שלילת גמלת הבטחת הכנסה בגין יציאה לטאבה ארבע פעמים בשנה אחת

1.         זוהי תביעה  לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לחודשים מרץ, יוני, אוגוסט ואוקטובר 2007. הנתבע דחה את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודשים אלו, שכן יצא את ישראל ארבע פעמים לפחות באותה שנה קלנדרית,וזאת בהתאם הוראת סעיף 14א  (ג1) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1981. (להלן - החוק).

רקע עובדתי

 2.        התובע גרוש בן 80, מתגורר בדיור המוגן של עמותת "רעות" למעוטי יכולת כלכלית מזה 7 שנים. הוא מתקיים מקצבת זקנה ותוספת של השלמת הכנסה בגינה.

3.         התובע נוהג להגיע לאילת לנופש עם חבריו עמיתיו הגמלאים מספר פעמים בשנה. משך תקופות שהייתו של התובע באילת, נוהג הוא לחצות את הגבול לטאבה לשם ביקור בקזינו.

4.         בין התאריכים 10.6.07 ועד 14.6.07 יצא התובע את הארץ מאשדוד לשייט עם בני משפחתו, אשר מומן לטענתו של התובע, על ידי חמותו אשר זכתה במשפט ובפיצוי כספי וביקשה לחגוג את הזכייה.

טענות התובע

5.         התובע טוען כי ביקוריו בטאבה היו למספר שעות בודדות בכל פעם, בהן ביקר בקזינו. התובע מציין כי יצא את אילת בשעות הערב המאוחרות והיה חוזר מספר שעות לאחר מכן לפני השעה 24:00 או שעה שעתיים לאחר מכן.

            לפיכך לשיטתו, אין לראות ביציאות אלו לטאבה בבחינת "יציאה מן הארץ" כאמור בסעיף 14א' לחוק, שכן שהותו בטאבה לא התארכה כדי 24 שעות בכל פעם ו/או התארכה מספר שעות ללא שהתובע לן בטאבה ולא איבד את זיקתו לישראל ולו ליממה אחת.

            התובע מוסיף כי משמעבר הגבול בטאבה אינו כרוך בכל עלות, הרי שאין לפרש את המונח " יצא את ישראל" פירוש דווקני, לפיו חציית הגבול ושהייה במתחם טאבה למשך מספר שעות, יהיו בבינת "יציאה מן הארץ".

6.         באשר ליציאתו את הארץ מאשדוד, טוען התובע כי אף יציאה זו אינה בבחינת "יציאה מן הארץ" שכן לא ביקר באדמה זרה וזו אף לא הייתה כרוכה בכל עלות מצידו.    

            דיון והכרעה

7.         סעיף 14א' לחוק הבטחת הכנסה קובע כדלקמן:

" (ג1)   לא תשולם גמלה לזכאי שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה, אם מתקיים האמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן - בעד התקופות המפורטות בהן:

(1)         הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, ארבע פעמים או יותר באותה שנה קלנדרית - בעד כל אחד מהחודשים, באותה שנה קלנדרית, שבו שהו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ   לישראל".

8.         תכליתו של חוק הבטחת הכנסה כפי שהוגדרה לא פעם בהלכה הפסוקה ,הינה הבטחת קיום מינימאלי בכבוד, למי שאין לו הכנסה או שהכנסתו פחותה מהמינימום הקבוע בחוק. לאורה של תכלית זו ומאחר והמדובר בכספי הציבור נקבע, בין השאר, כי מי שיש לו נכסים מסוגים מסוימים מהם ניתן להפיק הכנסה החל מגובה מסוים, ולו הכנסה רעיונית, כמו גם, מי שידו משגת מימון ומימוש של צרכים אחרים, אין הצדקה כי יהיה סמוך על הקופה הציבורית.   

9.         בפרשת פולד נפסק :

"על פי אותה הוראה, לא משנה היעד שמחוץ לישראל, יוקר המחייה שם, וגם אופן המעבר לאותו יעד שמחוץ לישראל אינו משנה. אשר על כן, גם יציאה למדינות שכנות כמו קפריסין, ירדן ומצרים כולל טאבה - היא בגדר יציאה את הארץ."

( עב"ל 470/06 ג'נט פולד - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 23.7.07).

 10.       עוד נפסק בפרשת פולד :