ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' עובדיה

רקע

1.ביום 6.8.2012 שדה גלובל אחזקות בע"מ (להלן: "גלובל"), שאחד מבעלי מניותיה הוא אייל שדה (להלן: "אייל"), מכרה לנתבע חלקים בקרקע חקלאית בהרצליה (להלן: "הסכם המכר" ו-"המקרקעין", בהתאמה – נספח 1 לתצהיר הנתבע). על פי סעיף 5 להסכם המכר, הנתבע התחייב לשלם לגלובל את התמורה בסך 370,000 ₪, באופן שבמועד החתימה ישולם סך של 50,000 ₪ ויתרת התמורה בסך 300,000 ₪ תשולם ב-120 תשלומים חודשיים באמצעות הלוואה, אשר הנתבע יטול מהתובעת על פי הסכם הלוואה שנחתם מיד ובסמוך לחתימת הצדדים על הסכם המכר.

2.כאמור, לצורך מימון רכישת המקרקעין, הנתבע חתם ביום 6.8.2012 על הסכם הלוואה (להלן: "הסכם ההלוואה", נספח 4 לתצהיר הנתבע) עם התובעת, חברה שעיסוקה בין היתר במתן הלוואות. יצויין שבעלי המניות של התובעת הם האחים אייל וערן שדה (להלן: "ערן", נספח 27 לתצהיר הנתבע). על פי סעיף 9 להסכם ההלוואה קרן ההלוואה היא 300,000 ₪, אותה הנתבע התחייב לפרוע בתשלום אחד עד ליום 6.8.2022 בתוספת הפרשי הצמדה למדד יוקר המחיה. את הריבית על הקרן הנתבע התחייב לפרוע ב- 120 תשלומים חודשיים רצופים החל מיום 10.9.2012 בריבית פריים בנקאית (להלן: "הריבית"). לצורך ביצוע הסכם ההלוואה הנתבע חתם ביום 7.8.2012 על הוראת קבע המורה לבנק לבצע את התשלומים החודשיים (להלן: "הוראת הקבע", נספחים 5 ו- 11 לתצהיר הנתבע) ושילם במשך 15 חודשים 1,344 ₪ לחודש ובסך הכל 20,160 ₪.

3.התביעה מבוססת על הסכם ההלוואה הקובע שאם הנתבע לא יפרע במועד סכום כלשהו על פי התחייבותו התובעת תהיה רשאית לחייבו בריבית פיגורים (סעיף 12). עוד נקבע שאם הנתבע יפר את הסכם ההלוואה הנתבעת תהיה רשאית להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי (סעיף 19). לטענת התובעת החל מיום 10.12.2013 הוראת הקבע שהנתבע נתן לבנק לא כובדה ומאז חדל הנתבע לשלם את תשלומי הריבית כמוסכם. כמובן שגם סכום הקרן לא שולם. התובעת פנתה אל הנתבע במכתבי התראה החל מיום 15.12.2013 ועד 31.12.2014 (נספח 5 לתצהיר ערן), אך פניותיה הושבו ריקם ועל כן הוגשה התביעה שלפניי. יתרת החוב נכון למועד הגשת התביעה עמדה על 332,963 ₪ וסכום זה נושא ריבית חריגה.

4.בכתב ההגנה הנתבע גולל את הרקע שהוביל לחתימתו על הסכם המכר. לשיטתו, מתוך אמון מלא שנתן בערן אותו הכיר באמצעות חבר משותף, נפל קורבן למעשה מרמה ותרגיל עוקץ ביחס למקרקעין שרכש. במעמד החתימה על הסכם המכר, הוצג לו לראשונה הסכם ההלוואה ולאחר שערן ואייל הסבירו לו כי מדובר בתנאי מימון מצויינים, הוא חתם עליו, על אף שלא היה מיוצג ולא הבין על מה הוא חותם. עם זאת, מיד ובסמוך לחתימה על הסכם ההלוואה, החליט לוותר על ההלוואה ולממן את התמורה למקרקעין בכספי ירושה שהיו באמתחתו: כך ביום 15.8.2012 הועבר לתובעת סך של 100,000 ₪ בשיק בנקאי ולמחרת ביום 16.8.2012 הועבר לתובעת במזומן סך נוסף של 149,700 ₪ (נספח 6 לתצהיר הנתבע). לאחר תשלומים אלה, בתוספת התשלומים בהוראת הקבע, יתרת התמורה עבור המקרקעין היא 50,000 ₪, אותה התכוון לשלם בהתאם להסכמת התובעת באמצעות הוראת הקבע עליה חתם.

5.הנתבע גם הוסיף שמתוך אמון שנתן באייל וערן הוא גרר את אחותו חגית וגיסו איתי גאלי (להלן: "גאלי") להשקיע כספים בגלובל (150,000 ₪ ו- 250,000 ₪ להלן: "כספי ההשקעה"), מתוך הנחה ואמון שכספי ההשקעה ישאו פירות משמעותיים בתוך תקופה קצרה. גלובל לא עמדה בהתחייבותה כלפי גאלי ובשלב מסויים הוסכם עם התובעת שעד שלא יושבו מלוא כספי ההשקעה ופירותיהם כמובטח, תשלום יתרת הקרן בסך 50,000 ₪ באמצעות הוראת הקבע תופסק. בסופו של דבר גאלי נאלצו לנקוט בהליכים משפטיים כנגד גלובל, התביעה התנהלה בבית משפט זה והסתיימה בפשרה במסגרתה גאלי קיבלו את כספם בחזרה (עמ' 7 ש' 16-15, עמ' 9 ש' 26-25).

דיון

6.בפתח הדיון יודגש שהנתבע צירף לעדותו הראשית פרסומים וחוות דעת שמאי אודות אופי המקרקעין ושוויים (נספחים 8-10 לתצהירו), לעובדות אלה ישנה חשיבות רק בהקשר לטענתו שנפל קורבן לתרגיל עוקץ שכן פסק הדין איננו עוסק בהסכם המכר.

עם זאת, מצאתי לציין שניסוחו של הסכם המכר קלוקל: כך למשל סכום התמורה איננו תואם את פירוט התשלומים לפיו (סעיף 5 להסכם המכר), ו"יתרת התמורה" 300,000 ₪ (סעיף 5ב) ואופן תשלומה (120 תשלומים חודשיים), איננה מתיישבת עם האמור בהסכם ההלוואה שעיון בו מעלה שמדובר בהלוואת בלון, כאשר התשלומים החודשיים הם עבור הריבית בלבד, ואילו הקרן – שהיא הסכום שהוגדר בהסכם המכר כ"יתרת התמורה" – תשולם בנוסף לתשלומים החודשיים, בתשלום אחד נפרד עד 10 שנים לאחר חתימת הצדדים על הסכם ההלוואה. יתכן שהסיבה לכך, כעדות עו"ד ורד דרשמן שייצגה את התובעת בעסקה (להלן: "דרשמן"), היא שהתאימה מסמך סטנדרטי לעסקה הספציפית (עמ' 3 ש' 27-22).

הסכם המכר גם מעלה שאלות משפטיות בדבר מועד רישום הבעלות על שם הנתבע והיעדר רישום המשכנתא על המקרקעין. דרשמן גם לא פעלה כאמור בסעיף 5א כאשר סך של 50,000 ₪ שהנתבע שילם במעמד חתימת הצדדים והיה צריך להיות מופקד בנאמנות עד לרישום הערת אזהרה, הועבר ככל הנראה לגלובל עוד קודם לכן (עמ' 3 ש' 11-5, נספחים 20-19 לתצהיר הנתבע).

7.הנתבע אומנם צירף לתצהירו חשבונית בגין תשלום שכר טרחה (נספח 3 לתצהירו), אך ברור שדרשמן לא ייצגה אותו. כך עולה מפורשות מסעיף 5א להסכם המכר וכן מעדות דרשמן לפיה הסכום שקיבלה מהנתבע (3,700 ₪) היה עבור רישום הנכס על שמו (עמ' 2 ש' 18-16). ברור גם מעדותו של עו"ד רוני סימון, חברו של הנתבע, שהוא לא ייצג אותו בעסקה (עמ' 16 ש' 3-2). מסתבר שלא די שהנתבע לא היה מיוצג הוא גם לא טרח לקרוא את ההסכמים או להבינם עד הסוף, אך בהקשר לכך אין לו אלא להלין על עצמו (ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (20.3.2007), בסע' 11 והאסמכתאות הרבות שם).