ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
18423-05-16
10/05/2016
|
בפני השופטת:
מירית פורר
|
| - נגד - |
תובעים:
1. הקדש ציפורה והרב מאיר מייזל
2. גבריאל יוסף זילברמן
|
נתבעים:
סלח אלדין זוהדי עארף זלום
|
| החלטה |
בפניי בקשה דחופה למתן צו עשה שהגישו המבקשים, ובה עתרו "ליתן צו עשה זמני המחייב את המשיב ו/או מי מטעמו, לפנות את הדירה שברחוב החלדאיה 3 בעיר העתיקה בירושלים".
רקע הצריך לעניין
ברקע עומד הליך קודם שהתנהל בין הצדדים.
בתא (שלום-ים) 4268-04-13 בת"א (י-ם) זלום נ' הקדש ציפורה והרב מאיר מייזל (ניתן ביום 29.7.15), דחה בית המשפט את תביעת המשיב למתן סעד הצהרתי לפיו הוא בעל מעמד של דייר מוגן בקומה התחתונה של נכס בן שתי קומות בעיר העתיקה (להלן: פסק הדין).
בפסק הדין צוין כי בכתב התביעה התייחס התובע אל הנכס כמכלול, ותבע להצהיר כי הוא דייר מוגן בנכס כולו, כמי שהתגורר בו לאורך כל השנים יחד עם אחיו. יתר על כן, אחד הסעדים שנתבע בכתב התביעה הוא צו עשה, המורה לנתבעים לתקן את חלק הנכס שניזוק בשל העבודות שביצעו האח ורעייתו, וככל הנראה כולל גם את הקומה העליונה של הנכס. בשלב מאוחר יותר חזר בו התובע מסעד זה, והסעד היחיד שנותר כאמור הוא הסעד ההצהרתי שחודד בהמשך ההליך, והובהר כי הוא מתייחס אך ורק לקומה התחתונה של הנכס ולא לנכס כולו.
בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית המשפט את התובענה וקבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי לאורך כל חייו הוא מתגורר בנכס. נקבע, כי המסקנה המסתברת מן הראיות שהוצגו היא כי כבר ממועד שקדם לשנת 1993 עזב התובע את הנכס ובכל מקרה הוא לא התגורר בו משנת 2001 ואילך. בנסיבות אלה, נקבע, כי לא זכאי התובע למעמד של "דייר נגזר נדחה" שלו עתר מכוח סבתו, ואפילו היה זכאי לו, יש לקבוע כי התובע נטש את הנכס ועל כן קמה לנתבעים עילה לפנותו ממנו.
עם הגשת כתב התביעה הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני, המורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל של פסק הדין בהליך הקודם, בת"א (י-ם) 7147/04 הקדש ציפורה והרב מאיר מייזל נ' זלום (ניתן ביום 20.12.10), (להלן: ההליך הקודם) בו הורה בית המשפט על פינוים של האח ורעייתו מהנכס ובית המשפט נעתר לבקשה.
בתום ההליך, משנדחתה התובענה, וממילא פקע הסעד הזמני שניתן במסגרתה, התקבלה בקשת המשיב לעיכוב ביצוע פסק דין פינוי עד להכרעה בערעור. בית המשפט ציין, כי למעשה עתר המשיב למתן סעד זמני שמכוחו יימשכו עיכוב הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין הקודם והאיסור על המבקשים לתפוס בנכס חזקה, וזאת למשך תקופת הערעור. בהחלטה מיום 12.10.15 התקבלה בקשת המשיב בכפוף לתנאים.
ביום 24.1.16 נדחה ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בשולי פסק הדין נקבע כי על המבקש לפנות את הנכס עד ליום 15.2.2016. (ע"א (מחוזי-י-ם) 41882-10-15 זלום נ' הקדש ציפורה ואח' (ניתן ביום 24.1.16).
ברעא 1121/16 סלאח אלדין זוהדי עארף זלום נ' הקדש ציפורה והרב מאיר מייזל (ניתן ביום 23.2.16) קבע בית המשפט העליון היה מקום להורות על ביטולו של הסעד הזמני שניתן למשך תקופת הערעור, באופן שהליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המשיב, או שיינקטו נגדו בעתיד, יוכלו להתקיים כסדרם. עוד הוסיף כי אין בפסק הדין הבעת כל עמדה באשר להליכי ההוצאה לפועל האמורים בהיותם הליכים חיצוניים להליך דנן. יתר טענות המשיב המופנות כנגד קביעותיו של בית משפט השלום נדחו. נקבע, כי התוצאה היא שפסק דינו של בית משפט השלום יעמוד בעינו וסעד הפינוי שעליו הורה בית המשפט המחוזי מבוטל, ותחת זאת הובהר כי הסעד הזמני שניתן לתקופת הערעור והאוסר על פינויו של המבקש מהנכס מבוטל. עוד הובהר, כי אף הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 11.2.2016 מבוטל והמבקשים יוכלו, כמובן, לנקוט בהליכים המתאימים לפינויו של המשיב.