מכון התערובת נהלל בע"מ נ' פלאח

עסקינן בפסק-דין משלים הבא להכריע בסוגיה שנותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים, ועניינה גובה החוב שהנתבע נותר חייב לתובעת. סוגיה זו הוכרעה במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה (כב' השופטת א' דחלה-שרקאוי (כתוארה אז)), ביום 12/8/2016, ובהסכמת הצדדים, ההכרעה בה בוטלה על ידי ערכאת הערעור, שהחזירה בתורה את התיק לבית משפט זה, עם הוראות לקיום בירור נוסף באותה סוגיה.

מהות התובענה ועובדות רלוונטיות 

1. עניינה של תביעה זו הוא במימוש שטר ביטחון אשר נמשך על ידי הנתבע ונמסר לתובעת, עוד בתחילת ההתקשרות העסקית בין השניים, להבטחת סילוק חובו של הנתבע לתובעת בגין רכישת תערובת מזון לבעלי חיים.

    

2. בעקבות התנגדות שהגיש הנתבע לביצוע השטר, הדיון בהתנגדות הועבר לבית משפט. בתום הליך משפטי שהתנהל בין הצדדים ניתן ביום 12/8/2016 פסק-דין אשר קבע, בין היתר, כי הנתבע נהג להזמין ולרכוש תערובת מזון לבעלי חיים מאת התובעת באמצעות שתי כרטסות הנהלת חשבונות, האחת התנהלה על שם "משפחת פלאח מוסא", והשנייה התנהלה על שם "אלמרעי". נקבע בנוסף כי השיק נשוא המחלוקת ניתן לתובעת לשם הבטחת כל חובו של הנתבע, בין אם מקורו בכרטסת "משפחת פלאח מוסא" ובין בכרטסת "אלמרעי" (להלן: "פסק-הדין הראשון").

    

   באשר לגובה החוב, בית המשפט במסגרת פסק-דינו הראשון דן בשאלה – איזו כרטסת משקפת נכונה את יתרת חובו של הנתבע לתובעת, כאשר לעיונו הוצגו שתי כרטסות שהונפקו על ידי התובעת, האחת צורפה כנספח י"ב לתצהיר הנתבע, בעוד שהשנייה צורפה כנספח א' לתצהירו של עד התביעה – יניב שמעציון (להלן: "התצהיר של יניב"). בהקשר הזה טען הנתבע כי בהתאם לנספח י"ב, חישוב פשוט של החסרת יתרת הזכות מיתרת החובה מביא לתוצאה אחת ולפיה יתרת החוב הינה בסך של 154,262 ₪. התובעת טענה מנגד, כי בהתאם לכרטסת שצורפה כנספח א' לתצהיר של יניב, חובו של הנתבע הצטבר עד לחודש 11/2013, וזה עומד על סך 391,038 ₪.

    

   במחלוקת זו בין הצדדים, הכריע בית המשפט על סמך העדויות והראיות שהוצגו לפניו, וקבע בסעיף 46 לפסק הדין הראשון כי : "עיון בנספח א' שצורף לתצהיר יניב, מעלה כי סכום היתרה בכרטסת, המכילה הן חוב של כרטסת "משפחת פלאח מוסא" והן כרטסת "אלמרעי" (ראה עדותו של יניב בעניין בעמ' 27 ש' 17-28), זהה לסכום היתרה בכרטסת שצורפה כנספח י"ב לתצהיר הנתבע, הסך של 391,038 ₪".

    

   על כן, נקבע במסגרת פסק הדין הראשון כי הכרטסת שצורפה כנספח א' לתצהירו של יניב, משקפת נאמנה את יתרת חובו של הנתבע, לאמור – משקפת זו את החוב שהצטבר בשתי הכרטסות של "משפחת פלאח מוסא" ושל "אלמרעי", שאוחדו בשלב מאוחר יותר לכרטסת אחת בשם "אלמרעי", במסגרתה המשיכה להתנהל הפעילות החשבונאית הקשורה להתקשרות בין התובעת לנתבע. נקבע בנוסף, במסגרת פסק הדין כי יתרת החוב בהתאם לאותה כרטסת עומדת על סך 391,038 ₪, הוא הסכום אשר הוגש לביצוע ע"י התובעת (במסגרת בקשתה לביצוע השטר).

    

3. הנתבע לא השלים עם הקביעות נשוא פסק-הדין הראשון, והגיש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (הערעור קיבל מס' ע"א 1827-10-16). ביום 30/1/2017 במסגרת דיון שהתנהל בערעור בפני ערכאת הערעור, בעלי הדין קיבלו את המלצת ערכאת הערעור לפיה, כל הקביעות בפסק הדין הראשון לעניין אחריותו של הנתבע לכל החוב הרשום על שמו או על שם העסק של אשתו (הכוונה לחובות בשתי הכרטסות של "משפחת פלאח מוסא" ושל "אלמרעי") – קביעות אלו יוותרו על כנן, בעוד שהקביעה בפסק הדין הראשון לעניין גובה החוב תבוטל, והתיק יוחזר לבית המשפט זה לשם מינוי מומחה מטעם בית המשפט - רואה חשבון במקצועו, שיבחן ויחווה את דעתו ביחס לגובה החוב, ובשכרו יישא הנתבע לבדו (להלן: "פסק-הדין בערעור").

    

   בנוסף, התווה בית המשפט המחוזי את הכללים שעל פיהם יפעל המומחה לשם ההכרעה במחלוקת, בציינו: "רואה החשבון יחווה את דעתו אודות גובה החוב, כשהוא נסמך על הכרטסות של המשיבה וכן תצהירי הצדדים שכבר הוגשו, ועל יסודם של אלה יחליט בית המשפט קמא מהו שיעור החוב למשיבה". בנוסף, הבהיר בית המשפט המחוזי במסגרת פסק-הדין שניתן בהליך הערעור כי: "למען הסר ספק, אין על בית המשפט קמא לצוות על גביית ראיות נוספות (מלבד חוות הדעת כאמור, ותצהירים שכבר הוגשו, עליהם אין צורך לחקור את המצהירים בשנית), אלא אם יראה בית המשפט קמא לנכון לעשות כן, לפי שיקול דעתו".