צ.א ירדן השקעות בע"מ ואח' נ' באבאדז'נוב רושל בע"מ

התיק שבכותרת, עניינו בתביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעת על סך של 1,416,000 ₪.

ביום 30.7.2018 ולבקשת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לדחיית התובענה. אולם, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה באשר לגובה ההוצאות שיש לפסוק לנתבעת עם דחיית התביעה נגדה והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בעניין ההוצאות לאחר הגשת סיכומים מטעם כל אחד מהצדדים.

שני הצדדים הגישו את טיעוניהם בנושא, כאשר לטענת התובעות, הן הגיעו למסקנה שיש לסיים את ההליך לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, שכן גם אם בסיום ההליך יזכו התובעות בתביעתן, הרי שלא יהיה להן ממי להיפרע לאור מצבה של הנתבעת. בכך, חסכו התובעות הליך ארוך והוצאות רבות לצדדים וכן זמן שיפוטי. לאור זאת, לאור העובדה כי התיק הסתיים בפשרה ולאור השלב המוקדם בו נמצא ההליך: לאחר דיון קדם משפט אחד ובטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, אין לפסוק לחובתן הוצאות ולחילופין, יש לפסוק הוצאות בשיעור נמוך.

מנגד, טוענת הנתבעת כי הסיבה בגללה הסכימו התובעות לדחיית התביעה היא עמדתו של בית המשפט, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט בנוגע לסעד הזמני וכן במהלך דיון קדם המשפט, ביחס לסיכויי התביעה. הנתבעת טענה כי נדרשה להוצאות רבות בניהול התיק עד לשלב בו הסתיים, וזאת בין היתר במסגרת הבקשה לביטול העיקולים שהוטלו עליה ובהגשת כתב ההגנה. עוד טענה הנתבעת כי התיק לא הסתיים בפשרה, כי אם בדחיית התביעה וכי יש לפסוק לה את ההוצאות הריאליות שהוציאה. כך, עותרת הנתבעת להוצאות בסך של 102,860 ₪.

בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא משרד התעשיה [פורסם בנבו, מיום 30.6.2005] הותוותה הדרך לקביעת הוצאות ושכ"ט עו"ד, ונקבע כדלקמן:

"שיעור ההוצאות שיש לפסוק אפוא, בכפוף לחובת הקטנת הנזק, הנו הוצאות ריאליות כלומר הוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שזכה בדין... פסיקת הוצאות אינה ענישה של בעל הדין שהפסיד על כי גרר את יריבו לדין. ממילא שיעור ההוצאות שיש לפסוק אינו עונשי ואל לו לעלות על ההוצאות שהוצאו בפועל... כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין  לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין... ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה ... פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו."

במקרה שלפניי הגישו התובעות תביעה על סך של 1,416,000 ₪ כנגד הנתבעת. הנתבעת נאלצה להגיש כתב הגנה וכן להגיש בקשה לביטול עיקולים לאחר שלבקשת התובעות, ניתן כנגדה צו עיקול זמני. במסגרת הבקשה לסעד זמני אמנם התקיים דיון, נחקרו המצהירים ואף הוגשו סיכומים מטעם הצדדים, אך במסגרת החלטתו של בית המשפט מיום 25.9.2017, נדונה שאלת ההוצאות הקשורות בסעד הזמני ונפסק כי "בנסיבות העניין, לאור האמור בהחלטתי, השלב הדיוני המוקדם בו אנו נמצאים, ואופן ניהול הדיון, לא מצאתי לעשות צו בדבר הוצאות, למעט שכר עדותו של עו"ד טורקלטאוב, כפי שנפסק בדיון, בו יישאו המבקשות".

לפיכך, אינני מביא בחשבון במסגרת החלטתי זו את הוצאות הנתבעת בכל הקשור לסעד הזמני.

מעבר לכך, כאמור לעיל, הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה וכן התקיים דיון קדם משפט אחד לפניי, כאשר הצדדים טרם הגישו תצהירי עדות ראשית.

הנה כי כן, בשים לב למכלול הנסיבות שלפניי: סכום התביעה, סיום התיק בהסכמה, השלב המוקדם בו הסתיים ההליך תוך שנחסכו עלויות ניהול ההוכחות בתיק אני קובע כי התובעות תשלמנה לנתבעת הוצאות בסך של 55,000 ₪.