פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

1.התובע 1 (להלן: התובע), יליד 1997, תושב שכונת סילוואן בירושלים, עוכב לחקירה על ידי משטרת ישראל, ביום 9.1.2010, בעת שהיה בן 12.5 שנים בלבד. העיכוב בוצע בשל חשד כי התובע היה מעורב יחד עם קטינים נוספים בידויי אבנים לעבר כלי רכב נוסעים. העיכוב בוצע בסביבות השעה 4:50 בבוקר, והתובע טוען כי העיכוב והחקירה שבאה לאחריו, נעשו בניגוד לדין ותוך הפרת חובת הזהירות כלפיו. לטענת התובע ניתן היה להסתפק בזימונו לחקירה בשעה סבירה, ואילו השוטרים העירו אותו משנתו לפנות בוקר והובילו אותו כבול באזיקים לתחנת המשטרה. זאת לטענתו, למרות גילו הצעיר מאוד, היעדר עבר פלילי והעובדה שלא נשקפה ממנו סכנה ולא היה חשש לשיבוש הליכי משפט או הימלטות. עוד טוען התובע, כי חקירת התובע בוצעה בניגוד לדין, מבלי שנתנה לו ההזדמנות להיוועץ באחד מהוריו ומבלי שאחד מהם נכח בחקירה (להלן ייקראו העיכוב והחקירה: האירוע). בגין כך הגיש התובע את התביעה דנן לפצותו עקב הנכות הנפשית והנזקים הנוספים שנגרמו לו לטענתו עקב האירוע. הנתבעת חולקת הן על אחריותה והן על שיעור הפיצוי.  להשלמת התמונה יצויין כי כתב התביעה (לרבות המתוקן) כלל גם תביעה של קטין נוסף, שנחקר אף הוא באותו היום ולאחר שהסתבר כי נחקר כחשוד מספר שעות לאחר שמלאו לו 12 שנים, ולכן לא היה בר עונשין בעת ביצוע העבירה שבה נחשד, נאותה הנתבעת לפצותו במסגרת הסכם פשרה. עוד יצוין כי התובע ייחד חלק ניכר מטענותיו בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו מטעמו, לטענות בנוגע לאלימות שהופעלה כלפיו על ידי השוטרים. התובע התעלם מטענות אלו בסיכומיו (שנשמעו בעל פה), ורק לאחר שהנתבעת העירה על התעלמות זו (עמ' 88 שו'1 לפרוטוקול), ציין התובע כי אינו זונח את הטענות בדבר אלימות השוטרים והוא מבקש כי בית המשפט יעדיף את גרסתו על פני גרסת השוטרים שהכחישו מכל וכל את הטענות בעניין זה. התנהלות התובע מלמדת כי הלכה למעשה הוא זנח את טענותיו בעניין האלימות. התובע לא טרח לנתח את הגרסאות השונות או לנמק מדוע יש להעדיף את גרסתו על פני גרסת השוטרים. הוא גם לא השיב לטענות שהעלתה הנתבעת בסיכומיה בדבר הסתירות בגרסתו. מכל מקום בשים לב לנטל הראיה המוטל על התובע, לכך שגרסתו לא נתמכה בראיות נוספות, להכחשה הגורפת מצד השוטרים, ולכך שלא נטען לסתירה בעדויות השוטרים, לא מצאתי להעדיף את גרסתו על פני גרסת השוטרים. כפועל יוצא נותר לדון בטענות התובע בעניין העיכוב, הזכות לחקירה בנוכחות אחד ההורים והזכות להיוועצות עימם.  

העיכוב  

2.התובע טוען כי השוטרים נהגו בו ובבני משפחתו בבוטות בעת כניסתם לביתו לצורך העיכוב, כי הובל על ידם לתחנת המשטרה לפנות בוקר למרות גילו הצעיר מאוד וכן כי ידיו נכבלו באזיקים על אף שהוא לא נעצר אלא עוכב. כמו כן טוען התובע כי לנוכח העובדה שהיה נעדר עבר פלילי ולא היה חשש לשיבוש הליכי חקירה או הימלטות, ניתן היה לזמנו לחקירה מבלי לעכבו.

 3.לבד מגרסת התובע, לא הוגשה כל ראיה התומכת בגרסתו לפיה ידיו נכבלו. סרטון מצלמות האבטחה המותקנות בסמוך לבית התובע (להלן: סרטון העיכוב), הוצג בפניי, ובו נראה התובע בעת שהוא יוצא מביתו לעבר רכב המשטרה ללא אזוק. טענת התובע, כי הוא נאזק בתוך הרכב (ולכן האזוק לא נצפה בסרטון), לא הוכחה ומכל מקום היא מעלה תהיות שכן לא ברור מדוע דווקא בעת שהייתו ברכב, כאשר אין חשש שיברח, דווקא אז יכבלו אותו באזיקים. מכל מקום, בדו"ח הפעולה ובדו"ח העיכוב שנכתבו על ידי השוטר יחיאל פחימה (נספחים א' ו ב' לתצהירו, להלן: דו"ח הפעולה ודו"ח העיכוב), אין כל תיעוד בקשר לאזוק, והתובע וויתר על חקירתו של מר יחיאל פחימה. כמו כן לא מצאתי להעדיף את גרסת התובע לעומת גרסת השוטרים בכל הנוגע לטענות בדבר התנהגות בוטה במהלך העיכוב. בעניין זה אפנה לסרטון העיכוב בו נראים האב והשוטרים, נוהגים כבוד זה בזה כאשר עושה רושם כי האווירה נינוחה ביותר. הנתבעת טוענת כי יש להעדיף את גרסת השוטרים גם מן הטעם שהסרטון מלמד כי האירוע בתוך הבית ארך כולו 20 שניות בלבד ולכן לא ייתכן כי השוטרים עשו את המיוחס להם (כיבו את חימום הבית ודרשו להביא את כל הילדים בפניהם ובכך הפחידו אותם, עמ' 9 שו' 28-31 לפרוטוקול). לכך השיב התובע כי הסרטון ערוך וכי ההתנהלות בתוך הבית לא ארכה רק 20 שניות, זמן שאינו סביר בנסיבות העניין. אף אם אניח כי צודק התובע בכך שלא יתכן שהתנהלות השוטרים בתוך הבית ארכה רק 20 שניות ולכן ברור שהסרטון ערוך, אין בידי להעדיף את גרסתו. אבי התובע (התובע 2), שתחילה העיד כי לא ערך את הסרטון (עמ' 9 שו' 13-14 לפרוטוקול), חזר בו לאחר שעומת עם טענת הנתבעת (עמ' 11 שו' 4 לפרוטוקול). יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שהסרטון המקורי המצוי בידו לא הוצג ולכן לא מצאתי להעדיף את גרסתו. התובע טען בנוסף, כי הוצא מן הבית לבוש בפיג'מה, כאשר בסרטון החקירה שהוצג בפניי (להלן: סרטון החקירה) הוא אינו נצפה בפיג'מה. כאשר האב עומת עם הנצפה בסרטון החקירה, כל שהיה לו לומר הוא כי התובע היה ללא גרביים (עמ' 11 שו' 30 לפרוטוקול). לנוכח כל האמור אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי השוטרים נהגו בו או במשפחתו באופן לא ראוי בעת ביצוע העיכוב.  

4. בכל הנוגע לטענה כי לא היה מקום לעכב את התובע, אלא לזמנו לחקירה, וכי לא היה צורך לבצע את העיכוב לפנות בוקר, מקובלת עליי טענת הנתבעת, מן הטעמים שאפרט להלן, כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת המקצועי של גורמי החקירה.  

5. בהתאם לסעיף 67 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק המעצרים), "שוטר רשאי לדרוש מאדם להלוות עימו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה: (1) יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן א [עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם או את שלום הציבור או את בטחון הציבור. מ.א]; (2) הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו". אין חולק כי בעת העיכוב היה יסוד סביר להניח כי התובע עבר עבירה המסכנת חיי אדם. באשר לאפשרות החקירה במקום הימצאו של התובע, טענת התובע בכתב התביעה, כי ניתן היה לחקור אותו בביתו, נזנחה בסיכומיו וטוב שכך. לנוכח משך החקירה ואופייה, מספר המעורבים, והצורך בתיעוד חזותי, יש להניח כי לא ניתן היה לבצע את החקירה בבית התובע. (ראו בש"פ 8362/99 מדינת ישראל נ' דרור חוטר ישי (25.11.1999) והשוו, ע"א 44886-04-15 שלמה כהן נ' מדינת ישראל (18.4.2016) וכן, אורן גזל "עיכוב לחקירה" ספר יצחק זמיר על משפט, ממשל חברה 353, 382-385 (יואב דותן ואריאל בנדור עורכים, 2005); רינת קיטאי סנג'רו, המעצר: שלילית החרות טרם הכרעת הדין, 91-94, תשע"א)).   השאלה הנשאלת היא האם לנוכח גילו הצעיר מאוד של התובע ולנוכח העובדה שהיה נעדר רקע פלילי, די היה לזמנו לחקירה בשעה סבירה במהלך היום, חלף עיכובו לפנות בוקר.  

6. רפ"ק אשר ליזמי, ששימש ביום האירוע קצין חקירות מפלג מיעוטים (להלן: הקצין), הצהיר והעיד בפניי כי היה צורך להביא את הקטינים שעוכבו יחד על מנת למנוע שיבוש חקירה ותיאום גרסאות (סעיף 7 לתצהירו). עוד ציין, כי אין בשחרורו של קטין אחר שנחקר קודם לכן והפליל את האחרים, כדי לשלול את הצורך למנוע תיאום גרסאות, שכן הדעת נותנת כי הקטין שהפליל את חבריו ושוחרר, לא יספר על כך לחבריו (עמ' 39 שו' 21-26 לפרוטוקול). עוד ציין הקצין כי באותה התקופה פעילות של כוחות הביטחון, שהצריכה שהות ממושכת בשכונת סילוואן, הייתה גורמת להפרות סדר והייתה כרוכה בסיכון הכוחות. כיוון שבמקרה דנן נדרש לעכב מספר רב של קטינים והדבר היה כרוך בפרק זמן ממושך, הוחלט על ביצוע העיכובים של הקטינים לפנות בוקר על מנת למנוע הפרות סדר וסיכון הכוחות (סעיף 8 לתצהיר, עמ' 40 שו' 25 -28 לפרוטוקול). לא מצאתי כי נפל פגם בשיקולים המבצעיים של הגורמים המקצועיים בעניין הצורך לבצע עיכוב ובאופן ביצועו, ולכן הטענות בעניין זה נדחות (ראו גם בש (י-ם) 4403/08 מדינת ישראל נ' אוסמה וליד דרוויש (1.4.2008)). מאותו הטעם גם לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין, לחקור את התובע קודם לשעה 7:00 בבוקר, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 9 י לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971 (להלן: חוק הנוער). יוער כי בשלב הסיכומים העלה התובע לראשונה את הטענה כי העיכוב היה למשך למעלה משלוש שעות, בניגוד לחוק המגביל את זמן העיכוב לשלוש שעות. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים, וכיוון שלא נתנה לנתבעת הזדמנות להגיב ולהתגונן, אני דוחה את הטענה. אעיר כי התייחסות הנתבעת לשאלה זו חשובה במיוחד, כיוון שהחוק מאפשר להאריך את זמן העיכוב למשך שלוש שעות נוספות באישור קצין כאשר "העיכוב קשור למספר רב של מעורבים"(סעיף 73 לחוק המעצרים). בענייננו נראה כי העיכוב אכן היה קשור למספר רב של מעורבים ולכן היה צורך לשמוע את עמדת הנתבעת בשאלת הצורך בהארכת שעות העיכוב בנסיבות העניין.   

הזכות לנוכחות הורה בחקירה  

7. התובע עוכב לחקירה בנוכחות אביו (ראו דו"ח הפעולה וכן סרטון העיכוב). בנסיבות אלו חלה הוראת סעיף 9ח לחוק הנוער הקובע כדלקמן:  "9ח (א) קטין חשוד שהוזמן לחקירה בידיעת הורהו...זכאי שהורהו או קרוב אחר יהיה נוכח בחקירתו וכן זכאי הוא להיוועץ במי מהם, ככל שניתן לפני תחילת החקירה, אלא אם כן הביע הקטין התנגדות לכך מנימוק סביר או אם היה מוחזק במעצר, והכל, אם סבר קצין מוסמך כי אין במתן אפשרות לנוכחות ההורה או הקרוב האחר כאמור כדי להביא לאחד מאלה:

• פגיעה בטובת החקירה או בטובת הקטין;

• אחד הטעמים המנויים בסעיף 9ז(א)

• אחד טעמים המנויים בסעיף קטן (ג)(2)(א) עד (ה) (לענייננו "פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין" מ.א.).

• ..."

   

  8. על אף שאבי התובע הוזמן להגיע לחקירה ואף הודיע לשוטרים במהלך העיכוב כי הוא יגיע אליה (כמפורט בדו"ח הפעולה "את הדלת פתח אביו... הודעתי לו כי בנו מעוכב לחקירה וכי הוא רשאי להגיע לחקירה כמו כן הנ"ל מסר שיגיע"), אין חולק כי התובע נחקר ללא נוכחות אביו (או אמו). הנתבעת טוענת כי היא פעלה בהתאם לחוק הנוער המחייב אותה למנוע נוכחות הורה בחקירה במקרה שבו נוכחות ההורה תפגע בטובת הקטין בנפשו או בגופו. לטענתה, לאחר שחוקר הנוער שחקר את התובע, דרור קדם, (להלן: החוקר), שמע מפי התובע כי אביו היכה אותו בעבר כאשר שמע כי הוא יידה אבנים, וכי יכה אותו אם ישמע על כך, הוא העביר לקצין את רשמיו וזה החליט על חקירת התובע ללא נוכחות האב. בהמשך, ועל כך אין חולק, תיעד הקצין ונימק את החלטתו כמתחייב לפי סעיף 9ח(ד) לחוק הנוער, על טופס שעליו סימן את הפסקה הבאה: