות כולן למועדים מאוחרים למועד המעבר לכפר דרום, כדלקמן: "הוצגו – חשבונית 10856 מתאריך 30.09.2007 עבור 17,000 מ"ר, חשבונית 10462 מתאריך 31.08.2007 עבור 13,616 מ"ר וחשבונית 1993 מתאריך 31.08.06 עבור 1,470 מ"ר – סה"כ 32,086 מ"ר. סה"כ 32,086 מ"ר ... ההערכה נקבעה לפיכך תוך הפחתה של 8 סטים (מתוך 50) שנמצאו עדיין ליד החממות לפני הבאתם למצבור, בניכוי 3 עונות שהיו בשימוש (מיועדות לעשר עונות), על פי כמות הרכישה המוכחת, לפי 2.6 ₪/מ"ר" (סעיף 3 תחת הכותרת "ביאורים", בעמ' 3 לחוות הדעת). משמע שבניגוד למצג שהציגה הראל, חוות הדעת טבת הכירה רק בנזק לציוד שנרכש לאחר המעבר למשק קדמון.

     

    בחקירתו טען השמאי מרמור, כי בהתחשב במידע החדש לפיו הועברו הרשתות מכפר דרום, יש לשום הנזק לרשתות הצל כאפס. לאחר מכן תיקן עצמו וטען, כי יש להעמיד הנזק על מחצית הנזק שהוערך בחוות הדעת טבת, ובלשונו (במענה לשאלה: "אם הרשתות הגיעו מגוש קטיף ולא מפירוק החממות מה המספר הזה אפס?"): "למעשה הטווח של הבלאי 5 שנים. אז זה אפס. גם על הרשתות" (עמ' 100, שורה 5), וכן (במענה לשאלה: "מפנה שוב לסעיף 1 – אם הרשתות שכבו 5.5 שנים במקום 49,000 צריך להיות רשום 0?"): "לא. חצי" (שם, שורה 9). תשובותיו אלה של השמאי מרמור תמוהות למדי. גם אם אתעלם מההערכות הסותרות שהעריך השמאי מרמור (מאפס ועד למחצית סך הנזק), הרי שתשובותיו מעלימות העובדה כי אומדן הנזק מתייחס לרשתות צל שהוכח כי נרכשו לאחר המעבר מכפר דרום למשק קדמון (שהתבצע בשנת 2005) בין השנים 2006 – 2007. עצם רכישתן לאחר המעבר למשק קדמון מאששת את טענת התובעים, כי מדובר בציוד ששימש באופן פעיל לצרכי פעילות משק קדמון.

     

    הראל לא סיפקה כל הסבר לפער בין טענות השמאים מטעמה לפיהן מדובר בציוד ישן שהועבר מכפר דרום לבין ממצאי חוות הדעת של אותם שמאים. היא כלל לא נדרשה לטענות התובעים לעניין חשבוניות הרכישה על בסיסן ניתנה חוות הדעת. לפיכך איני מתרשמת כי קיימת הצדקה לסטות מאומדן הנזק המפורט בחוות הדעת טבת, ודין טענות הראל לעניין הנזק ליריעות הצל להידחות.

     

    הנזק למצע לגידול מנותק (פרלייט"), 10 מ"ק הוערך בסך של 6,350 ₪. אומדן הנזק נסמך על מסמכי רכישה במהלך השנים. הובהר בחוות הדעת, כי הכמות הנתבעת הולמת את הכמות שתועדה, וכי התביעה סבירה (סעיף 4 תחת הכותרת "ביאורים", בעמ' 3 לחוות הדעת). בעדותו אישר השמאי מרמור, כי מדובר בציוד "חדש". לפיכך אין לסטות מאומדן הנזק המפורט בחוות הדעת טבת.

     

    הנזק למערכות טפטוף והשקיה כולל צנרת פוליאתילן ואביזרים נלווים הוערך בסך של 118,000 ₪ (במקור תבעו התובעים מהראל פיצוי בסך של 217,000 ₪ בגין נזק למערכת ההשקיה, כעולה סעיף 3 לחוות הדעת טבת, תחת הכותרת "היקף הנזק", בעמ' 2). הובהר בחוות הדעת, כי אומדן הנזק נסמך על "מסמכי רכישה מהשנים 2006 – 2008 עבור מאות פריטים למערכת הטפטוף על כל אביזריה הנלווים ופריטים נוספים שאינם רלוונטיים, בסכום כולל של 167,721 ₪. ההערכה משקפת, בין היתר, שימוש שנעשה בעונת גידול אחת (מתוך 5 עונות מיועדות) והפחתה של ציוד שלא היה במצבור ו/ או מפורט בחשבוניות אך לא שייך לחלק זה" (סעיף 5 תחת הכותרת "ביאורים", בעמ' 3 לחוות הדעת). משמע, שחוות הדעת הכירה אך ורק בנזק לציוד שהוכחה רכישתו לאחר המעבר מכפר דרום – בין השנים 2006 – 2008. נוכח זאת אין אלא לתמוה על עדותו של השמאי מרמור, לפיה "בהנחה שהכל פונה מגוש קטיף", ראוי לאמוד הנזק בשיעור של רבע מסך הנזק הנקוב בחוות דעתו (עמ' 100, שורות 15 – 21). בפועל חשבוניות הרכישה מאששות את טענת התובעים כי מדובר בציוד שנרכש לאחר המעבר מכפר דרום. לכן איני מוצאת לנכון להפחית מסך הנזק שנאמד בחוות הדעת טבת לציוד ההשקיה.

     

    הנזק ליריעות "פרלינג" הוערך בסך של 51,192 ₪. גם כאן, הערכת הנזק היתה אך ורק בהתאם לכמות רכישה מוכחת. כל הרכישה התבצעה לאחר המעבר מכפר דרום, כדלקמן: "הוצגו – חשבונית 10856 מתאריך 30.09.2007 עבור 14,000 מ"ר, חשבונית 398 מתאריך 29.02.2008 עבור 4,000 מ"ר וחשבונית 397 מתאריך 28.02.2008 עבור 17,550 מ"ר – סה"כ 35,550 מ"ר ... ההערכה נקבעה בכמות הרכישה המוכחת, לפי 2.0 ₪/ מ"ר, בהפחתה של 3 סטים (מתוך 30) שנמצאו עדיין ליד החממות לפני הבאתם למצבור, בניכוי עונת שימוש אחת (מיועדות לחמש שנים)" (סעיף 6 תחת הכותרת "ביאורים", בעמ' 3 לחוות הדעת). מדובר, אם כן, ביריעות שנרכשו כולן למעלה משנתיים לאחר המעבר מכפר דרום. אין אלא לתמוה על עדותו של השמאי מרמור, לפיה יש להעמיד הנזק ליריעות אלה על סך של 12,500 ₪ בלבד מאחר שמדובר ביריעות שהועברו מכפר דרום (עמ' 100, שורות 28 – 31). מכל מקום לאור הנימוקים שנמנו לעיל איני מוצאת לנכון לסטות מקביעות חוות הדעת טבת ביחס לנזק ליריעות הפרלינג.

     

    הנזק לדליים בנפחים השונים לגידול במצע מנותק הוערך בסך של 71,680 ₪. בשונה מיתר הציוד, לא הוצגו חשבוניות רכישה של הדליים ונקבע אומדן כללי. ניכר, כי אומדן זה מתחשב בכך שהדליים נרכשו זמן לא רב קודם לקרות השריפה, שכן נוכתה משוויים עונת שימוש אחת תחת ההנחה כי הם מיועדים לחמש עונות, כדלקמן: "נתבע נזק ל- 58,00 דליים בנפחים שונים. ההערכה נקבעה לפי 3.2 ₪ לדלי עבור 28,000 דליים בנפח 8 ליטר ... בניכוי עונת שימוש אחת (מיועדים לחמש עונות) (סעיף 7 תחת הכותרת "ביאורים", בעמ' 3 לחוות הדעת). בעדותו הודה חגי, כי הדליים כולם הועברו מכפר דרום, ובלשונו (במענה לשאלה: "זה ציוד שפורק מהחממות של עוזר בכפר דרום?"): "חלק מהציוד הזה. הדליים כולם. צינורות השקיה מעורב" (עמ' 43, שורה 24, וכן ראו לעיל). חגי אף הודה, כי הוא לא השתמש בדליים בשנת השמיטה שקדמה לאירוע השריפה, ובלשונו (במענה לשאלה: "חלק מהציוד עשיתם שימוש בשנת שמיטה גם אצלך במשק?"): "אצל עוז. אני לא השתמשתי בדליים. במשק שלי זה היה" (שם, שורה 26). גם עוז אישר, כי ישנן ערימות של עציצים בהם לא השתמש, ובלשונו: "יש עדיין ציוד שנמצא שם גם במערומים שגם היום אחרי עשר וחצי שנים לא הגיע לשימוש. יש גם ערימות של עציצים שלא השתמשתי שתי שמיטות. החלטתי להשתמש בקוטר אחר" (עמ' 26, שורות 16 – 17), אף כי טען, כי השתמש בעציצים לפעילות שוטפת במשק: "את העציצים אני משתמש לטובת משתלה, רשתות, ניילונים" (עמ' 23, שורה 8). משמע שאף אליבא דתובעים, הדליים הועברו כולם מכפר דרום בשנת 2005, ומשמע שנרכשו לכל הפחות כארבע שנים קודם לקרות השריפה. לאור זאת אמדנם בהתאם לחוות הדעת טבת היה שגוי, שכן התבסס על הנחות יסוד מוטעות. בחוות הדעת טבת הובהר, כי נקבעה הערכה עבור 28,000 דליים, אף כי נתבע נזק ל- 58,000 דליים, וזאת נוכח בדיקה מדגמית שהתקבלה על דעת התובעים במועד הבדיקה (סעיף 7 לחוות הדעת, לעיל). השמאי שרף אימץ את ממצאי חוות הדעת טבת ביחס לאומדן הנזק (בכפוף לשתי הסתייגויות אודותיהן ארחיב להלן). לפיכך איני מוצאת לנכון לסטות מההכרה העקרונית לנזק ל- 28,000 דליים בלבד. אני מקבלת את טענת הראל, כי יש להפחית משווי הדליים בלאי בהתחשב בגילם ובמצבם.

     

    בחקירתו העריך השמאי מרמור כי לאחר שהתברר כי הדליים עמדו במערום מאז המעבר מכפר דרום, יש לאמוד הנזק בשיעור של רבע מהנזק כפי שנקבע בחוות הדעת. לאחר מכן חזר בו וקבע, כי במקרה זה הנזק הוא אפסי, ובלשונו (במענה לשאלה: "דלאים כמה צריך להיות כתוב?"): "1/4 ממה שכתוב. דלאים זה 5 שנים אז צריך שיהיה רשום אפס" (עמ' 101, שורה 1).אמנם נכון הוא, כי אומדן הנזק לדליים שבחוות הדעת אינו מתחשב בגילם ובמקורם של דליים אלה, ויש לתהות מדוע לא הבהירו התובעים הבהירו האמור לשמאי מרמור מייד לאחר השריפה. משלא נמסר מידע לשמאי מרמור כאמור, מנועים התובעים מלהלין על הסתייגות השמאי מרמור מממצאי חוות הדעת טבת ביחס לנזקי הדליים ו"תיקונה" בעדותו בבית משפט. אין הראל כבולה בחוות דעת המושתתת על מידע שגוי שנמסר מהתובעים, ואין ערך ממשי לאומדן המוטעה שבחוות הדעת.

     

    עם זאת, איני מתרשמת כי די בעדותו של השמאי מרמור, ובטענתו כי אין להכיר בנזק לדליים, מחמת העובדה שערך השיירים (גרט) הינו אפס, כדי לפטור הראל כליל מפיצוי בגין הנזק שנגרם. לטענת השמאי מרמור יש להכיר בפחת בשיעור של 100% לדליים (עמ' 100, שורות 18 – 19, וכן עמ' 101, שורות 3 – 4). טענתו זו נטענה כלאחר יד, מבלי שתגובה בכל אסמכתא. אין לה אחיזה בהוראות החוק, ובכללן בתקנות מס הכנסה (פחת), שאינן מתחשבות במיקום כמדד לשיעור פחת על נכסים. טענה זו סותרת את האמור בחוות הדעת טבת שנערכה כאמור על ידי השמאי מרמור עצמו. חוות הדעת טבת נערכה תחת הרושם, כי הציוד הונח במערום תחת כיפת השמים משך למעלה משנה (ממועד פירוק החממות ב- 9.08 ועד קרות השריפה ב- 11.09). ברם חוות הדעת לא התחשבה בעובדה זו באומדן הנזק. לכן ספק אם יש מקום להעלאת טענה זו כעת. גם השמאי חזן לא התייחס למיקום הציוד במדד לאומדן שיעור הפחת. השמאי חזן העיד בהרחבה כי בקביעת שיעור הפחת נבחנים זמן השימוש ותדירות השימוש בנכס (עמ' 104, שורה 28). הוא הבהיר, כי במקרה של ספק בחישוב הפחת הוא בודקו לאור מנגנוני מס הכנסה לאומדן פחת (שאינם מתחשבים במיקום הנכס כמדד לקביעת שיעור פחת). הוא אף נמנע מקביעה, כי פחת על ציוד ששהה תחת כיפת השמים כאמור יעמוד על 100%. לפיכך איני מקבלת את קביעותיו של השמאי מרמור, כי אין להכיר בנזק שנגרם בעטיה של שריפת הדליים.

     

    בהיעדר אומדן ראוי לנזק לדליים, ובהתחשב בכמות הדליים ובגילם, אני אומדת, אם כן, הנזק לדליים על דרך האומדנא בסך של 15,000 ₪.

     

    סיכומם של דברים, לא התרשמתי כי קיימת הצדקה לסטייה מאומדן הנזק לרשתות הצל "פולישק", למצע לגידול מנותק "פרלייט", למערכות הטפטוף וההשקיה, וליריעות "פרליג". הנזק לדליים נאמד בסך של 15,000 ₪. הנזק לציוד זה מסתכם בסך של 239,586 ₪ נכון למועד חוות הדעת טבת.

     

    ערך הציוד כבסיס השיפוי

     

49. בהתאם לסיפא לסעיף 7.7 לפרק הראשון בחלק הרביעי לתנאים הכלליים, שיפוי בגין נזק לציוד שיצא מכלל שימוש לפני קרות מקרה הביטוח יחושב כ"שווי הממשי של הרכוש שניזוק מיד לפני קרות מקרה הביטוח תוך התחשבות בגילו, סוגו ומצבו" (עמ' 14 לתנאים הכלליים). לטענת הראל במקרה דנן עסקינן בציוד שהיה מונח במערום משנת 2005 בעקבות המעבר מכפר דרום, אשר למעשה יצא מכלל שימוש, ולכן בסיס השיפוי הינו ערכו הריאלי של הציוד. עוד טוענת הראל, כי גם מהטעם שהתובעים לא רכשו ציוד חלופי, יש לשפות בהתאם לערכו הריאלי של הציוד, וזאת בהתאם לרישא של סעיף 7.7, לפיה כל עוד לא נשא המבוטח בהוצאות תיקון או החלפה – "תוגבל אחריותו של המבטח לערכו כחדש של הרכוש במועד קרות מקרה ביטוח בניכוי מתאים בגין בלאי ושימוש".

     

    באשר לטענת הראל כי הציוד מושא התביעה יצא מכלל שימוש - כפי שהרחבתי לעיל – טענה זו התבררה כבלתי נכונה. חוות הדעת טבת הכירה אך ורק בנזק לציוד שנרכש לאחר המעבר מכפר דרום (למעט הדליים, כמפורט לעיל). עובדה זו תומכת בגרסת התובעים, כי מדובר בציוד שהיה שמיש. באשר לטענתה השניה של הראל – אכן במקרה דנן, לא הציגו התובעים אסמכתאות לרכישת ציוד חלופי תחת הציוד שנשרף. עוז אמנם טען בעדותו, כי רכש לפי הצורך ציוד חדש, אך הודה, כי לא קנה באופן מסודר ושיטתי ציוד חלופי כנגד מכלול הציוד שנהרס (עמ' 24, שורות 9 – 10). גם חגי אישר בעדותו, כי לא נקנה ציוד חדש, ובלשונו (במענה לשאלה: "אחרי השריפה רכשת צנרת שנשרפה שם?"): "לא. צמצמתי, ירדתי לבסוף ל- 25 דונם" (עמ' 47, שורה 17, וכן שורה 3). וכן השמאי שרף הודה בעדותו, כי אינו יודע אם התובעים קנו ציוד חדש תחת הציוד שנהרס (עמ' 28, שורה 18). בנסיבות אלה, איני מתרשמת כי קיימת הצדקה לשיפוי בערכי כינון ולסטייה מאומדן הנזק בהתאם לחוות הדעת טבת ע"פ ערכו הריאלי של הציוד.

     

    לטענת השמאי שרף מטעם התובעים, לצורך תגמולי הביטוח יש לאמוד הנזק לציוד בערכו כחדש מהטעם שמדובר במלאי שאינו מפורט, וזאת בהתאם להוראת סעיף 7.6 לפרק הראשון לחלק הרביעי, אשר זו לשונה: "מלאים שאינם מפורטים לעיל – ערך הרכישה במועד קרות מקרה הביטוח".

     

    פרשנות השמאי שרף את המונח "מלאי" אינה מתיישבת עם לשונו הפשוטה של ההסכם, ואינה הפרשנות המקובלת בשוק, בהתאם לכללי החשבונאות הנוהגים והוראות הדין. הפרשנות המקובלת למונח מלאי הינה נכסים הצפויים להימכר במהלך העסקים הרגיל. הציוד מושא התביעה משמש לפעולות ייצור – קרי למקור הכנסה, וככזה הינו רכוש קבוע בעסק ולא מלאי. המונח "מלאי" אינו מוגדר בפוליסה. לצרכי מס, מוגדר מלאי עסקי בסעיף 85(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (לא מצויה הגדרה נוספת למונח "מלאי עסקי" בפקודה), כדלקמן:

     

    (ג)בסעיף זה –

    "מלאי עסקי" - כל נכס מיטלטלין או מקרקעין הנמכר במהלכו הרגיל של העסק, או שהיה נמכר כך אילו הבשיל או הגיע לגמר יצורו, הכנתו או בנייתו, וכל חומר המשמש בייצורו, בהכנתו או בבנייתו של אותו נכס;

     

    מהגדרה זו עולה, כי מלאי עסקי כולל נכסים הנמכרים במהלכו הרגיל של עסק. גם חומרים המשמשים לייצור, הכנה או בניה של נכסים הנמכרים במהלכו הרגיל של העסק, אשר יימכרו בסופו של דבר יחד עם הנכסים הנמכרים במהלכו הרגיל של העסק – מהווים מלאי עסקי. עם זאת מלאי עסקי אינו כולל ציוד שתכלית החזקתו לשמש כמקור הכנסה מפעילות שיעשו בו. ציוד שכזה הינו רכוש קבוע בעסק ומכירתו עשויה להניב הכנסה הונית (להבדיל מפירותית). במילים אחרות, נכסים הצפויים להימכר במהלך העסקים הרגיל (לרבות החומרים מהם עשויים נכסים אלה) מהווים מלאי עסק. לעומת זאת, נכסים המשמשים כמקור הכנסה, ובכללם נכסים המשמשים לפעולות ייצור – אינם מהווים מלאי עסקי (ראו, בין היתר, ע"א 347/76 מדינת ישראל נ' א' טרגר להשקעות ולבנין בע"מ, פ"מ ל"א(1) 645, 652; ע"א 10554/02 ערכים תיקי השקעות (1993) בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 1 [פורסם במאגרים] (21.11.2006) עמ' 24 - 25, וכן ו"ע 44860-03-14 אחזקות ליגת בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה [פורסם במאגרים] (29.9.16), פסקאות 46 - 50).

     

    הציוד שבמחלוקת שימש לבתי צמיחה מכוסים, קרי לצרכי המנגנון שהניב תפוקה חקלאית. חגי אישר, כי התובעים לא ניהלו עסק למכירת ציוד חקלאי, וכי הציוד מושא התביעה לא נמכר כעניין שבשגרה כחלק ממהלכו הרגיל של העסק, אלא מעת לעת, כמכירה הונית של ציוד קבוע של העסק, כעולה מעדותו (במענה לשאלה: "הציוד הטפטפות והכל אתה לא סוחר בזה?"): "אני לא. תשאלי את עוז. אין לו חנות, הוא לא סוחר. אני יודע שהיה שתלן שרצה ציוד השקיה, אבל הוא לא קונה, מוכר. עודף ציוד אם מישהו רוצה לקנות" (עמ' 47, שורות 10 – 11). גם עוז אישר האמור בעדותו: "אני משתמש ואם אני רואה לנכון שאני לא אצטרך אני מוכר. או שעברתי לחממה אחרת אז אני יכול למכור אותו" (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 12 – 14). ניכר היה מעדותו, כי הוא מכנה ציוד זה בשם "מלאי" בשל העובדה כי הציוד לא היה בשימוש והונח במערום, ובלשונו: "לצורך העניין אז זה היה בתור מלאי. גורשנו בשנת 2005 עקרונית כל הציוד שאני אומר את זה, שימש אותנו לשמיטה עמד בתור מלאי. זה היה מערומים מאוד מאוד גדולים שאותם העברנו" (עמ' 21, שורות 12 – 14). גם השמאי שרף, אשר העלה לראשונה הטענה, כי יש לראות בציוד משום מלאי, הודה, כי אין המדובר בציוד שנמכר כחלק ממהלכו הרגיל של עסקם של התובעים, ובלשונו: "אני יודע על גידולים חקלאיים הם לא עסקו במכירה של ציוד, אם זו השאלה. לא כעסק" (עמ' 20, שורה 2). הוא הגדיר מלאי כרכוש המשמש את העסק, ובלשונו (במענה לשאלה: "כלומר זה רכוש שבמשק המשמש את המשק?"): "בוודאי. בוודאי. זו ההגדרה שלי למלאי. לרכוש המשמש את העסק" (עמ' 19, שורה 23), וכן: "בהבחנה שלי עשיתי הבחנה בין הפירות, היבול שאותו הוא מוכר, כמו בהקבלה של חנות בגדים לבין דברים שרוכשים לשימוש לצורכי המשק" (שם, שורות 25 – 26). ברם עצם העובדה שהציוד שימש את העסק – אינה מספקת לשם הגדרתו כמלאי. גם העובדה שהציוד לא היה בשימוש והונח במערום אינה מדד לצרכי ההכרה ברכוש כמלאי. ההיפך הוא הנכון. העובדה שמדובר בציוד המשמש את העסק, ואשר הונח במערום באחסון – רק מחזקת הרושם כי מדובר בציוד המהווה רכוש קבוע, שלא נמכר כחלק ממהלכו הרגיל של העסק.

     

    מעדויותיהם של התובעים עולה, אם כן, כי הציוד המשמש לבתי צמיחה מכוסים אינו חלק מנכסים שעתידים להימכר במהלכו הרגיל של העסק. מדובר במקור הכנסה לצרכי פעולת ייצור, המהווה נכס הוני, ואשר אינו מלאי עסקי, וגם מטעם זה דין פרשנותם להידחות.

     

    מטעם זה איני מוצאת הצדקה לסטות מאומדן הנזק שבחוות הדעת טבת בערכי שיפוי. מאחר שאני דוחה את פרשנות השמאי שרף לעניין היות הציוד בגדר "מלאי" מתייתר הצורך בהכרעה בטענת הראל, כי הפוליסה אינה מכסה מלאי. אך במאמר מוסגר אציין, כי אין די בטענה כי בהיעדר אזכור מפורש של המלאי – לא יבוטח על פי הפוליסה. יושם אל לב, כי בסקר מפורט אף מלאי קש (סעיף 2.4) וגם בכך יש כדי להעמיד טענת הראל זו באור בעייתי.

     

    ביטוח אגדי שלד המתכת לסככה

     

50. בחוות דעתו של השמאי שרף נטען, כי אגדי שלד מתכת לסככה לא תועדו בחוות הדעת מטעם שמאי הראל. אגדים אלה אינם משמשים לחממות, ואינם באים בגדרו של החריג (סעיף 8(ב) לטבלה שבעמ' 4 לחוות הדעת השמאית מטעמו). מר שרף העיד, כי מדובר באגדים השונים מ"חצאי הקשת" שתועדו בחוות הדעת טבת (סעיף 8(א) לטבלת שרף), ובלשונו (במענה לשאלה: "הסעיף שהוספת ב 8 ב' מה זה, זה לא ראיתי בטבת?": "נכון, זה הדבר היחידי שלא היה בטבת, היה שם חלקים של מבנה סככה היה שם צנרת, אגדים של שלד וקונסטרוקציה לבניה של סככה שהיתה מפורקת והיא נפגעה מהאש באותו מוקד" (עמ' 30, שורות 1 – 3), וכן (במענה לשאלה: "ראית את הברזלים שכלולים ב- 8 א?"): "כן, הם שונים לחלוטין, שם היו חלקים אחרים" (שם, שורה 9).

     

    עוז העיד על אגדי הסככה (שבסעיף 8(ב) לטבלת שרף) ועל ההבדל בינם לבין הקשתות (שבסעיף 8(א) לטבלת שרף) באמרו: "היו עוד חלקים שנשרפו רק בדיווח הראשון מה שנכתב ומה שדווח היה על האגדים. דונם קונסטרוקציה נשארו לי 10 מצעים זה רוחב של קשת ששמים במנהרה זה עשר מטר חמש קשתות. בדונם צריכים להיות מאה מטר זה שלושים ושלוש כפול שתיים יש שישים ושש חצאים. זה אומר הערך הכספי של הצינורות מתכת החצאי קשתות הוא קרוב למשהו כמו 5,000 שקלים והערך שלהם זה הברזל והאגדים שבהם אתה יכול להשתמש בחנייה לרכב זה נשאר לי מהבנייה של החממות והאגדים זו הייתה סככה מאוד גדולה ברוחב 22/22 ס"מ עובי של 1 ס"מ ששמים אגדים מאוד, מאוד מסיבים ששימשו אותי בכפר דרום שהייתה לי שם סככה האגדים האלה מהחום התעקמו. הראיתי אותם לשמאי. הוא כתב חצאי קשת פלוס אגדים. אני מעריך שהוא צילם את זה" (עמ' 35, שורות 6 – 13).

     

    טענות התובעים לעניין אותם אגדי סככות, אשר לא היתה כל הצדקה להחרגתם מהכיסוי הביטוחי, לא נסתרו. ההיפך הוא הנכון, הודעה מוקדמת מטעם שמאי הראל וחוות הדעת טבת – איששו טענות אלה.

     

    בהודעה מוקדמת מתאריך 12.11.09 שערך השמאי מרמור (חתום עליה השמאי מנשה חזן) מוזכרים האגדים, כדלקמן: "חלקו הארי של הנזק מתייחס לציוד זה (שפורק כאמור מ- 50 חממות ומנהרות) כולל ציוד השקיה, יריעות מסוגים שונים ואביזרים שונים, כולם מיועדים לגידול בשיטה של "מצע מנותק" שמרביתו נשרף לחלוטין ונותר ממנו אפר בלבד. כמו כן נגרם נזק לחלקי מתכת ("אגדים" ו"קשתות") המהווים חלקי חילוף לחממות ומנהרות שהיו מונחים במצבור" (עמ' 1 להודעה המוקדמת). מלשון ההודעה המוקדמת אנו למדים, כי "חלקו הארי" של הנזק היה ציוד שפורק מחממות, ברם לצד ציוד החממות והציוד לגידולי מצע מנותק – היו גם אגדים שניזוקו. המונח "אגדים" מוזכר גם בחוות הדעת טבת, כדלקמן: "כמו כן נגרם נזק לחלקי מתכת ("אגדים" ו"קשתות") המהווים חלקי חילוף לחממות ומנהרות שהיו מונחים במצבור (עמ' 2 לחוות הדעת, תחת הכותרת "מהות הנזק"). עם זאת, בפירוט היקף הנזק מושמטת, משום מה, התייחסות לאותם "אגדים", כדלקמן: "תיקון של ציוד חממות ומנהרות כולל: 20 יח' "חצאי קשת" 10 יח' "יסוד מתכת 1300 מ"מ, 4 צינורות 10 מ' ''2, 29 "קשתות" ''1 מפתח 7.5 מ', כולל הובלה בשני כיוונים" (סעיף 8 לפרק היקף הנזק, עמ' 2 – 3 לחוות הדעת). לא ניתן כל הסבר בחוות דעת זו להשמטתם של האגדים מפירוט היקף הנזק.

     

    חוות הדעת של השמאי מרמור ושל השמאי חזן, שהוגשו כחלק מראיות הראל (אינן נושאות תאריך), מתייחסות בהרחבה לחוות דעתו השמאית של שמאי התובעים מר שרף, אך שתיהן סותמות ואינן כוללות כל התייחסות לסוגיית האגדים, ובכך יש לומר דרשני.

     

    בחקירתו נדרש השמאי מרמור לתאר מה הציוד שניזק מעבר לציוד שפורק מחממות (במענה לשאלה: "חלקו הארי אתה מתייחס לציוד שפורק – מה נותר?"): "הקשתות וחלקו המתכתי לקשתות. הוא לא פורק מחממה אלא זה חלק של חממה. כמו כן נגרם נזק לחלקי מתכת המהווים חלקי חילוף לחממות ומנהרות. זאת אומרת שזה לא אמור להיות מורכב זה מחכה לרגע שצריך להרכיב אותו" (עמ' 94, שורות 1 – 3). במילים אחרות, השמאי מרמור הבהיר, כי לצד הציוד והחומרים שפורקו מחממות היו אף חלקי חילוף לחממות, אותם תיאר כקשתות וכ"חלקי מתכת".

     

    עם זאת, השמאי מרמור לא הבהיר מה פשרם של אותם "חלקי מתכת". הוא טען, כי במקור סבר כי הם חלקי חילוף לחממות. אך לאחר שנודע לו כי מדובר בציוד שפורק מכפר דרום, הוא סבור כי אין המדובר בציוד השייך לחממות החדשות שהוקמו במשק קדמון, ובלשונו: "בהתחלה הבנתי שזה שייך לחלקי חילוף של חממות. זה לא שייך לאירוע ולא שייך לחממות הקיימות" (עמ' 95, שורות 8 – 9). ברם מעבר לקביעתו זו, כי אין המדובר בחלקי מתכת השייכים לחממות החדשות, התקשה השמאי מרמור לקבוע – מה פשרם של חלקי מתכת אלה. הוא קרא להם "חלקי חילוף" (במענה לשאלה: "אתה אומר שהבדים לא פורקו מהחממות?"): "הם לא פורקו, זה חלקי חילוף". אך בד בבד העיד, כי אינם חלקי חילוף (במענה לשאלה: "עכשיו אתה אומר שזה כן חלקי חילוף?"): "לא. אני אומר שזה מה שהוא אמר לי אבל עכשיו אני אומר שזה לא נכון ... לא פורק שם דבר בשנת שמיטה" (שם, שורות 17 – 20).

     

    במילים אחרות, לטענת השמאי מרמור הוטעה לסבור, כי חלקי המתכת פורקו מחממות קיימות במשק קדמון, ובדיעבד לאחר שנודע לו כי הציוד הועבר מכפר דרום ועמד זמן רב בשדה – אינו יכול לשער מה מקורו. טענה זו אינה משכנעת, שכן אליבא דתובעים האגדים כלל לא הוצגו ככאלה שפורקו מחממות, אלא כאגדי סככה, אשר כלל אינם קשורים בחממות. גרסתם זו נתמכת, כאמור, בהודעה המוקדמת מטעם השמאי מרמור עצמו, אשר תיעדה אגדים, שאינם חלק מציוד החממות. העובדה כי הציוד הועבר, אם כן, מכפר דרום, אינה משנה את ההתרשמות המקורית, כי לכתחילה דובר בציוד אשר על פי אופיו וטיבו אינו משמש לחממות כי אם לסככה, וככזה, הוא מבוטח.

     

    סיכומם של דברים, טענת התובעים, כי לצד קשתות שפורקו מחממות היו בזירה אגדי סככה מפורקים מצאה חיזוק בהודעה המוקדמת שתיעדה אגדים. השמטתם של אותם אגדים מחוות הדעת טבת, כמו גם מחוות הדעת המאוחרות של השמאי מרמור והשמאי חזן – ומעדויותיהם מעוררת תהיות. הודאתו של השמאי מרמור, כי "סיווג" חלקי המתכת כחלקי חילוף לחממות שגוי – אף היא מחזקת את טענת התובעים, כי מדובר היה באגדי סככות ולא בחלקי חילוף של חממות.

     

    השמאי שרף העיד, כי ביקר במקום, הצליח להתרשם מהציוד, והבחין באגדים אשר היו שונים לחלוטין מיתר החלקים המתועדים בסעיף 8 לחוות הדעת טבת, ובלשונו: "היה שם חלקים של מבנה סככה היה שם צנרת, אגדים של שלד וקונסטרוקציה לבניה של סככה שהיתה מפורקת והיא נפגעה מהאש באותו מוקד" (עמ' 30, שורות 1 – 3), וכן (במענה לשאלה: "זה לא אותם אגדים שנכללים ב- 8 א'?"): "לא, זה שונה לחלוטין" (שם, שורה 5). הראל בחרה שלא לחקור השמאי שרף על אומדן הנזק לאגדים, ולא הציגה כל אומדן חלופי לנזק לאגדים. לפיכך אני מתרשמת כי שומת הנזק בחוות הדעת מטעם השמאי שרף לאגדים המדוברים לא נסתרה ומכירה בנזק לאגדים בסך של 46,080 ₪, נכון למועד חוות הדעת טבת.

     

    טענת ביטוח החסר

     

51. תקרת האחריות שנרכשה במסגרת הפוליסה עומדת על סך של 1,000,000 ₪, בעוד הערכת הסוקר עמדה על סך של 813,470 ₪ בלבד. מטעם זה, טוענת הראל, כי לתובעים ביטוח חסר בשיעור של 34% (היחס בין סכום הביטוח לבין שווי הנכסים שביקשו התובעים לבטח, כנקוב בתביעתם), וזאת בהתאם להוראות סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח.

     

    טענה זו הועלתה על ידי הראל לראשונה בסיכומיה, ולו מטעם זה דינה להידחות בהיותה הרחבת חזית אסורה. למען הסר ספק אבהיר, כי אין מקום במקרה דנן להחלת כללי ביטוח החסר כאשר סכום הביטוח מוגבל בתקרה הנמוכה משווי הרכוש המבוטח, עת לכתחילה לא ניתנה כל הערכה בסקר או בפוליסה של שווי הציוד שבמחלוקת. הראל היא אשר גרמה לתוצאה זו של "ביטוח בחסר" כטענתה. הסוקר מטעמה לא הכליל הציוד המדובר בסקר, חרף בקשתם המפורשת של התובעים שתועדה בהצעת הביטוח. הסקר בוצע באופן רשלני וחלקי, מבלי לסקור את מלוא הציוד שבמשק קדמון מפאת אילוצי זמן ומזג אויר. לתובעים לבטח לא היו הכלים והידע הנדרשים לביצוע אומדן של שווי הציוד קודם להגעת הסוקר, ולא ניתן היה לצפות מהם כי יבינו כי מהסקר נפקד הציוד שביקשו לבטח או כי האומדן בו שגוי, בהיעדר המומחיות הנדרשת. אין הראל יכולה לפיכך ליהנות מפרי רשלנות שלוחה ולהשתמש בממצאיו החלקיים של הסקר כאצטלה להתחמקות מפיצוי התובעים (וראו, בין היתר, אליאס, בעמ' 1331, 1348 וכן ת"א (ת"א) 32970/05 קידר מיכאל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, (פורסם במאגרים) (2.9.2007), פסקה 30).

     

    קיזוז והשתתפות עצמית

     

52. טוענת הראל, כי התובעים פוצו בידי הצד השלישי על דרך העמדת חלקות קרקע שבבעלותו לרשות התובעים ללא תמורה משך כ- 5 או 6 שנים. על כן מנועים התובעים מלתבוע פיצוי מהצד השלישי ובד בבד לתבוע תגמולי ביטוח בשיעור מלא מהראל, ולכן יש לנכות מסכום התביעה את שווי ההטבה שקיבלו מהמזיק בסך של 33,000 ₪. לעיל הכרעתי בדבר חלות החריג לכיסוי הביטוחי לציוד ולחומרים המשמשים לחממות ובדבר שיפוי בערכו הריאלי של הציוד. בהתאם, הפחתתי מסכום התביעה סך העולה על "שווי ההטבה" כטענת הראל, בגינו אין התובעים זכאים לפיצוי מהראל. לכן מתייתר הצורך בדיון בטענה זו. למען הסר ספק אבהיר, כי אין די בעדותו של עוז האמורה, כדי להתרשם כי בכך התכוונו התובעים והצד השלישי כי התובעים יפוצו בגין מלוא נזקיהם (הישירים והעקיפים) באופן אשר יש בו כדי לחסום דרכם מלתבוע את מבטחתם. אני מקבלת טענת הראל, כי יש להפחית מהפיצוי את ערך השתתפות עצמית על פי הפוליסה בסך של 4,250 ₪, באשר אף התובעים לא חלקו על כך.

     

    סוף דבר

     

    נוכח האמור לעיל אני מחייבת את הראל לשלם לתובעים תגמולי ביטוח בסך של 281,416 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.1.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 55,000 ₪.

     

    הסך הכולל ישולם בתוך שלושים יום.

     

    המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים

     

    ניתן היום, ה' תמוז תשע"ז, 29 יוני 2017, בהעדר הצדדים.