שקור נ' ויטו ואח'

בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984, פסק הדין מנומק באופן תמציתי בלבד.

התובע הגיש תביעה כספית בסך של 17,540 ₪, בעקבות נזק שנגרם לרכבו, בתאונה שהתרחשה ביום 18/4/19, בכביש נתיבי איילון בתל אביב.

להלן נסיבות התאונה כמפורט בכתב התביעה: "עת היה רכב התובע בנתיב השמאלי, וכאשר הרכב הפוגע נסע מאחוריו תוך שהוא מהבהב עם האורות, לפתע, ובצורה מסוכנת ופזיזה, החל הרכב הפוגע בעקיפה מצדו השמאלי של התובע, דהיינו באמצעות השול, וכתוצאה מכך פגע ברכב התובע והסב לו נזקים". עוד נטען בכתב התביעה, כי הרכב הפוגע ברח לאחר ההתנגשות, וכי התובע שמר את מספר הרישוי וסוג וצבע הרכב ופנה למשטרה להגשת תלונה, שבעקבותיה, קיבל התובע מהמשטרה את פרטי הבעלים של הרכב הפוגע.

הנתבעים מכחישים כל מעורבות בתאונה, וטענו בכתב ההגנה, כי רכב הנתבע לא היה מעורב בתאונה עם רכבו של התובע.

לאור הכחשת התאונה, מוטל על התובע, כמי "שמוציא דבר מחברו", נטל ההוכחה להוכיח את תביעתו ומעורבות הנתבע בקרות התאונה.

ביום 18/5/20 התקיים דיון, במסגרתו נחקרו התובע והנתבע ובאי הכוח סיכמו טענותיהם בעל פה. בסיום הדיון, ביקש ב"כ התובע שיינתן צו לחברת "איתוראן" למסירת מידע בדבר מסלול הנסיעה של רכב הנתבע ביום 18/4/19 משעה 22:00 ועד יום 19/4/19 שעה 02:00. בהסכמת ב"כ הנתבעים ניתן הצו.

ביום 3/6/20, הגיש ב"כ התובע את תוצאות הצו לתיק בית המשפט. לפי הדו"ח של חברת "איתוראן", היה רכב הנתבע בין השעה 22:59:49 לבין השעה 23:03:31 בנתיבי איילון ובשעה 23:01:53 נרשמה מהירות הרכב  157 קמ"ש.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בדו"ח חברת "איתוראן", שוכנעתי כי גרסת התובע עדיפה ונכונה על גרסת הנתבע, וכי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו.