ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
21550-10-12
03/08/2017
|
בפני השופטת:
מיכל שרביט
|
- נגד - |
התובעת:
עיריית ירושלים עו"ד תמר בראודה
|
הנתבעת:
אנדריה קרקר למסחר בע"מ עו"ד אסעד מזאוי
|
פסק דין |
1.לפניי תביעה לתשלום חובות ארנונה על סך 698,859.21 ₪ בגין התקופה שמיום 1.1.07 עד יום 31.12.12 עבור נכס באזור התעשייה עטרות שהיה בתקופה הרלבנטית בהחזקת הנתבעת (הנתבעת עזבה את הנכס בסוף שנת 2014). בבסיס התביעה מצוי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בגדרי הליך קודם בין הצדדים המסדיר את תשלום חובות הארנונה לתקופה שמיום 15.8.03 עד יום 31.12.08. לטענת התובעת הסכם זה הופר על-ידי הנתבעת באופן שיש בו כדי להשליך גם על חישוב חוב הארנונה לשנים שלאחריהן, כאשר לטענתה הנתבעת לא שילמה את מלוא חובות הארנונה לתקופה נשוא התביעה שלפניי. לעומתה הנתבעת חולקת מכל וכל על כי הפרה את הסכם הפשרה בין הצדדים אף שהיא אינה חולקת כי נותר לה חוב ארנונה לתשלום בגין השנים הנדונות בתביעה זו.
2.התובעת תמכה תביעתה בתצהירו של משה לוי, מנהל אגף השומה והגבייה בעיריית ירושלים, ובתצהיר משלים מטעמו (להלן: תצהיר ותצהיר משלים לוי); כן הוגש תצהירה של אולגה ברזין, פקידת גביית ארנונה במשרד עו"ד אהרון רשף ושות' עבור עיריית ירושלים (להלן: ברזין). הנתבעת תמכה הגנתה בתצהיר ובתצהיר משלים של חנא קרקר מנהל הנתבעת (להלן: תצהיר ותצהיר משלים קרקר).
התביעה הקודמת - ת"א 702162/07
3. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של משקאות קלים וחריפים. הנתבעת ניהלה את עסקיה בנכס באזור התעשייה עטרות שם מצויים היו משרדיה, מפעלי האריזה שלה ומחסניה. בגין אי תשלום חובות הארנונה לשנים 2006-2003 הוגשה תביעה קודמת נגד הנתבעת לתשלום סך של 281,160 ₪ (נכון ליום 21.3.07 - נספח ד' לתצהיר לוי). לאחר הגשת התביעה הקודמת הגישה הנתבעת השגה על חיובי הארנונה בה טענה כי סיווג הנכס בגדר "עסקים" הוא שגוי. השגתה נדחתה על-ידי מנהל הארנונה ועל החלטתו זו הגישה הנתבעת ערר (נספח ה' לתצהיר משה לוי). בעקבות הליכי ההשגה והערר שהיה תלוי ועומד הגיעו הצדדים בגדרי התביעה הקודמת להסכם פשרה שהסדיר את תשלום חובות הארנונה על-ידי הנתבעת גם ביחס לשנים 2008-2007 (להלן: הסכם הפשרה). הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין על-ידי כבוד הרשם א' פוני ביום 14.9.08 (נספח ו' לתצהיר לוי).
4.על-פי הסכם הפשרה תחת תשלום חוב הארנונה המקורי לתקופה שמיום 15.8.03 עד יום 31.12.08 שעמד על סך של 518,206.72 ₪ הוסכם כי הנתבעת תשלם סך של 363,550 ₪ כסכום חוב בפשרה בתוספת סכום הוצאות ובסך הכל 380,390 ₪ (סעיפים 2-1 להסכם הפשרה). נקבע הסדר תשלומים לסכום האמור אשר "ישולם, באופן זמני בלבד, בתשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 6,000 ₪ לכל תשלום וזאת החל מיום 20/9/08 ובכל 20 לחודש." (סעיף 3 להסכם הפשרה); כאשר "הסדר התשלומים הינו זמני בלבד עד ליום 20/1/2010. לאחר מועד זה, על הנתבעת להגיע להסדר תשלומים חדש, לשביעות רצונה של התובעת ו/או לסלק את יתרת החוב בפשרה באופן מיידי." (סעיף 5 להסכם הפשרה). כן נקבע כי הסדר התשלומים שפורט בסעיף 3 כאמור "מותנה בכך כי הנתבעת תסדיר את חוב הארנונה השוטף לשנת 2009 באמצעות הוראת קבע וזאת עד ולא יאוחר מיום 15/1/2009. מוסכם בזאת, כי חישוב הארנונה החל משנת 2009 יהיה בהתאם לחלוקה המפורטת להלן: 202 מ"ר משטח הנכס בהתאם לסיווג 'משרדים, שירותים ומסחר' ו-100 מ"ר משטח הנכס בהתאם לסיווג 'מלאכה'." (סעיף 4 להסכם הפשרה; לשם הנוחות להלן יכונה הסיווג המחלק את שטח הנכס לשני תעריפים כאמור בהסכם: הסיווג החדש).
5.הסכם הפשרה הוסיף התייחסות לתוצאות הפרתו בידי הנתבעת כאשר הפרה הוגדרה כאי עמידה בתשלום מלוא סכום החוב בפשרה או בסכום ההוצאות; או אי עמידה בהסדר התשלומים; או אי הסדרת חוב הארנונה לשנת 2009 כאמור בסעיף 4 להסכם; או במידה ולא תגיע להסדר תשלומים חדש כאמור בסעיף 5 להסכם. עם זאת הוסכם כי איחור של עד שבעה ימים בביצוע אחד או יותר מבין התשלומים שבהסדר התשלומים לא יהווה הפרה (סעיף 6 להסכם הפשרה). תוצאות ההפרה שנקבעו בהסכם הפשרה הן שתיים: האחת, יעמוד פסק דין על מלוא חוב הארנונה שנתבע בגדרי התביעה הקודמת לשנים 2006-2003 בצירוף חלק יחסי מאגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ, והתובעת תהא זכאית לפעול לביצועו של פסק הדין ללא כל התראה או הודעה, וזאת בניכוי כל הסכומים אשר שולמו על-ידי הנתבעת על חשבון סכום החוב המקורי (סעיף 6 להסכם הפשרה); והשנייה, "התובעת רשאית לתקן את חישוב הארנונה בגין הנכס לכל השנים, לרבות לשנת 2009 ושנים מאוחרות יותר, באופן שכל שטח הנכס יחויב לפי תעריף 'משרדים, שירותים ומסחר' והסכמת התובעת לעניין חישוב הארנונה כפי שהובאה בסעיף 4 להסכם תהיה מבוטלת." (סעיף 7 להסכם הפשרה; לשם הנוחות סיווג כל שטח הנכס לפי תעריף "משרדים, שירותים ומסחר", כפי שסווג קודם להסכם הפשרה ושהחיוב לפיו גבוה יותר, יכונה להלן: הסיווג הישן). הוסכם כי עם מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה יימחקו הליכי הערר שהוגשו על-ידי הנתבעת והיא מוותרת על כל טענה, דרישה או תביעה שיש לה לעניין סיווג הנכס הנדון (סעיפים 9-8 להסכם הפשרה).
6.התביעה שלפניי מתבססת על טענה להפרת הסכם הפשרה על-ידי הנתבעת כפי שיפורט להלן. לטענת התובעת ביום 5.8.12 פנתה במכתב אל הנתבעת בו התריעה בפניה על הפרתה את הסכם הפשרה בשל כך שלא שילמה את חובותיה כנדרש, לא הגיעה עם התובעת לכל הסדר תשלומים ולא שילמה חובותיה לשנת 2009. במכתב זה הודיעה התובעת לנתבעת כי היא תפעל לפי סעיף 6 להסכם הפשרה לביצוע פסק הדין ביחס לחוב הארנונה לשנים 2006-2003 בניכוי הסכומים ששילמה הנתבעת; וכן תנקוט בהליכים לגביית החובות לשנים 2012-2007 שסכומם פורט (ולמעשה חושב לפי הסיווג הישן, אף שהדבר לא נאמר כך מפורשות). התובעת הודיעה באותו המכתב כי ככל שהנתבעת לא תסדיר את חובותיה בתוך 7 ימים היא תפעל לגביית החובות האמורים (נספח ח' לתשובת התובעת לבר"ל). במהותו מכתב זה מהווה הודעה על ביטול הסכם הפשרה בעקבות הפרתו והפעלת התוצאות הקבועות בהסכם הפשרה להפרה כזו שהן ביצוע פסק הדין ביחס לחוב הארנונה לשנים 2006-2003 בניכוי מה ששולם; וחישוב חובות הארנונה לשנים הנוספות לפי הסיווג הישן (אף שכאמור לא צוין כך מפורשות). אין המכתב מאפשר לנתבעת ארכה לשם תיקון ההפרות הנטענות שאם יתוקנו ניתן יהיה להמשיך בביצוע הסכם הפשרה. יצוין כי הנתבעת חולקת על קבלת מכתב זה במשרד בא-כוחה והתובעת מצדה לא איתרה אסמכתא למשלוח המכתב (אך הפנתה ל- נ/1 - התרשומת שנערכה בתיק הנדון במשרד עו"ד רשף שבתאריך משלוח המכתב נזכרים בה סכומי החוב המופיעים במכתב התובעת, אך מבלי שצוין כי נשלח מכתב). מכל מקום בהתאם למכתב זה הוגשה ביום 15.10.12 התביעה שלפניי שהיא תביעה לתשלום חובות ארנונה לשנים 2012-2007, בגינן לא ניתן פסק דין על-פי הסכם הפשרה, על בסיס הסיווג הישן. כמו כן, וכפי שהתריעה במכתבה, בד בבד לניהול התביעה דנן הגישה התובעת להוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה ביחס לסכום חוב הארנונה לשנים 2006-2003 בניכוי הסכומים ששילמה הנתבעת עד אותו המועד. הליכי ההוצאה לפועל עוכבו כנגד תשלום סך של 50,000 ₪ על-ידי הנתבעת בקופת ההוצאה לפועל (סעיפים 23-21 לתצהיר קרקר ונספחים ז'-ט' לתצהירו; וראו בעמ' 35 ש' 29-13). להשלמת התמונה אוסיף כי התובעת פעלה גם להטלת עיקול מכוח פקודת המסים (גביה) והוסכם כי זה יצומצם כך שיחול רק לגבי חובות ארנונה בגין השנים 2014-2013 וכן כל חוב שייווצר שאינו כלול בתביעה זו (החלטה מיום 2.12.14).
הטענות להפרת הסכם הפשרה