חן ואח' נ' תמייב

1.לפניי תביעה בגין ליקויים שנגרמו לדירת התובעים כתוצאה מתוספת בנייה שנבנתה בדירתם. מכתבי הטענות עולה כי בראשית שנת 2009 התקשרו התובעים עם הנתבע בהסכם לבניית מחסן תת קרקעי ותוספת בנייה בקומת קרקע. בין הצדדים סוכם כי עלות העבודות תעמוד על סך של 200,000 ש"ח (לא כולל מע"מ). אין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבע סך כולל של 193,500 ש"ח. לטענת התובעים, בחורף הראשון שלאחר סיום העבודות התגלתה בעיית רטיבות מתקרת תוספת הבנייה אשר נגרמה, לפי הטענה, כתוצאה מביצוע שיפועים לקויים בגג התוספת. כמו כן נטען כי התגלתה רטיבות סמוך לרצפה. התובעים ציינו בכתב התביעה שפנו לנתבע והוא ביצע עבודות תיקון, אולם אלה לא פתרו את בעיית חדירת המים.

2.התובעים טענו כי לאחר ביצוע התיקונים הם פנו לנתבע מספר פעמים בבקשה שיתקן את הליקויים השונים, אולם הם לא נענו על ידו, ועל כן הגישו את התביעה הנוכחית. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של המהנדס יגאל ברגמן שבה פורטו ליקויי רטיבות שעלות תיקונם הוערך ב-66,000 ש"ח (לא כולל מע"מ). פרט לעלות התיקון טענו התובעים שהם זכאים לפיצוי בסך של 10,480 ש"ח בגין פריטים שונים שנרכשו על ידם (דלתות, ריצוף, כיורים וכלים סניטריים). לטענתם, בינם לבין הנתבע הייתה הסכמה לפיה הם ירכשו את המוצרים האמורים ישירות מהספקים ויבוצע קיזוז בגמר החשבון. סכומים נוספים נתבעו בגין נזקים שנגרמו למערכת יונקרס, שלפי הטענה הוזזה על ידי הנתבע (בסך של 4,500 ש"ח); בגין נזק שנגרם למזרן (בסך של 4,621 ש"ח); עבור פינוי פסולת בניין שלפי הטענה הנתבע לא פינה לאחר סיום העבודות (סך של 2,000 ש"ח); בגין אובדן ימי עבודה (סך של 6,000 ש"ח) ועבור "עבודות אלומיניום וחוסר איטום חלונות ודלתות" (בסך כולל של 10,000 ש"ח). כמו כן נתבע החזר הוצאות עבור עלות חוות הדעת שצורפה לתביעה.

3.בכתב ההגנה נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי בגין אירועים שהתרחשו כארבע שנים לפני הגשתהּ. עוד נטען כי חלק מהנזקים נגרמו כתוצאה מעבודות ותיקונים שביצע התובע בעצמו. הנתבע הוסיף כי תוספת הבנייה שנבנתה על ידי התובעים ניצלה את כל אחוזי הבנייה האפשריים בבניין המגורים, בהתעלם מהזכויות הקנייניות של דיירי הבניין האחרים. לעניין ליקויי הבנייה טען הנתבע כי תוספת הבנייה בוצעה בהתאם לדרישות ולהוראות של עיריית ירושלים, וכי ניתן לנתבע "טופס ב", שהוא, לטענתו, אישור על איכות הבנייה. הנתבע הוסיף כי לאחר סיום העבודות כל דרישות התובעים לתיקונים בוצעו על ידי הנתבע או בעלי מקצוע מוסמכים מטעמו.

בכתב ההגנה נטען עוד שצינורות מערכת ההסקה נפגעו על ידי איש מזגנים שהוזמן על ידי התובע וכי בשל תיקון הצנרת האמורה נפגעה גם מערכת היונקרס, שהייתה ישנה מאד. הנתבע הכחיש את הטענה לפיה לא סיים עבודות ריצוף בגינה ולא פינה את פסולת הבניין. לבסוף טען הנתבע כי אפשר שליקויי הבנייה נגרמו כתוצאה מבנייה שנבנתה מעל גג תוספת הבנייה על ידי שכנה של התובעים.

4.בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע תביעה שכנגד ובה טען שעל הנתבעים לשלם לו סך של 54,500 ש"ח. לטענת הנתבע (הוא התובע שכנגד), התובעים לא עמדו במלוא התשלום שנקבע בין הצדדים ושילמו רק 193,500 ש"ח. הנתבע טען כי על התובעים להשלים את התשלום של 6,500 ש"ח וכן את תשלום המע"מ בגין העסקה. עוד נטען כי התובעים לא שילמו לנתבע סך של 15,000 ש"ח עבור הכנת תכנית מתקנת לצורך קבלת היתר בנייה.

5.בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענו התובעים כי שילמו את מלוא הסכום שנדרש וכי השלמת התמורה החוזית מותנית בביצוע קיזוז עליו הסכימו הצדדים (כפי שנטען בכתב התביעה העיקרי). כמו כן טענו התובעים שהנתבע מעולם לא המציא קבלות בגין תשלומים ששולמו. התובעים לא התייחסו בכתב ההגנה לטענות לעניין תשלום סך של 15,000 ש"ח בגין הגשת תוכנית מתקנת, ועניין זה נדון רק בדיון ההוכחות.

ההליכים בתיק

6.ביום 16.4.2015 מונה המהנדס אחי קליין כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט (להלן: המומחה). ביום 18.6.2015 הוגשה חוות דעתו של המומחה קליין. בחוות הדעת קבע המומחה כי בדירת התובעים נמצאו סימנים ברורים ומשמעותיים לקיומה של רטיבות כלואה מתחת לריצוף. המומחה ציין שלמרות שביקורו בדירה היה בימות הקיץ, בדיקה באמצעות מד רטיבות הצביעה על קריאות חריגות באופן רציף בכל הקירות החיצוניים והפנימיים של הדירה. המומחה ציין בחוות דעתו שקיימים שני מקורות עיקריים לחדירת הרטיבות: רטיבות דרך מסדי הבניין ורטיבות ממקור פנימי בתוך הדירה. המומחה ציין שלא הוצגה לפניו תכנית קונסטרוקציה של התוספת אלא תכנית אדריכלית בלבד, וכי לא הוצג לפניו פרט איטום. כמו כן ציין המומחה כי הנתבע לא הצליח להסביר במהלך הביקור את שיטת איטום המסדים שביצע. משכך קבע המומחה כי: "[] ספק בעיני אם בוצע איטום כזה כלל. כך או כך, הממצאים הקשים מצביעים על היעדר מוחלט של איטום או לחילופין על איטום בלתי מקצועי שכשל" (סעיף 3ב' לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט). המומחה ציין בחוות הדעת שבמהלך הביקור הוצגה לו בנקודה מסוימת מריחה של חומר איטום שביצע התובע. זאת, ככל הנראה, בהתאם להמלצת הנתבע לנוכח ממצאי הרטיבות הקשים. בנסיבות אלה קבע המומחה כי הממצאים בדירה מעידים על חדירת מים דרך המסדים, וכי מקור רטיבות נוסף עשוי להיות מחדר השירות והמקלחון. המומחה ציין: "התקשיתי לקבל [מהנתבע] מידע לגבי האיטום שביצע. לטענתו למיטב זכרונו ביצע איטום כלשהו. התובע מסר (בשיחת הטלפון), כי נכח בעת ביצוע העבודות וכי לא בוצע איטום. כך או כך, אם בוצע איטום אם לאו, קיימים ממצאים המעידים למיטב נסיוני על חדירת מים מחדר הרחצה. ממצאי הרטיבות בכל הקירות התוחמים את חדר הרחצה מעידים על כשל כללי באיטום חדר הרחצה" (סעיף 3ב' לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט).

בביקור המומחה בדירת התובעים הציגה התובעת בפניו בעיה הקשורה לקו החיבור שבין תוספת הבנייה לתקרת התוספת. המומחה התייחס לעניין זה בחוות דעתו, וציין כי ניתן להבחין בסדק וקילופי טיח בקו החיבור אשר מאמתים את טענת התובעת לחדירת רטיבות. יחד עם זאת, המומחה קבע כי הנתבע אינו אחראי לעניין זה, בשים לב לכך שבמרפסת מעל דירת התובעים בוצעו עבודות שונות על ידי השכנה וקבלנים מטעמה. המומחה הוסיף כי ליקוי זה לא הופיע בטענות התובעים או בחוות הדעת של המומחה מטעמם. בנסיבות אלה קבע המומחה כי יש ממש בטענת הנתבע שמאחר שלא הוא זה שביצע את עבודות האיטום במרפסת מעל, אין הוא יכול להיות אחראי לעבודה זו.