ת"א 22209-07-12 ראובן ויטנברג נ' עמותת עטרת כהנים

1.לפניי בקשת הנתבעת לאפשר לה לצרף לתצהירי העדות הראשית מטעמה תצהיר נוסף. מדובר בתצהיר של מי ששימש נאמן של התובע בעבר ונטען כי הוא מצוי בפרטים הנוגעים למחלוקת בהליך הנוכחי. כפי שפורט בהרחבה בתגובת התובע לבקשה, מדובר בבקשה שהוגשה כשנתיים וחצי לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית של בעלי הדין, וכשלושה חודשים טרם מועד ההוכחות הקבוע.

2.התובע התנגד להגשת התצהיר ממספר טעמים שעניינם בפרוצדורה ובמהות. כך, נטען כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר בתמיכה לה, ועל כן לא הובהר מדוע הבקשה הוגשה כעת ומדוע לא ניתן היה לצרף את התצהיר במקשה אחת עם יתר תצהירי העדות הראשית. עוד נטען כי העד שמבוקש להעידו כעת מושתק מלמסור עדות בהליך הנוכחי הואיל והתובע הגיש נגדו תלונה במשטרה בעבר והחקירה הופסקה לפני כעשר שנים, לאחר שנקבע כי הוא חולה, מבוגר מאוד וזיכרונו אינו מאפשר לו להשיב לשאלות החוקרים. התובע הוסיף בהקשר זה כי לא ניתן לאפשר את עדותו של העד מבלי שתונח בפני בית המשפט הצהרת המשטרה בדבר הסיבות לסגירת החקירה, ובסד הזמנים שבו הוגשה הבקשה לא יעלה בידי התובע לקבל את החומרים מהמשטרה ולהעיד את החוקר הרלוונטי, כמו גם להגיש תצהירים משלימים מטעם התובע. לבסוף נטען כי דיון ההוכחות בתובענה נדחה מספר פעמים, חלקם בשל טעמים הקשורים בנתבעת, ויש לאפשר בירור ענייני ומהיר של המחלוקות.

3.הנתבעת טענה בתגובה כי העד הרלוונטי אמור היה להיות עד מטעם התובע, שכן הוא שימש בתקופה הרלוונטית לתובענה נאמן של התובע. משכך, נטען כי מדובר בעדות חשובה שיש להתיר הגשתה על רקע הפסיקה שהכירה בכך שבמצבים מסוים יש הצדקה במתן אפשרות להגיש ראיות חדשות לצורך אינטרס גילוי האמת, ובפרט שעה שהבקשה הוגשה טרם קיום דיון הוכחות.

4.לאחר שהוגשו תגובות בעלי הדין, והואיל והבקשה לא נתמכה בתצהיר, קבעתי כי על הנתבעת להגיש תצהיר, שאחרת הבקשה תימחק. בתגובה הוגש תצהיר מטעם בא כוחה של הנתבעת, שבו נכתב כי לקראת דיון ההוכחות התעורר צורך בהעדת הנאמן, שלשיטת הנתבעת, הוא עד טבעי מטעם התובע. התובע הגיב להוספת התצהיר, וטען כי עורך דין אינו יכול להגיש תצהיר מטעם לקוחו, וכי ממילא, אין בתצהיר הבהרה מדוע הבקשה הוגשה רק בשלב זה ולא בשלבים מוקדמים יותר של ההליך. ניתנה לנתבעת זכות תשובה, אולם משזו לא הוגשה במועד, יש לראות את הנתבעת כמי שויתרה על זכות התשובה.

5.שקלתי את טענות בעלי הדין. אכן, מדובר בתובענה המתנהלת משנת 2012, ובמסגרתה נקבעו מספר דיוני הוכחות שנדחו לא אחת בשל עניינים שהיו קשורים בייצוג הקודם של הנתבעת (ופעם אחת בשל שביתת קלדניות). לאחר שהוחלף ייצוגה המשפטי של הנתבעת נקבע דיון הוכחות נוסף, אך בפועל לא נשמעו עדויות במועד זה, בשל העובדה שבמועד הדיון נעשה ניסיון ארוך וממושך ביותר להביא את הצדדים להסכמה, שלמרבה הצער לא צלח. הבקשה הנוכחית הוגשה בשלהי פגרת בתי המשפט, לאחר שנקבע מועד חדש להוכחות, וכשלושה חודשים לפני מועד זה.

6.משניתנה החלטת בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית, הכלל הוא שהתצהירים יוגשו במקשה אחת. זאת, על מנת לאפשר לבעל הדין שכנגד להיערך כראוי לקיום דיון ההוכחות. במיוחד הדברים אמורים מקום בו הגשת התצהירים הושלמה זה מכבר. במצב דברים זה, מתן אפשרות לבעל דין להשלים הגשת ראיותיו בדרך של הגשת תצהיר נוסף תיעשה לאחר שבית המשפט שוכנע שאי הגשת התצהיר במועד נעשתה בנסיבות מוצדקות. בעניין זה יש לתת את הדעת למספר שיקולים. כך, יש לבחון את הטעם לאי הגשת התצהיר במועד; להעריך את חשיבותו של התצהיר לגילוי האמת; יש לבחון את הפגיעה הצפויה לבעל הדין שכנגד כתוצאה מקבלת התצהיר באיחור, כמו גם את הפגיעה הצפויה למבקש אם תידחה בקשתו להגשת התצהיר באיחור. פרט לשיקולים אלה יש לבחון גם אם קבלת התצהיר תביא לדחיית בירור ההליך, אם יש בה כדי לגרום לעיוות דין, ואם היא תפגע באינטרס הציבורי בניהול ההליך ובציפיית הצדדים לסיום ההליך כסדרו. לבסוף, על בית המשפט לבחון גם אם ניתן לאיין את החשש מפני פגיעה בצד שכנגד באמצעים מידתיים שאינם עולים כדי שלילת האפשרות להגיש תצהיר משלים (ראו, ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ – רמאללה נ' חג'וג', פסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות (5.8.2010) והאסמכתאות המובאות שם).

7.בחינת מכלול שיקולים אלה בעניין שלפניי מעלה כי הגם שישנו קושי משמעותי בהגשת התצהיר בשלב זה, אין די בקושי האמור כדי לדחות את הבקשה, וניתן לאיינו הן בדרך של פסיקת הוצאות הן בדרך של מתן אפשרות לתובע להביא ראיות לסתור, ככל שיבחר בכך. אין להתעלם מכך שהבקשה הוגשה למעלה משנתיים וחצי לאחר שהתצהירים הוגשו, ולאחר שהצדדים נערכו מספר פעמים לקיום דיון הוכחות. בנסיבות אלה, שומה היה על הנתבעת להבהיר מה הנסיבות בגינן מוגש התצהיר רק במועד הנוכחי, וספק אם יש הסבר משכנע דיו בתצהיר שהוגש, למעט ההבנה שמדובר בתצהיר נחוץ. יחד עם זאת, מדובר בבקשה שהוגשה כחודשיים וחצי לפני מועד ההוכחות הקבוע ובפרק זמן שהיה בו כדי לאפשר לתובע להיערך בהתאם לעדות. לזאת יש להוסיף כי אין בשמיעת העדות כעת כדי להביא בהכרח לדחיית מועד ההוכחות, שכן מדובר בעדות מטעם ההגנה, שניתן יהיה לשמעה כעדות אחרונה, בפרק זמן שיאפשר לתובע להיערך בהתאם. בנוסף, ומבלי לחוות כל דעה באשר למהימנות העד או למשקלה של העדות, מדובר בעדות שלא ניתן לקבוע שאין לה כל רלוונטיות להליך הנוכחי. ממילא, כל טענות התובע לעניין מהימנותו של העד שמורות לו ואין בעצם קבלת התצהיר כדי למנוע העלאת הטענות לגופן.

8.בנסיבות אלה, סבורתני כי יש לאפשר את קבלת התצהיר, תוך הבטחת זכויותיו של התובע בניהול ההליך ובסיומו כסדרו. משכך, אני קובעת כדלקמן: