ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
1851-07-14
03/09/2015
|
בפני השופט:
יאיר דלוגין
|
| - נגד - |
תובעת ונתבעת שכנגד:
גלובל ריטייל גרופ בע"מ
עו"ד עודד שטייף ו תום שפיגלנד
|
נתבעים ותובעים שכנגד:
1. יואב שמע
2. שחר טביב זדה
3. גיא לוי
4. ניו גאמפנו ריטייל בע"מ
עו"ד שמואל פינקו
|
| החלטה |
לפני בקשת הנתבעים (המבקשים) לחייב את התובעת (המשיבה) להשיב על שאלון ועל דרישת גילוי מסמכים ספציפיים.
המבקשים שלחו את השאלון ואת דרישת הגילוי הספציפי באיחור של חודשיים ללא בקשה להארכת מועד. אזכור דבר משלוח הדרישות נעשה אך ורק דרך אגב במסגרת תגובת המבקשים לבקשת המשיבה למחיקת התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבה עקב איחור במשלוח תשובות לשאלון המשיבה.
חרף החלטתי מיום 11.5.15 בה ציינתי כי אני יוצא מתוך נקודת מוצא שהסתיימו כל ההליכים המקדמיים, לא הוגשה כל בקשה או הודעה מטעם המבקשים. רק כעבור חודש וחצי הוגשה בקשה בנושא השאלון והמסמכים וגם אז ללא בקשה להארכת מועד וללא הסבר מדוע היה איחור בפנייה אל המשיבה.
המבקשים לא מצאו אפילו לנכון לצרף לבקשה את מכתב הפניה אל המשיבה ואת השאלון ואת פירוט המסמכים שהתבקשו. טענות המבקשים אודות ההסכמות שניתנו על ידם להגשת תצהירי העדות של המשיבה באיחור, לא יכולות להוות הסבר למחדליהם או תשובה הולמת לטענות המשיבה, שכן הצורך בארכה הראשונה נולדה עקב מחדלי המבקשים במתן התשובות לשאלון באיחור וכנ"ל לגבי הארכה השנייה אשר בכל מקרה הייתה קצרה.
גם אין להשוות כלל בין בקשת הארכה להגשת תצהירים בנסיבות האמורות למחדלים הרבים של המבקשים כמתואר לעיל.
אמנם, בדרך כלל, כמעט כל מחדל פרוצדוראלי ניתן לתיקון בפסיקת הוצאות, אולם לעיתים, סעד כאמור אינו מתאים ואינו צודק. אי אפשר למתוח את החבל עד אין סוף. ההתנהלות הדיונית של המבקשים הנה לא פחות מזלזול במועדים שנקבעו ולמעשה בהחלטות בית המשפט.
העובדה שלא מצאו לנכון להגיש בקשה להארכת מועד עד היום והגישו בקשה לאקונית כלאחר יד מעידה גם היא על כך. לא רק שלא ניתן הסבר מדוע ישנה חשיבות רבה למסמכים המבוקשים ולתשובות (הסבר מחויב המציאות לנוכח האיחור הרב), אלא שכאמור, לא מצאו המבקשים לנכון ולו לצרף לבקשה את העתק הפניה ולאפשר לבית המשפט להתרשם מהשאלות והמסמכים המבוקשים. מחדליהם הנוכחיים מצטרפים למחדל קודם של הגשת התביעה שכנגד באיחור שבגינו כבר נפסקו הוצאות תוך התרת האיחור.
משלוח שאלון ודרישות לגילוי ספציפי הנם בבחינת זכות ולא חובה. בנסיבות, אני דוחה, אפוא, את בקשת המבקשים ומחייב אותם לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.
ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ה, 03 ספטמבר 2015, בלשכתי.
